הפעם ההיא שהתארחתי בתכנית הבוקר של ערוץ 2

12 פברואר

לרגל יום ההתרמה לניצן וארגוני החירשים שהתקיים היום, יום רביעי ה-11/2/15, הוזמנתי להתארח בתכנית הבוקר של ערוץ 2, "העולם הבוקר" בהגשת אברי גלעד והילה קורח.

אני ומנחי התכנית, אברי והילה, מסמנים "איי לאב יו" בשפת הסימנים

אני ומנחי התכנית, אברי והילה, מסמנים "איי לאב יו" בשפת הסימנים

שם, בשידור חי ועל רקע הסרטון ותמונות של יהונתן ומיכל, סימנתי קטע קצר מהשיר וסיפרתי קצת על יהונתן ועל הכוונות שלי ללמוד תרגום שפת סימנים באופן מסודר, כדי שכשאסיים את הלימודים אעשה הסבת מקצוע למתורגמן שפת סימנים.

לצפייה: http://s.reshet.tv/1Fxefjp

טל אייזנמן העולם הבוקר

זה מצחיק – התכנית מתחילה בשעה 6:20 בבוקר, אבל אני, שהוזמנתי להגיע לקראת סופה, ישנתי אצל ההורים שלי והתעוררתי ב-6:30. הדלקתי טלוויזיה, עמדתי והסתכלתי על המנחים שעל המסך ונזכרתי איך פעם רציתי להיכנס לתוך הטלוויזיה, אבל עכשיו אני באמת הולך לעשות את זה.

ההפקה הזמינה לי מונית. פעם ראשונה שהשתמשתי בגט טקסי. אין לנו דבר כזה בטבריה.

הגעתי. איפרו אותי. רק קצת משהו כדי שהקרחת שלי לא תבהיק מדי.

נכנסתי לאולפן בזמן הפרסומות. חיברו לי מיקרופון. אמרתי שלום לאברי והילה. הוא היה עסוק קצת בלפטופ, אבל היא שוחחה איתי בנעימות כמה דקות – דבר שעזר להתרגשות שלי להתפוגג. הבמאי אמר שהקונטרול מבקש שאסמן את השיר כבר בהתחלה, איך שחוזרים מהפרסומות. אני הנהנתי וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה ש"קונטרול" זו מילה ששמעתי עליה רק בטלוויזיה. שאלו אם אני רוצה לשתות תה או מים, אמרתי שלא. שמו לי כוס מים בכל זאת, בשביל התפאורה.

ואז נשמע השיר, ואני סימנתי, והתראיינתי, ולא יצא לי להגיד אפילו חצי מהדברים שרציתי להגיד, וכשרציתי לומר שאני מתחיל ללמוד באוניברסיטת אריאל יצא לי משום מה ששם אני כותב, אבל יחסית למה שחששתי שיקרה (שאגמגם, שאשכח את כל הסימנים, שאתעלף…) – יצא בסדר גמור. אפילו נראיתי לא רע, יחסית לבדרך כלל.

בערב חזרתי הביתה וצפינו בקטע ביחד עם יהונתן. הוא מאוד התלהב לראות את עצמו על המסך. אני לא חושב שהוא מבין עדיין את מלוא הגודל והחשיבות של הדבר הזה בשבילי, בשבילו, בגללו, אבל יום אחד הוא יבין.

לצפייה: http://s.reshet.tv/1Fxefjp

פאדג' שקדים

1 פברואר

או כמו שאני מכנה אותו בחיבה – פאצ'קדים. ארבעה פרודוקטים ומיקרוגל וגם לכם יהיה כזה.

פאצ'קדים ראשית

כן, זה שוב הזמן הזה בחודש, והפעם חומר הגלם באתגר "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה הוא שקדים. מאחר ואחד התוצרים של שקדים הוא מרציפן, וממש לאחרונה נסענו לכפר תבור לבקר במוזיאון המרציפן, עשינו סדנת מרציפן וגילינו שהילדים לא ממש מתים על מרציפן, אז באופן טבעי החלטתי לשוב לשם, ובחנות המפעל ששוכנת ליד המוזיאון קניתי קילו מרציפן.

שקדיםטוב, עכשיו מה עושים עם מרציפן? או! במקרה נתקלתי לאחרונה בסרטון שמסביר איך להכין פאדג' שוקולד במיקרוגל (צפו כאן. גם אתכם הבחור הזה מרגיז?), וחשבתי שיהיה מעניין לנסות להחליף את השוקולד במרציפן, כך שהתוצאה שתתקבל תהיה בטעם שקדים.

בהתחלה עשיתי בדיוק כמו בסרטון, רק קצת הפחתתי בכמויות הסוכר – הלו, הבחור שם חצי קילו! – והחלפתי את השוקולד באותה כמות מרציפן – וזה היה פלופ מבאס: הפאדג' אמנם היה טעים, אבל לא התייצב מספיק גם אחרי לילה במקרר, היה דביק וקשה לחיתוך, והקוביות שכן הצלחתי לחתוך איבדו מצורתן מהר מאוד.

אז הכנסתי את הפאדג' הכושל למקרר (אל דאגה, מיד נחזור אליו), עשיתי ניסיון שני שבו הארכתי את זמן השימוש במיקרוגל, ו… בחיי, לא האמנתי שזה הצליח: יצאו קוביות יציבות, בטעם שקדים עז, מתוקות כל כך עד שאפשר לחטוף עששת רק מלהסתכל עליהן, אז באמת שמומלץ לאכול אותן בקטנות. ומכיוון שהמתכון עושה שימוש במיקרוגל בלבד, אפשר לעשות אותו גם בלי תנור ובלי כיריים! איפה היה המתכון הזה כששיפצנו את המטבח, איפה?

מעודד מההצלחה של הניסיון השני חזרתי לפאדג' הראשון – ולא רק שהצלחתי להציל אותו, גם העזתי להוסיף לו חמאת בוטנים והפכתי אותו לפאצ'קדימבוטנים…!

פאצ'קדימבוטנים תרגיל

ביהולד! פאצ'קדים פלוס חמאת בוטנים שווה פאצ'קדימבוטנים (שנחתכו לי יפה יותר כי השתמשתי בסכין שונה כדי לחתוך את הקוביות, אבל המרקם שלהם יצא די דומה).

אז הפעם: שני מתכונים במחיר אחד – נתחיל בפאדג' שקדים, נמשיך לפאדג' שקדים ובוטנים, ולסיום סיומת הוספתי גם כמה טיפים שלמדתי מגוגל איך להציל פאדג' כושל, אבל היי, הלו, רגע אחד! אתם חייבים לראות את המתכונים השקדיים שחבריי הבלוגרים הכינו במסגרת האתגר: טורט שקדים ואמרטו! "שבלול" פילו עם שקדים ורוזטה! טארט בצלים מקורמלים עם קרם שקדים וגבינת עיזים! פיצה עם גבינת שקדים!!! הקליקו כאן לכל מתכוני השקדים.

פאדג' שקדים

פאצ'קדים פרודוקטיםהפרודוקטים:

2 כוסות סוכר חום
150 גרם חמאה
1 קופסת חלב מרוכז ממותק
250 גרם מרציפן

אופן ההכנה:
אולי נראה קצת ארוך, אבל זה ממש פשוט:

1. שמים את הסוכר החום, החמאה והחלב המרוכז בקערה הכי גדולה שיש לכם, שהיא חסינת חום ושאפשר להכניס אותה למיקרוגל. מכניסים למיקרוגל לשתי דקות, מוציאים ומערבבים היטב.

פאצ'קדים הכנה2. מכניסים למיקרו לעוד שתי דקות, מוציאים ומערבבים היטב.

3. מכניסים למיקרו לעוד שתי דקות, מוציאים ומערבבים היטב. אתם עוקבים? אנחנו כבר ב-6 דקות במיקרוגל, בפולסים של שתי דקות.

4. מכניסים למיקרו לעוד שתי דקות, מוציאים ומערבבים היטב. אנחנו כבר ב-8 דקות, כן? שימו לב שמפעם לפעם התערובת נעשית כהה יותר וסמיכה יותר. זה, אם אני לא טועה, בגלל שהסוכר מתקרמל שם בפנים, אבל מה אני מבין. רק תעשו טובה ותיזהרו על הידיים, כי התערובת גם מתחילה לרתוח ולבעבע:

5. בזמן שכל השמחה הזאת מתחממת לה במיקרו, חותכים את המרציפן לקוביות קטנות. כמה שיותר קטנות יותר טוב. קחו את הזמן, יש לכם מספיק דקתיים כאלה לעשות את זה.

6. אחרי 8 דקות במיקרו, מוסיפים את קוביות המרציפן ומערבבים כאילו החיים שלכם תלויים בזה. המטרה שלנו כרגע היא שהמרציפן יתמוסס בתערובת הלוהטת. זהירות! לוהטת!

7. גם אם לא כל המרציפן התמוסס ועדיין נותרו כמה גושישים, זה לא נורא – כי עכשיו אנחנו עושים משהו חדשני ופורץ דרך שמעולם לא עשינו בעבר: מכניסים למיקרו לעוד שתי דקות, מוציאים ומערבבים היטב. כן, אנחנו כבר ב-10 דקות מיקרו, אז יש מצב שבערבוב הנוכחי כבר יתמוססו גושי המרציפן הנותרים.

8. עכשיו זה תלוי בכם: עקרונית, סביר להניח שהתערובת כבר מוכנה. אני ממליץ לעשות עוד לפחות סיבוב אחד של "2 דקות במיקרו, מוציאים ומערבבים", אבל איך תדעו? טיפ שמצאתי באינטרנט ולא עבד לי היה לטפטף טיפה לתוך כוס מים קרים, ואם היא הופכת לכדור אז התערובת מוכנה. לי, לעומת זאת, היא לא התכדררה גם אחרי 14 דקות מיקרו, אז פשוט נמאס לי והמשכתי הלאה.

פאצ'קדים תבנית9. מוזגים את התערובת (בזהירות! חם!) לתבנית מרופדת בנייר אפייה.

10. משאירים את התבנית להצטנן לטמפרטורת החדר. פרגנו לה לפחות שעה על השיש.

11. ואז מכניסים אותה למקרר להתייצבות סופית, לפחות שלוש-ארבע שעות אם לא לילה.

12. מוציאים מהמקרר, ובעזרת סכין חדה שטבלתם במים רותחים (וניגבתם! אל תהיו כמוני ותשכחו את הקטע הזה לפעמים!) – חותכים לקוביות (לא גדולות מדי, אני מזכיר שזה מתוק בטירוף ואי אפשר לאכול הרבה בבת אחת), ושומרים בקופסה אטומה במקרר.

פאצ'קדים ראשית

פאדג' שקדים ובוטנים

מכינים פאדג' שקדים כפי שמתואר לעיל, אבל ממש לקראת הסוף, לפני הפעם האחרונה או הלפני אחרונה, מוסיפים לתערובת הלוהטת שתי כפות גדושות ומפנקות של חמאת בוטנים. אני השתמשתי בחמאת בוטנים עם שברי בוטנים, אפשר גם בלי.

ומכאן ממשיכים כרגיל: מוזגים את התערובת בזהירות לתבנית מרופדת בנייר אפייה, מצננים לטמפרטורת החדר, מצננים במקרר, חותכים לריבועים.

פאצ'קדימבוטנים

בתיאבון!

מי יציל את הפאדג' שלי?

לא הצליח? הפאדג' רך מדי גם אחרי לילה במקרר? נסו להציל אותו כך:

אפשרות 1: לקלף את הפאדג' מנייר האפייה ולהחזיר אותו לקערה ולעוד כמה סיבובי "2 דקות במיקרו, מוציאים ומערבבים". ככה הצלתי את הפאדג' הכושל מהניסיון הראשון – פשוט החזרתי אותו למיקרוגל לעוד שלושה או ארבעה סיבובים כאלה, ואחרי שהתערובת נעשתה כהה יותר, סמיכה יותר ומבעבעת יותר – שוב מזגתי לתבנית מרופדת בנייר אפייה וכו'. אמנם הפעם גם הוספתי את חמאת הבוטנים, אבל אני לא חושב שהיה לה קשר להצלת הפאדג'.

אפשרות 2: לעשות אותו דבר, אבל להוסיף אבקת סוכר לתערובת לפני שמכניסים אותה למיקרוגל בפעם הראשונה. כן, אני יודע מה אתם חושבים – "סוכר! זה מה שחסר פה!"

אפשרות 3: לא לנסות להציל את הפאדג' הכושל אלא להקפיא אותו. לדעתי זה יעבוד ממש כאילו הוא הצליח לכם, אבל אולי יהיה קצת יותר קשה לחתוך אותו לקוביות וכמובן שתצטרכו לשמור אותו במקפיא במקום במקרר ולאכול אותו הישר משם. בעיני זה דווקא לא רעיון רע בכלל.

אפשרות 4: לעזאזל, מי צריך שזה יהיה בצורת קוביות? שמישהו יביא לי כפית!

 

בתיאבון כבר אמרתי?

שנה לילד

22 ינואר

שנה מלאה לסרטון ילד של אבא בשפת הסימנים.

היום לפני שנה לחצתי על Upload ולא היה לי מושג מה עומד לקרות. לו ידעתי, אני נשבע שהייתי מתגלח לפני שהצבתי את המצלמה בתוך ארון הבגדים בחדר של הילדים ונעמדתי מולה…

חשבתי לציין את היום הזה בבלוג, אבל אני בעצם לא כל כך יודע מה לכתוב. הרי את הכל כבר אמרתי בכל כך הרבה הזדמנויות: שאני אסיר תודה על כל צפייה (115,000 נכון לרגע כתיבת שורות אלה, וזה רק בערוץ שלי, לא כולל בערוץ של מוקי ובעמוד הפייסבוק של ישראל היום); שבחלומותיי הפרועים ביותר לא דמיינתי שבעקבותיו אגיע להרצות בבתי ספר על שפת סימנים לילדים ולמורים, שאתראיין לעיתונות ולרדיו ואתרום ולו מעט להעלאת המודעות לשפת סימנים; שבזכותו הצטרפתי אל פורום הורים לילדים מיוחדים בטבריה ואני מסייע לקדם דברים משמעותיים עבור ילדים עם מוגבלויות מכל מיני סוגים; שאני עדיין מקבל תגובות וסרטונים בהם ילדים מסמנים את השיר על פי הסימנים שלי – אחד מהם קיבלתי ממש הערב והתרגשתי כמו בפעם הראשונה – שאני עדיין בהלם שאנשים מזהים אותי ברחוב כאילו הייתי סלב אמיתי; ובקיצור, שסרטון קטן שהכנתי ליהונתן יהפוך את חיי על פיהם, פשוטו כמשמעו (ואת הדבר הכי חשוב שעומד לקרות אני רוצה לספר כאן בבלוג ברשומה נפרדת. בקרוב).

יא אללה, איזו הרפתקה משוגעת.

אז אני רק אגיד, שוב, תודה. ואתם בכלל לא מבינים כמה אני מרגיש שזה לא מספיק.

 

"עוגיות בצורת מקלות"

11 ינואר

יהונתן הוא ילד לא רגיל מהרבה בחינות. אחת מהן היא שהוא לא אוהב מתוק. לא שוקולד, לא ופלים, לא עוגיות… ולמרות שלפעמים הוא עוזר לי לאפות דברים טעימים, הוא לא הסכים לאכול שום דבר. אולי רק לטעום ביס בהתחלה, אבל זהו. יום אחד עלה בדעתי שאולי הוא פשוט ילד של מלוח ולא מתוק, אז ניסיתי להכין לו עוגיות בסגנון עבאדי לפי מתכון שמצאתי באינטרנט. והוא אהב. הו, ועוד איך! למעשה, זה בערך הדבר היחיד שאני אופה ושהוא מסכים לאכול. אמרתי "מסכים לאכול"? התכוונתי "טוחן אותן בהיסטריה ומכריח אותי להכין עוד בכל יומיים."

עם הזמן התברר שלא נוח לו (ולמיכל, שותפתו לדבר עבירה) לאחוז ולנגוס בעוגיות כשהן בצורת עיגול, אז התחלתי להכין אותן בצורת מקלות. ככה יהונתן קורא להן עכשיו – עוגיות בצורת מקלות. הוא לוקח אותן לגן, לנסיעות באוטו, מנשנש מול הטלוויזיה בין הארוחות… לא העוגיות הכי מלהיבות שהכנתי בחיי, הן בטעם והן במראה, אבל אין דבר שמסב לי נחת יותר מלראות את הבן שלי אוכל משהו שאפיתי לו.

אם לא מספיק שזה קל להכנה והפרודוקטים כמעט תמיד במזווה – זה גם טבעוני. ומכיוון שצריך להכין אותן אחת-אחת (לגלגל לנקניק בצק ולסדר בתבנית), זה משמש עבורי מעין מנוחה בסוף יום עבודה, כשהאצבעות עובדות אוטומטית והמוח מתרוקן מטרדות היום. לפעמים אני אוהב להכין אותן בזמן שאני צופה בטלוויזיה, וכך אני מודד את זמן ההכנה: שני פרקים של משפחה מודרנית – והעוגיות מנוקנקות ונכנסות לתנור. פרק אחד של המפץ הגדול – והעוגיות מוכנות. עוד פרק של המפץ – אפשר לאכול!

10890678_1533289816922435_1623215112_n

המתכון שלהלן מבוסס על המתכון של טולטולים שהתפרסם ב-xnet עם כמה שינויים שלי:

הפרודוקטים (למיליון עוגיות בצורת מקלות שמתחסלות מהר מאוד):
3 כוסות קמח רגיל (או 2 כוסות קמח רגיל + 1 כוס קמח מלא)
1-2 כפיות מלח גס
1 כף גדושה טחינה גולמית
2 כפות מיץ לימון
חצי כוס שמן קנולה
1 כוס מים רותחים
1-2 כפות שומשום (לא חובה)

אופן ההכנה:
שמים את כל הפרודוקטים בקערה. בהתחלה מערבבים עם כף (זהירות, חם!) ואחר כך לשים ביד עד לקבלת גוש בצק אחיד. אם הוא שמנוני מדי, מוסיפים טיפה קמח. אם הוא יבש מדי, מוסיפים קצת מים – עד שמגיעים למרקם של בצק נעים ונוח ל"ניקנוק".

וזהו!

מחממים תנור ל-180 מעלות, לוקחים קצת בצק, מגלגלים לנקניקונים דקיקים ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. לפעמים אני מפזר מעט מלח גס או שומשום מלמעלה, אבל בדרך כלל הולך על נטורל. אגב, אם אתם בכל זאת מעוניינים בצורה של עוגיות עבאדי, פשוט נקנקו אותם קצת יותר עבים וחברו את שני הקצוות ליצירת עיגול.

אפשר לצופף אותן כי הן לא תופחות כלל, ואם מצופפים כמו שצריך אז מספיקות שתי תבניות שאפשר לאפות בבת אחת בטורבו. אופים בערך 20-25 דקות, עד שהן מקבלות צבע נחמד. גם אם הן קצת יותר שזופות בשוליים מאשר במרכזן – זה בסדר. מקסימום תנו להן עוד שתיים או שלוש דקות בתנור.

להגיש בטמפרטורת החדר. לשמור בקופסה אטומה. להחביא מיהונתן. בתיאבון!

טארט תותים ושוקולד

4 ינואר

טארט תותים ושוקולדלפני כמה שבועות זוגתי התעופפה לה לחופשה קצרה ברומא, במסגרת טיול נשים מטעם מקום העבודה שלה. רגע לפני שהמריאה, הספקתי לספר לה שחומר הגלם הבא בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה הוא תותים, אז כשהיא טיילה לה בפיאצות של איטליה היא שלחה לי תמונות של מטעמים מקומיים כדי לעורר בי השראה – ובין היתר גם נכנסה לחנות שהציעה מגוון עצום של דברים שעשויים מתותים. שוקולדים, ליקרים, ריבות… הכל מהאדום-אדום הזה. תראו!

DSC00384הטארט שלהלן מבוסס באופן רופף למדי על תמונה של עוגה שזוגתי אכלה ברומא ומכיל כמה פרודוקטים שהגיעו איתה במזוודה, אבל אפשר להכין אותו גם עם פרודוקטים כחול-לבן. התוצאה הסופית היא טארט רך וטעים שמזכיר קצת ממולדה, שמוגש עם רוטב תותים טריים בצד כדי לעקוץ בחמצמצות, וכשאני עושה בו ביס ועוצם עיניים – אני מדמיין לעצמי רחוב איטלקי עם איזו מזרקת מים וסביבה כמה, אה, פיצות משפחתיות וערימות של ספגטי.

טוב, מאיפה לי לדעת, בחיים לא הייתי באיטליה.

רגע לפני המתכון – אתם מוכרחים לראות אילו מתכונים תותיים נהדרים הכינו החודש יתר משתתפי הפרוייקט. זהירות, המון ורוד בקישור הזה!

טארט תותים ושוקולד

הפרודוקטים (לתבנית פאי עגולה בגודל 24. אני השתמשתי בתבנית מרובעת ונשארו לי עודפים מהבצק ומהמלית, אז הכנתי עוד עוד עוגה קטנטנה בנפרד…):

DSC00393בצק פריך:
100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
1.5 כוסות קמח
1 כף קקאו
1 כף סוכר
קורט מלח
2-3 כפות מים קרים

מלית:
250 גרם גבינת שמנת 30%
1 כפית תמצית וניל
1/2 כוס סוכר
2 ביצים
3/4 כוס ריבת תות

גנאש:
100 גרם שוקולד מריר
100 מ"ל שמנת מתוקה
2-3 כפות ליקר תות (לא חובה)

רוטב תותים:
500 גרם תותים טריים (סלסלה)
1/4 כוס סוכר
1 כף לימונצ'לו (או מיץ לימון)

אופן ההכנה:

1. מתחילים בבצק הפריך: שמים בקערה את כל הפרודוקטים חוץ מהמים הקרים ולשים עד שמתקבלים פירורי בצק. הם לא מתאחדים לגוש, אבל בשביל זה יש לנו את המים – קודם שמים 2 כפות מים קרים ולשים קצת, ואם יש צורך מוסיפים עוד כף מים קרים. אמור להתקבל גוש בצק שהתאחד רק בקושי ואתם אומרים לעצמכם "בוא'נה, זה בחיים לא יתרדד לי!"

2. מרדדים את הבצק בין שני ניירות אפייה עד שהוא מספיק גדול כדי להיכנס לתבנית ואז מרדדים עוד קצת כדי שיספיק לנו לרפד גם את השוליים שלה. מעבירים בזהירות את יריעת הבצק אל תבנית האפייה ומצמידים בעזרת האצבעות את הבצק לתחתיתה ולשולי התבנית. לא נורא אם הבצק נקרע קצת או אם פתאום חסר באיזו פינה – אפשר לסתום את החורים עם עוד קצת בצק. ממילא הכל יתכסה עוד רגע במלית ואף אחד לא ישים לב לשום טלאי.

3. דוקרים את הבצק עם מזלג בתחתיתו ותוחבים את התבנית לפריזר לכמה דקות.

4. מחממים תנור לטמפרטורה של 180 מעלות, ומכניסים אליו את התבנית ישירות מהפריזר.

DSC003865. בינתיים מכינים את המלית: בקערה נפרדת טורפים את גבינת השמנת עם תמצית הוניל והסוכר עד לתערובת חלקה. מוסיפים ביצה אחת וטורפים עד שהיא נבלעת בתערובת, ואז מוסיפים ביצה שניה וטורפים עד שגם היא נבלעת בתערובת. מוסיפים את ריבת התות (שמתי 3/4 כוס כי התקמצנתי על ריבת התותים המעולה שקיבלתי מרומא, אז תרגישו חופשי לשים גם כוס שלמה של ריבת תותים מקומית) – וטורפים עד שמתקבלת תערובת ורדרדה ומאוד נוזלית.

6. אחרי עשר דקות שבהן הבצק נאפה בתנור, מוציאים את התבנית, שופכים את המלית על הבצק (לא עד הסוף! תשאירו קצת מקום לגנאש!) ומחזירים לתנור לעוד כ-20 דקות אפייה.

DSC003907. מוציאים מהתנור, קולטים שהמלית התנפחה באפייה, מתחילים לדאוג שלא יהיה איפה לשים את הגנאש, אבל אז מצננים לטמפרטורת החדר ורואים שהמלית התכווצה בחזרה ועכשיו כבר יש מקום לגנאש.

8. מכינים גנאש לציפוי: שוברים את השוקולד לקוביות. מביאים את השמנת המתוקה לסף רתיחה (עם או בלי ליקר התות), מוזגים על השוקולד, מחכים דקה ומערבבים לתערובת חלקה. נותנים לזה להצטנן קצת – ומוזגים מעל המלית הורדרדה שבינתיים כבר הספיקה לצנוח.

9. וזהו, הטארט מוכן. שומרים בקירור.

10. מכינים רוטב תותים: מסירים את העוקצים של התותים, אולי חותכים אותם לחצאים או רבעים, וזורקים אותם למעבד מזון. מוסיפים את הסוכר והלימונצ'לו (או מיץ הלימון) ומעבדים עד שמתקבל רוטב תותים. מוציאים את קערת המעבד בכוח מידיה של אשתכם שמנסה לשתות את זה ככה ומעבירים לכלי הגשה נאה. שומרים בקירור.

11. הגיע הזמן להגיש לאורחים? בבקשה: חותכים פרוסה הגונה של טארט, מניחים בצלחת אישית ומגישים תוך הצבעה דוממת אל עבר כלי ההגשה הנאה שהעמדתם כבר במקום אסטרטגי על השולחן, כדי שכל אחד ישים לעצמו או לא ישים בכלל (טעים גם בלי, אבל חמצמצות הרוטב משדרגת פלאים את המתוק-מתוק הזה).

12. בתיאבון!

DSC00440

יום כיף יהונתן-אבא

29 דצמבר

בבוקר של יום שני שעבר, נר שביעי של חנוכה, יהונתן ואני עשינו יום כיף. רק אני והוא.

אחרי שהורדנו את אמא בעבודה ואת מיכל בגן, נסענו לאכול ארוחת בוקר. יהונתן חיכה בקוצר רוח ליום הכיף הזה, אז היה לו מצב רוח מרומם כשנכנסנו לבית הקפה. הוא קיבל תפריט של ארוחות ילדים ובחר בעצמו על פי התמונה, אבל אז נתתי לו את התפריט הרגיל ושאלתי איזה קפה כדאי לי להזמין. הוא עיין בטקסט כאילו הוא כבר יודע לקרוא, הצביע על קפה הפוך – וואו, כמה שהוא מכיר אותי! – ואפילו אמר בעצמו למלצרית מה אנחנו רוצים להזמין: "אני רוצה טוסט, ואבא רוצה קפה". שוחחנו על הא ועל דא, צחקנו, עזבנו לרגע את השולחן כדי ללכת להסתכל בסקרנות על הדגים שבאקווריום… הוא היה חמוד מאוד, ואחרי ששילמנו וכבר קמנו לצאת, אמרתי למלצרית "תודה רבה!" והוא הוסיף "תודה רבה שעזרת לנו!"…

יהונתן ואבא אוכלים ארוחת בוקרואז קפצנו למאפייה וקנינו צידה לדרך, בורקס עם גבינה (שהוא מכנה "המבורגר משולש"…), ונסענו לפארק ברקו שבפאתי טבריה, שם התקיים הפנינג חנוכה חגיגי ומדליק שהייתה לי הזכות לסייע בהפקתו יחד עם חבריי לפורום הורים לילדים מיוחדים. מדובר בפארק שעשועים נגיש, שבכל השטח שלו היו דברים מגניבים שנתרמו על ידי עסקים מהאיזור ומתנדבים מהקהילה: מעגל מתופפים, פינת יצירה, פינת איפור וצמות, פינת טניס, פינת שחמט, פינת ליטוף ופינת בועות סבון. בין הפינות הסתובבו בובות ענק שבתוכן התחבאו חונכים של תנועת "כנפיים של קרמבו", במקום אחד הייתה עמדת צמר גפן מתוק ופופקורן ובשלב מסוים גם חילקו סופגניות – לא ששום דבר מכל אלה עניין את יהונתן, שלמרות הצעותיי החוזרות ונשנות ללכת לראות מה יש פה ומה יש שם, משום מה החליט לשחק שעתיים וחצי דווקא על מגלשה שנראתה לי סופר-משעממת…

יהונתן ואבא בפארק ברקואבל העיקר שהוא נהנה. למעשה, רק פעמיים או שלוש עזבנו את המגלשה כדי ללכת לשירותים – כאשר באחת הפעמים שבה ממש רצנו לשם כמעט נתקלנו באדם שנראה מוכר. אגב, אם ראש עיריית טבריה קורא את זה, אז סליחה שכמעט הפלנו אותך.

כל הזמן הסתכלנו למעלה כדי לבחון את מצב השמיים. על אף קרני השמש הבודדות שהצליחו לחדור מבעד לשכבת העננים המאיימת, חששנו שגשם יתחיל לרדת ויאלץ אותנו ואת שאר משתתפי ההפנינג להימלט לפני הסיום המתוכנן, בשעה 13:00. אבל גם מזג האוויר היה לצידנו, והגשם התחיל לרדת בדיוק בשעה 12:58… איזה יופי של תזמון. יהונתן ואני החזקנו ידיים ורצנו לאוטו, וכאשר נכנסנו פנימה נתתי לו עוד המבורגר משולש אחד והתחלנו לנסוע.

"היה לי כיף איתך, אבא", הוא אמר.

"גם לי היה כיף איתך, יהונתן", עניתי, וחייכתי כל הדרך הביתה.

את יום הכיף יהונתן-אבא קינחנו בארוחת צהריים משותפת שאליה הצטרפה גם אמא. אחר כך אספנו את מיכל מהגן ולקחתי אותם לסבתא, שם יהונתן המשיך את הבילוי עם אחותו ואני חזרתי הביתה כדי להמשיך את הבילוי בנמנום על הספה…

זה היה יום כיף מושלם. מושלם, מושלם.

 

 

בסך הכל אבא

11 דצמבר

התיכון השש שנתי המקיף ו' ע"ש קוהל בבאר שבע הוא בית ספר שכמותו טרם פגשתי. מכיתות ז' עד י"ב משולבים בו עשרות תלמידים בעלי לקויות שמיעה, חלק מצוות המורים משתמש בשפת סימנים, יש בו אגף מיוחד לתלמידי לקויי שמיעה בשם "בית הלב השומע", ופעם בשנה מתקיים בבית הספר אירוע שכולו סביב נושא לקויות השמיעה – "שבוע הדממה" – ובשיאו מועלית הצגה בהשתתפות תלמידים חירשים וכבדי שמיעה (תראו, למשל, מה הם עשו לפני שנתיים).

לאחרונה פנו אלי מבית הספר והזמינו אותי להגיע לבאר שבע ולחלוק עם חברי המועצה הפדגוגית ומוזמנים אחרים – סה"כ 180 איש!!! – את חווייותיי כאבא לילד עם לקות שמיעה. "אבל חשוב לי להבהיר," אמרתי לדליה, רכזת לקויי השמיעה, "שאני לא מתורגמן ולא באמת יודע את כל שפת הסימנים. אני בסך הכל אבא לילד עם לקות שמיעה…" והיא אמרה שכן, זה בדיוק מה שהם רוצים: אבא. אמנם יש להם תלמידים עם לקויות שמיעה שמן הסתם יש להם אבות, אבל התלמידים האלה בכיתה ז', והם מתעניינים באבא לילד צעיר יותר – כמו יהונתן, למשל, בן החמש וחצי – ורוצים שאבוא לספר להם את הסיפור שלי.

ואני, שרק תנו לי הזדמנות לדבר על יהונתן, הסכמתי בשמחה. השבוע לקחתי יום חופש מהעבודה והפלגתי לבאר שבע כדי לבקר בתיכון מקיף ו'. דווקא לא נורא כל כך, רק חמש שעות בתחבורה ציבורית והופ – סלפי גרוע עם בית ספר!

סלפי במקיף ו

תחילה הוזמנתי לצפות בהצגה "מסכות" שהעלו התלמידים, בבימויה של תהילה שדה. במרתון הופעות שלא היה מבייש את מיטב הפסטיגלים לדורותיהם, התלמידים מעלים את ההצגה מספר פעמים ביום בפני עשרות או מאות תלמידים אחרים, מורים, מוזמנים מהקהילה ואבא אחד שהגיע מטבריה. ומה אני אגיד לכם, כמה שאני התרגשתי מההצגה הזאת! התלמידים מסמנים וגם מדברים, כולל הפגמים בדיבור שיש לחלקם, על נערים לקויי שמיעה שמרגישים כאילו הם חובשים מסכה כשהם בין שומעים ויכולים להסיר אותה ולהיות הם עצמם רק כשהם בין לקויי שמיעה אחרים, ולחלופין יש שחובשים את המסיכה דווקא בקרב לקויי השמיעה, ויש כאלה שכלל לא זקוקים לשום מסכה בשום מקרה. זו הצגה על שוויון, נגישות, סובלנות. יש גם קטעי שירה (מלווים בשפת הסימנים) וריקוד, ואפילו הסבר על מבנה האוזן כחלק אינטגרלי מההצגה.

ישבתי שם, חשבתי על יהונתן, אולי אפילו הזלתי דמעה או שתיים.

IMG_9324IMG_9330

רגע לפני תחילת ההצגה, מנהלת בית הספר, הגב' מתי מינדלין, עלתה על הבמה ונשאה דברים קצרים. בין היתר היא הציגה גם אותי. הצלחתי לצלם את זה בסתר:

אחרי ההצגה עשינו סיור קצר בבית הספר וראינו תערוכת צילומים של תלמידים המשלבת סימנים בשפת הסימנים. הנה דוגמה:

תרבות

הפסקה קטנה, כיבוד קל – וחזרנו לאולם בו צפינו קודם בהצגה. התיישבתי בשורה הראשונה, בכוונה לא מסתכל לאחור כדי לא לראות עד כמה האולם מתמלא, כאילו שזה יעזור להקטין את פחד הקהל… אחרי כמה מילים מפי המורות עדי ורונית אודות לקויות שמיעה ושפת הסימנים, הוקרן הסרטון הצנוע שלי, שממש יום לפני הביקור שלי במקיף ו' חצה את מאה אלף הצפיות. אמאל'ה.

IMG_9363ואז הגיע תורי. הלב שלי הלם, הראש שלי התפוצץ – אבל רק כשאחזתי במיקרופון הסתובבתי לראשונה אל הקהל ונאלמתי דום. וואו! כמה אנשים! מזל שביומיים לפני עשיתי כמה חזרות בסלון, כי הצלחתי איכשהו לגמגם כמה משפטים, ולאט לאט השתחררתי ואפילו התחלתי ליהנות מהסיטואציה. סיפרתי על יהונתן מהלידה ועד היום, על איך גילינו את לקות השמיעה ואיך התמודדנו איתה, על אנשי המקצוע שפגשנו לאורך הדרך, על למה הלכתי ללמוד שפת סימנים ומה אני מתכנן לעשות איתה בעתיד… והקהל שיתף איתי פעולה – צחקו במקומות הנכונים, שאלו שאלות, העירו הערות, אפילו החמיאו קצת.

וואו. איזו חוויה. אין סיכוי שאצליח להעביר את התחושה הנפלאה הזו למילים.

אני מרגיש שנפלה בחלקי זכות גדולה להגיע לבאר שבע ולעשות משהו חשוב כל כך. לדבר, להעלות מודעות. ומה בעצם עשיתי? רק סיפרתי על המשפחה שלנו – ומשום מה אנשים רצו לשמוע, ושאלו והתעניינו ורצו לדעת עוד. ושוב מלמלתי תודה רבה ואמרתי שאני נבוך ומתרגש, ועוד אנשים באו ולחצו לי את היד, ועוד תלמידים זיהו אותי והצביעו, ומכל הכיוונים שמעתי "כל הכבוד", ו"זה בכלל לא מובן מאליו שלמדת שפת סימנים", למרות שזה נראה לי כל כך טריוויאלי… והיו מי שאמרו שהסרטון מרגש עד דמעות והיו כאלה שהזמינו אותי לבוא לדבר בפני עוד כל מיני פורומים (ואני אשמח מאוד, באמת, אבל אני כבר לא זוכר עם מי דיברתי על מה, אז אם זה עדיין רלוונטי – צרו קשר!).

בסוף גם מחאו לי כפיים ונתנו לי תעודת הוקרה. מוזר. אני בסך הכל אבא.

מסכות

פרלינים לעזי החיך

5 דצמבר

מה דעתכם, הייתם מעזים לטעום פרלין במילוי פלפל קלוי?
פרלין במילוי זעתר?
או, רחמנא ליצלן, פרלין במילוי שום?

ומה לגבי… להכין אותם בעצמכם?

משמאל לימין: פרלינים במילוי פלפל קלוי, פרלינים במילוי זעתר ופרלינים במילוי גבינת שמנת וקונפי שום

משמאל לימין: פרלינים במילוי פלפל קלוי, פרלינים במילוי זעתר ופרלינים במילוי גבינת שמנת וקונפי שום

היום נלמד להכין כאלה.

כן! באמת!

מה?

מה זאת אומרת "למה"?

כי למה לא?

ובכן, חומר הגלם החודשי בפרוייקט הבלוגרים של מנטקה הינו חטיפי שוקולד, מה שאומר שאני וחבריי אותגרנו או להכין קינוח שחטיפי שוקולד הם אחד המרכיבים העיקריים בו, או להכין גרסאות ביתיות לחטיפי שוקולד.

וואו, תשמעו, הדברים שהחבר'ה עשו הפעם הם באמת יוצאי דופן. "פסק זמן" פטל ושוקולד לבן, כדורי שוקולד וטורטית, טרייפל בראוניז ריסז קאפס, עוגיות שוקולד צ'יפס ומארס, עוגת מאלטיזרס, ביצי הפתעה ועוד!
הקליקו כאן לכל המתכונים השוקולדיים המרהיבים האלה ואחרים.

אבל אני, כרגיל, חייב להיות הנודניק שעושה משהו אחר, אז ניצלתי את ההזדמנות כדי לשחק במטבח ולעשות משהו שכבר מזמן זממתי לנסות. האמת שהפרלינים במילוי פלפל קלוי היו רעיון של יהונתן (שאלתי אותו פעם מה כדאי להכניס לתוך פרלינים, אז הוא – שלא באמת יודע מה זה פרלינים – ענה "פלפלים!") ומכאן המדרון נעשה חלקלק מאוד. ואמנם פרלינים כאלה הם לא גרסה ביתית לשום חטיף שוקולד שתמצאו בסופרמרקט, אבל קברניטי הפרוייקט זרמו עם השטויות שלי, אז… זכיתם!

פרלינים במילוי פלפל קלוי (טבעוני!), פרלינים במילוי זעתר (טבעוני!) ופרלינים במילוי גבינת שמנת וקונפי שום (חלבי)

הסברתי בעבר איך להכין פרלינים עם מילויים משעממים כגון מרשמלו או קרם חמאת בוטנים, אז לתיאורי הטמפרור והשימוש בתבניות פוליקרבונט או סיליקון אתם מוזמנים להציץ בפוסטים הקודמים – ואני אתמקד הפעם בלספר לכם על המילויים המשוגעים שהכנתי, ועל הדרך אזכיר שההכנה על אחריותכם:

הפרודוקטים:
פלפלים אדומים נאים
זעתר
כמה שיני שום
שמן זית
גבינת שמנת

(נכון, לא ציינתי כמויות מדויקות, כי א. הכנתי ממש מעט מכל דבר וב. בינינו, אתם לא באמת הולכים להכין את זה, נכון? אז בואו נאמר שזה פשוט "לפי הטעם")

פלפל, שום ושמן זית... רק השוקולד חסר!

פלפל, שום ושמן זית… רק השוקולד חסר!

למילוי גבינת השמנת וקונפי השום

מניחים ראשי שום קלופים בסיר קטן וממלאים בשמן זית עד שיכסה אותם. מבשלים כ-25 דקות עד ששיני השום מתרככות (בודקים בעזרת קיסם).
מוציאים את שיני השום מהשמן לנייר סופג ומחכים שיצטננו. הופה, יש לנו קונפי.
את השמן, אגב, לא זרקתי – בחלקו השתמשתי למילוי הזעתר ואת השאר זילפתי על פיסות באגט ישן, שבעזרתם האדיבה של כמה תבלינים הפכו לקרוטונים נהדרים.

לאחר ששיני השום הצטננו מועכים אותם בעזרת מזלג ומערבבים אותם עם גבינת שמנת. מתקבלת גבינת שום נפלאה שמאוד טעימה ככה סתם על לחם. זה רק אני הדביל שבחר לדחוף אותה לתוך שוקולד מריר. ואם אתם הרפתקנים כמוני – זה הזמן להכניס את המילוי לשקית זילוף.

למילוי הזעתר

טוב, זה ממש פשוט. לוקחים זעתר ומערבבים עם קצת שמן זית עד שמתקבלת משחה ירקרקה בסמיכות הרצויה. אני השתמשתי בחלק משמן הזית שנשאר מקונפי השום ועוד הוספתי פנימה קצת שומשום קלוי כדי לעבות את הסיפור.
התוצאה הסופית היא ממרח זעתר לא רע בכלל (מכירים פיתה עם זעתר? אז כזה, רק בלי הפיתה). מכניסים לשקית זילוף.

למילוי הפלפל הקלוי

קולים פלפלים אדומים, מקלפים אותם ומכניסים למעבד מזון כדי ליצור מהם משחה חלקה ככל האפשר – וישר לשקית זילוף! זהו. רק פלפלים קלויים, נטורל. הרי לא נרצה לקלקל את טעם פרלין הפלפל הקלוי עם טעמים אחרים, נכון? מה, יצאנו מדעתנו?

מה שכן – ואם אתם ממש הולכים משום מה להכין את הפרלין הזה אז זה חשוב מאוד – תנו לשקית הזילוף עם מילוי הפלפלים הקלויים לשכב קצת במקרר, משום שהם יכולים עוד להגיר קצת נוזלים וחבל שיתקלקל לכם הפרלין. אז תנו להם להגיר כמה שיגירו, ואז פשוט גזרו את השפיץ של שקית הזילוף ותיפטרו מהנוזלים. הידד!

שקיות זילוף עם מילויי (מימין לשמאל) פלפלים קלויים, זעתר, גבינת שמנת וקונפי שום

שקיות זילוף עם מילויי (מימין לשמאל) פלפלים קלויים, זעתר, גבינת שמנת וקונפי שום

עכשיו רק נותר להכין את הפרלינים עצמם: לטמפרר שוקולד, למלא את התבניות ולשפוך אותו בחזרה, לזלף פנימה את המילויים השונים – מומלץ להכניס את התבניות עם המילויים למקפיא ולא למקרר – ואז לסגור אותם עם שכבת שוקולד נוספת.

להגיש עם ערימת מפיות נדיבה והרבה כוסות מים.

בתיאבון!

בתיאבון!

 רגע, ואיך הטעם?

הפרלין במילוי גבינת שמנת וקונפי שום יצא דוחה. כלומר, לטעמי. אולי אתם תאהבו. כאמור, לדעתי המילוי עצמו נהדר על לחם, אבל לא עם שוקולד מריר.
הפרלין במילוי זעתר והפרלין במילוי פלפלים קלויים – דווקא אכיל. לא מה שהייתם מגישים בארוחת יום הולדת חגיגית, אבל בשביל הקטע – פורים? אחד באפריל? או כפי שטליה הציעה בתגובות, ממתקים לנשים בהריון? – למה לא.

דוקו פליימוביל: משפצים מטבח

27 נובמבר

51 ימים בלי החדר הכי חשוב בבית.
זה היה סיוט, אבל לפחות היו לי מצלמה ושתי בובות הפליימוביל שגנבתי מהילדים…

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28

חטיף פצפוצי אורז מצופה שוקולד

8 נובמבר

ברשומה הקודמת סיפרתי שאנחנו כבר חודש נטולי מטבח, מה שהופך הכנת כוס קפה למשימה שמצריכה דילוג בין ארבעה חדרים. אז להכין קינוח לפרוייקט החודשי של מנטקה? נו, זה כבר חתיכת פרוייקט. לא רק שצריך ליצור קינוח שהמרכיב המרכזי שבו נבחר הפעם להיות אורז(!) – אז אני לא יכול לבשל שום דבר על הגז (כי אין) וממש לא בא לי להתחיל ללכלך הרבה כלים (כי המדיח לא מחובר ואין כיור, אז אנחנו מדיחים אותם בכיור של המקלחת)…

אבל לא אתן למהמורות הקטנות הללו לעמוד בדרכי. אתגר חודשי זה אתגר חודשי, ובמיוחד אחרי שראיתי את הדברים המהממים שעשו חבריי לפרוייקט (דייסת אורז, פודינג אורז, סושי מתוק ועוד הרבה אורז… הקליקו כאן לכל המתכונים!) – אז החלטתי ללכת על חטיף פצפוצי אורז מצופה שוקולד, שמצריך בסה"כ מיקרוגל, שתי קערות, כף ומזלג.

התוצאה הסופית היא חטיף פריך בצבע חום שנראה, ובכן, הבה נאמר שכאשר ישבתי עם מיכל בת השנתיים כדי לבחור תמונות לרשומה הזו, היא הצביעה על תמונת התוצר הסופי וזעקה בחדווה "קקי!!!"… אבל זה באמת טעים והילדים לא הפסיקו לנשנש את זה. אז הבה נשכח שאמרתי את זה ויאללה, למטבח:

המתכון מבוסס על המתכון הזה שמצאתי במאקו, עם כמה שינויים שנבעו בעיקר מאילוצי מלאי במזווה שלי (שרובו שוכב בקופסת קרטון בחדר השינה):

חטיף פצפוצי אורז מצופה שוקולד

הפרודוקטים:
4 כוסות פצפוצי אורז
1/3 כוס טחינה גולמית
1/4 כוס סילאן
100 גרם חמאה מומסת
1 כף אבקת קקאו
1/4 כוס בוטנים גרוסים (שנשארו מ-Take Away סיני)
1/4 כוס צימוקים
לציפוי:
300 גרם שוקולד

אופן ההכנה:
ממיסים את החמאה בקערה, מוסיפים את הטחינה, הסילאן, הקקאו, הבוטנים והצימוקים ומערבבים היטב.
מוסיפים את פצפוצי האורז – אני השתמשתי בכאלה שעל השקית שלהם נכתב "עם סוכר חום", אבל הטעם שלהם היה רגיל ולא מתוק. אם רוצים, אפשר להוסיף קצת סוכר, אבל לא חייבים.
מערבבים עד שהכל נצבע בחום.
משטחים ומהדקים בשתי תבניות אינגליש קייק מרופדות בנייר אפייה.
מעבירים לקירור לשלוש שעות לפחות.
לאחר מכן מוציאים וחותכים ל"אצבעות" ברוחב ס"מ-ס"מ וחצי.

ממיסים 300 גרם שוקולד מריר במיקרוגל, מוסיפים כף שמן קנולה ומערבבים היטב.
טובלים את האצבעות בשוקולד – אלה שעשויות מפצפוצי אורז, מצחיקים שכמוכם, לא האצבעות שלכם – ומצפים מכל הכיוונים. מוציאים בעזרת מזלג, נותנים לשאריות השוקולד לטפטף בחזרה לקערה ומניחים על נייר אפייה.

מצננים במקרר לכמה דקות.
מוציאים, מגישים. בתיאבון!

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 234 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: