טייגלעך

15 ספט

%d7%98%d7%99%d7%99%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%9a-%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99

אם לא שמעתם מעולם על טייגלעך, אתם לא לבד. מדובר בחתיכות בצק שמבושלות בתוך סירופ דבש ולאחר מכן מגולגלות בסוכר וג'ינג'ר, ולפי אמא שלי הם היו פעם – ואולי עדיין – סוג של קינוח חגיגי בארץ הולדתה, ליטא. זה היה בתקופה אחרת, כאשר הכינו אוכל ממרכיבים פשוטים, זולים וזמינים, ולפי אמא הם נחשבו לקינוח יהודי מסורתי שהכינו בשבתות ובחגים (ולכן זרקתי שם ברקע צמד נרות שבת וכיפה, כי בעצם למה לא).

מתכון לטייגלעך עבר אצלנו במשפחה מאם לבת, אבל אמא מספרת שהיא תמיד נרתעה מכמות הפצ'קיריי שמעורבת בהכנתם – דהיינו, יותר מדי בלאגן, יותר מדי לכלוך – ולכן המסורת המשפחתית נעצרה אצל סבתא שלי ועם השנים המתכון אבד.

כשהתייעצתי עם אמא מה להכין לרגל חודש הדבש בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר", היא מיד הציעה שאכין טייגלעך. "מבשלים את זה בסירופ דבש, למרות שבזמנו דבש היה יקר אז סבתא בישלה רק בסוכר", היא אמרה, "אבל אתה תשתמש בדבש והנה, יהיה לך מתכון!"

וכאן נכנסה בעיה קטנה: אני שונא טייגלעך.

%d7%98%d7%99%d7%99%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%9a_%d7%99%d7%94%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%9f

כלומר, למיטב זכרוני טעמתי אותם רק פעם אחת בחיי: חברה של אמא שלי, וידה, הגיעה מליטא לביקור כשהייתי ילד והכינה את הטייגלעך האלה במטבח שלנו. מה שאני זוכר הוא כדורי בצק קטנים ודחוסים שהיו קשים ללעיסה, והטעם שלהם היה מר כמו כזה של קרמל שנשרף. זה לא הפריע לי לחסל חצי מהכמות, אבל לא ממש נהניתי.

אז לא, לא התחברתי לטייגלעך, אבל כן התחברתי לרעיון להחיות מסורת משפחתית שאבדה, ואפילו יותר מזה – לעובדה שמדובר בקינוח שמרכיביו יחסית זולים. היי, אני מחוסר עבודה כרגע, זאת סיבה לגיטימית! ועוד מעט ראש השנה, אז לשחזר קינוח חגיגי שפעם סבתא הייתה מגישה לשולחן? יאללה!

התיישבנו יחד מול המחשב, אמא ואני, והתחלנו לחפש באינטרנט איך מכינים טייגלעך. היא חיפשה ברוסית ובליטאית, אני חיפשתי בעברית ובאנגלית. אלה מסקנותינו:

  • "טייגלך" או "טייגלעך"? לא היינו בטוחים איך לכתוב את זה בעברית, אבל החלטנו ללכת על הגרסה עם הע', שגורמת למילה הזו להישמע קצת יותר יידישאית, עתיקה, יהודית כזאת.
  • נתקלנו בשני סוגים של טייגלעך, שלהלן נקרא להם "יבש" ו"רטוב". את שניהם מכינים באופן דומה, כלומר בצק שמבושל בסירופ דבש, אבל את ה"יבש" מוציאים מהסירופ, מגלגלים בסוכר וג'ינג'ר ושומרים בקופסה או בשקית – כלומר נפטרים מהסירופ או משתמשים בו למשהו אחר ("סבתא שלך הייתה משתמשת בזה לצימעס!"); ואילו את ה"רטוב" מאכסנים בתוך צנצנת ביחד עם הסירופ, כלומר חתיכות הבצק המבושלות בעצם נשמרות בתוכו. אתה תכין את היבש, אמא אמרה, ככה סבתא הייתה מכינה את זה.
  • מתכוני הטייגלעך שמצאנו ברשת בדרך כלל מורים לגלגל את הבצק לעיגול, מעין כעך. אבל אמא התפלאה לשמוע את זה: אצלם בבית זה לא היה בצורת עיגול, אלא בצורה אחרת. למרבה הצער היא לא זכרה בדיוק את הצורה או איך סבתא הייתה מכינה את זה, אבל במקרה הזה הסתמכתי על הזיכרון הרעוע שלי: פשוט לקחתי נקניק בצק ועשיתי בו קשר, שאחד מקצותיו מציץ למעלה והשני מתחבא מלמטה. קצת כמו לחמניה זעירה. כשהיא ראתה את התוצאה הסופית, אמא אישרה שזו הייתה פחות או יותר הצורה. הידד!

%d7%98%d7%99%d7%99%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%9a-%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%a6%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a7

  • בכל המתכונים שמצאנו, בלי יוצא מן הכלל, היה מדובר בבצק ללא תוספות. אבל אמא שלי נשבעת שסבתא הייתה דוחפת צימוק לכל טייגלה. כאמור, היא לא זכרה את הטכניקה המדויקת, אבל הייתה בטוחה שבתוך תוכו של כל טייגלה היה צימוק אחד. אז דחפתי צימוק.

מצויד ברשימת התובנות מהחיפוש המשותף עם אמא באינטרנט – שהיה זמן איכות נעים בפני עצמו – ניגשתי למטבח והתחלתי לשחזר את הקינוח המשפחתי ההוא, תוך שאני מקווה שהטייגלעך שלי ייצאו יותר מוצלחים מאלה שטעמתי כשהייתי ילד. הכנתי בצק, בישלתי אותו בסירופ, גלגלתי בסוכר וג'ינג'ר – ושלחתי לאמא תמונה בוואטסאפ (אז עדיין כינינו את זה טייגלך בלי ע'):

%d7%98%d7%99%d7%99%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%9a-%d7%95%d7%95%d7%90%d7%98%d7%a1%d7%90%d7%a4

וזה באמת יצא טעים, ואפילו לא פצ'קיריי בכלל! עוגייתי, לא דחוס מדי, בטעם מתוק עם עקיצה של חריפות ג'ינג'רית (לא אוהבים ג'ינג'ר? גם גרסת סוכר-בלבד יצאה מצוינת). זה ממש ממש ממש טעים כשזה עדיין חם, אבל עדיין מענג גם כמה ימים אחרי. ואי אפשר לאכול רק אחד, כי אחד עושה חשק לעוד אחד, ועוד אחד, ולפני ששמים לב – נגמר!

אז מה היה לנו שם:

מתכון לקינוח עם דבש, טעים ופשוט להכנה ומחומרים זולים וזמינים? יש.
חידוש של מסורת משפחתית עתיקה? יש.
אמא מתרגשת שגם הזמינה ממני טייגלעך לארוחת ראש השנה? יש.

אז בסך הכל אני די מרוצה מהמתכון שלי הפעם.

למתכונים נוספים לקינוחים או מאפים בהם מככב דבש – הקליקו כאן.

טייגלעך

המתכון מבוסס, תוך שינויים קלים, על זה של מיכל יפה מסלונה, וליתר דיוק של סבתא שלה, מלטביה.

הפרודוקטים

(יוצאים בין 20 ל-40 טייגלעך, תלוי בגודל שתכינו)

בצק:
2 כוסות קמח
3 ביצים
3 כפות שמן
צימוקים (לא חובה)

סירופ לבישול:
1 כוס דבש
1 וחצי כוסות סוכר
6 כפות מים

תערובת לציפוי:
סוכר
ג’ינג’ר טחון (לא חובה)

אופן ההכנה

1. שמים בקערה את הקמח, הביצים והשמן, ולשים עד שמתקבל, ובכן, בצק. מי שלא רוצה צימוקים לא צריך, אבל מי שכן רוצה – עדיין לא מוסיפים אותם!

2. מחלקים את הבצק לשניים. כל חצי מגלגלים לנקניק ארוך ועבה, וחותכים אותו לבערך 10 חתיכות. מכל חתיכה כזו אפשר ליצור בערך 2-3 טייגלעך קטנים או 10 גדולים. אני בכוונה לא מפרט משקל או אורך, תכינו לפי הגודל שמתחשק לכם.

3. אפשר ליצור נקניקון בצק וללפף אותו לכעך, אבל לפי השיטה שלי, המבוססת על הזיכרון מפעם, עשיתי מעין קשר שקצהו האחד חבוי מתחת ללולאה והשני מציץ מעליה (כמו, לא נעים לומר, אצבע משולשת). מי שרוצה להוסיף צימוקים – זה הזמן: אני הכנסתי אותם לתוך הלולאה ואז הצמדתי קצת את הבצק אל הצימוק כדי לוודא שהוא לא יחמוק משם. אל תתפתו להוסיף יותר מצימוק אחד, החברותא מקלה עליהם לברוח בזמן הבישול.

%d7%98%d7%99%d7%99%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%9a-%d7%a2%d7%9d-%d7%a6%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a7

4. בסיר בינוני שמים את הדבש, הסוכר והמים של הסירופ ומביאים לרתיחה. שימו לב שחשוב להשתמש בסיר בינוני (למרות שנדמה שיספיק פה קטן), כי ברגע שהסירופ רותח – המפלס שלו עולה. ואז מכניסים פנימה את הבצק, אז הוא יעלה עוד יותר. בקיצור, לכו על סיר בינוני, אפילו גדול.

5. מבשלים את הבצק בסירופ במשך 20-25 דקות על אש קטנה, עד שהוא מקבל צבע כתמתם. כל הבצק ייכנס לכם לסיר, מבטיח, גם אם נדמה שלא.

%d7%98%d7%99%d7%99%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%9a_%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4

6. רגע לפני שמוציאים את הטייגלעך מהסירופ, מכינים קערה ובה 5-6 כפות סוכר, ומי שרוצה גם מעט ג'ינג'ר טחון (זה נותן לטייגלעך חריפות משעשעת).

7. מוציאים את הטייגלעך מהסירופ – זהירות, חם! – ומיד זורקים אותם לקערת הסוכר. מגלגלים בעזרת כף או מזלג כך שיצופו מכל הצדדים – ומעבירים לצלחת הגשה או לכלי אחר שבו נשמור אותם אחר כך.

8. אחרי שכל הטייגלעך נחים בצלחת ההגשה או בכלי האחסון, אני מציע לזרות מלמעלה מעט סוכר ולנער אותם קצת.

9. אפשר להגיש חם, אפשר גם בטמפרטורת החדר. מומלץ לצד כוס תה.

בתיאבון!

 

%d7%98%d7%99%d7%99%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%9a-%d7%91%d7%aa%d7%99%d7%90%d7%91%d7%95%d7%9f

 

סופרמן

6 ספט

"כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות סינדרלה הנסיכה!" אמרה מיכל.
"כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות ספיידרמן!", הוסיף יהונתן, ושאל "אבא, מה אתה רצית להיות כשתהיה גדול?"

חשבתי לרגע. רציתי להיות הרבה דברים. "סופרמן", עניתי. "הכי רציתי להיות סופרמן."

…מה שהוביל לויכוח סוער בשאלה מי יותר חזק, ספיידרמן או סופרמן (כאילו, דאה, ברור שסופרמן, אבל יש מצב ששנינו ויתרנו לסינדרלה).

כן, כשהייתי ילד הכי רציתי להיות סופרמן, אבל רציתי להיות גם הרבה דברים אחרים. הייתה תקופה, למשל, שממש רציתי להיות בלש, כמו שרלוק הולמס וכמו הרקול פוארו. התחלתי להתאמן בלשים לב לפרטים קטנים ולנסות להקיש מהם פרטים גדולים, מה שלצערי די קלקל את תשומת הלב שלי לפרטים הגדולים עד עצם היום הזה. כלומר, אם נניח אשתי תיכנס הביתה בשמלה חדשה, אחרי תספורת וצבע, כשציפורניה משוחות בלק מבהיק ותכשיטי זהב מכסים את כולה, אפילו אם יש לה זנב ועל זרועה תלוי גבר אחר, סביר להניח שקודם כל אבחין בפטרוזיליה שתקועה לה בין השיניים.

ככל שגדלתי, החלומות שלי הפכו למיושבים יותר. רציתי להיות גם עורך דין (סליחה שלא, אמא), מורה למתימטיקה(!) ועוד כל מיני דברים, אבל אחרי הצבא הייתי בשלב שבו אני רוצה לעבוד בבנק, כמו סבתא שלי. זו הייתה תקופה שבה חשבתי שהעולם מתחלק לשניים: מספרים ומילים, וחשבתי שהולך לי יותר טוב עם מספרים מאשר עם מילים, אז רציתי לעשות משהו שקשור למספרים. הרי מה יותר מספרים מאשר בנק?

נרשמתי ללימודים באוניברסיטת תל אביב, עשיתי תואר בכלכלה וניהול, אבל עד שסיימתי אותו – החלום כבר השתנה. באותם ימים עדיין חשבתי שהעולם מתחלק למספרים ולמילים, אבל התחלתי לנטות לצד של המילים. התחלתי לחשוב שאולי, בעצם, כשאהיה גדול אני ארצה לכתוב.

נרשמתי ללימודי קופירייטינג במכללת ACC של תרצה גרנות. עשיתי כיף חיים. למדתי לשחק עם מילים, לכבד את השפה העברית, ליהנות ממילים נרדפות ולכתוב עד שייצא עשן. כשסיימתי, לשמחתי, התחלתי לעבוד בכתיבה בתחום השיווק המקוון, למדתי להיות יצירתי בין מגבלות, למצוא קשתות ססגוניות מתחת לגוונים של אפור ולעוף בתוך כלוב של כללים. במקביל פתחתי עוסק פטור והתחלתי לכתוב טקסטים עבור לקוחות פרטיים. איזה תענוג. עד היום אני לא מאמין שאנשים משלמים לי על המילים שלי.

בינתיים הספקתי לבנות לעצמי משפחה קטנה. איזה קטע, אשתי עובדת בבנק, כמו סבתא שלי.

ואז הגיע יהונתן.
הבן שלי, הילד המיוחד שלי.
ובדיקות השמיעה, ושפת הסימנים, וילד של אבא.

יום אחד הבנתי שהעולם לא מתחלק למספרים ולמילים. יש גם סימנים, והם יפהפיים ויצירתיים יותר מכל מספר ומילה. שוב החלום שלי השתנה. הלכתי ללמוד מתורגמנות משפת סימנים לעברית ומעברית לשפת סימנים. היום אני מתחיל את הסמסטר האחרון, ובקרוב אתחיל לעשות סטאז' בתרגום עבור חירשים. במקרה גם סיימתי לאחרונה לעבוד כקופירייטר בחברה שעבדתי בה בשנתיים האחרונות, אז נחמד שהגורל משתף פעולה.

הסתכלתי על יהונתן ומיכל. "אתם לא חייבים להחליט עכשיו, כן?", אמרתי, "אני רציתי להיות סופרמן, אבל אחר כך רציתי להיות משהו אחר, ואחר כך החלפתי עוד פעם ועוד פעם. זה בסדר לחלום להיות משהו כשתהיו גדולים, אבל אפשר גם לשנות את החלום הזה. אפילו אני עוד יכול לשנות את מה שאני רוצה להיות כשאהיה גדול."

"אני לא רוצה לשנות", אמר הילד. "אני אהיה ספיידרמן!"
"גם אני לא רוצה לשנות!", קראה הילדה. "אני! אהיה! הנסיכה! סינדרלה!"

צחקנו.

""אתם יודעים מה?", אמרתי לילדים, "אי אפשר לדעת. אולי יום אחד אני באמת אהיה סופרמן."

סופרמן

 

כדורי טופי-מנגו בציפוי קוקוס

11 אוג

כדורי מנגו ראשי

מנגו.

לא יודע איך אוכלים אותו אצלכם בבית, אבל אצלנו זה בקוביות: חותכים צד אחד של המנגו, עם הקליפה, חורצים לקוביות ואוכלים ככה. קוביות. אבל למה קוביות? למה לא לכדרר? נניח, כמו כדורי שוקולד? ואם כבר, אולי גם לגלגל בקוקוס?

הממ. מנגו, כדורים, קוקוס… יש לי רעיון.

המתכון שלהלן מבוסס על מתכון הפאדג' שקדים שהכנתי לפני איזה מיליון זמן, תוך שימוש במיקרוגל וחלב מרוכז, אבל המרקם לא יוצא פאדג'י אלא רך ודביק, ממש כמו סוכריית טופי, מה שמאפשר לכדרר אותו ולגלגל בקוקוס טחון. ומאחר והשתמשתי בתרכיז מנגו קפוא, אז אפשר גם להשתמש בתרכיז קפוא בטעם אחר ולקבל כדורי טופי בטעם תפוזים או לימונענע. יווו, אני חייב לנסות את זה בקרוב!

כדורי טופי-מנגו בציפוי קוקוס

למתכוני מנגו נוספים הקליקו כאן

2016-08-10_2028הפרודוקטים:
1 תרכיז מנגו קפוא של פריגת
1 קופסת חלב מרוכז ממותק
100 גרם אבקת סוכר
קוקוס טחון (לציפוי)

אופן ההכנה:
1. בקערה חסינת מיקרוגל שמים את תוכן קופסת החלב המרוכז, את אבקת הסוכר ואת תרכיז המנגו הקפוא (בינינו, הוא לא באמת קפוא. זה שקר של הממסד!). מכניסים למיקרוגל לשתי דקות, מוציאים ומערבבים.
מוסיפים את מחית המנגו לחלב המרוכז

2. אם עדיין יש גושי אבקת סוכר – לא לדאוג. כמו שעשינו עם הפאצ'קדים, אנחנו עומדים לחזור עוד כמה פעמים על התעלול הזה של שתי דקות במיקרו וערבוב. אלא שהפעם יש לנו מטרה כפולה: מצד אחד לקרמל את הסוכרים שבתערובת, מצד שני לאדות את המים שבתרכיז המנגו.

3. מכניסים למיקרוגל לשתי דקות, מוציאים ומערבבים.

4. מכניסים למיקרוגל לשתי דקות, מוציאים ומערבבים.

5. מכניסים למיקרוגל לשתי… טוב, אתם מתחילים לראות פה דפוס. שימו לב שהתערובת הולכת ונעשית חמה יותר ככל שחוזרים על הפעולה, עד לרתיחה ממש, ולפחות במקרה של קערת הזכוכית שבה השתמשתי – גם הכלי עלול להתלהט מאוד, אז השתמשו במגבת או בכפפות מטבח כדי להוציא מהמיקרוגל ולהכניס, ובזמן הערבוב להניח אותה על משטח של דברים חמים (אני משתמש בקרטון של 30 ביצים) (בלי הביצים) (דאה).

6. מכניסים למיקרוגל לשתי דקות, מוציאים ומערבבים.

7. להלן הצעות לדברים שאפשר לעשות בשתי דקות ההמתנה:
א. להכין תבנית שאליה נמזוג עוד מעט את התערובת (אני השתמשתי ברינג מלבני בגודל 25X10, אבל זה לא ממש חשוב).
ב. לצ'וטט בקבוצת הוואטסאפ של החבר'ה מהלימודים על המבחן שיתקיים למחרת, לתהות למה אתם משחקים במטבח במקום ללמוד ולהתנחם בכך שמדובר במבחן אמריקאי, כך שגם אם לא יודעים מה התשובה אפשר פשוט לסמן ג' ולקוות לטוב.
ג. א+ב נכונים.
ד. אחר (פרט): _____________________

8. מכניסים למיקרוגל לשתי דקות, מוציאים ומערבבים.

9. עד מתי? עד שהתערובת הופכת כהה יותר, סמיכה יותר ומבעבעת ממש. הטריק שלי: ברגע שנראה לי שהגיע הזמן לעצור, עשיתי עוד סבב אחד. בסה"כ עשיתי בערך עשרה סבבים כאלה. הנה, ככה זה נראה בסוף:

זהירות טופימנגו רותח

10. מוזגים את התערובת (חם! חם! חם!!!) אל התבנית שהכינונו מבעוד מועד. נותנים לה להצטנן לטמפרטורת החדר ולאחר מכן תוקעים אותה במקרר לשלוש או ארבע שעות.

11. לאחר שהתערובת הצטננה היטב, מוציאים וחותכים לקוביות. שימו לב שזה מאוד מאוד דביק, אז שימו לידכם כוס מים רותחים, טבלו את הסכין ונגבו אותה היטב בין החיתוכים. לא נורא אם הקוביות מאבדות צורה כי הן נדבקו לסכין/לתבנית/לנייר האפייה/ללחי של הילדה😦

תוספת מאוחרת: מי שכבר ניסה להכין והגיע לשלב הזה עלול לגלות שהטופי הפך במקרר ליציקה בלתי ניתנת לחיתוך. הפתרון שלי הוא לתת לו לנוח בטמפרטורת החדר כמה דקות, וככה הוא אמור להתרכך. מצד שני, אני גר בטבריה, אצלנו "טמפרטורת חדר" זה כנראה משהו שאתם יכולים להשיג רק בעזרת כמה שניות במיקרו או בתנור.

12. בעזרת ידיים רטובות מגלגלים כל קוביה לכדור ומשליכים אותו לקערת קוקוס טחון. לא חייבים, אבל רצוי, כי הכדורים מאוד דביקים והקוקוס ימנע מהם להידבק זה לזה.

13. שומרים במקרר, מגישים צונן.

טופי מנגו קלוז אפ1

בתיאבון!

ובקטנה לסיום: מור, הוגת ומנהלת פרוייקט כחומר ביד הבלוגר, מסיימת היום קדנציה. לא ברור איך דווקא בחודש של מנגו, אבל בסדר. היי שלום, ובהצלחה לאיילה!

 

 

 

פוקצ'ה עם פסטו-נענע

11 יול

…ועם גבינה בולגרית ועם עגבניות מיובשות!

פוקצה עם פסטו נענע

כלומר, התחשק לי להכין משהו לא מתוק. בא לי פיצה. אבל לא בא לי פיצה סתם. בא לי להחליף לה את הצבעים. להפוך אותם. נגיד, לעשות רוטב ירוק במקום אדום. חומר הגלם החודשי של "כחומר" הוא נענע. יש. אעשה פסטו. אבל עם נענע. פסטו-נענע.

צריך גבינה. במקרר יש גבינה בולגרית. מושלם. וגם צנצנת פתוחה של עגבניות מיובשות. עומדת שם כי אף אחד לא יודע מה לעשות איתה. אדומות. יופי, אני יודע מה לעשות איתה.

קמח יש. שמרים יש.

אבל לא פיצה. פוקצ'ה.

כן. בא לי פוקצ'ה. עבה. טרייה. חמימה. עם פסטו-נענע. גבינה בולגרית. עגבניות מיובשות.

אולי בכל זאת להוסיף קצת שוקולד? לא. הפעם מלוח עד הסוף.

לעוד מתכוני נענע הקליקו כאן

פסטו-נענע

פסטו נענעאין כמויות. זורקים הכל למעבד מזון לפי הטעם:
צרור נענע, שטוף היטב, רק העלים
חופן אגוזים (צנובר, מלך… לי היו גרעיני חמניה, אז יאללה)
כמה שיני שום (שמתי 4. אפשר פחות, אפשר יותר)
שמן (אני שמתי קנולה, ק' טעמה והוסיפה שמן זית)
מלח, פלפל

מעבדים, טועמים, מתקנים.
עוד קצת מלח, עוד קצת שמן.
עד שטעים.

פוקצ'ה

מתכון של קרין גורן. חצי כמות:
500 גרם קמח
חצי שקית/קוביית שמרית
כוס ושליש מים
1 כף סוכר
1/2 כף מלח
2-3 כפות שמן זית

שמים את כל החומרים במיקסר עם וו לישה (המלח אחרון!). לשים במהירות בינונית למשך 10 דקות עד שמתקבל בצק מהמם. משמנים קצת את פניו כדי שלא יתייבש, מכסים בניילון נצמד או במגבת לחה ומניחים בצד לתפיחה עד להכפלת הנפח.

מרפדים תבנית בנייר אפייה ומורחים אותו בנדיבות בשמן זית. מניחים את הבצק שתפח על נייר האפייה ומותחים אותו בידיים משומנות בשמן זית. אפשר לעשות פוקצ'ה אחת גדולה או לחלק את הבצק לכמה פוקצ'ות קטנות. הבצק לא צריך להיות ישר מדי, מותר (ורצוי!) שיישארו כמה גומות פה ושם. מניחים פעם נוספת בצד, שינוח 20-30 דקות ויתפח עוד קצת.

מורחים את הפסטו-נענע על פני הפוקצ'ה הגדולה (או הפוקצ'ות הקטנות) בשכבה פחות או יותר אחידה. מפזרים קוביות גבינה בולגרית ופרוסות עגבניות מיובשות. או תוספות אחרות, מה שבא. לסיום מטפטפים עוד מעט שמן זית מעל כל השמחה הזאת.

מכניסים לתנור. 180 מעלות, 20-25 דקות. מגישים כשזה חמים, לא חם. אפשר לקשט בכמה עלי נענע טריים (אבל רק אחרי שהפוקצ'ה הצטננה קצת, אחרת החום יגרום לעלים להשחיר).

מלמעלה

מקרוב למדי

בתיאבון!

פוקצה עם פסטו נענע

 

 

45 שעות באמסטרדם

30 יונ

כבר הרבה זמן שק' רצתה שניסע רק שנינו לאמסטרדם, אבל תמיד היה חסר משהו: כסף, זמן, בייביסיטר… השנה, לרגל יום ההולדת שלה, נתתי לה במתנה את הסכמתי. ביקשתי חופש בעבודה, ההורים שלה שמרו על הילדים והכלב, שברנו קופת חיסכון קטנה (יאללה, נו, שהילדים יעשו ביניהם זוג או פרט מי ילך לאוניברסיטה) – וטסנו.

טסים לאמסטרדם

יום שישי, 22:30

אחרי שבע שעות בשני מטוסים, כולל קונקשן באיסטנבול, סוף סוף נחתנו בסכיפהול. לא לקחנו איתנו שום מזוודות אלא רק תיק גב, וגם הוא עלה איתנו למטוס, אז יצאנו מיד מהשדה וחיפשנו איך להגיע למלון. מונית משדה התעופה למרכז העיר עולה 40 יורו, אבל נסיעה באוטובוס (קו 197) עולה 5 יורו לכל אחד – שזה כרטיס יומי שמאפשר לך לנסוע כל היום בתחבורה הציבורית. לא משתלם במיוחד בלילה, אבל עדיין יותר זול ממונית.

יש אנשים שנוסעים לחו"ל בגלל הנופים, יש שנוסעים כדי לבקר במוזיאונים. יש שנוסעים כדי לאכול, ואם הבנתי נכון אז יש מקומות – כמו אמסטרדם, למשל – שיש שנוסעים אליהם כדי לעשות דברים שאסור לעשות בארץ אבל מותר שם. אבל אני? אצלי זה פשוט: אין דבר שאני אוהב בחו"ל יותר מאשר לשוטט ברחוב.

2016-06-26_1942

לראות בניינים אחרים, לשמוע שפה זרה, להריח את האוויר. להיכנס לחנויות שלא הייתי נכנס אליהן בישראל רק כדי לראות תגיות מחיר ביורו. לראות איך אנשים הולכים, מתלבשים, אוכלים, חוצים את הכביש. ובגלל זה, כאשר ירדנו מהאוטובוס במרכז העיר בשעה 23:30, ק' ואני פשוט עמדנו והסתכלנו סביב. למרות הזמן המוגבל, לא מיהרנו לשום מקום. פשוט עמדנו, הרגשנו את המדרכה הזרה מתחתינו, תהינו איך זה עובד כשיש שלושה סוגי רמזורים (מכוניות, הולכי רגל ואופניים) – והתחלנו ללכת.

זיהינו את המלון על פי התמונה באתר האינטרנט שלו. מלון "קוונטין אמסטרדם" (Quentin Amsterdam Hotel) שוכן על שפת תעלה נאה, אחת ממיליון שמפלחות את העיר להיקפה, אורכה ורוחבה. הביטו בנוף עוצר הנשימה שנשקף מחלון החדר שלנו:

2016-06-26_1923

כן, טוב, זה החדר הכי קטן והכי זול במלון, ואולי גם בכל אמסטרדם כולה, אבל ידענו את זה. הרי הזמן שלנו היה מצומצם ולא תכננו לבלות בחדר יותר מדי, אז כל מה שהיינו צריכים זה מקום לשים את הראש. זרקנו את תיק הגב, החלפנו בגדים – קיבלנו מפה כדי שלא נלך לאיבוד, למרות שזה דווקא מה שקיווינו שיקרה – וקצת אחרי חצות הליל יצאנו לקרוע את אמסטרדם.

אני מניח שאמסטרדם בשישי בערב די דומה לתל אביב בשישי בערב: המוני אנשים, כל המסעדות והפאבים מלאים עד אפס מקום ותורים עצומים משתרכים בכניסה, בהם עומדים אנשים שמקווים שיתפנה עבורם שולחן בעוד 45 דקות. אנשים נשענים על קירות בניינים אקראיים ושותים בירה, אחרים מתגודדים יחדיו ומעשנים סיגריה או משהו אחר…. מצד שני, חלף המון זמן מאז ביליתי בתל אביב בשישי בערב, אז אני לא יודע אם הדימוי שלי מדויק. הבה נסכם שזה מאוד לא טבריה בשישי בערב.

8756a7fc-0614-41dc-ab45-955f46f12177

אחרי שחיפשנו מקום לשבת ולא מצאנו, ואחרי שהתחשק לנו לאכול משהו ועמדנו במשך נצח קטן בתור של ברגר קינג, ק' ואני מצאנו את עצמנו ישובים על שפת מזרקה כבויה, זוללים דאפל וופר ושותים דיאט קולה מכוס בלי קש, כי שכחו לתת לנו ואין מצב שנחזור עכשיו את כל זה. הסצינה נראתה לנו סוריאליסטית. עבר כל כך הרבה זמן מאז בילינו יחד רק שנינו, בטח ובטח בארץ זרה ועל אחת כמה וכמה בשעות כל כך קטנות של הלילה.

אחרי ההמבורגר על המזרקה עוד המשכנו להסתובב, בלי מטרה מלבד ההסתובבות עצמה. מצאנו ספסל פנוי, מה שהיה מפתיע למדי כי זה נדמה כמו המקום היחיד בכל אמסטרדם בו יכולנו להניח את עכוזינו המפוארים. ומה שיותר מפתיע הוא שבהמשך חזרנו אל אותו ספסל כמה פעמים והוא תמיד היה פנוי, כאילו מחכה לנו.

שבת בבוקר, יום יפה, 9:06

אני זוכר את השעה המדויקת, כי ק' בדרך כלל אוהבת לישון עד מאוחר בבתי מלון ולהיכנס לארוחת הבוקר שניה לפני שסוגרים את המטבח – אבל לא הפעם. הו, הפעם היא זינקה מהמיטה ובתוך כמה דקות כבר התיישבנו בלובי לארוחת הבוקר. לא שהיא שווה אזכור מיוחד – קצת מאפים, קצת ריבה, קפה דלוח ומיץ תפוזים דווקא סבבה. אכלנו – ויצאנו.

כשהתחלנו לתכנן את הטיול, קראתי שלל המלצות על מקומות שווים באמסטרדם בבלוגים כמו זה של מורקייק ועוגיונט. עם זאת, החלטנו שלא להיצמד לרשימה אלא פשוט ללכת, ללכת וללכת. אם ניתקל באחד מן המקומות האלה – אז ניכנס, ואם ניתקל במקום שלא שמענו עליו – אז ניכנס, ומקסימום ייצא לי פוסט של דיס-המלצות על אמסטרדם, כי כזה בטוח אין עדיין לאף אחד.

התחלנו את היום בכוס בירה בפאב שלוש האחיות בכיכר רמברנדט. משם המשכנו ברחוב אקראי והרחנו ריח של שוקולד, אז נראה לנו הגיוני לקנות קופסה של כל מיני פרלינים, ואחרי עוד כמה צעדים הגענו לפארק ירוק ושקט שבו התיישבנו על ספסל וטרפנו הכל. הכל! איזו כמות פסיכית של שוקולד, בכל מיני מילויים וטעמים וצבעים!

2016-06-26_1925

כשכאב הבטן חלף, קמנו והמשכנו ללכת. הצצה במפה שקיבלנו במלון גילתה לנו שאנחנו קרובים לאחד המקומות שזכרתי שכדאי לבקר בהם – שוק אלברט קאופ. הסתובבנו שם בין חנויות ודוכנים, קנינו כמה מזכרות תיירותיות בדמות מגנטים עם טחנות רוח (אותם חילקנו למשפחה כשחזרנו, כדי שירגישו קצת ניחוח חו"ל), ואז הגענו לדוכן של השְטְרוּפְּוַואפֶל‏‏‏. לא ידענו מה זה, אבל שתי סיבות גרמו לנו להחליט לטעום:

  1. ברגע שמצליחים להגיד שְטְרוּפְּוַואפֶל‏‏‏, נורא כיף להגיד שְטְרוּפְּוַואפֶל‏‏‏ שוב ושוב ושוב. נסו בעצמכם. שְטְרוּפְּוַואפֶל‏‏‏! נכון?! אם ככה, זה חייב להיות טעים.
  2. המוכר היה חתיך עוצר נשימה. ואת זה אני אומר, לא אשתי. ולא יוצא לי לראות הרבה גברים ולהגיד עליהם שהם חתיכים, אז כשזה כבר קורה – מגיע. ואז התחלתי לכתוב את הפוסט הזה וגיליתי תמונה שלו בויקיפדיה. יא אללה, איזה דפיקות לב מואצות.

בקיצור, קנינו, טעמנו, היה חם ומתוק וטעים ושווה את התור.

2016-06-26_1925_001

במורד השוק קנינו איזה שייק פירות שאני כבר לא זוכר מה היה ההרכב שלו, אבל שלי היה כתום ושלה היה ירוק – ואז יצאנו מהשוק, פנינו ימינה לרחוב שאני לא זוכר את שמו (אבל חזרנו אליו למחרת) ומצאנו את עצמנו עומדים מתחת למפעל של הייניקן. גם את המקום הזה זכרתי כהמלצה, כי אפשר לעשות שם סיור מודרך, אבל באותו רגע לא התחשק לנו (ולמחרת, כששקלנו את זה ברצינות, זה פשוט נשמע לנו יקר מדי). אבל ממול למפעל של הייניקן היה מעגן סירות ובו הוצע לקנות כרטיס לסירה שתיקח אותנו לאורך התעלה, תעצור מדי פעם בתחנות קבועות, כמו אוטובוס, ובמהלך 24 השעות הקרובות נוכל להשתמש בשירותיה באופן חופשי. אז קנינו כרטיסים, עלינו לסירה – התברר שגם יש שם הקלטה לתיירים בשלוש שפות שמספרת על הדברים שרואים בדרך, בניינים, היסטוריה וכאלה – ומיד התברר שהתחנה הבאה היא ממש ליד המלון שלנו, אז ירדנו.

נכנסנו למלון כדי לקחת משהו, אני כבר לא זוכר מה, כי ברגע שראינו את המיטה נפלנו עליה והתעלפנו לשעתיים שלוש.

…והתעוררנו בבהלה. אוי ואבוי, כבר חלפו בערך חצי מ-45 השעות שלנו ואנחנו מבזבזים את הזמן בשנ"צ? מהר מהר, התלבשנו ויצאנו מהמלון בדיוק בזמן כדי לתפוס סירה אחרת.

אחרי כמה תחנות, כולל הבית המפורסם של אנה פרנק, הצצנו במפה והחלטנו לרדת ולחפש זונות (אבוי, שמישהו יבדוק כמה פעמים בהיסטוריה נכתב שמה של אנה פרנק באותו משפט לצד המקצוע העתיק ביותר בעולם). כלומר, היי, אנחנו באמסטרדם, רובע החלונות האדומים הוא אטרקציה תיירותית, אז למה בעצם לא.

אז הלכנו לחפש זונות.

אבל קודם צ'יפס.

כי שמענו הרבה על הצ'יפס שמוכרים כאן בכל קרן רחוב, והוא היה טעים מאוד ולמה בעצם לא עושים כזה גם בארץ.

2016-06-26_1932

ואז סטארבאקס.

כי אין כזה בארץ, וחבל, כי משקה שוקו עם אגוזים וקרמל… הו, וואו.

2016-06-26_1933

אחרי עוד כמה דקות הליכה הגענו לרובע החלונות האדומים ונכנסנו למוזיאון הזנות.

2016-06-26_1934

שזה קטע, כי אני לא מעריץ גדול של מוזיאונים, ואני מודה שחשבתי שזה יהווה עלה תאנה תרבותי לטיול שלנו באמסטרדם ונוכל להגיד שלא בזבזנו את הזמן רק בשוטטות ואוכל אלא גם ביקרנו באיזה מוזיאון, אבל בוא'נה, זה היה אחד הדברים המעניינים. עברנו בין חדרים מעוצבים ומרהיבים, קראנו פרטים היסטוריים שתלויים על הקירות, ראינו איך רובע החלונות האדומים נראה מבחוץ ואיך הוא נראה מבפנים. אין שם פורנוגרפיה או טינופת, במוזיאון הזנות, אלא היסטוריה. כבוד, אפילו.

ואז הלכנו לחפש זונות. לא כדי להשתמש בשירותיהן, אלא בגלל הסקרנות. נכנסנו לאחת הסמטאות וראינו אחת. היא נראתה רגילה למדי. עמדה בדלת ושוחחה עם מישהו שנראה כמו ידיד ולא כמו לקוח, צעקה מדי פעם על עוברים ושבים שניסו לצלם אותה והצביעה על השלט "אסור לצלם" שמעליה. בהמשך הרחוב ראינו עוד אחת, גם היא נראתה רגילה לגמרי, שעמדה בבגדים תחתונים בחלון שלה עם שפריצר ונייר מגבת והבריקה אותו.

וזהו. סקרנותנו סופקה. החלטנו לחזור למלון. ק' ניווטה, אז זה לקח קצת זמן.

חזרנו למלון בשעה 23:00 בערך, תכננו לעשות איזו מקלחת מרעננת ולצאת שוב לתור את אמסטרדם, כי נותרו לנו פחות מ-24 שעות בעיר. אולי נצא לאכול משהו. כן, נלך לאכול משהו… ואז נכנסנו לחדר – והתעלפנו על המיטה. לילה טוב.

ראשון בבוקר, יום סגריר, 9:46

אחרי ארוחת הבוקר הקונטיננטלית עשינו צ'ק אאוט מהמלון, השארנו את תיק הגב בחדר שמירת החפצים ויצאנו לתפוס את הסירה. הפעם תפסנו קו אחר (יש כתום ויש ירוק, הם חופפים ברובם אבל אחד מהם עושה סיבוב טיפה יותר גדול) ופשוט נהנינו מהשיט עד שהגענו לתחנה שבה עלינו על הסירה לראשונה, כלומר מול המפעל של הייניקן. שם ירדנו מהסירה והתחלנו ללכת ברחוב שבו הלכנו אתמול, ושוב פתחנו את היום עם בירה, הפעם באודונל'ז.

2016-06-26_1936

ואז התחלנו ללכת. והלכנו המון. עברנו ברחובות ראשיים עם אטרקציות תיירותיות והמוני אנשים, ועברנו ברחובות צדדיים ושוממים. נכנסנו לחנויות ויצאנו, הלכנו בצד אחד של רחוב ואז חזרנו בצד השני. פה ושם אכלנו עוד צ'יפס, שתינו עוד סטארבאקס, אבל בעיקר הלכנו. עברנו על פני גשרים שחצו תעלות, ראינו בניינים ואנשים ועצים.

וזו הסיבה העיקרית שאם שואלים אותי "פחות מיומיים באמסטרדם? הספקתם לראות משהו?", אז התשובה היא כן. מראש תכננו לשוטט ברחובות, וכמה נהנינו לעשות את זה. זמן איכות, רק היא ואני, הולכים והולכים ועוצרים לנוח ולהצטלם וממשיכים ללכת, ומדברים וצוחקים וממשיכים ללכת. איזה כיף זה היה.

ואז הגענו לדאנג'ן. שכבר מהשם אפשר להבין שזה עומד להיות מפחיד.

והיא אומרת לי בוא ניכנס, ואני אומר לה שהיא בטח יצאה מדעתה אם היא חושבת שאכנס למקום המפחיד הזה, והרי ברור איך זה נגמר. נכנסנו. וזו התגלתה כחוויה אינטראקטיבית מפחידה ומצחיקה, כאשר המבקרים הם חלק מההצגה ודפיקות הלב הן חלק מהעניין. וואו, זה היה מסעיר. מומלץ בחום.

2016-06-26_1938

חזרנו למלון ולקחנו את תיק הגב שלנו. עוד ופל בלגי, עוד בירה, עוד כמה תמונות ברחובות היפים של אמסטרדם – ובשמונה וחצי עלינו לאוטובוס לשדה התעופה.

2016-06-26_1940

סה"כ מיום שישי ב-23:30 כשהגענו ועד יום ראשון ב-20:30 כשעלינו על האוטובוס בחזרה: 45 שעות שמוצו היטב, עם המון אוכל רחוב, ליטרים של בירה, 438 תמונות בטלפון שלי, והרגשה שיש דברים שלא הספקנו לראות אבל בלי שום תחושת החמצה. נחנו, נהנינו, היה מעולה.

 

עוגת מוס שוקולד לבן וקפה

6 יונ

עוגת מוס שוקולד לבן וקפה

העוגה הזו היא הראשונה שהכנתי יחד עם שותפי להרפתקת בייק אוף, עומרי. בנינו יחד את המתכון, הכנו אותה אצלו בבית, וכשסיימנו הכנסנו אותה למקפיא, לחצנו ידיים, חזרתי הביתה – ולא טעמתי ממנה. כלומר, שום דבר לא עצר אותי מללקק תוך כדי הכנה את כל הקערות עם שאריות הקצפות והשוקולד, אבל איכשהו לא יצא לי לחזור אל המטבח ההוא כדי לנגוס בעוגה הסופית, ונאלצתי להסתמך על המילה שלו: "טעימה".

ובכן. לאחרונה מצאתי את המתכון זרוק במחשכי המחשב, ומאחר וזהו חודש השוקולד הלבן של פרוייקט כחומר ביד הבלוגר החלטתי להכין אותה שוב בעצמי – ולא רק שהיא טעימה מאוד ושווה כל שניה של השקעה, הפעם היא כולה שלי! שלי!!! שליייי!!!!!!!11

מה יש לנו שם: מוס שוקולד לבן וקפה שיושב על תחתית בראוניז, באמצעו שכבת ז'פונז אגוזי לוז (אני לא זוכר מאיפה הבאנו את המילה הזאת, ז'פונז, אבל לתקופה קצרה אחר כך זה היה השם שהצמדתי לעומרי ברשימת אנשי הקשר בנייד שלי; בעיקרון זה סוג של חלבון מוקצף עם סוכר, שמערבבים בו דברים טובים ואופים בטמפרטורה גבוהה יותר מזו של מרנג). הקישוט כבר תלוי בכם: אפשר לעטר בשוקולד, גנאש, קצפת או מה שבא. מה שרואים בתמונה הוא גלסאז' לבן שהכנתי מעט מדי ממנו, אז הוא הספיק רק ללמעלה של העוגה, ומעליו שורת תלתלי שוקולד (שאלוהים יסלח לי, אבל לא הכנתי אותם בעצמי אלא גנבתי מהמילקי של הבת שלי).

למתכונים נוספים עם שוקולד לבן הקליקו כאן.

מבטעל

עוגת מוס שוקולד לבן וקפה

הפרודוקטים (לעוגה בתבנית עגולה בקוטר 18 או 20)
תהליך ההכנה עשוי להיראות מפחיד, אבל הוא לא באמת מסובך. רק צריך לעקוב אחרי ההוראות.

תחתית בראוניז
2 ביצים
קורט מלח
50 גרם סוכר
30 גרם קורנפלור
1 כף קמח
1 כף קקאו
1/2 כפית אבקת אפייה

אופן הכנת התחתית:
מחממים תנור ל170 מעלות.  מרפדים תבנית בנייר אפייה ומשמנים קלות.
מקציפים ביצים ומלח במהירות גבוהה במשך 5-6 דקות, תוך כדי הוספת סוכר, עד שנוצר קצף סמיך ומבריק.
מוסיפים קורנפלור, קמח, קקאו ואבקת אפייה, ומקפלים רק עד שהתערובת אחידה.
מוזגים את התערובת לתבנית המשומנת ואופים 6-7 דקות. מצננים.

ז'פונז אגוזי לוז
100 גרם לבנים של ביצה
100 גרם סוכר
50 גרם אגוזי לוז טחונים
15 גרם קורנפלור
1 כפית נס קפה

אופן הכנת הז'פונז:
מחממים תנור ל 170 מעלות.
מקציפים חלבונים במהירות בינונית ומוסיפים סוכר בהדרגה עד לקבלת קצף יציב ומבריק.
מקפלים פנימה אגוזי לוז, קורנפלור ונס קפה עד לקבלת תערובת אחידה.
מזלפים עיגול בקוטר קצת-יותר-קטן-מהרצוי על תבנית מרופדת בנייר אפייה.
אופים כ 20-25 דקות.
מצננים לחלוטין ורק אז מפרידים מנייר האפייה.

מוס שוקולד לבן וקפה
130 גרם סוכר
55 גרם מים
90 גרם ביצה טרופה
90 גרם צהובים של ביצה
300 מ"ל שמנת מתוקה
6 גרם ג'לטין + 35 מ"ל מים
200 גרם שוקולד לבן
1 מנה אספרסו

אופן הכנת המוס:
בסיר קטן מערבבים יחד סוכר ומים, מביאים לרתיחה ומבשלים עד ל-118 מעלות.
במקביל, מקציפים את הביצים והחלמונים במערבל חשמלי לקציפה תפוחה.
כשהסירופ מגיע ל-118 מעלות יוצקים אותו לתוך קערת הביצים/חלמונים בזרם דקיק תוך כדי הקצפה במהירות בינונית, עד לתערובת בהירה ותפוחה. ממשיכים להקציף עוד קצת (ההקצפה מצננת את התערובת) ומפסיקים. נותנים לה להצטנן לחלוטין.
בינתיים מקציפים 300 מ"ל שמנת מתוקה לקצפת.
בינתיים ממיסים את השוקולד הלבן במיקרוגל או על בן מארי.
ובינתיים משרים 6 גרם ג'לטין ב-35 מ"ל מים ושמים בצד.
שוקלים 190 גרם מהתערובת שהכנו עכשיו, ממיסים את הג'לטין במיקרוגל ומערבבים אותו פנימה.

עכשיו החלק הכיפי:

מערבבים לתוך השוקולד הלבן המומס מעט מהקצפת. מוסיפים את מנת האספרסו ומערבבים. מקפלים פנימה את תערובת הג'לטין, ובסוף מקפלים פנימה את השמנת המתוקה עד לתערובת חלקה. בום! יש מוס!

הרכבה:
מניחים את תחתית הבראוניז בתוך תבנית, רצוי עם שקף. מעליו מוזגים חצי מכמות המוס. מניחים את הז'פונז בעדינות על המוס ומוזגים מעליו את היתרה.
מכניסים להקפאה לפחות ללילה. כשעתיים לפני ההגשה אפשר להעביר למקרר ולשמור אותה שם גם לאחר מכן (הג'לטין אמור למנוע מהמוס לקרוס).

בעיקרון העוגה מוכנה. עכשיו אפשר לקשט (לא חייבים). אני השתמשתי בגלסאז' של עוגיו.נט מכאן (רק בלי צבע המאכל הורוד, ובדיעבד הייתי צריך להכפיל כמויות). גם הוספתי תלתלי שוקולד שגנבתי כאמור מהבת שלי ופיזרתי כמה גרגירי קפה מגורען, כדי לרמז על הטעם.

זהו.

מגישים.

בתיאבון!

שולפת

כשקרין פגשה את יהונתן

13 אפר

אני אוהב את קרין גורן. הנה, אמרתי. אוהב אותה ברמה כזאת שגורמת לאשתי לקנא קצת, אבל אין מה לעשות, האישה הזאת גורמת לאפייה להיות נגישה ופשוטה גם אם יש לך בבית רק מזלג וטוסטר אובן, ועוד עושה את זה בכזאת שמחת חיים וקסם. איך אפשר שלא למות עליה?

כשניגשתי לאודישנים של בייק אוף ישראל לא ידעתי אם אזכה בתחרות או אפילו אם אתקבל לנבחרת. בסתר ליבי העזתי רק לקוות שאפגוש את קרין גורן – והנה, יום אחד מצאתי את עצמי עומד מולה באוהל האפייה הנהדר ההוא, כשהיא טועמת עוגת גבינה ועוגת יום הולדת שאפיתי עם עומרי, שותפי להרפתקה המדהימה הזו. הנה, הגשמתי חלום, מצידי אפשר ללכת הביתה עכשיו.

עוגת יום הולדת טל ועומרי צילום מסך

צילום מסך

אה, אוקיי, מסתבר שהעוגות לא היו מספיק טובות ובאמת הלכנו הביתה. אבל היי, לפחות זכיתי לקבל חיבוק מקרין! פעמיים! זה חלום שאפילו לא חשבתי עליו, אבל הגשמתי אותו!

טל ועומרי עם קרין גורן, מיד לאחר ההדחה

טל ועומרי עם קרין גורן, מיד לאחר ההדחה

אבל זה לא באמת נגמר שם.

קרין שמעה שסיפרתי בתכנית על יהונתן, על לקות השמיעה שלו, על כך שבזכותו התחלתי ללמוד שפת סימנים. במעמד ההדחה היא אפילו סימנה "תודה" ומחאה לנו כפיים בשפת הסימנים – ואחרי שהמצלמות כבו היא ביקשה לפגוש את יהונתן והזמינה אותנו לבקר אצלה בבית.

יהונתן וקרין חתולים נשיקה

יהונתן וקרין משחקים עם חתולים

ואכן, אחרי צילומי התכנית נסעתי עם יהונתן לבקר את קרין. ואיזה. כיף. היה.

יהונתן נכנס אליה הביתה והתחיל להסתובב כאילו המקום שייך לו: נכנס לחדרים, פתח דלתות, שאל שאלות שלא היו מביישות חוקר שב"כ מנוסה – ואני רציתי למות מבושה. "אלוהים אדירים, אתה עושה לי פאדיחות מול קרין גורן!" סיננתי לו, אבל קרין הייתה סבלנית, ענתה גם על השאלות הכי משונות שילד בן 6 יכול לשאול ואפילו הציעה לו עוגת גבינה – עליה הוא העדיף לוותר לטובת צנצנת עצומה של מטבעות שוקולד.

עטיפות מטבעות שוקולד

לא לדאוג, לא כאבה לו הבטן אחר כך

אני, לעומתו, שמחתי לפרוסה מעוגת הגבינה המדוברת. רגע רגע, אני אוהב להדגיש את זה: לא סתם אכלתי עוגת גבינה של קרין גורן, אלא את עוגת הגבינה של קרין גורן. עוד חלום שהתגשם! זהו, מצידי אפשר ללכת הבי… לא, רגע, עוד לא.

עוגת הגבינה של קרין גורן

הצילום רע, העוגה מעולה

קרין ויהונתן

קרין ויהונתן, חיבוק

קרין ובעלה רונן, ואני ויהונתן, דיברנו וצחקנו והשתטינו ואכלנו מתוק. היה ברור שגם יהונתן התאהב בקרין, וכאשר התבוננתי בשניהם משחקים יחד, היא הפכה מ"קרין גורן, כוהנת האפייה", לפשוט קרין. אנושית, מקסימה, מצחיקה ונהדרת.
איך אמרתי בתכנית, רגע אחרי ההדחה? אני אוהב אותה עוד יותר עכשיו, אם זה אפשרי בכלל.

אז נכון, לא נעים להיות המודחים הראשונים בתכנית הראשונה של העונה הראשונה של בייק אוף ישראל. אבל ביום בו קרין פגשה את יהונתן, ניצחתי לא רק את בייק אוף ישראל, אלא את בייק אוף כדור הארץ.

זהו, מצידי באמת אפשר ללכת הביתה עכשיו.

טל קרין יהונתן

 

 

בייק אוף ישראל: היה קצר ומתוק

10 אפר

בדיוק כמו שקרין, עודד ורן היו זקוקים רק לביס אחד כדי להבין טעם של עוגה שלמה – כך העובדה שהודחנו אחרי פרק אחד לא מפחיתה אפילו פירור מעוצמת החוויה.

זה היה מרגש, זה היה מצחיק, זה היה תענוג אמיתי.

טל ועומרי וקרין

תודה שצפיתם, מקווים שנהניתם לראות אותנו על המסך שלכם. שיהיה המון בהצלחה ליתר המתמודדים בתכנית. חכו חכו, איזה עוגות מדהימות הם הכינו. עוד לא ראיתם כלום.

אנחנו הולכים להוסיף "פליט ריאליטי" לקורות החיים – ויאללה, בחזרה למטבח.

טל ועומרי- צילום פיני סילוק

למתכונים מן התכנית, ביניהם גם עוגת הרד וולווט ועוגת יום ההולדת שלנו הקליקו כאן.

לצפייה בפרק המלא הקליקו כאן.

בייק אוף ישראל: במוצ"ש זה מתחיל

7 אפר

ערב אחד קיבלתי מסרון מזוגתי.

צילום מסך מתוך וואטסאפ

הצ'אט שהתחיל את הכל (צילום מסך מתוך וואטסאפ)

וזה מה שקרה בעקבותיו:

IMG_7534

מתוך בייק אוף ישראל, קטע ששודר בערב טוב עם גיא פינס

בטלו תכניות, כוונו הקלטות. אתם לא רוצים לפספס את זה…

מוצאי שבת, ערוץ 2, 21:00 אחרי החדשות – בייק אוף ישראל!

עוגת מסיבת כיתה

1 אפר

מסיבת כיתה– אבא, מה אתה עושה?
יהונתן בהה בי בתימהון בזמן שסידרתי במבה במעגל בתוך תבנית של עוגה.
– עוגה.
– איזה עוגה?
– עוגה, אה, מוזרה קצת.
– מה יש בה?
– קרקרים, במבה, חמאת בוטנים, ביסלי, גבינה, שוקולד… רוצה לטעום?
– לא.

טוב, אני מניח שאפשר להבין אותו, אבל יצאה דווקא עוגה לא רעה בכלל. גם מלוחה גם מתוקה, גם נימוחה וגם קריספית. עוגת "מסיבת כיתה" אני קורא לה, כי היא מכילה לא מעט חטיפים שאפשר היה למצוא מפוזרים בצלחות פלסטיק על השולחן בקצה המקלט במסיבות הכיתה שלי ביסודי. רק חסר שהייתי דוחף פנימה כמה רבעי פיתות עם חומוס ושם "לוזינג מיי רליג'ן" ברקע, והופ – חזרה לימי כיתה ו' העליזים.

רגע, אתם יודעים מה? בואו נעשה את זה כמו שצריך:

או. יותר טוב.

הרקע לעוגה המוזרה הזו הוא כמובן האתגר החודשי של מנטקה, במסגרתו נבחר כל חודש חומר גלם אחד שממנו צריך להכין מאפה או קינוח, וכמיטב המסורת בשלוש השנים האחרונות, לרגל האחד באפריל נבחר חומר גלם יוצא דופן – חטיפים מלוחים! – אבל המתכון שלעיל אמיתי מאוד והעוגה יוצאת מהממת (היי, זוכרים שבשנה שעברה הכנתי עוגת גבינה עם אבוקדו ובשנה שלפני כן עוגיות בטטה צ'יפס מעלפות? אהה, זמנים טובים).

ותראו תראו פה איזה מטעמים מתוקים-מלוחים הכינו החברים האחרים, כולל עוגיות מסיבת כיתה של מור, שיש מי שעשוי לרמוז משום מה שהשם שלהן אולי במקרה מזכיר קצת את השם "עוגת מסיבת כיתה" שאני הענקתי לעוגה הזאת, ומור אפילו טוענת שאני גנבתי לה את השם(!) אבל כולנו יודעים את האמת, והיא שבתכלס היא צודקת אז אל תגידו לה שום דבר.

דבר אחרון לגבי עוגת מסיבת הכיתה: אתם צריכים לחסל אותה בפעם אחת, כי הבמבה והביסלי לא מתנהגים יפה במקרר. אז או שתחלקו כמויות ותכינו עוגה קטנה יותר – או, ועדיף – תזמינו מלאאאא אנשים בבת אחת למסיבת כיתה אמיתית!

עוגת מסיבת כיתה

הפרודוקטים לתבנית בגודל 24:

IMG_7311לתחתית:
200 גרם קרקרים (רגילים או עם שומשום. האמיצים יכולים ללכת על מלוחים, הפחות אמיצים יכולים להחליף בביסקוויטים)
120 גרם חמאה מומסת
2 כפות סוכר חום בהיר

למלית חמאת בוטנים ובמבה:
250 מ"ל שמנת מתוקה
125 גרם (חצי קופסה) גבינת שמנת 30%
140 גרם (חצי כוס) חמאת בוטנים
1 כפית תמצית וניל
50 גרם (רבע כוס) סוכר חום בהיר
כחצי שקית במבה גדולה (לא חובה)

גנאש שוקולד:
100 גרם שוקולד מריר או חלב
100 מ"ל שמנת מתוקה

לקישוט:
ביסלי גריל
במבה

אופן ההכנה:

IMG_7253מכינים את התחתית: במעבד מזון מרסקים את הקרקרים (או את הביסקוויטים. פחדנים!), מוסיפים את החמאה המומסת ואת הסוכר, ואת התערובת שנוצרת משטחים בתבנית. מכניסים לפריזר לכחצי שעה להתייצבות.

מכינים את המלית: בקערה אחת מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה. שמים בצד ולוקחים קערה שניה, שמים בה את הגבינה, חמאת הבוטנים, תמצית הוניל והסוכר. מערבבים היטב.
לוקחים שליש מן הקצפת ומקפלים לתוך תערובת הגבינה וחמאת הבוטנים. מערבבים היטב ומקפלים פנימה את יתר הקצפת.

2016-03-31_1825מוציאים את התחתית מהפריזר. המעוניינים יכולים לפזר עליה במבה (שימו לב, היא תספוג לחות מן המוס ולא תהיה קריספית בעת ההגשה. בעיני זה טעים, אבל מי שלא רוצה יכול לוותר על שכבת הבמבה), ועל זה מוזגים את המלית. מיישרים את פני העוגה ומכניסים למקרר לכמה שעות טובות, רצוי ללילה.

בוקר טוב! זמן להכין גנאש: שוברים שוקולד מריר או חלב לקוביות ומניחים בקערה. מביאים את השמנת המתוקה לסף רתיחה, מוזגים על השוקולד השבור, ממתינים כמה שניות ומערבבים לתערובת חלקה. מצננים כמה דקות ומוזגים על פני העוגה. מנענעים אותה בעדינות כדי שהגנאש יכסה את כל פני העוגה – ומחזירים למקרר.

גנאשככה אפשר להחזיק את העוגה עד שהאורחים מגיעים למסיבת הכיתה. רגע לפני ההגשה לוקחים ביסלי גריל, פותחים טיפה את השקית כדי שיהיה לאוויר לאן לצאת – ודופקים עליה קצת עם מחבת כדי שיהפוך לגרוס גס. את הבמבה לא צריך לרסק. ואז, ממש כשהמים לקפה כבר רתחו (או אם המיצפטל כבר מוכן, אם אתם ממש זורמים איתי בקטע של מסיבת הכיתה) – מפזרים את הביסלי והבמבה בנדיבות מעל העוגה – ומגישים.

עםמיץפטל

בתיאבון!

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: