עוגת גבינבוקדו

1 אפריל
כן, כן. עוגת גבינה עם אבוקדו

כן, כן. עוגת גבינה עם אבוקדו

מכירים את זה שיומיים לפני ליל הסדר וכולם מחפשים בהיסטריה מתכונים כשרים לפסח? אז לא כאן, לצערי. לרגל האחד באפריל אני חומד לצון ונותן לכם מתכון לחג השבועות – עוגת גבינה עם אבוקדו. כן כן, מתכון אמיתי.

למה לכל הרוחות תרצו להכין עוגת גבינה עם אבוקדו? שאלה נהדרת. קודם כל כי אבוקדו הוא חומר הגלם החודשי במסגרת פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה, כך שנתבקשתי להכין קינוח שאבוקדו מככב בו, אז הנה. ושנית, כי עוגת גבינה בצבע ירקרק וללא צבעי מאכל זה די קטע, לא?

אה, נשמע לכם מוזר לשלב בין טעמי גבינה ואבוקדו? אז דעו שרוב הטועמים את עוגת הגבינבוקדו (גבינה+אבוקדו) הסכימו שאין לו שום השפעה על הטעם. דווקא אני, שלא נוהג לאכול אבוקדו בדרך כלל, חשתי סוג של נוכחות. כלומר, הרגשתי היה שם עוד משהו, חוץ מהגבינה. משהו אחר. טעים, אבל אחר. לא יודע איך להסביר.

או, רגע –

מכירים את זה שאתם נכנסים לטירה עתיקה ומרגישים שמישהו שצופה בכם כל הזמן, אבל אתם לא יודעים בדיוק מה זה, ואתם מסתובבים בתחושה שיש שם משהו אבל לא יכולים לעמוד על טיבו המדויק עד שמסתבר שזו רוח רפאים של אישה שנרצחה שם לפני מאתיים שנה? אז גבינבוקדו. אבל בקטע טוב. לא כזה של מנורות מתעופפות ושלדים במרתף, אלא יותר של רובד טעם נוסף ומעניין, כזה שאי אפשר בדיוק לדעת מהו אלא אם אומרים לכם שזה אבוקדו.

אבל אולי זה רק אני. האחרים שטעמו את העוגה לא הרגישו שום דבר (…עד שהם מצאו את עצמם במרתף עם השלדים! הא הא הא!!!).

שלד של אבוקדו

שלד של אבוקדו שנרצח לפני מאתיים שנה. סתם, שלשום.

בכל אופן, אבוקדו.

כאמור, זהו חומר הגלם החודשי לרגל האחד באפריל (בשנה שעברה היו אלה ירקות שורש, ואז הכנתי את עוגיות הבטטה צ'יפס המגניבות שכבר יצא לי להכין מאז עוד כמה פעמים). מאחר והייתי קצת עסוק לאחרונה בענייני עבודה ולימודים, לצערי לא היה לי זמן להמצאות וניסויים במטבח – אז בחרתי להשתמש במתכון עוגת גבינה ופירורים של קרין גורן וכמעט לא שיניתי בו שום דבר למעט כמויות הבצק (כי ויתרתי על הפירורים למעלה לטובת רוטב דובדבנים אדום וחמצמץ) וכמובן תוספת האבוקדו.

לעומתי, חבריי לפרוייקט יצרו דברים הרבה יותר מקוריים ומסקרנים עם אבוקדו – פיצה עם אבוקדו, קרקרים מאבוקדו, סמיפרדו אבוקדו ועוד! – ואתם מוזמנים לראות אותם כאן.

עוגת גבינבוקדו

זאת התמונה היחידה שהצליחה ללכוד את הצבע הירוק (באחרות משום מה זה יצא בהיר יותר). כזה ירוק! כזה!

בתמונה זה נראה קצת יותר ירוק מאשר במציאות

הפרודוקטים לתבנית 26 (אני השתמשתי ברינג 18 כדי שהעוגה תצא גבוהה יותר)

לבצק:
1 כוס קמח תופח
1/3 כוס סוכר פחות כף
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
2 חלמונים

למלית:
500 מ"ל שמנת מתוקה
3/4 כוס סוכר
1/2 חבילת אינסטנט פודינג וניל
500 גרם גבינה לבנה 5%
200 גרם גבינת שמנת 30%
2 אבוקדו בשלים, קלופים, מגולענים, מעוכים

לרוטב הדובדבנים (לא חובה):
300 גרם דובדבנים מגולענים (אני השתמשתי בקפואים. אפשר להשתמש גם בפירות יער או בתותים. העיקר שיהיה אדום. סתם, מה אכפת לי, מצידי תעשו רוטב מקולרבי, אתם כבר ילדים גדולים)
1/2 כוס אבקת סוכר
מיץ מלימון אחד

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה. כדאי להקיף את התבנית בשקף או בנייר אפייה כדי להקל על החילוץ אחר כך. אני השתמשתי בנייר אפייה, מה שיצר פסים אנכיים אקראיים על העוגה בסוף, אבל אני חיבבתי את זה.

הידעת? כשאתה דוחף לרינג בגודל 18 פרודקטים שאמורים להספיק לתבנית 26, כדאי להגביה את דפנות הרינג בעזרת נייר האפייה - לא רק כדי להקל על החילוץ אחר כך, אלא כי המלית חורגת מדפנות הרינג

הידעת? כשאתה דוחף לרינג בגודל 18 פרודקטים שאמורים להספיק לתבנית 26, כדאי להגביה את דפנות הרינג בעזרת נייר האפייה – לא רק כדי להקל על החילוץ אחר כך, אלא כי המלית חורגת מדפנות הרינג

2. מכינים את הבצק: מכניסים לקערה קמח, סוכר וקוביות החמאה ומעבדים לפירורים. מוסיפים את החלמונים ומעבדים עוד קצת עד שמתקבל בצק לח. מהדקים אותו לתחתית של התבנית וזורקים לתנור ל-20, 25 דקות. מוציאים כשהבצק הזהיב – ומצננים לחלוטין.

3. המלית: בקערה אחרת מקציפים שמנת מתוקה, סוכר ופודינג עד לקצפת יציבה. מוסיפים את הגבינות ואת האבוקדו ומקפלים. אני השתמשתי בשני אבוקדו בשלים וקטנים יחסית, אז הצבע שהתקבל היה ירקרק חיוור יחסית. אני משער שאם הייתי משתמש ביותר אבוקדו או ב-2 גדולים יותר, הצבע היה עמוק יותר. תודיעו לי אם ניסיתם ואיך יצא. אגב, את האבוקדו מעכתי בעזרת מזלג ודחסתי דרך מסננת כדי למנוע… לא יודע בעצם, יכול להיות שזה היה סתם.

4. מוזגים את המלית על פני התחתית האפויה ומכניסים למקרר או לפריזר. אני חששתי שהמלית לא תחזיק מעמד ותתפרק ברגע שאשלוף את הרינג, אז העדפתי להקפיא את כל העסק. אבל יכול מאוד להיות שאם תשתמשו בתבנית 26 כאמור (ולא ברינג 18 כמו הטמבל שכותב שורות אלה), אז הכל ייצא נמוך יותר ואז לדעתי יכול להחזיק מעמד גם במקרר.

החריצים האנכיים במלית - בגלל נייר האפייה. עם שקף זה לא אמור לקרות (אבל בעיני זה נחמד)

החריצים האנכיים במלית – בגלל נייר האפייה. עם שקף זה לא אמור לקרות (אבל בעיני זה נחמד)

5. חצי שעה לפני ההגשה מעבירים למקרר. בעת ההגשה פורסים בעזרת סכין טבולה במים חמים ומגישים.

6. לרוטב הדובדבנים (כאמור, לא חובה): מעבדים במעבד מזון את הדובדבנים, אבקת הסוכר ומיץ הלימון. אם יוצא סמיך מדי אפשר להוסיף טיפ טיפת מים, אבל לא יותר מדי – עדיף שיהיה סמיך מדי מאשר דליל מדי. את הרוטב אפשר למזוג או על פני העוגה כולה, או להגיש בכלי מרכזי נפרד כדי שכל אחד ישים לעצמו, או לטפטף על כל פרוסת עוגה שאתם מגישים.

בתיאבון!

בתיאבון!

לעשות טוב בשפת הסימנים

22 מרץ

לרגל יום המעשים הטובים שחל השבוע, פרוייקט תעביר את זה הלאה בשפת הסימנים של עמותת נגישות ישראל הזמינו את כווווולם לצלם את עצמם מסמנים את שיר יום המעשים הטובים, ולאחר מכן יצרו קליפ אחד שמורכב מעשרות (ואולי מאות, לא ספרתי) אנשים שמסמנים יחד.

זה הסרטון הסופי, בו מופיעים מדי פעם גם אני וזוגתי:

וזה הסרטון שלנו:

שיהיה לנו יום מעשים טובים שמח ומועיל. צאו ותעשו טוב. :-)

המפגש בעירוני ד' ת"א ושיעור שס"י הראשון שלי כמורה

14 מרץ

כשחזרתי מבית החולים הדסה אחרי שנפגשתי עם צוות הרופאים, המתמחים והסטודנטים לרפואה של מחלקת הילדים שם, שמחתי למצוא בתיבת ההודעות שלי בפייסבוק הזמנה נוספת, הפעם משרית, מורה בבית הספר עירוני ד' בתל אביב, שהזמינה אותי להתארח בכיתה ז' שאותה היא מחנכת. הכיתה עומדת לבקר בקרוב בגן שמשלב ילדים שומעים עם ילדים בעלי לקויות בשמיעה, סיפרה שרית, והיא תשמח אם אוכל לפגוש את תלמידיה לפני הביקור ולספר להם את הסיפור האישי שלי כאבא לילד עם לקות שמיעה בגיל גן.

סלפי גרוע עם עירוני ד

כמיטב המסורת: סלפי גרוע

כמובן שמיד קיבלתי את ההזמנה, ולשמחתי הצלחנו לתאם ליום שבו אני ממילא בתל אביב והבוס שלי הסכים לשחרר אותי לשעתיים (לא הזיק שעירוני ד' היה בית הספר שבו הוא למד…) אלא שבניגוד לפעמים קודמות, הפעם החלטתי לעשות את זה קצת יותר מעניין: במקום להגיע לכיתה ופשוט לדבר בפני הנוכחים – הפעם גם הכנתי מצגת ואפילו, כמה מלהיב, מערך שיעור בשפת הסימנים.

אני! מורה לשפת הסימנים! יו, זה נהדר.

פתחתי בסיפור של יהונתן, הסברתי שהוא ילד רגיל בדיוק כמותם ופשוט מרכיב מכשירי שמיעה. צפינו יחד ב"ילד של אבא בשפת הסימנים". הוספתי גם את התמונה שלי עם מוקי – טוב, זה היה סתם כדי להשוויץ – וקישור להדגמה של ההבדל בין שמיעה תקינה לשמיעה לקויה, כדי שהתלמידים יוכלו לחוש איך יהונתן שומע כשהוא בלי מכשירי השמיעה שלו. ואז הגיע החלק הבאמת מענג: חילקתי לכולם דף עם סימני אותיות הא'-ב' בשפת הסימנים, תרגלנו ביחד כל אות, וכששאלתי "נו, אז מי רוצה לאיית לי את השם שלו?" המון ידיים הונפו לאוויר בהתלהבות.

שיעור שפת סימנים בכיתה ז עירוני ד

אוקיי, אין לי תמונה של המון ידיים מונפות, אבל יש לי תמונה של עצמי מלמד שס"י!

הזמן טס והשיעור הסתיים בדיוק אחרי ששאלתי האם יש למישהו שאלות, אבל גם כשנשמע הצלצול להפסקה – אף תלמיד לא זז. הם המשיכו לשאול עוד על יהונתן, על לקויות שמיעה, על מכשירי שמיעה, על שפת הסימנים, וגם אחרי ששרית אמרה שאני צריך ללכת ושיצאו כבר להפסקה, חלקם המשיך ושאל עוד. ואני עניתי, ושמחתי, והתרגשתי. לסיום הם גם נתנו לי שי צנוע: עותק מעיתון הכיתה (אמרתי שזה מגניב ושאלתי האם לכל כיתה יש עיתון, והם ענו "לא! רק לנו!", אז אמרתי שזה אפילו יותר מגניב!) ומשלוח מנות שכנראה נשאר להם מפורים, בשביל יהונתן.

אני מקווה שיהיה לתלמידים ביקור נפלא, מרתק ומעשיר בגן המשולב; מקווה שיפגשו ילדים עם לקויות שמיעה ויראו שהם ילדים רגילים; מקווה שעזרתי להשקות את זרע המודעות שהמורה שרית שתלה אצלם, וגם אם הילדים שיפגשו לא מסמנים – אני שמח שלפחות נתתי לתלמידים את האפשרות להציג את עצמם בשמם בשפת הסימנים.

תודה לשרית, תודה לתלמידי כיתה ז' בעירוני ד' ת"א. שמחתי להכיר אתכם ולהיות מורה לשפת סימנים לזמן קצר. עשיתם לי חשק לעוד. :-)

המפגש במחלקת הילדים של הדסה

7 מרץ

אחרי שהוזמנתי לדבר עם ילדים בכיתה ב' בנתניה ועם הצוות הפדגוגי של מקיף ו' בב"ש, שמחתי לקבל הזמנה נוספת: הפעם מד"ר אורי אילן, רופא במחלקת הילדים בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. הוא הזמין אותי להרצות בפני צוות המחלקה, אני קיבלתי את ההזמנה למרות שמוזר לי לחשוב על עצמי בתור "מרצה", וכך מצאתי את עצמי עומד מול רופאי ילדים, מתמחים וסטודנטים לרפואה – ומספר להם על יהונתן שלי.

במחלקת הילדים בהדסה, מול רופאים, מתמחים וסטודנטים לרפואה. צילום: ד"ר אורי אילן

מוזר, משום מה נדמה לי שהיו שם מיליון אנשים. מיליון! (צילום: ד"ר אורי אילן)

הוזמנתי להגיע בשמונה וחצי בבוקר, אז יצאתי ממש מוקדם מטבריה מתוך כוונה להקדים – ולא רק שאיחרתי להגיע, גם גיליתי שהדסה עין כרם היא מבוך משוגע כל כך, שלא רק שהסתבכתי עם ההגעה מהחניון למחלקת ילדים, אלא גם הסתבכתי בדרך חזרה כשפשוט לא מצאתי את החניון… אבל מה שחשוב הוא שהגעתי, נכנסתי אדום ומתנשף לחדר הישיבות שהיה מלא מפה לפה, עמדתי מול המון אנשים – וסיפרתי.

סלפי גרוע בהדסה!

סלפי גרוע בהדסה!

זה היה קצת שונה הפעם, כי בגלל אופי הקהל הרחבתי יותר על הגילוי של לקות השמיעה שלו ועל צדדים קצת יותר רפואיים, וגם חלק מהשאלות נשאו אופי דומה, אבל גם הפעם ציינתי את החשיבות הגדולה שאני מייחס לשפת הסימנים, סיפרתי על חיי היומיום של יהונתן ועל הקשר שלו עם מיכל, ואפילו התבדחתי קצת – למשל כשפנה אלי האדם הכי סמכותי בחדר בשאלה מסוימת בעלת אופי רפואי, כאשר רק עצם מיקומו בראש השולחן אמור היה להעיד על יראת הכבוד שכולם רוחשים לו, פתחתי את התשובה שלי ב"אנחנו לא כל כך מכירים, אבל אני מנחש שאתה רופא, כן?" – מה שהעלה חיוך על פניו ורחש מבודח בין האחרים. אחר כך, בחוץ, אחת הסטודנטיות הסבירה שזה היה מנהל המחלקה…

אחרי המפגש הנחמד עם הצוות הרפואי, ד"ר אילן עשה לי סיור קצר במחלקה והודה לי שהגעתי. "היית משב רוח רענן וחי בתוך יומנו", אמר, ואני עניתי שהעונג היה כולו שלי והתכוונתי לכל מילה. לא משנה לי אם אלה ילדים, מורים או רופאים, רק תנו לי סיבה לדבר על יהונתן ולעשות למען שפת הסימנים – ואני אהיה שם (אמנם עכשיו משהתחלתי ללמוד הלו"ז שלי צפוף מאי פעם, אבל אני עדיין מקווה שאצליח להגיע לכל מקום שיזמין אותי…).

מחשב מסלול מחדש

5 מרץ

מי שאינו חבר שלי בפייסבוק ונכנס לפרופיל שלי עלול לחשוב שאני מתעסק באפייה או בבישול. כבר נאמר לי בכמה הזדמנויות – "עם כל התמונות האלה של העוגות הייתי בטוח שאתה קונדיטור או משהו!"… אבל לא, זה רק תחביב.

מי שפגש בי וירטואלית יכול להניח שאני עושה משהו שקשור לשפת הסימנים. אני מקבל לפעמים פניות דרך פייסבוק, של אנשים שראו את "ילד של אבא בשפת הסימנים" ומבקשים להתייעץ איתי לגבי סימון כל מיני מילים, אבל אני נאלץ להשיב שאני בעצם לא מתורגמן אלא רק למדתי קורס רמה 1 וקורס רמה 2, שזה לא מעט אבל לא מספיק.

הייתה גם מי שסיפרה לי שהיא חשבה שאני עוסק איכשהו במוסיקה. שזה היה נחמד מצידה, כי אמנם למדתי חמש שנים פסנתר בסוף המאה הקודמת, אבל לא, גם לא.

ואם תשאלו את אשתי, וזה הכי מצחיק – גם אז לא תקבלו תשובה טובה. כי היא אמנם יודעת מה אני עושה, אבל היא תמיד מסתבכת בחינניות עם ההסבר: "הוא קופירייטר, והוא, אה… כותב דברים באינטרנט. באנגלית. ובאנרים." או משהו כזה.

התשובה היא כזאת: אני קופירייטר. אבל כשאומרים קופירייטר, בדרך כלל חושבים על משרדי פרסום ועל אנשים שממציאים פרסומות ואת הסלוגנים המגניבים של כל מיני מותגים… ולא, אני לא כזה קופירייטר. אני לא עובד במשרד פרסום אלא בחברה שמשווקת לחו"ל (ולכן אני כותב באנגלית ואם אתם גרים בישראל לא תראו את זה), ומה שאני כותב הוא לא תסריטי פרסומת או מודעות בעיתון – אלא באנרים פרסומיים באינטרנט, שאם אתם לוחצים עליהם אתם מגיעים לעמוד נחיתה שגם אותו אני כתבתי, ואם תשאירו שם את כתובת המייל שלכם אז סביר להניח שתתחילו לקבל דואר שיווקי שגם אותו כתבתי.

ברצינות, ק', אני לא מבין מה הבעיה לזכור את כל זה.

זו עבודה נחמדה ואני מסוגל לשלם בעזרתה חשבונות ולהניח לחם בצלחות של הילדים.
זו עבודה שמביאה לי סוג מסוים של סיפוק, כי נחמד לי לדעת שעשרות אלפי עיניים אי שם בעולם קוראות טקסט שאני כתבתי.
ואם בכל זאת להשוויץ קצת, אז זו עבודה שאני אפילו לא רע בה.

הבעיה שזו עבודה שנועדה לייצר כסף ותו לא. והרי ברור שכולנו אוהבים כסף וצריכים כסף, אבל יש דברים יותר חשובים מכסף.

משמעות, למשל.

מבין כל העבודות שאי פעם עבדתי בהן, העבודה שאני עדיין מכתיר כזו שהכי אהבתי, הכי נהניתי והכי מילאה אותי בסיפוק, הייתה בלוסט אנד פאונד בנתב"ג, בשכר מינימום. שם הרגשתי מדי יום שיש משמעות בעבודה שלי: כשחיפשתי מזוודות אבודות, כשהצלחתי להחזיר אותן לבעליהן. כשבגלל שכתבתי "איסטרן קוקיז עבאדי" בדו"ח בישראל ונוצרה התאמה לדו"ח המשלים ברומא, בעצם הבאתי לתייר הישראלי חובב העבאדי בגדים לטיול שלו באיטליה, או כשהסקתי שמספר הטלפון נטול הקידומת שעל המזוודה שמולי הוא ככל הנראה מספר טלפון בעיר מסוימת בישראל רק בגלל שהוא היה מאוד דומה לזה של אקסית שגרה באותה עיר, וככה מצאתי את בעליה והבאתי לילדיו את המתנות שכבר חשש שלא יראו.

אני מתגעגע לתחושה הזו, בה המשכורת היא לא הדבר הכי חשוב בעבודה. מתגעגע לעשות משהו עם משמעות אמיתית, מעבר לעשיית כסף.

שיעור ראשון במכינה לתכנית תרגום שפת הסימנים באוניברסיטת אריאל

וכך, השבוע התחלתי ללמוד תרגום שפת סימנים באוניברסיטת אריאל.

לימודים-לימודים, אמיתיים. סטודנט כמו פעם. בעוד קצת יותר משנתיים, בעזרת השם, חמסה חמסה טפו טפו טפו, אסיים את הלימודים כמתורגמן מוסמך מ/אל שפת הסימנים, ואני מקווה שאתחיל לעזור לאנשים חירשים וכבדי שמיעה – בראיונות עבודה, בבתי משפט, בבתי חולים, בכנסים ואירועים, באוניברסיטאות. ולך תדע, אולי גם בבועה הקטנה בטלוויזיה, למרות שמישהו שסיפרתי לו את זה השבוע סרק אותי במבטו, הניד את הראש, גיחך ואמר "לא, אין מצב שאתה נכנס לאליפסה הזאת".

כן, הכל בגלל שטף התגובות הנפלאות שקיבלתי ל"ילד של אבא בשפת הסימנים". וזה מעניין, משום שבמובן מסוים, המקצוע שאני מתכנן לרכוש הוא בדיוק ההיפך ממה שאני עושה היום: אם אני הופך מקופירייטר למתורגמן, זה אומר שבמקום לכתוב ולהמציא מילים משלי – אני רוצה להפוך להיות זה שיעביר מילים של אחרים. בדיוק 180 מעלות מהדרך שבה אני הולך היום…

העיקר הוא שאני מתרגש. מאוד מאוד מתרגש. אני לא יודע כמה כסף עושים בתרגום שפת סימנים. אני מקווה שבוחטות עצומות, אבל איכשהו נראה לי שלא. אני רק מקווה שאוכל להמשיך לשים לחם בצלחות של הילדים, כי אני בטוח שזו תהיה עבודה שאני אחבב. עבודה עם משמעות.

 

ריבועי תפוז

3 מרץ

שוב חלף חודש, ושוב הגיעה העת לפרסום המתכון החודשי במסגרת פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה. הפעם חומר הגלם שממנו צריך להכין קינוח או מאפה היה תפוזים.

ריבועי תפוז

לפני כמה ימים זוגתי חזרה הביתה מהעבודה עם שקית ענקית מלאה בלימונים דווקא, סיפרה שהם צמחו על עץ בחצר של מישהי מהעבודה וביקשה שאכין מהם משהו טעים. "לימונים? מה לימונים עכשיו, לא יכולת להביא לי תפוזים?", שאלתי, ולרגע חשבתי להכין שוב את עוגיות הלימון והפלפל השחור הטבעוניות שהכנתי לפני כמה חודשים, אבל מיהרתי לחפש בגוגל ומצאתי את המתכון הנהדר של מאיה מבצק אלים לריבועי לימון – וכבר למחרת שלחתי את זוגתי לעבודה עם קופסה גדושה בריבועי לימון מושלמים והתפניתי לחשוב איזה קינוח אכין מתפוזים.

ידה ידה ידה – הכנתי בדיוק את המתכון של ריבועי הלימון מחדש, אבל הפעם עם תפוזים – להלן: ריבועי תפוז. פשוט החלפתי את הלימון בתפוז (והשתמשתי בקצת פחות סוכר מאשר במתכון המקורי). יצא פחות חמצמץ, אבל עדיין מוצלח מאוד. הפעם כבר לא שלחתי אותם לעבודה של זוגתי, פשוט כי חיסלתי את רוב התבנית בעצמי…

למתכוני תפוזים נוספים – ביסקוטי תפוז ג'ינג'ר ושקדים! טראפלס תפוזים עם קליפות תפוזים מסוכרות! מרק תפוזים!!! – הקליקו כאן (הקישור לא תקין? נסו שוב בעוד כמה שעות)

ריבועי תפוז – מבוסס על המתכון הזה מתוך בצק אלים

הפרודוקטים:

לבסיס הבצק הפריך:
1.5 כוס קמח פחות 2 כפות
2 כפות קורנפלור
קורט מלח
רבע כוס סוכר ועוד כף סוכר
150 גרם חמאה קרה מהמקרר, חתוכה לקוביות

למלית התפוז:
4 ביצים
3/4 כוס סוכר
2/3 כוס מיץ תפוזים
קליפת מגוררת מתפוז אחד
רבע כוס קמח
חצי כפית אבקת אפייה

אופן ההכנה:

אני ממליץ להציץ במתכון המקורי להסברים המלאים ולתמונות המרהיבות, אבל התקציר הוא כזה –

1. שמים כוס וחצי קמח בקערה. מוציאים שתי כפות ושמים במקומן שתי כפות קורנפלור (במתכון של בצק אלים מצוין שזה לא חובה, אבל אני ממליץ להשקיע בכל זאת). מוסיפים את הסוכר והמלח, מערבבים קצת ומוסיפים את קוביות החמאה. לשים בידיים עד שמתקבל בצק פירורי ומשטחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. שולחים למנוחה של לפחות רבע שעה בפריזר, ולאחר מכן מעבירים את התבנית ישירות מהפריזר אל תנור שחומם מראש ל-180 מעלות.

2. באותה קערה(!) בה היה הבצק הפריך טורפים את הביצים עם הסוכר. המתכון המקורי אומר להשתמש במטרפה ידנית ולא במיקסר, ואני לא התווכחתי איתו. מוסיפים את גרידת התפוז ומיץ התפוזים ומערבבים, ואז מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ומערבבים עד שאחיד.

ריבועי תפוז מלית גרידה

3. הבצק הפריך מוכן לאחר 11-13 דקות. מוציאים אותו מהתנור ומורידים את הטמפרטורה ל-150 מעלות. מוזגים את המלית על גבי הבצק הפריך ומחזירים לתנור לאפייה בחום הנמוך יותר למשך 20-25 דקות, עד שהמלית יציבה.

ריבועי תפוז תבנית

4. מצננים לגמרי על השיש, מעבירים למקרר להתייצבות סופית. חותכים לריבועים.

בתיאבון!

ריבועי תפוז

הפעם ההיא שהתארחתי בתכנית הבוקר של ערוץ 2

12 פברואר

לרגל יום ההתרמה לניצן וארגוני החירשים שהתקיים היום, יום רביעי ה-11/2/15, הוזמנתי להתארח בתכנית הבוקר של ערוץ 2, "העולם הבוקר" בהגשת אברי גלעד והילה קורח.

אני ומנחי התכנית, אברי והילה, מסמנים "איי לאב יו" בשפת הסימנים

אני ומנחי התכנית, אברי והילה, מסמנים "איי לאב יו" בשפת הסימנים

שם, בשידור חי ועל רקע הסרטון ותמונות של יהונתן ומיכל, סימנתי קטע קצר מהשיר וסיפרתי קצת על יהונתן ועל הכוונות שלי ללמוד תרגום שפת סימנים באופן מסודר, כדי שכשאסיים את הלימודים אעשה הסבת מקצוע למתורגמן שפת סימנים.

לצפייה: http://s.reshet.tv/1Fxefjp

טל אייזנמן העולם הבוקר

זה מצחיק – התכנית מתחילה בשעה 6:20 בבוקר, אבל אני, שהוזמנתי להגיע לקראת סופה, ישנתי אצל ההורים שלי והתעוררתי ב-6:30. הדלקתי טלוויזיה, עמדתי והסתכלתי על המנחים שעל המסך ונזכרתי איך פעם רציתי להיכנס לתוך הטלוויזיה, אבל עכשיו אני באמת הולך לעשות את זה.

ההפקה הזמינה לי מונית. פעם ראשונה שהשתמשתי בגט טקסי. אין לנו דבר כזה בטבריה.

הגעתי. איפרו אותי. רק קצת משהו כדי שהקרחת שלי לא תבהיק מדי.

נכנסתי לאולפן בזמן הפרסומות. חיברו לי מיקרופון. אמרתי שלום לאברי והילה. הוא היה עסוק קצת בלפטופ, אבל היא שוחחה איתי בנעימות כמה דקות – דבר שעזר להתרגשות שלי להתפוגג. הבמאי אמר שהקונטרול מבקש שאסמן את השיר כבר בהתחלה, איך שחוזרים מהפרסומות. אני הנהנתי וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה ש"קונטרול" זו מילה ששמעתי עליה רק בטלוויזיה. שאלו אם אני רוצה לשתות תה או מים, אמרתי שלא. שמו לי כוס מים בכל זאת, בשביל התפאורה.

ואז נשמע השיר, ואני סימנתי, והתראיינתי, ולא יצא לי להגיד אפילו חצי מהדברים שרציתי להגיד, וכשרציתי לומר שאני מתחיל ללמוד באוניברסיטת אריאל יצא לי משום מה ששם אני כותב, אבל יחסית למה שחששתי שיקרה (שאגמגם, שאשכח את כל הסימנים, שאתעלף…) – יצא בסדר גמור. אפילו נראיתי לא רע, יחסית לבדרך כלל.

בערב חזרתי הביתה וצפינו בקטע ביחד עם יהונתן. הוא מאוד התלהב לראות את עצמו על המסך. אני לא חושב שהוא מבין עדיין את מלוא הגודל והחשיבות של הדבר הזה בשבילי, בשבילו, בגללו, אבל יום אחד הוא יבין.

לצפייה: http://s.reshet.tv/1Fxefjp

פאדג' שקדים

1 פברואר

או כמו שאני מכנה אותו בחיבה – פאצ'קדים. ארבעה פרודוקטים ומיקרוגל וגם לכם יהיה כזה.

פאצ'קדים ראשית

כן, זה שוב הזמן הזה בחודש, והפעם חומר הגלם באתגר "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה הוא שקדים. מאחר ואחד התוצרים של שקדים הוא מרציפן, וממש לאחרונה נסענו לכפר תבור לבקר במוזיאון המרציפן, עשינו סדנת מרציפן וגילינו שהילדים לא ממש מתים על מרציפן, אז באופן טבעי החלטתי לשוב לשם, ובחנות המפעל ששוכנת ליד המוזיאון קניתי קילו מרציפן.

שקדיםטוב, עכשיו מה עושים עם מרציפן? או! במקרה נתקלתי לאחרונה בסרטון שמסביר איך להכין פאדג' שוקולד במיקרוגל (צפו כאן. גם אתכם הבחור הזה מרגיז?), וחשבתי שיהיה מעניין לנסות להחליף את השוקולד במרציפן, כך שהתוצאה שתתקבל תהיה בטעם שקדים.

בהתחלה עשיתי בדיוק כמו בסרטון, רק קצת הפחתתי בכמויות הסוכר – הלו, הבחור שם חצי קילו! – והחלפתי את השוקולד באותה כמות מרציפן – וזה היה פלופ מבאס: הפאדג' אמנם היה טעים, אבל לא התייצב מספיק גם אחרי לילה במקרר, היה דביק וקשה לחיתוך, והקוביות שכן הצלחתי לחתוך איבדו מצורתן מהר מאוד.

אז הכנסתי את הפאדג' הכושל למקרר (אל דאגה, מיד נחזור אליו), עשיתי ניסיון שני שבו הארכתי את זמן השימוש במיקרוגל, ו… בחיי, לא האמנתי שזה הצליח: יצאו קוביות יציבות, בטעם שקדים עז, מתוקות כל כך עד שאפשר לחטוף עששת רק מלהסתכל עליהן, אז באמת שמומלץ לאכול אותן בקטנות. ומכיוון שהמתכון עושה שימוש במיקרוגל בלבד, אפשר לעשות אותו גם בלי תנור ובלי כיריים! איפה היה המתכון הזה כששיפצנו את המטבח, איפה?

מעודד מההצלחה של הניסיון השני חזרתי לפאדג' הראשון – ולא רק שהצלחתי להציל אותו, גם העזתי להוסיף לו חמאת בוטנים והפכתי אותו לפאצ'קדימבוטנים…!

פאצ'קדימבוטנים תרגיל

ביהולד! פאצ'קדים פלוס חמאת בוטנים שווה פאצ'קדימבוטנים (שנחתכו לי יפה יותר כי השתמשתי בסכין שונה כדי לחתוך את הקוביות, אבל המרקם שלהם יצא די דומה).

אז הפעם: שני מתכונים במחיר אחד – נתחיל בפאדג' שקדים, נמשיך לפאדג' שקדים ובוטנים, ולסיום סיומת הוספתי גם כמה טיפים שלמדתי מגוגל איך להציל פאדג' כושל, אבל היי, הלו, רגע אחד! אתם חייבים לראות את המתכונים השקדיים שחבריי הבלוגרים הכינו במסגרת האתגר: טורט שקדים ואמרטו! "שבלול" פילו עם שקדים ורוזטה! טארט בצלים מקורמלים עם קרם שקדים וגבינת עיזים! פיצה עם גבינת שקדים!!! הקליקו כאן לכל מתכוני השקדים.

פאדג' שקדים

פאצ'קדים פרודוקטיםהפרודוקטים:

2 כוסות סוכר חום
150 גרם חמאה
1 קופסת חלב מרוכז ממותק
250 גרם מרציפן

אופן ההכנה:
אולי נראה קצת ארוך, אבל זה ממש פשוט:

1. שמים את הסוכר החום, החמאה והחלב המרוכז בקערה הכי גדולה שיש לכם, שהיא חסינת חום ושאפשר להכניס אותה למיקרוגל. מכניסים למיקרוגל לשתי דקות, מוציאים ומערבבים היטב.

פאצ'קדים הכנה2. מכניסים למיקרו לעוד שתי דקות, מוציאים ומערבבים היטב.

3. מכניסים למיקרו לעוד שתי דקות, מוציאים ומערבבים היטב. אתם עוקבים? אנחנו כבר ב-6 דקות במיקרוגל, בפולסים של שתי דקות.

4. מכניסים למיקרו לעוד שתי דקות, מוציאים ומערבבים היטב. אנחנו כבר ב-8 דקות, כן? שימו לב שמפעם לפעם התערובת נעשית כהה יותר וסמיכה יותר. זה, אם אני לא טועה, בגלל שהסוכר מתקרמל שם בפנים, אבל מה אני מבין. רק תעשו טובה ותיזהרו על הידיים, כי התערובת גם מתחילה לרתוח ולבעבע:

5. בזמן שכל השמחה הזאת מתחממת לה במיקרו, חותכים את המרציפן לקוביות קטנות. כמה שיותר קטנות יותר טוב. קחו את הזמן, יש לכם מספיק דקתיים כאלה לעשות את זה.

6. אחרי 8 דקות במיקרו, מוסיפים את קוביות המרציפן ומערבבים כאילו החיים שלכם תלויים בזה. המטרה שלנו כרגע היא שהמרציפן יתמוסס בתערובת הלוהטת. זהירות! לוהטת!

7. גם אם לא כל המרציפן התמוסס ועדיין נותרו כמה גושישים, זה לא נורא – כי עכשיו אנחנו עושים משהו חדשני ופורץ דרך שמעולם לא עשינו בעבר: מכניסים למיקרו לעוד שתי דקות, מוציאים ומערבבים היטב. כן, אנחנו כבר ב-10 דקות מיקרו, אז יש מצב שבערבוב הנוכחי כבר יתמוססו גושי המרציפן הנותרים.

8. עכשיו זה תלוי בכם: עקרונית, סביר להניח שהתערובת כבר מוכנה. אני ממליץ לעשות עוד לפחות סיבוב אחד של "2 דקות במיקרו, מוציאים ומערבבים", אבל איך תדעו? טיפ שמצאתי באינטרנט ולא עבד לי היה לטפטף טיפה לתוך כוס מים קרים, ואם היא הופכת לכדור אז התערובת מוכנה. לי, לעומת זאת, היא לא התכדררה גם אחרי 14 דקות מיקרו, אז פשוט נמאס לי והמשכתי הלאה.

פאצ'קדים תבנית9. מוזגים את התערובת (בזהירות! חם!) לתבנית מרופדת בנייר אפייה.

10. משאירים את התבנית להצטנן לטמפרטורת החדר. פרגנו לה לפחות שעה על השיש.

11. ואז מכניסים אותה למקרר להתייצבות סופית, לפחות שלוש-ארבע שעות אם לא לילה.

12. מוציאים מהמקרר, ובעזרת סכין חדה שטבלתם במים רותחים (וניגבתם! אל תהיו כמוני ותשכחו את הקטע הזה לפעמים!) – חותכים לקוביות (לא גדולות מדי, אני מזכיר שזה מתוק בטירוף ואי אפשר לאכול הרבה בבת אחת), ושומרים בקופסה אטומה במקרר.

פאצ'קדים ראשית

פאדג' שקדים ובוטנים

מכינים פאדג' שקדים כפי שמתואר לעיל, אבל ממש לקראת הסוף, לפני הפעם האחרונה או הלפני אחרונה, מוסיפים לתערובת הלוהטת שתי כפות גדושות ומפנקות של חמאת בוטנים. אני השתמשתי בחמאת בוטנים עם שברי בוטנים, אפשר גם בלי.

ומכאן ממשיכים כרגיל: מוזגים את התערובת בזהירות לתבנית מרופדת בנייר אפייה, מצננים לטמפרטורת החדר, מצננים במקרר, חותכים לריבועים.

פאצ'קדימבוטנים

בתיאבון!

מי יציל את הפאדג' שלי?

לא הצליח? הפאדג' רך מדי גם אחרי לילה במקרר? נסו להציל אותו כך:

אפשרות 1: לקלף את הפאדג' מנייר האפייה ולהחזיר אותו לקערה ולעוד כמה סיבובי "2 דקות במיקרו, מוציאים ומערבבים". ככה הצלתי את הפאדג' הכושל מהניסיון הראשון – פשוט החזרתי אותו למיקרוגל לעוד שלושה או ארבעה סיבובים כאלה, ואחרי שהתערובת נעשתה כהה יותר, סמיכה יותר ומבעבעת יותר – שוב מזגתי לתבנית מרופדת בנייר אפייה וכו'. אמנם הפעם גם הוספתי את חמאת הבוטנים, אבל אני לא חושב שהיה לה קשר להצלת הפאדג'.

אפשרות 2: לעשות אותו דבר, אבל להוסיף אבקת סוכר לתערובת לפני שמכניסים אותה למיקרוגל בפעם הראשונה. כן, אני יודע מה אתם חושבים – "סוכר! זה מה שחסר פה!"

אפשרות 3: לא לנסות להציל את הפאדג' הכושל אלא להקפיא אותו. לדעתי זה יעבוד ממש כאילו הוא הצליח לכם, אבל אולי יהיה קצת יותר קשה לחתוך אותו לקוביות וכמובן שתצטרכו לשמור אותו במקפיא במקום במקרר ולאכול אותו הישר משם. בעיני זה דווקא לא רעיון רע בכלל.

אפשרות 4: לעזאזל, מי צריך שזה יהיה בצורת קוביות? שמישהו יביא לי כפית!

 

בתיאבון כבר אמרתי?

שנה לילד

22 ינואר

שנה מלאה לסרטון ילד של אבא בשפת הסימנים.

היום לפני שנה לחצתי על Upload ולא היה לי מושג מה עומד לקרות. לו ידעתי, אני נשבע שהייתי מתגלח לפני שהצבתי את המצלמה בתוך ארון הבגדים בחדר של הילדים ונעמדתי מולה…

חשבתי לציין את היום הזה בבלוג, אבל אני בעצם לא כל כך יודע מה לכתוב. הרי את הכל כבר אמרתי בכל כך הרבה הזדמנויות: שאני אסיר תודה על כל צפייה (115,000 נכון לרגע כתיבת שורות אלה, וזה רק בערוץ שלי, לא כולל בערוץ של מוקי ובעמוד הפייסבוק של ישראל היום); שבחלומותיי הפרועים ביותר לא דמיינתי שבעקבותיו אגיע להרצות בבתי ספר על שפת סימנים לילדים ולמורים, שאתראיין לעיתונות ולרדיו ואתרום ולו מעט להעלאת המודעות לשפת סימנים; שבזכותו הצטרפתי אל פורום הורים לילדים מיוחדים בטבריה ואני מסייע לקדם דברים משמעותיים עבור ילדים עם מוגבלויות מכל מיני סוגים; שאני עדיין מקבל תגובות וסרטונים בהם ילדים מסמנים את השיר על פי הסימנים שלי – אחד מהם קיבלתי ממש הערב והתרגשתי כמו בפעם הראשונה – שאני עדיין בהלם שאנשים מזהים אותי ברחוב כאילו הייתי סלב אמיתי; ובקיצור, שסרטון קטן שהכנתי ליהונתן יהפוך את חיי על פיהם, פשוטו כמשמעו (ואת הדבר הכי חשוב שעומד לקרות אני רוצה לספר כאן בבלוג ברשומה נפרדת. בקרוב).

יא אללה, איזו הרפתקה משוגעת.

אז אני רק אגיד, שוב, תודה. ואתם בכלל לא מבינים כמה אני מרגיש שזה לא מספיק.

 

"עוגיות בצורת מקלות"

11 ינואר

יהונתן הוא ילד לא רגיל מהרבה בחינות. אחת מהן היא שהוא לא אוהב מתוק. לא שוקולד, לא ופלים, לא עוגיות… ולמרות שלפעמים הוא עוזר לי לאפות דברים טעימים, הוא לא הסכים לאכול שום דבר. אולי רק לטעום ביס בהתחלה, אבל זהו. יום אחד עלה בדעתי שאולי הוא פשוט ילד של מלוח ולא מתוק, אז ניסיתי להכין לו עוגיות בסגנון עבאדי לפי מתכון שמצאתי באינטרנט. והוא אהב. הו, ועוד איך! למעשה, זה בערך הדבר היחיד שאני אופה ושהוא מסכים לאכול. אמרתי "מסכים לאכול"? התכוונתי "טוחן אותן בהיסטריה ומכריח אותי להכין עוד בכל יומיים."

עם הזמן התברר שלא נוח לו (ולמיכל, שותפתו לדבר עבירה) לאחוז ולנגוס בעוגיות כשהן בצורת עיגול, אז התחלתי להכין אותן בצורת מקלות. ככה יהונתן קורא להן עכשיו – עוגיות בצורת מקלות. הוא לוקח אותן לגן, לנסיעות באוטו, מנשנש מול הטלוויזיה בין הארוחות… לא העוגיות הכי מלהיבות שהכנתי בחיי, הן בטעם והן במראה, אבל אין דבר שמסב לי נחת יותר מלראות את הבן שלי אוכל משהו שאפיתי לו.

אם לא מספיק שזה קל להכנה והפרודוקטים כמעט תמיד במזווה – זה גם טבעוני. ומכיוון שצריך להכין אותן אחת-אחת (לגלגל לנקניק בצק ולסדר בתבנית), זה משמש עבורי מעין מנוחה בסוף יום עבודה, כשהאצבעות עובדות אוטומטית והמוח מתרוקן מטרדות היום. לפעמים אני אוהב להכין אותן בזמן שאני צופה בטלוויזיה, וכך אני מודד את זמן ההכנה: שני פרקים של משפחה מודרנית – והעוגיות מנוקנקות ונכנסות לתנור. פרק אחד של המפץ הגדול – והעוגיות מוכנות. עוד פרק של המפץ – אפשר לאכול!

10890678_1533289816922435_1623215112_n

המתכון שלהלן מבוסס על המתכון של טולטולים שהתפרסם ב-xnet עם כמה שינויים שלי:

הפרודוקטים (למיליון עוגיות בצורת מקלות שמתחסלות מהר מאוד):
3 כוסות קמח רגיל (או 2 כוסות קמח רגיל + 1 כוס קמח מלא)
1-2 כפיות מלח גס
1 כף גדושה טחינה גולמית
2 כפות מיץ לימון
חצי כוס שמן קנולה
1 כוס מים רותחים
1-2 כפות שומשום (לא חובה)

אופן ההכנה:
שמים את כל הפרודוקטים בקערה. בהתחלה מערבבים עם כף (זהירות, חם!) ואחר כך לשים ביד עד לקבלת גוש בצק אחיד. אם הוא שמנוני מדי, מוסיפים טיפה קמח. אם הוא יבש מדי, מוסיפים קצת מים – עד שמגיעים למרקם של בצק נעים ונוח ל"ניקנוק".

וזהו!

מחממים תנור ל-180 מעלות, לוקחים קצת בצק, מגלגלים לנקניקונים דקיקים ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. לפעמים אני מפזר מעט מלח גס או שומשום מלמעלה, אבל בדרך כלל הולך על נטורל. אגב, אם אתם בכל זאת מעוניינים בצורה של עוגיות עבאדי, פשוט נקנקו אותם קצת יותר עבים וחברו את שני הקצוות ליצירת עיגול.

אפשר לצופף אותן כי הן לא תופחות כלל, ואם מצופפים כמו שצריך אז מספיקות שתי תבניות שאפשר לאפות בבת אחת בטורבו. אופים בערך 20-25 דקות, עד שהן מקבלות צבע נחמד. גם אם הן קצת יותר שזופות בשוליים מאשר במרכזן – זה בסדר. מקסימום תנו להן עוד שתיים או שלוש דקות בתנור.

להגיש בטמפרטורת החדר. לשמור בקופסה אטומה. להחביא מיהונתן. בתיאבון!

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 242 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: