טארט פטיסייר ופסיפלורה

6 אוגוסט

טארט פטיסייר פסיפלורה

עומס מבורך בימים אלה. המון עבודה, המון לימודים. את הזמן שפעם הקדשתי לכתיבה אני מקדיש היום לקריאת מאמרים וכתיבת עבודות בנושאי שפת סימנים, לשון עברית, תרבות חירשים ועוד. תענוג, שרק ימשיך ככה. דווקא קורים בחיי דברים מעניינים שבא לי לכתוב עליהם, אבל לך תמצא זמן…

האמת שלולא פרוייקט כחומר ביד הבלוגר, יש סיכוי שגם לא הייתי מוצא זמן לאפות. את מה שהכנתי הפעם – עם פסיפלורה כחומר הגלם החודשי שצריך לככב במאפה או בקינוח – דחיתי ודחיתי כמעט עד ליום האחרון להגשת המתכון. בסוף ויתרתי על כמה שעות שינה, והתוצאה: טארט עם קרם פטיסייר ופסיפלורה (שאפשר להחליף בפירות אחרים לפי העונה).

קליפות פסיפלורהשלוש הערות לפני שניגש למתכון:

1. הפעם השתמשתי בשני פרודוקטים שאני בדרך כלל לא משתמש בהם. האחד הוא ג'לטין, שסוף סוף התגברתי על הפחד הקמאי שלי מפניו, והשני הוא שתי כפות גלוקוזה, שמשום מה קניתי קילו ממנה לפני שנה ומאז היא עומדת עצובה במזווה. לאלה מכם החוששים מג'לטין (היי אמא!) – קודם כל אין מה לחשוש, רק לעקוב אחרי ההוראות ויהיה בסדר. אבל אולי אפשר פשוט לוותר עליו, ואז שכבת הפסיפלורה תהיה קצת נוזלית. מה רע? ולאלה מכם שאין להם גלוקוזה בבית – קראתי איפשהו שאפשר להחליף בסירופ תירס. אה, גם את זה אין לכם? וואלה, לא יודע מה יקרה אם תוותרו. לא נראה לי קריטי, אבל נסו וספרו לי.

2. המתכון משתמש בחמישה צהובים של ביצה. כן, אני מסרב להשתמש ב"חלבונים" ו"חלמונים". מה עושים עם חמישה לבנים של ביצה? או חביתה ממש בריאה, או פבלובה, או את עוגיות המרנג החביבות האלה של אפרת, שאותן אני מכין בכל פעם שיש לי לבנים מיותרים.

3. התעייפתם כבר מההקדמה ואתם רוצים מתכונים אחרים עם פסיפלורה? בטח! הנה כאן!

טארט פטיסייר ופסיפלורה

בצק פריך:
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1.5 כוסות קמח
1 כף גדושה שקדים טחונים (לא חובה)
1 כף סוכר
קורט מלח
1 צהוב של ביצה

מערבבים את כל הפרודוקטים בקערה עד שנוצרים פירורי בצק. מרפדים בבצק תבנית פאי בקוטר 20.
דוקרים את הבצק במזלג, מכניסים את התבנית לפריזר ל-20 דקות, ובינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.
אופים 20-25 דקות עד שהבצק מזהיב ומניחים להצטנן לטמפרטורת החדר.

קרם פטיסייר:
4 צהובים של ביצה
3/4 כוס סוכר
2 כפות קורנפלור
300 מ"ל (כוס ורבע) חלב
1 כפית תמצית וניל

בקערה טורפים את הצהובים עם הסוכר. מוסיפים את הקורנפלור וטורפים עוד קצת.
בסיר מביאים את החלב ותמצית הוניל לסף רתיחה.
מעבירים כף מהחלב הרותח לתוך קערת הצהובים וטורפים היטב. מעבירים עוד כף וטורפים היטב. וכן הלאה, עד שתערובת הצהובים מתחממת כמו שצריך ולא הופכת לחביתה – ואז שופכים לקערה את כל החלב החם וטורפים עוד.
ואז מחזירים את כל השמחה הזאת בחזרה לסיר, שמים על אש קטנה וטורפים בהיסטריה כל הזמן עד שמסמיך. עניין של 4-5 דקות. אבל לא להפסיק לטרוף!
ברגע שמסמיך – מסירים מהאש, מעבירים לקערה נקיה ומניחים להצטנן לטמפרטורת החדר עם ניילון נצמד שפרשתם מעל הקרם והצמדתם אותו לפני השטח. שמעתי שזה אמור למנוע יצירת קרום על קרם הפטיסייר, אבל מעולם לא היה לי האומץ לבדוק מה יקרה. פשוט תצמידו את הניילון לקרם ושימו על השיש.

טארט רשתשכבת הפרי: (במקרה הזה פסיפלורה, אבל אפשר גם עם פירות יער, תותים, יצא לי מוצלח אפילו כשעשיתי את זה עם מיץ תפוזים מקרטון)
4 גרם ג'לטין
1/4 כוס מים
1/2 כוס שמנת מתוקה
2 כפות גלוקוזה
תוכן של 6-7 פסיפלורות (אני סיננתי את רוב הגרעינים החוצה והשארתי גרעינים רק מ-2 פסיפלורות)

ממיסים את הג'לטין בתוך המים ומניחים בצד ל-20 דקות עד שיתגבש.
שמים בסיר קטן את השמנת המתוקה, הגלוקוזה ותוכנן של הפסיפלורות, מביאים לסף רתיחה תוך כדי ערבוב ומסירים מן האש.
מחממים את הג'לטין במיקרו ל4-5 שניות עד שיהפוך שוב לנוזל ומוסיפים אותו לתערובת שבסיר. מערבבים היטב. מצננים.

מרכיבים הכל יחד:
אחרי שהכל הצטנן כהוגן, שופכים את קרם הפטיסייר על הבצק האפוי ומיישרים בעזרת מרית.
ואז מוזגים את תערובת הפסיפלורה מלמעלה ונותנים לגרביטציה לעשות את שלה.
מכניסים למקרר לכמה שעות, עדיף ללילה, כדי שהג'לטין ייצב את שכבת הפרי.

וזהו, סיימנו. בתיאבון!

טארט פטיסייר ופסיפלורה ביס

קראמבל דובדבנים

12 יולי

לפני כמה ימים נסענו לקטוף דובדבנים במושב אדום שברמת הגולן.

דובדבן על העץ

דובדבנים!

הילדים התלהבו מאוד: כל אחד מהם קיבל סלסלה והתבקש למלא אותה עד הסוף. יהונתן קטף צמד דובדבנים, הניח אותם בסלסלה והכריז שנמאס לו, ומכאן והלאה הסתובב סביבנו משועמם. מיכל לעומתו הפגינה יותר דבקות במטרה, מילאה את הסלסלה שלה כמעט עד הסוף – וכשנופפה בה בגאווה כדי להראות לנו כמה דובדבנים קטפה, הפילה את כולם על החול. רק דרך אחת הייתה לי לעצור את שטף הדמעות שלה, וזה לשפוך לסלסלה שלה את כל הדובדבנים מהסלסלה שלי, רק כדי שהיא שוב תנופף בהם בגאווה ותפיל אותם שוב על החול…

כן, זה היה בילוי משפחתי נהדר. אכלנו המון דובדבנים טריים ישר מן העץ, חלקם קרירים שהתחבאו בצל וחלקם חמימים שהשתזפו בשמש, ובסופו של דבר קנינו שניים וחצי קילו דובדבנים מבלי שיהיה לנו שום מושג מה נעשה איתם.

מזל שחומר הגלם בפרוייקט הבלוגרים החודשי של מנטקה היה… דובדבנים! הידד!

והפעם, בניגוד לכל מיני פעמים בעבר ובעיקר לאור בקשות של מאות קוראים – אוקיי, אולי עשרות קוראים – אוקיי, בסדר, נו, שתי קוראות שאחת מהן זו אשתי – הלכתי על משהו פשוט. אבל הכי פשוט: קראמבל דובדבנים. יש יותר פשוט מקראמבל? אפשר להכין קראמבל מכל מיני פירות, והעיקרון זהה: מניחים שכבת פירות בתחתית של כלי, מפזרים מעל פירורי בצק וזורקים לתנור לכמה דקות. זהו. פשוט.

קראמבל דובדבנים

רגע לפני המתכון, כרגיל, אתם מוזמנים להקליק כאן ולהציץ בעוד מתכונים דובדבניים.

קראמבל דובדבנים

הפרודוקטים:

כ-700 גרם דובדבנים טריים
2 מיני-מקופלת (לא חובה)
150 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
2.5 כוסות קמח
2.5 כפות סוכר חום

אופן ההכנה:

1. מגלענים את הדובדבנים (מישהו עוד לא ראה את התעלול החביב הזה לגלעון קל? אני ראיתי רק אחרי שעמדתי חצי שעה עם סכין מעל הכיור) ומניחים אותם בתבנית שאפשר להכניס לתנור. אני השתמשתי בתבנית בגודל 15×25, בכל פעם שגלענתי דובדבן זרקתי אותו פנימה ובסוף שיטחתי הכל באצבעות. יצא גובה של בערך דובדבן וחצי.

DSC06027

2. אם רוצים, אפשר לפורר מעל הדובדבנים קצת שוקולד. זה מה שעשיתי כי מצאתי במקרר שתי מיני-מקופלות, אבל לא הכרחי.

דובדבנים ושוקולד!

3. בקערה אחרת מניחים את קוביות החמאה, הקמח והסוכר החום. ממשמשים ולשים ומפוררים ומשחקים עם זה בידיים (לא צריך מיקסר) עד שמתקבלים פירורי בצק.

4. מפזרים את פירורי הבצק באופן שווה מעל הדובדבנים.

5. אופים בחום של 180 מעלות כ-20-25 דקות. פירורי הבצק למעלה אמורים להשחים והדובדבנים שמתחת אמורים לבעבע.

קראמבל דובדבנים

6. להגשה, חותכים את הקראמבל ומוציאים בעזרת כף. מגישים חמים (לא ישר מהתנור!), עם או בלי כדור גלידה בצד.

בתיאבון!

קראמבל דובדבנים

.

"אני שומר עליך"

8 יולי

אתמול התחילו הלימודים באופן רשמי וחגיגי. עד עכשיו זו הייתה המכינה, היינו קבוצה קטנה, למדנו שפת סימנים והכל היה קליל ונחמד. אבל מאתמול? אוי ואבוי – קורסים, מטלות, מאמרים לקריאה, וואי וואי, לאן נפלתי.

סתם, אני מתלוצץ. היום הראשון היה מענג. גם טרחתי לציין את זה בקול רם בכל שיעור: "כיף לי!", "עדיין כיף לי", "אוקיי, קצת פחות כיף לי, אבל רק קצת!"…

בין כל האנשים הישנים וההחדשים שפגשתי, הייתה אחת שזיהתה אותי מאיזה סרטון יוטיוב שעשיתי פעם ושאלה אם אני רוצה לשמוע סיפור נחמד שקשור אליו.

עניתי בחיוב, היא סיפרה, אני הקשבתי ולא האמנתי, אבל היא אמרה שזה קרה באמת. אז ככה:

"אני מכירה פרמדיק אחד במד"א, שיום אחד נקרא לאירוע שבו המטופל היה חירש. הוא היה היסטרי, לא תיקשר עם הסביבה, לא הבין שום דבר ממה שקורה סביבו ולא איפשר לאף אחד לטפל בו. רק כשהפרמדיק סימן לו "אני שומר עליך" – רק אז החירש נרגע ואפשר היה לטפל בו.

"החירש הזה הבין שאף אחד מסביב לא יודע מספיק שפת סימנים", היא סיפרה, "אבל המשפט הזה, ה"אני שומר עליך", הצליח להרגיע אותו. והפרמדיק הזה? הוא לא יודע שפת סימנים… הוא זכר את זה מהסרטון שלך."

אני שומר עליך

(כתבתי את זה בפייסבוק, אבל לא בא לי שהסיפור הזה ייעלם כל כך מהר בניוז פיד שלי, אז גם פה)

מסיבת הסיום של "שמע" חיפה

18 יוני

"שמע" היא עמותה המסייעת לילדים עם לקויות שמיעה מכיתות א' עד יב'. יש לה מספר סניפים ובהם היא מספקת לילדים מגוון שירותים בתחום החינוך הבלתי פורמלי בשעות אחה"צ, כגון חוגים ופעילויות חברתיות. בנוסף, ב"שמע" יש מרכז ללימודי שפת הסימנים, ושם אכן התחלתי את הדרך כשלמדתי קורס רמה 1 בסניף ת"א ורמה 2 בטבריה.

שומעים_מהלביום אחד התקשרו אלי מ"שמע" חיפה והזמינו אותי להגיע למסיבת סיום השנה שלהם. או! בסניף חיפה עדיין לא הייתי! כמובן שהסכמתי מיד, ורק אז הבנתי שאני אמור להופיע על במה ביחד עם ילדים שמופיעים מול ההורים שלהם.

אני? על במה? עם ילדים? רינת גבאי, מאחוריך!

תיאטרון חיפה, האולם מלא עד אפס מקום. ישבתי בשורה הראשונה והעפתי מבט לאחור, וכל מה שראיתי היה ים של אנשים. כמה שניות אחר כך עלתה מנהלת "שמע" חיפה לבמה והכריזה שאם מישהו עדיין לא מצא מקום, אז יש מקום גם ביציע – ואני החסרתי פעימה. "יציע?" אמרתי לעצמי, אולי בקול רם מדי, "יש גם יציע?" והרמתי את העיניים למעלה, שם ראיתי עוד ים של אנשים. אבוי, כמה אנשים הולכים לבהות בי.

אבל אז התחיל המופע שהילדים הכינו, ובין קטעי ריקוד ושירה ונגינה הבנתי שאני באמת שם על תקן קישוט בלבד. אלה הילדים שכולם יסתכלו עליהם, לא אני. הם פשוט היו כל כך מקסימים שפשוט אי אפשר היה להסיט מהם את המבט. "נו יופי," הרגעתי את עצמי, "אף אחד לא ישים לב אלי."

הקליקו כאן לצפייה בסרטון בעמוד הפייסבוק של שמע חיפה

הקליקו כאן לצפייה בסרטון בעמוד הפייסבוק של שמע חיפה

וכשהגיע הזמן, עליתי לבמה בצעדים קטנים וניגשתי למרכזה כשאני שומע ברקע מחיאות כפיים. הופ, אולי בכל זאת מישהו שם לב אלי. איזו התרגשות מוזרה. האם אמעד? האם אשכח את הסימנים?

המנגינה המוכרת התחילה להתנגן ברקע, הישרתי מבט אל הקהל ולא ראיתי שום דבר. זרקורי הבמה סינוורו אותי, אז הסתכלתי הצידה אל הילדים – שניים שרו את השיר, שתיים סימנו אותו יחד איתי.

רואים כמה שהתרגשתי? כמה חשתי שלא בנוח שם באמצע הבמה? והכי חשוב, רואים כמה הוקסמתי מהילדים האלה?

תודה רבה לצוות "שמע" חיפה על ההזמנה, ולכל הילדים המהממים. תודה רבה להורים הנחמדים שבאו להחמיא לי אחר כך על ההופעה. היה לי כיף מאוד מאוד מאוד.

תוספת מאוחרת, 8 ביולי:

ואז הגיע המכתב הזה בדואר.

על לא דבר, "שמע" חיפה. העונג היה כולו שלי.

על לא דבר, "שמע" חיפה. העונג היה כולו שלי.

ביסלי וניל

8 יוני

ביסלי וניל

כן, ביסלי בטעם וניל.

למה?

כי חומר הגלם החודשי בפרוייקט הבלוגרים של מנטקה היה וניל, כמובן.

וטוב שכך, כי התקופה עמוסה כרגע. הרבה עבודה, הרבה לימודים (היה לי מבחן בשפת סימנים ועברתי, תודה רבה), והבוקר גיליתי שחלף חודש(!) מאז הרשומה האחרונה בבלוג.

אלי שבשמיים, כמה נתרחקתי! מהר מהר, אל המטבח!

אז – לקחתי את החיבה שלי לביסלי גריל, גיגלתי קצת מתכונים לביסלי ביתי, החלפתי את התיבול המלוח בתיבול וניל מתוק, עשיתי כמה ניסיונות כושלים ואפילו גייסתי לעזרתי את זוגתי התומכת ("מה ביסלי וניל, מה? למה אתה לא יכול להכין עוגה כמו בנאדם נורמלי?!") – עד שהגעתי לתוצאה מוצלחת.

זה טעים, זה מתוק, זה טבעוני(!), ואם אין לכם בעיה עם טיגון בשמן עמוק, בניגוד אלי – אז זה אפילו קל להכנה. עכשיו רק תזמינו חבר או שניים לבקר, כדי שלא תתפתו לחסל הכל בעצמכם.

אה, אבל אוי אוי אוי, אנחנו קצת שומרים על הגיזרה ולא כל כך בא לנו מטוגן? אז תשמחו לדעת שניסיתי גם לאפות במקום לטגן ואז זרקתי הכל לפח כי זה לא יצא טעים.
יאללה לטגן, חברים, לטגן!

למתכונים של יתר חברי הפרוייקט הקליקו כאן.

ביסלי וניל

הפרודוקטים:

350 גרם פסטה פוזילי (הצורה של "ביסלי גריל")
מים לבישול
שמן לטיגון עמוק
100 גרם אבקת סוכר
1-2 כפות אינסטנט פודינג וניל

אופן ההכנה:

1. מבשלים את הפסטה כ-10 דקות.

כל המתכונים שמצאתי באינטרנט להכנת ביסלי ביתי מציינים בפירוש לבשל את הפסטה רק חצי מזמן ההכנה (4-5 דקות), אבל אני לא אהבתי את התוצאה. רק בפעם ההיא שאזרתי אומץ ובישלתי את הפסטה כמעט הסוף (אולי היא אפילו הייתה כבר מוכנה לגמרי, מה אני מבין בפסטה) – יצא טעים. אז קדימה, 10 דקות במים. ולא צריך מלח כמו בפסטה רגילה. סתם עשר דקות במים רותחים.

לאחר מכן מוציאים את הפסטה, מסננים היטב ונותנים לה לנוח 15 דקות. שתתייבש, שתירגע. תיכף נכניס אותה לשמן עמוק, אז הבה ניתן לה כמה רגעי חסד אחרונים.

2. בזמן שהפסטה המבושלת נחה, מכינים את תערובת התיבול. הכי פשוט בעולם: 100 גרם אבקת סוכר + כף או שתיים של אינסטנט פודינג וניל. זהו. לא צריך תמצית וניל, לא צריך מקל וניל. הפודינג כבר יתן לביסלי את כל טעם הוניל שהיא צריכה. המהדרין יכולים להוסיף פנימה את התוכן של מקל וניל או שניים, אם בא לכם, כדי להדגיש עוד יותר את טעם הוניל. וואו, השתמשתי בהרבה "וניל" בפיסקה הזאת.

מניחים את תערובת הסוכר והוניל בצד ועוברים לטיגון.

3.. מחממים שמן לטיגון עמוק. מטגנים את הפסטה בכמויות קטנות – משהו כמו חצי כוס או כוס בכל פעם. כשהפסטה משחימה קלות – מוציאים לנייר סופג.

סביר להניח שהפסטה תידבק ויווצרו גושים גדולים של פסטה מטוגנת. נסו להפריד אותה תוך כדי הטיגון, אבל זה לא קריטי כי אחרי שהתערובת מצטננת מעט (לא לגמרי!) אפשר גם להפריד את הגושים האלה בידיים.

4. מעבירים את הפסטה המטוגנת לקערה התיבול ומערבבים כדי שהתערובת תידבק אליה מכל הכיוונים. מוציאים את הפסטה בעזרת כף מחוררת או מזלג (כדי ששאריות מתערובת התיבול יישארו בתוך הקערה) ומעבירים אותה לקופסה.

ממשיכים ככה – מטגנים קצת, מעבירים לנייר סופג, מתבלים, מעבירים לקופסה – עד שכל הפסטה מתובלת ונחה בקופסה.

5. הופה, ביסלי וניל! בתיאבון!

2

 

תמיד אישה בשפת הסימנים

7 מאי

הבהרה: המסמן אינו אישה.

מילים ולחן: פנינה רוזנבלום/דני רובס
תרגום לשפת הסימנים: טל אייזנמן

פאי שיבולת שועל

5 מאי

ראשית

כשחיפשתי מה לעשות עם שיבולת שועל – המרכיב החודשי בפרוייקט כחומר ביד הבלוגר – נתקלתי במתכון באנגלית לפאי שיבולת שועל שההקדמה שלו שבתה את ליבי. על פי הכתוב שם, המתכון הזה נולד בצ'רלסטון, דרום קרוליינה, בשנות ה-60 של המאה ה-18(!), כאשר במהלך מלחמת האזרחים שם היה מחסור בפקאנים, ושיבולת שועל היוותה תחליף בעת הכנת פאי פקאן.

איזה סיפור נחמד.

ובכן, אני לא חושב שאני באופן אישי הייתי מתרכז בהכנת פאי כאשר מתחוללת סביבי מלחמת אזרחים, אבל החלטתי לנסות להכין את פאי שיבולת השועל הלז. מאחר ובמתכון נעשה שימוש בתחתית פאי קנויה, פשוט הכנתי את התחתית בעצמי; עשיתי כמה שינויים הכרחיים (באמת סליחה עם תושבי צ'רלסטון, אבל אם אתם יכולים להחליף פקאן בשיבולת שועל, אני יכול להחליף light corn syrup בסילאן, סבבה? סבבה!), והתוצאה היא פאי שיבולת שועל מעולה שאני לא ממש מבין את הקשר שלו לפאי פקאן, אבל מה אכפת לי, העיקר שטעים.

רגע לפני, כרגיל, אתם מוזמנים להציץ במתכוני שיבולת שועל נוספים כאן.

אחד לפני הסיפא

פאי שיבולת שועל

הפרודוקטים

לתחתית:
100 גרם חמאה מומסת
ביצה אחת
2 כוסות קמח
1/2 כוס סוכר חום

למלית:
4 ביצים
1 כוס סוכר
2 כפות קמח
1 כפית קינמון (אפשר גם להפחית או לוותר)
1/4 כפית מלח
1/2 כוס סילאן
50 גרם חמאה רכה
1 כפית תמצית וניל
1 כוס שיבולת שועל

אופן ההכנה

1. מכינים את התחתית: מערבבים את כל החומרים בקערה עד שנוצר בצק פירורי. מרפדים בעזרתו תבנית פאי (גם על הדפנות, כמובן), דוקרים את הבצק במזלג ומכניסים למקפיא לעשרים דקות.

2. מחממים תנור ל-180 מעלות ומכניסים את תחתית הפאי הישר מן הפריזר לרבע שעה של אפייה ראשונה.

3. בזמן שהתחתית נאפית לה שם בפנים, מכינים את המלית: באותה קערה (לא צריך לשטוף! איך אני חולה על מתכוני "לא צריך לשטוף"!) טורפים היטב את הביצים עם הסוכר עד לקבלת תערובת תפוחה ואוורירית. מוסיפים את הקמח, הקינמון והמלח ומערבבים.

4. מוסיפים את הסילאן ומערבבים. מוסיפים את החמאה ומערבבים. מוסיפים את תמצית הוניל ומערבבים. מוסיפים את שיבולת השועל ומערבבים.

5. חלפה רבע שעה? מוציאים את תחתית הפאי מהתנור, מוזגים אליה את המלית ומחזירים לתנור לעוד 45 דקות של אפייה, גם כן 180 מעלות.

6. מוציאים, מצננים לגמרי לפני שאוכלים.

7. לדעתי הכי טעים להגיש בטמפרטורת החדר, אבל אפשר גם מהמקרר.

סיפא

בתיאבון!

קפה מיוחד

21 אפריל

לפני מספר שבועות התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. כמו הקודם גם הוא נמצא בתל אביב, אז אני ממשיך לעבוד בעיקר מהבית ומגיע פעם בשבוע אל העיר ללא הפסקה כדי להפגין נוכחות במשרד, לפגוש אנשים ולספוג קצת אינטראקציה חברתית. אלא שבניגוד למקום העבודה הקודם, שנמצא בקריית עתידים והדבר הכי מלהיב שהייתי רואה עם הגעתי היה סניף מגה שלידו טיב טעם, המקום החדש נמצא בלב תל אביב – וכשאני מגיע אליו מן הפרובינציה הטבריינית אני מרגיש כאילו הגעתי לאירופה.

לא מתלוצץ. בפעם הראשונה בה הגעתי לראיון עבודה, בקושי התאפקתי מלהצטלם סלפי ליד כניסה למועדון ידוע. בפעם אחרת קלטתי בזוית העין סניף של פיצריה מפורסמת והתלהבתי שסוף סוף אני נמצא ליד סניף של רשת שכל הזמן שולחת לי הצעות אטרקטיביות עם תמונות מפתות במייל אבל לא קיימת בשום קרבה הגיונית לטבריה… וכמובן שבכל פעם שאני מגיע לתל אביב אני תוהה איך זה שלא שומעים יותר בחדשות על תאונות של אופניים נגד הולכי רגל. ברצינות, תל אביביים, איך אתם מצליחים לפלס את דרככם ברגל בין כלי המשחית הדו-גלגליים האלה?

בכל אופן, ביומי הראשון בעבודה החדשה הגעתי לתל אביב בשעה מוקדמת מדי. תוך כדי הליכה מתחנת האוטובוס לעבודה שמתי לב לשני דברים:
1. הפה שלי פעור בהשתאות ואנשים מסתכלים עלי. תשתלט על עצמך, בנאדם, זאת תל אביב! גרת פה שנתיים לפני כמה שנים, כן? תירגע ותסגור את הפה, אתה נראה כמו תייר.
2. לא שתיתי קפה הבוקר. אני צריך קפה. איפה אפשר לקנות פה קפה?

וכך התחלתי לחפש איפה אני יכול לקנות קפה בתל אביב. מסתבר שיש המון מקומות כאלה, אבל השפע בלבל אותי. האם אקנה קפה בפיצוציה הזאת או בקיוסק הזה? האם בבית הקפה הזה? אולי כאן? אולי שם? כך הלכתי והלכתי בכיוון כללי של העבודה – בשלב מסוים חלפתי על פניה, אבל היה לי די זמן להסתובב עוד קצת –  והתלבטתי מי בית העסק בר המזל בו אניח את מעותיי כדי לקבל מן המשקה החביב עלי… ופשוט לא הצלחתי להחליט.

עד שראיתי לוגו מוכר. סניף של רשת בתי קפה שכולכם מכירים ושמשום מה יש לה גם שני סניפים בטבריה. "או!", התלהבתי כמו ישראלי שפוגש ישראלי אחר בחו"ל, "זה קפה שאני מכיר! פה אקנה לי קפה ממש כמו בבית!" – ונכנסתי פנימה.

ניגשתי לקופה ובחור מוזר ניגש אלי מן העבר השני. הוא הלך קצת משונה. הפנים שלו היו קצת משונות. כששאל אם ארצה את ההפוך גדול או קטן, חתך הדיבור שלו היה משונה. היה ברור שיש לו מוגבלות כלשהי. כל כך שמחתי לראות אותו. בשנתיים ומשהו שאני גר בטבריה, טרם יצא לי להיתקל בעסקים שמשלבים אנשים עם צרכים מיוחדים.

וואו, תל אביב. וואו. איזו קידמה. ממש אירופה!

הזמנתי, שילמתי, לקחתי את הקפה ויצאתי החוצה. התיישבתי על ספסל סמוך ולגמתי. אהה, קפה של בית. קצת חזק מדי. מצוין.

ומאז, בכל פעם שאני מגיע לעבוד בתל אביב, אני הולך לשם. למרות ההיצע מסביב, למרות שכדי להגיע אליו אני צריך לחלוף על פני העבודה ולחזור בחזרה, למרות שבעצם אני יכול לעלות למשרד ולהכין לעצמי קפה על חשבון החברה – פעם בשבוע אני מתחיל את היום בבית הקפה ההוא. לטעמי, לקפה שלהם יש… ארומה מיוחדת. :-)

**

מכירים עוד בתי עסק שמשלבים אנשים עם צרכים מיוחדים בתל אביב, בטבריה או בכלל? ספרו לי, אני רוצה ללכת לקנות שם.

עוגת גבינבוקדו

1 אפריל
כן, כן. עוגת גבינה עם אבוקדו

כן, כן. עוגת גבינה עם אבוקדו

למה לכל הרוחות תרצו להכין עוגת גבינה עם אבוקדו? שאלה נהדרת. קודם כל כי אבוקדו הוא חומר הגלם החודשי במסגרת פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה, כך שנתבקשתי להכין קינוח שאבוקדו מככב בו, אז הנה. ושנית, כי עוגת גבינה בצבע ירקרק וללא צבעי מאכל זה די קטע, לא?

אה, נשמע לכם מוזר לשלב בין טעמי גבינה ואבוקדו? אז דעו שרוב הטועמים את עוגת הגבינבוקדו (גבינה+אבוקדו) הסכימו שאין לו שום השפעה על הטעם. דווקא אני, שלא נוהג לאכול אבוקדו בדרך כלל, חשתי סוג של נוכחות. כלומר, הרגשתי היה שם עוד משהו, חוץ מהגבינה. משהו אחר. טעים, אבל אחר. לא יודע איך להסביר.

או, רגע –

מכירים את זה שאתם נכנסים לטירה עתיקה ומרגישים שמישהו שצופה בכם כל הזמן, אבל אתם לא יודעים בדיוק מה זה, ואתם מסתובבים בתחושה שיש שם משהו אבל לא יכולים לעמוד על טיבו המדויק עד שמסתבר שזו רוח רפאים של אישה שנרצחה שם לפני מאתיים שנה? אז גבינבוקדו. אבל בקטע טוב. לא כזה של מנורות מתעופפות ושלדים במרתף, אלא יותר של רובד טעם נוסף ומעניין, כזה שאי אפשר בדיוק לדעת מהו אלא אם אומרים לכם שזה אבוקדו.

אבל אולי זה רק אני. האחרים שטעמו את העוגה לא הרגישו שום דבר (…עד שהם מצאו את עצמם במרתף עם השלדים! הא הא הא!!!).

שלד של אבוקדו

שלד של אבוקדו שנרצח לפני מאתיים שנה. סתם, שלשום.

בכל אופן, אבוקדו.

כאמור, זהו חומר הגלם החודשי לרגל האחד באפריל (בשנה שעברה היו אלה ירקות שורש, ואז הכנתי את עוגיות הבטטה צ'יפס המגניבות שכבר יצא לי להכין מאז עוד כמה פעמים). מאחר והייתי קצת עסוק לאחרונה בענייני עבודה ולימודים, לצערי לא היה לי זמן להמצאות וניסויים במטבח – אז בחרתי להשתמש במתכון עוגת גבינה ופירורים של קרין גורן וכמעט לא שיניתי בו שום דבר למעט כמויות הבצק (כי ויתרתי על הפירורים למעלה לטובת רוטב דובדבנים אדום וחמצמץ) וכמובן תוספת האבוקדו.

לעומתי, חבריי לפרוייקט יצרו דברים הרבה יותר מקוריים ומסקרנים עם אבוקדו – פיצה עם אבוקדו, קרקרים מאבוקדו, סמיפרדו אבוקדו ועוד! – ואתם מוזמנים לראות אותם כאן.

עוגת גבינבוקדו

זאת התמונה היחידה שהצליחה ללכוד את הצבע הירוק (באחרות משום מה זה יצא בהיר יותר). כזה ירוק! כזה!

בתמונה זה נראה קצת יותר ירוק מאשר במציאות

הפרודוקטים לתבנית 26 (אני השתמשתי ברינג 18 כדי שהעוגה תצא גבוהה יותר)

לבצק:
1 כוס קמח תופח
1/3 כוס סוכר פחות כף
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
2 חלמונים

למלית:
500 מ"ל שמנת מתוקה
3/4 כוס סוכר
1/2 חבילת אינסטנט פודינג וניל
500 גרם גבינה לבנה 5%
200 גרם גבינת שמנת 30%
2 אבוקדו בשלים, קלופים, מגולענים, מעוכים

לרוטב הדובדבנים (לא חובה):
300 גרם דובדבנים מגולענים (אני השתמשתי בקפואים. אפשר להשתמש גם בפירות יער או בתותים. העיקר שיהיה אדום. סתם, מה אכפת לי, מצידי תעשו רוטב מקולרבי, אתם כבר ילדים גדולים)
1/2 כוס אבקת סוכר
מיץ מלימון אחד

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה. כדאי להקיף את התבנית בשקף או בנייר אפייה כדי להקל על החילוץ אחר כך. אני השתמשתי בנייר אפייה, מה שיצר פסים אנכיים אקראיים על העוגה בסוף, אבל אני חיבבתי את זה.

הידעת? כשאתה דוחף לרינג בגודל 18 פרודקטים שאמורים להספיק לתבנית 26, כדאי להגביה את דפנות הרינג בעזרת נייר האפייה - לא רק כדי להקל על החילוץ אחר כך, אלא כי המלית חורגת מדפנות הרינג

הידעת? כשאתה דוחף לרינג בגודל 18 פרודקטים שאמורים להספיק לתבנית 26, כדאי להגביה את דפנות הרינג בעזרת נייר האפייה – לא רק כדי להקל על החילוץ אחר כך, אלא כי המלית חורגת מדפנות הרינג

2. מכינים את הבצק: מכניסים לקערה קמח, סוכר וקוביות החמאה ומעבדים לפירורים. מוסיפים את החלמונים ומעבדים עוד קצת עד שמתקבל בצק לח. מהדקים אותו לתחתית של התבנית וזורקים לתנור ל-20, 25 דקות. מוציאים כשהבצק הזהיב – ומצננים לחלוטין.

3. המלית: בקערה אחרת מקציפים שמנת מתוקה, סוכר ופודינג עד לקצפת יציבה. מוסיפים את הגבינות ואת האבוקדו ומקפלים. אני השתמשתי בשני אבוקדו בשלים וקטנים יחסית, אז הצבע שהתקבל היה ירקרק חיוור יחסית. אני משער שאם הייתי משתמש ביותר אבוקדו או ב-2 גדולים יותר, הצבע היה עמוק יותר. תודיעו לי אם ניסיתם ואיך יצא. אגב, את האבוקדו מעכתי בעזרת מזלג ודחסתי דרך מסננת כדי למנוע… לא יודע בעצם, יכול להיות שזה היה סתם.

4. מוזגים את המלית על פני התחתית האפויה ומכניסים למקרר או לפריזר. אני חששתי שהמלית לא תחזיק מעמד ותתפרק ברגע שאשלוף את הרינג, אז העדפתי להקפיא את כל העסק. אבל יכול מאוד להיות שאם תשתמשו בתבנית 26 כאמור (ולא ברינג 18 כמו הטמבל שכותב שורות אלה), אז הכל ייצא נמוך יותר ואז לדעתי יכול להחזיק מעמד גם במקרר.

החריצים האנכיים במלית - בגלל נייר האפייה. עם שקף זה לא אמור לקרות (אבל בעיני זה נחמד)

החריצים האנכיים במלית – בגלל נייר האפייה. עם שקף זה לא אמור לקרות (אבל בעיני זה נחמד)

5. חצי שעה לפני ההגשה מעבירים למקרר. בעת ההגשה פורסים בעזרת סכין טבולה במים חמים ומגישים.

6. לרוטב הדובדבנים (כאמור, לא חובה): מעבדים במעבד מזון את הדובדבנים, אבקת הסוכר ומיץ הלימון. אם יוצא סמיך מדי אפשר להוסיף טיפ טיפת מים, אבל לא יותר מדי – עדיף שיהיה סמיך מדי מאשר דליל מדי. את הרוטב אפשר למזוג או על פני העוגה כולה, או להגיש בכלי מרכזי נפרד כדי שכל אחד ישים לעצמו, או לטפטף על כל פרוסת עוגה שאתם מגישים.

בתיאבון!

בתיאבון!

לעשות טוב בשפת הסימנים

22 מרץ

לרגל יום המעשים הטובים שחל השבוע, פרוייקט תעביר את זה הלאה בשפת הסימנים של עמותת נגישות ישראל הזמינו את כווווולם לצלם את עצמם מסמנים את שיר יום המעשים הטובים, ולאחר מכן יצרו קליפ אחד שמורכב מעשרות (ואולי מאות, לא ספרתי) אנשים שמסמנים יחד.

זה הסרטון הסופי, בו מופיעים מדי פעם גם אני וזוגתי:

וזה הסרטון שלנו:

שיהיה לנו יום מעשים טובים שמח ומועיל. צאו ותעשו טוב. :-)

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 247 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: