עוגת אגוזי לוז וקרם קפה

5 Feb

עוגת אגוזי לוז וקרם קפה ראשית

לרגל יום הנוטלה הבינלאומי החל היום, 5.2, הוכרזו אגוזי הלוז כחומר הגלם המרכזי בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר". גם הפעם, כמו בחודש התמרים, פניתי לאמא שלי לעזרה, והיא מיד שלפה את מחברת המתכונים העתיקה והמבולגנת שלה ובתוך כמה שניות מצאה את המתכון הזה של רות יולס, שנגזר לפני אי אילו שנים ממי יודע איזה עיתון וחיכה במחברת במשך וואי וואי כמה זמן עד שאני הגעתי:

עוגת אגוזי לוז וקרם קפהמעולם לא הכנתי אותו בעצמי לפני כן, אבל אני זוכר שאמא הכינה אותו פעם. זכרתי עוגה קשה, במרקם דחוס, כמעט עוגייתי, וטעמים של קפה ואגוזי לוז שהשתלבו יחד לקינוח שאי אפשר להפסיק לאכול. יאללה, זה המתכון שהחלטתי להכין, בכמה שינויים קלים: במקום המרגרינה השתמשתי בחמאה (בכל זאת, אנחנו ב-2016), ומכיוון שהיו לי רק 144 גרם אגוזי לוז הוספתי גם כף גדושה של נוטלה והפחתתי מעט בכמות הסוכר. את הקרם החלטתי שלא למרוח סתם ככה על העוגה אלא לזלף אותו, לכן הוספתי גם כף של אינסטנט פודינג כדי להוסיף לו יציבות. בינינו, גם בלי קרם מדובר בעוגה מוצלחת מאוד.

בקיצור, אפשר להכין את העוגה הזו על פי המתכון שצילמתי מהמחברת של אמא, אבל אני אכתוב כאן את המתכון המדויק שבו אני השתמשתי. למתכוני לוז ונוטלה נוספים הקליקו כאן.

עוגת אגוזי לוז

הפרודוקטים:
200 גרם חמאה רכה
200 גרם סוכר
200 גרם קמח תופח
2 חלמונים (צהובים)
כף גדושה (מאוד!) של נוטלה
144 גרם אגוזי לוז לא קלויים
250 מ"ל שמנת מתוקה
1 כף אינסטנט פודינג וניל
2 כפיות קפה נמס
2 כפות סוכר

עוגת אגוזי לוז במעבד המזוןאופן ההכנה:
1. במעבד מזון קוצצים גס את אגוזי הלוז. מוציאים אותם ממעבד המזון ומכניסים את החמאה, הסוכר, הקמח התופח, הצהובים והנוטלה. מעבדים לתערובת אחידה ומשחתית, מוסיפים את האגוזים הקצוצים ומעבדים עוד קצת, כדי שיתערבבו יפה פנימה.
2. משטחים את התערובת בתבנית בינונית, משומנת קלות, (אני השתמשתי בתבנית חד פעמית בגודל 32 על 21) ומכניסים לתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 180 מעלות לאפייה של כ-20 דקות. כשמוציאים את העוגה המוכנה מהתנור נראה שהיא לא אפויה מספיק, היא רכה ולא יציבה, אבל באופן פלאי למדי היא מתייצבת ומתקשה אחרי שהיא מצטננת. אז מצננים. ואל תתנו לעובדה שהיא נראית סתמית ומשעממת להטעות אתכם. היא מהממת, חכו חכו שנוסיף את הקרם.

עוגת אגוזי לוז אפויה

3. להכנת קרם הקפה מקציפים יחד שמנת מתוקה, פודינג וניל, קפה וסוכר.
4. אני חתכתי את העוגה למלבנים וזילפתי מעליהם את הקרם. אפשר גם לחתוך לצורות אחרות ולמרוח את הקרם סתם ככה. בניגוד למתכון, לא פוררתי חלק מהעוגה מעל הקרם, אבל לא שמעתי טענות.
5. אפשר גם להגיש את העוגה בלי קרם בכלל (הילדים העדיפו את העוגה בלי קרם), ואם רוצים קרם וניל אפשר גם להשמיט את הקפה (אבל מומלץ שלא, כי קפה ואגוזי לוז הולכים יופי ביחד. ע"ע הטופי קופי שהכנתי לפני איזה מיליון שנה).
6. בתיאבון!

עוגת אגוזי לוז סגיר

 

ממתק דיוויניטי (Divini-TEA)

4 Jan

בתיאבון!

דיוויניטי (Divinity) הוא ממתק ביתי דמוי נוגט או מרשמלו, מתוק-מתוק-מתוק, שמבוסס על סוג של מרנג איטלקי (כזה שבו מקציפים חלבוני ביצים ומוסיפים להם סירופ רותח), ללא אפייה, בדרך כלל בטעם וניל ועם תוספות אגוזיות כלשהן, כגון פקאנים. להבנתי הוא חביב למדי בארה"ב, אבל שמעתי עליו רק ממש לאחרונה.

למרות שמדובר בדרך כלל בממתק בטעם וניל, מכיוון שחומר הגלם החודשי בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" היה תה – אגב, כדאי לראות מה יתר הבלוגרים הכינו בקישור הזה – החלטתי להכין את הדיוויניטי תוך שימוש בתה, וזה משתי סיבות:

1. כי ככה אני יכול לקרוא לזה DiviniTEA וזה מצחיק אותי נורא.

2. כי השימוש בתה מאפשר בעצם להעניק לממתק הזה אינספור טעמים. תשתמשו בתה רגיל? תקבלו דיוויניטי בטעם תה רגיל. תשתמשו בתה פסיפלורה וקינמון? תקבלו דיוויניטי בטעם פסיפלורה וקינמון. תשתמשו בתה לואיזה וקיפוד? תקבלו דיוויניטי בטעם לואיזה וקיפוד! תשתמשו בתה גרביים ונוצות? תקבלו דיוויניטי בטעם גרביים ונוצות! הידד!

אבל לפני שאתם רצים למטבח, אני חושש שיש מלכוד קטן:

לראשונה בחיי פגשתי מתכון שבו יש חשיבות לא רק לפרודוקטים ולאופן ההכנה, אלא גם – ברצינות – לגובה פני הים ולאחוזי הלחות שבאוויר. לא מתלוצץ, זה כתוב בויקיפדיה: אם אתם נמצאים ממש גבוה מעל פני הים*, צריך לבשל את הסירופ עד לטמפרטורה קצת יותר נמוכה; ואם אתם באיזור שבו הלחות גבוהה מ-50% אז עזבו, אל תנסו בכלל. :-(

בקיצור, אם אתם לא גרים בטבריה כמוני, חכו ליום יבש (קיבלתם מכת חשמל סטטי מידית של דלת? זה היום שלכם!) ואז תרדו מההר שעליו אתם נמצאים – ויאללה, להכין!

ממתק DiviniTEA

פרודוקטים:

חצי כוס תה חזק מאוד בכל טעם שבא לכם
2 כוסות סוכר
חצי כוס גלוקוזה או דבש
2 חלבוני ביצה
קורט מלח
(לא חובה: כוס וחצי אגוזי מלך קצוצים, או פקאנים, או קשיו או חמוציות)

אופן ההכנה:

  1. מכינים חצי כוס של תה חזק מאוד (ארבעה תיונים לפחות). בלי סוכר.IMG_4646
  2. שמים בקלחת את התה, יחד עם הסוכר והגלוקוזה (אין גלוקוזה? שימו דבש. ניסיתי וזה עבד יופי. אין דבש? שמעתי שגם מייפל עשוי לעבוד, אבל לא ניסיתי). מערבבים עד שהסוכר נמס ואז ממשיכים לבשל את הסירופ מבלי לערבב. מודדים את הטמפרטורה של הסירופ מדי פעם מתוך מטרה שהיא תגיע ל-126 מעלות צלזיוס.
  3. בינתיים מניחים בקערת המיקסר את החלבונים עם קורט מלח. ברגע שהסירופ מגיע לטמפרטורה של 112-113 מעלות מתחילים להקציף את החלבונים.
  4. הרעיון הוא שיתקבלו גבעות רכות של קצף חלבונים בערך באותו זמן שהסירופ מגיע ל-126 מעלות. כשזה קורה, מתחילים לזרזף את הסירופ בזרם דקיק אל קערת המיקסר תוך כדי הקצפה. שימו לב – זהירות, הסירופ לוהט! (אפשר להרגיש איך קערת המיקסר מתחממת מאוד מיד אחרי ההוספה)IMG_4875
  5. מה שקורה עכשיו הוא שהחלבונים ממשיכים להיות מוקצפים תוך כדי שהחום של הסירופ מפסטר אותם. אז תירגעי בבקשה, אמא, נפתר עניין הסלמונלה. על הדרך, פעולת ההקצפה גם מצננת את התערובת.
  6. אחרי שהוספנו את כל הסירופ אל החלבונים ממשיכים להקציף במהירות גבוהה עוד משהו כמו 5-6, אפילו 10 דקות, עד שכשנוגעים בקערה מבחוץ היא לא לוהטת לגמרי אלא רק חמימה-נעימה.
  7. עוצרים את המיקסר ובודקים האם התערובת כבר יציבה מספיק – אם מרימים קצת ומפילים בחזרה, האם היא נוזלת ונעלמת אל תוך עצמה או נשארת לעמוד? שימו לב: אם יש לכם ספק אז אין ספק, כלומר המשיכו להקציף עוד דקה או שתיים. אם תטעו ותמשיכו הלאה מוקדם מדי, כאשר התערובת עדיין לא מספיק יציבה, זה לא יצליח.
  8. התערובת כבר יציבה מספיק? זה הזמן להוסיף את התוספות – אני ערכתי כמה נסיונות שונים עם אגוזי מלך, עם קשיו ועם חמוציות (בתמונות) – פשוט מוסיפים אותן לתערובת וממשיכים להקציף עוד כמה שניות עד שהן מתערבבות פנימה.
  9. עכשיו צריך לעבוד מהר: מוציאים מעט מהתערובת מהקערה בעזרת כפית ומשתמשים בכפית נוספת כדי להוריד אותה אל נייר אפיה. אפשר להוסיף מלמעלה קצת מן התוספת שבחרתם (במקרה של התמונות שלהלן – חמוציות!).
  10. נותנים לזה להתייבש מספר שעות. אחר כך כדאי לנתק את הדיוויניטי מנייר האפייה ולהפוך, כדי לוודא שגם מלמטה יתייבש.
  11. מאחסנים בכלי סגור בטמפרטורת החדר.

וזהו! בתיאבון!

IMG_4923

הערות:

  • רוצים דווקא את הגרסה המקורית, עם הוניל וללא התה? השתמשו במים רגילים במקום התה והוסיפו מעט תמצית וניל לתערובת החלבונים.
  • אין לכם מד טמפרטורה? אמורה להיות שיטה שבה לוקחים מעט מהסירופ הרותח ומטפטפים אותו לתוך כוס עם מי קרח. אם הסירופ הופך לכדור רך שאפשר למעוך עם האצבעות – הטמפרטורה עדיין נמוכה מדי. אם הוא הופך לכדור קשה – זה מוכן. אבל לא ניסיתי את השיטה הזו בעצמי, אז אני לא יודע אם היא עובדת.
  • שוב, משהו שלא ניסיתי, אבל אם תערובת הדיוויניטי מתקשה מדי בתוך הקערה לפני שסיימתם להוציא אותה בעזרת שתי כפיות אל נייר אפייה, אמור להיות אפשרי לטפטף אליה כמה טיפות מים חמים ולהקציף שוב.
  • ואם בכל זאת התערובת לא הייתה מספיק יציבה כשהתחלתם להוציא אותה עם שתי הכפיות אל נייר האפייה, אז היא תשתטח לכם לשלוליות. זה עדיין אמור להיות טעים, אבל לא דיוויניטי, וכדי לקלף את זה מן הנייר תצטרכו לייבש את זה עוד – למשל בתנור אפייה על חום נמוך (כמו מרנג רגיל).
  • גרים בגובה של מעל 3500 רגל (1066.8 מטר)? אז במקום לבשל את הסירופ עד 126 מעלות, בשלו אותו עד 121 מעלות צלזיוס. לא יודע למה, אבל אתם תלכו להתווכח עם ויקיפדיה, לא אני.

נובי גוד שלנו

29 Dec

גם אנחנו חוגגים את נובי גוד.

DSC00643

"סנובום גודום" – "שנה טובה"

ק' עלתה לארץ מרוסיה, וגם לפניה היו לי חברות שנולדו בגוש הסובייטי, ומעניין שההורים שלי גם הם הגיעו מאחת מן הארצות ההן, אבל עד שפגשתי את ק' לא זכור לי שהיה עניין גדול סביב נובי גוד. אולי ארוחת ערב צנועה, זה הכל. ובעוד שמעולם לא התלהבתי מלחגוג "סילבסטר" (פחות בגלל העניין האנטישמי-דתי, יותר בגלל חוסר הרצון לצאת למקומות הומי אדם, להתמודד עם בעיות חניה ולשלם הון תועפות על כל מה ששילש את מחירו ללילה אחד) – נובי גוד היה אחד הדברים שאימצתי בשמחה מברית המועצות.

בניגוד, נניח, למיונז.

DSC00649

סלט אוליבייה

אז מי שבאמת הכניסה את נובי גוד הביתה היא ק'. בכל שנה אנחנו חוגגים את נובי גוד, או עם חברים או עם משפחה. השנה אפילו קנינו יולקה חדשה, 2.10 מטרים גובהה ואין לי מושג מי אמור לקפל אותה אחר כך בחזרה לקופסה. הרכבתי אותה ביחד עם הילדים, ואחר כך ק' והילדים קישטו אותה. הייתה פעילות משפחתית נהדרת, ועכשיו העץ ניצב במרכז הסלון, מרצד ומהמם, מוקד ההתרגשות בבית.

DSC00687

בטון, החתול שלנו. מאחוריו היולקה הקטנה הישנה

הם מתרגשים מאוד, הילדים, בעיקר כי הם רוצים שדד מורוז יבוא כבר לבקר ויביא להם מתנות. גם אני מתרגש, כי השנה אנחנו חוגגים אצלנו בבית, כך שיהיו פה המון אנשים וזו הזדמנות בשבילי להשקיע בקינוחים. כלומר, בהנחה שעד שנגיע לקינוחים עדיין יישאר מישהו ער.

וק' הכי מתרגשת. זה החג שהיא הכי אוהבת בעולם, מתחרה ראש בראש בצמרת מצעד החגים האהובים עם פסח ושבועות. היא תמיד מתחילה לתכנן את נובי גוד כבר מאוגוסט, מזמינה אורחים, מתכננת תפריטים, מקשטת קישוטים ומכינה את התכנים.

הו, כן, יש תכנים. הרבה. זה מתחיל בצפייה באחד מערוצי הטלוויזיה הרוסיים. יש להם מופעים גדולים ומושקעים, ואצלם השנה נכנסת שעה אחת קודם, אז בשעה 23:00 מרימים כוסית – ועוד כוסית בחצות. אצלנו דווקא לא חייבים להתנשק, למרות שזה נחמד. אתם יודעים, להתנשק.

DSC00770

לחיים!

נובי גוד2014ויש תכנית אמנותית. יש משחקים, יש שירים שכולם שרים בקולי קולות. אם זכרוני אינו מטעני, פעם שיחקתי בתפקיד עץ באיזה קטע מומחז שלא הבנתי מילה ממה שנאמר בו, אבל העיקר שמילאתי את תפקידי על הצד הטוב ביותר – לנוע מצד לצד ולנופף בידיים כאילו רוח נושבת בין ענפיי.

בשנה שעברה ק' הכריזה שכל האורחים צריכים להתחפש בזוגות – נעים מאוד, אני הייתי כיפה אדומה וק' הייתה זאב. הסתובבתי כל הערב בחצאית לבנה וסינר. ממש חלום שהתגשם.

בשנה אחרת, או אולי זה היה באותה שנה, כל אורח היה צריך להכין קטע אמנותי – ואני נאלצתי ללמוד בעל פה את הפתיח של "שבע וארבעים" (תכנית אירוח בערוץ ישראל פלוס, אני לא יודע אם עדיין קיימת). אי אפשר להגיד שממש סבלתי מזה, אבל האורחים התפוצצו מצחוק כשאני שברתי את השיניים על הרוסית שלי.

ולנובי גוד השנה… אסור לי לגלות כי זו הפתעה לאורחים, אבל מדובר בקטע שכולל יותר רוסית ויותר פוטנציאל-לפאדיחה מאי פעם.

ואז אחד מהאורחים חומק בחשאי לחדר צדדי ומתחפש לדד מורוז, כולל חליפה, כרס וזקן לבן. אחרי כמה דקות הוא חוזר לסלון עם שק ענק ומוציא מתוכו מתנות לכל הילדים (ולפעמים גם לחלק מהמבוגרים). אם יש מספיק אורחים, אחד מהם גם מתחפש לסנגורצ'קה, הנכדה של דד מורוז, שאף פעם לא הבנתי לגמרי מה התפקיד שלה בסיטואציה, אבל זה לא באמת משנה.

וממשיכים לשיר, וממשיכים לשתות. בשלב מסוים מגיע גם הקינוחים שהכנתי, אבל זה קורה כבר לפנות בוקר ואני בדרך כלל לא מחזיק מעמד – אז ק' נוהגת לצלם את האורחים טועמים מהקינוחים ומחמיאים לי, כך שאני צופה בו בבוקר ומתמוגג.

איזה כיף זה מסורת.

e7715be4-c961-444c-97dd-d26fb7757db7

סלפי

זה הנובי גוד שלנו. בלי אף מילה על כריסטמס ושום קשר לסילבסטר. רק ארוחת ערב עם משפחה וחברים, השתטויות הדדיות ואושר גדול.

שיהיה לכם מלא סנובום גודום.

2b6d850b-97d6-4ee7-a5c6-760e96644fcf

עוד על נובי גוד:

עמוד נובי גוד ישראלי בפייסבוק

אודות נובי גוד מתוך היסטוריה גדולה בקטנה

 

ועכשיו למשהו שונה לגמרי: אמנות חירשית

27 Dec

אחד מהקורסים שלמדנו בסמסטר א' בלימודי מתורגמנות שפת הסימנים היה קורס מבוא לתרבות וזהות חירשית, במסגרתו למדנו כל מיני דברים מעניינים על קהילת החירשים בישראל; למדנו על זהות חירשית, ארגוני חירשים, זכויות, תעסוקה, הבדלים בין הגישה הרפואית (החירש "מקולקל" וצריך "לתקן" אותו) לגישה החברתית (החירש שונה וצריך לקבל אותו) ועוד.

בין היתר הוקדש שיעור לנושא של אמנות חירשית. האמת שברגע שראיתי את הנושא הזה בסילבוס בתחילת הסמסטר אמרתי לעצמי שזה יהיה אחד השיעורים המשעממים – כי אני לא מתחבר לאמנות. סליחה, מצטער, אני לא מבין באמנות, אני לא מתחבר אליה. פעם הלכתי עם אשתי למוזיאון ונכנסנו לאולם ענק מלא בציורים. אני עברתי והתבוננתי בציורים. ציור, ציור, ציור, ציור – סיימתי את האולם בתוך חמש דקות. אשתי, לעומת זאת, עמדה והתבוננה דקות ארוכות בכל ציור כזה ויצאה החוצה אחרי שעתיים.

ובכל זאת, הנה על המסך שלכם מופיע פוסט בבלוג שלי, ובו אני מדבר על אמנות חירשית אחרי שסיפרתי כמה אני לא מתחבר לאמנות. ובכן, התברר שזה היה השיעור המרתק מכולם. כל כך מרתק, שזה היה גם נושא עבודת הגמר שלי בקורס ופרזנטציה בשפת הסימנים בכיתה. ואם אני, הפלא ופלא, התחברתי לאמנות חירשית – אז חשבתי שאולי גם אתם תתעניינו.

חוץ מזה שדי, כמה אפשר לפרסם מתכונים? אני בכלל לא בלוגר אוכל.

Family Tradition / Warren Miller משפחה סביב שולחן חג, אולם אחד מבני המשפחה הוא חירש ואינו משתתף בשיח המשפחתי

אבל רגע, מה היא אמנות חירשית?

אמנות חירשית (Deaf Art) היא תנועה אמנותית המבטאת חוויות תרבותיות הקשורות לחירשות, שהאמנים היוצרים אותה הם בעלי זהות חירשת; כלומר, לאו דווקא חירשים ממש מבחינה קלינית, אלא מזדהים עם הקהילה, משתייכים אליה ונוטלים חלק פעיל בפעילויות שלה. בתוך יצירות של אמנות חירשית מגולמים אורח החיים, האמונות, ההיסטוריה, הנורמות והערכים המשותפים לכל חברי הקהילה, כך שבאמצעות החוויות והתחושות המשתקפות ביצירות האמנות החירשית ניתן להכיר צדדים שונים של הקהילה.

ועוד דבר מעניין יש באמנות בכלל ובאמנות חירשית בפרט: לא צריך להבין אנגלית כדי להבין מסר של ציור, לא צריך לדעת שפת סימנים כדי להתרשם מצילום. שומו שמיים, הרי אם לשפוט מהניסיון האישי שלי – אפילו לא צריך להתחבר לשום סוג של אמנות כדי להתחבר לאמנות חירשית.

יצירות אמנות חירשית מתאפיינות בשימוש בצבעים עזים (בדרך כלל בגוונים חמים כגון אדום, צהוב וחום) או בשחור ולבן, ניגוד של טקסטורות, הדגשת תווי פנים וידיים והקפדה על פרטים קטנים. אמנים רבים משלבים בתוך יצירותיהם גם מילים או אותיות בשפת הסימנים ואלמנטים מעולם החירשים, כגון שתל ומכשירי שמיעה.

"הערך", Landon Krentz, דיוקן עצמי

מה אפשר ללמוד מהיצירות האלה?

למשל, שאמנים חירשים בני זמננו, שגדלו במסגרות חינוכיות מופרדות מאלה של ילדים שומעים, שאולצו לדבר במקום לסמן וחוו דיכוי של זהותם החירשת, מבטאים דרך יצירות האמנות את החוויות השליליות שלהם: אפלייה, איסור על שימוש בשפת הסימנים, חוסר שילוב עם שומעים וכן הלאה.

The Crucifixion of Sign Language / David Call ילדותו של האמן עברה בחינוך אוראלי נוקשה: כאשר בחר לסמן במקום לדבר, המורה העניש אותו בכך שהדביק את ידיו לשולחן והכריח אותו להשתמש בתקשורת ורבלית. הוא בחר להביע את החוויה באמצעות שימוש במוטיב הצליבה של ישו, אבל בתפקיד ישו: יד מסמנת

ומאידך, מאחר והיום יש יותר מודעות לנושאי חירשות ושפת סימנים, הקהילה מגובשת יותר ובאופן כללי "קל יותר" לגבש זהות חירשת ולהתגאות בה, יש גם יצירות אמנות שמביעות גאווה, שחרור מכבלים, ניפוץ אלמנטים הקשורים לורבליות או הדגשה של אלמנטים הקשורים לשפת הסימנים.

Creation of ASL / Darlene Weir יצירה שמרפררת ל"בריאת האדם" של מיכאלאנג'לו, רק שבמקום אצבע האדם מופיעה יד שמסמנת ASL – שמה באנגלית של שפת הסימנים האמריקאית

כשאני מדבר על יצירות אמנות, אני מתכוון בעיקר לציורים/צילומים (בין היתר כי בעבודת הגמר שלי בקורס, שחלקים מתוכה ציטטתי כאן, עסקתי רק בדברים שאפשר להדפיס על דף ולהגיש למרצה, והרי עדיין אי אפשר להדפיס סרטונים מיוטיוב) – אבל יש גם חירשים שרוקדים, חירשים ששרים בשפה מדוברת וחירשים ששרים בשפת סימנים. כן, יש דבר כזה "שירה בשפת הסימנים", שאין שום קשר בינה לבין תרגום שירים רגילים לשפת הסימנים כמו "ילד של אבא" (אבל על כך אולי בפעם אחרת).

אז מאחר והמדיום הנוכחי נוח יותר לדוגמאות של סרטונים, הבה ונצפה בכמה:

ג'יל ואמנון דמתי, זוג נשוי, היא שומעת והוא חירש, הם צמד רקדנים ישראלים המופיע בארץ ובעולם במופע "שני עולמות". ק' ואני צפינו בהם בכנס העשור של מיחא ת"א לפני כמה שנים, לא הרבה זמן אחרי שגילינו שיהונתן לא שומע טוב. זו הייתה הפעם הראשונה בה נפל לנו האסימון שלקות שמיעה לא אמורה לעצור אף אחד להשיג שום דבר אף פעם:

שון פורבס, ראפר חירש (גם ביקר בישראל לא מזמן):

שירה בשפת הסימנים:

בכנות, החיבה שלי לאמנות חירשית מפתיעה אותי מאוד. מעולם לא הבנתי כמה אפשר לבהות בתמונה של, אה, חוף ים או סוס או עציץ, ולהעריך משיחות מכחול או שימוש בצבעים או לא יודע מה. ובכל זאת, אחרי שנחשפתי לאמנות החירשית קלטתי שאני יושב לפעמים במשך דקות ארוכות מול המחשב וסוקר גלריות של ציירים או פסלים או זמרים, נועץ מבט או מאזין לכל יצירה, מנסה לפענח את הסיפור או החוויה ומעכל את המסר.

מוזר.

אבל די, הארכתי הפעם. תודה אם הגעתם עד כאן. בקרוב מתכון חדש. :-)

 

 

עוגת שמרים, קשיו ובוטנים טבעונית

1 Dec

שמרים קשיו בוטנים

ההורים של אשתי חגגו יום נישואין. לרגל האירוע, כמו לרגל רוב שאר האירועים במשפחה, הוחלט לחגוג ב"על האש" ביער שוויץ הסמוך. הוא נמצא במרחק חמש דקות נסיעה מהבית, יש משם נוף נהדר לכנרת ומתקני משחקים לילדים, אז כולם יוצאים מרוצים.

אין לנו טבעונים במשפחה, אבל יש לנו שומרי כשרות, ואלה ק' ואני. בעל-האשים אנחנו בדרך כלל לא מקנחים, אלא אם אני מביא קינוח פרווה. אז כשנתבקשתי הפעם להכין עוגה לרגל האירוע, החלטתי לקחת את זה צעד אחד יותר רחוק וללכת על קינוח טבעוני, אם נניח בצד את העובדה שלפני שזללנו את העוגה הזו חיסלנו גם כמה קילוגרמים טובים של פרגיות וקבבים.

איזו עוגה מכינים לרגל יום נישואין? ובכן, אצלנו יש חשיבות גדולה ליום הזה. כשאני וק' חוגגים את יום הנישואין שלנו, אנחנו מסבירים לילדים שאנחנו בעצם חוגגים יום הולדת למשפחה שלנו, כי ביום הזה למעשה נולדה המשפחה שהם מכירים היום: שני אנשים החליטו להיות ביחד לתמיד, ובכך יצרו משהו שהפך ליותר גדול משניהם.

אז הכנתי בצק שמרים וחילקתי אותו לשניים: חלק אחד מילאתי בממרח קשיו שהכנתי בעצמי, חלק שני מילאתי בחמאת בוטנים (סתם התעצלתי, הרי יכולתי להכין בעצמי גם חמאת בוטנים מהממת), ואז חיברתי בין שני החלקים בפיתול שאי אפשר לנתק, ובכל פרוסת עוגה יש קצת מכל אחד. עוגה יום נישואינית? לגמרי.

עוגת שמרים, קשיו ובוטנים טבעונית

הפרודוקטים

לממרח קשיו טבעוני
1 כוס אגוזי קשיו (לא קלויים)
חלב סויה
1 כף מיץ לימון
1 כף טחינה גולמית

לממרח חמאת בוטנים טבעוני
בערך 1 כוס חמאת בוטנים

לבצק שמרים טבעוני (של עוגיו.נט)
3.5 כוסות קמח
1 כף שמרים יבשים
1/3 כוס שמן
1/3 כוס סוכר
120 גרם רסק תפוחים
1/2 כוס מים
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל

אופן ההכנה:

ממרח קשיו טבעוני: לוקחים כוס של אגוזי קשיו, ממלאים בחלב סויה ונותנים לזה לעמוד לילה במקרר. למחרת טוחנים את הכל במעבד מזון, מוסיפים את מיץ הלימון והטחינה -ומקבלים ממרח קשיו שאפשר להכין בלי קשר לעוגה הזאת ולמרוח ככה על לחם. טעים.

ממרח קשיו טבעוני

ממרח קשיו טבעוני

ממרח חמאת בוטנים טבעוני: לוקחים קופסת חמאת בוטנים, פותחים אותה, מודדים בערך כוס. מוכן!

בצק שמרים טבעוני: מכניסים את כל הפרודוקטים לקערה ולשים כ-10 דקות. מתפיחים כשעה בטמפרטורת החדר עד שהוא מכפיל את נפחו (לאחרונה התחלתי להשתמש בתעלול של להדליק תנור אפיה על 50 מעלות, וכשהוא מגיע לטמפרטורה הזו אני מכבה אותו וזורק פנימה את קערת המיקסר עם הבצק. עד שהתנור מתקרר, הבצק תופח יופי).

הרכבה, התפחה ואפייה:
אחרי שהבצק תפח, מחלקים אותו לשניים. כל חלק מרדדים על משטח עבודה מקומח.
מורחים חלק אחד בממרח הקשיו (אפשר גם לפזר בוטנים קצוצים) ומגלגלים למעין רולדה.
מורחים חלק שני בממרח חמאת הבוטנים (אפשר גם לפזר קשיו קצוץ) ומגלגלים למעין רולדה.

רולדות

חוצים את שתי הרולדות לאורכן.
לוקחים חצי מהרולדה עם הקשיו וחצי מהרולדה עם הבוטנים ויוצרים מעין "בורג". מניחים בתבנית אינגליש קייק.
לוקחים את החצי השני עם הקשיו והחצי השני עם הבוטנים ויוצרים עוד "בורג". מניחים בתבנית אינגליש קייק.

בורג

מניחים את כל השמחה הזאת להתפחה של עוד כחצי שעה.
(בשלב הזה, לפני ההתפחה השניה, אפשר להקפיא אותן ובעת הצורך להפשיר לילה במקרר לפני האפייה)

רגע לפני שמכניסים לתנור, מורחים את הבצק בכף סילאן מדוללת במעט מים, בשביל הצבע.
אופים בטמפרטורה של 180 מעלות בערך 25-30 דקות.

לוקחים ליער הסמוך, אוכלים כקינוח טבעוני לעל האש. בתיאבון!

שמרים קשיו בוטנים

למתכונים נוספים עם קשיו הקליקו כאן.

עוגת שוקולד, קינמון וקרמל

1 Nov

עוגת שוקולד קינמון וקרמלאני וקינמון דווקא לא חברים כל כך טובים.

פעם, כשהייתי צעיר וחתיך ובעל שיער שופע ועדיין גרתי אצל ההורים, אמא שלי הכינה לי חביתה. אני לא יודע איזה תבלין היא התכוונה לשים, או אולי היה לה משהו אחר על הכיריים באותו זמן, אבל פתאום שמעתי אותה אומרת "אוי ואבוי, בטעות שמתי לך קינמון בחביתה". כמו בן טוב מיהרתי לומר שלא תטרח להכין לי חביתה חדשה, אני כבר אוכל את זה ככה – והיא הגישה לי את החביתה עם הקינמון והסתכלה עלי בעיניים מודאגות. "נו? איך?" – אכלתי את החביתה, הרגשתי היטב את הקינמון, ואמרתי לה "בואי לא נעשה את זה יותר."

סיפור קינמון אחר שסופו היה רע התרחש כמה שנים אחר כך, כשניסיתי להכין עוגה בחושה פשוטה. אני לא זוכר איפה המתכון הזה ולא יכול להוכיח, אבל אני מוכן להישבע שהמתכון ציין בפירוש שצריך למזוג את בלילת העוגה לתבנית אינגליש קייק, לפזר מלמעלה 4 כפות קינמון ולהכניס לתנור שחומם מראש וכו'. אתם יודעים מה זה ארבע כפות קינמון על אינגליש קייק אחת? זה המון, וזה אומר שלא הייתה שכבה דקיקה ועדינה של קינמון מעל העוגה אלא גושים-גושים של קינמון שחלקם שקע פנימה, מה שאומר שכמעט בכל ביס מהעוגה נתקלת בגוש עצום של אבקה. זה לא רק היה דוחה, זו סכנה לבריאות.

אבל קינמון היה חומר הגלם באתגר החודשי של מנטקה. אני, שלא השתתפתי בחודש שעבר (אגסים!), ולמוד ניסיון מר מהרפתקאות קינמון בעברי, ניגשתי אליו בחשש מסוים. זכרתי שלא צריך הרבה קינמון כדי להרגיש את הטעם שלו, אז נותר לי רק לחשוב עם מה לשלב אותו. האסוציאציה הראשונה היא בדרך כלל שמרים, אבל לא בא לי שמרים. בא לי שוקולד. ובא לי להכין בעצמי קרמל – שזו פוביה עתיקה שאנחנו באמת צריכים לדבר עליה בנפרד – וככה נולדה עוגת השוקולד והקינמון עם הקרמל: רכה, שוקולדית, עם ניחוח קינמון בולט אבל לא מדי, שהמתיקות הפסיכית שלה מתאזנת עם שכבת קרמל מלוח(!). והמדד הכי טוב לכמה שהיא מוצלחת – אשתי, שונאת קינמון מוצהרת, אמרה שהיא טעימה וגנבה עוד חתיכה. זהו, עוגה חדשה נכנסה לתפריט הביתי שלנו.

למתכוני קינמון נוספים הקליקו כאן.

עוגת שוקולד, קינמון וקרמל

פרודוקטים (לתבנית בגודל 18. יש לכם רק 20 ומעלה? הכפילו כמויות בכיף, אחרת יצא לכם שטוח)
200 גרם שוקולד מריר
200 גרם חמאה
160 גרם סוכר חום
4 ביצים
1/2 כף קמח
1/2 כף קורנפלור
2 כפיות קינמון

לקרמל: (לא חובה)
180 גרם סוכר לבן
80 גרם חמאה
100 מ"ל שמנת מתוקה
(לגרסת קרמל מלוח: 2 קורט מלח)

ככה היא נראית ביציאה מהתנור

ככה היא נראית ביציאה מהתנור

אופן ההכנה:
1. ממיסים את השוקולד ביחד עם החמאה ומערבבים לתערובת אחידה.
2. מוסיפים את הסוכר החום ומערבבים היטב.
3. מוסיפים את הביצים אחת-אחת ומערבבים היטב בין ביצה לביצה.
4. מוסיפים את הקמח, הקורנפלור והקינמון ומערבבים היטב. אפשר לשחק עם כמויות הקינמון – ממש אוהבים קינמון? שימוש אפילו שלוש כפיות. שונאים קינמון? השמיטו לגמרי. לדעתי שתי כפיות מספיקות כדי להרגיש היטב את הקינמון בתוך כל השוקולד הזה.
5. מוזגים לתבנית בגודל 18 ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כ-25 דקות.

אם אין לכם חשק להכין קרמל (או שאתם פוחדים להכין, כמוני עד ממש לא מזמן) – אפשר לוותר עליו ולקשט את העוגה בדרך אחרת (גנאש, קצפת, אפילו אפשר להגיש כמו שהיא אם לא מפריע לכם שהלמעלה שלה יוצא סדוק במקצת).

DSC08144

עם הקרמל

6. במחבת, על אש בינונית-נמוכה, ממיסים חצי מכמות הסוכר עם טיפונת מים.
7. כשהסוכר נמס, מוסיפים את המחצית השניה של הסוכר. לא מערבבים, רק מנענעים בעדינות את המחבת.
8. כשהכל נמס מוסיפים את החמאה (זהירות מהשפרצות!) ומערבבים.
9. וכשהכל נמס מוסיפים את השמנת המתוקה (זהירות מהשפרצות!) ומערבבים.
10. הלכתם על קרמל מלוח? סבבה, בסוף מוסיפים גם את 2 הקורט מלח ומערבבים.

הרכבה והגשה:
מביאים את העוגה לטמפרטורת החדר. אני הכנתי אותה יום קודם אז אפסנתי אותה במקרר למשך הלילה אבל הוצאתי החוצה שעה לפני ההגשה. את הקרמל עדיף למזוג כשהוא חם, אז אם הכנתם גם אותו יום קודם, תנו לו דקה או דקה וחצי במיקרו קודם.
מניחים את העוגה על צלחת הגשה, מוזגים מעליו את הקרמל החם ומגישים מיד. רוצים כדור גלידה בצד? מי אני שאתווכח.

בתיאבון!

בתיאבון!

שוקולד מנטה מסטיק בשפת הסימנים

29 Sep

הילדים שלי אוהבים לשמוע מוסיקה כשאנחנו נוסעים ברכב. במיוחד פסקולים של הצגות שהם צפו בהן, ובמיוחד-במיוחד את אלה שבהם שיחקה ושרה רינת גבאי. ואילו אני, כחלק מהדרך שלי לתרגל את שפת הסימנים, נוהג לסמן שירים תוך כדי נסיעה (אם אני הנהג, אז בעיקר בפקקים וביד אחת. אם ק' נוהגת אני מרשה לעצמי לנופף בפראות בשתי ידיים).

באחת מן ההצגות, כלומר באחד מן הדיסקים, יש שיר שפיתחתי אליו חיבה מיוחדת – "שוקולד מנטה מסטיק" מתוך "מסיבת פיג'מות". בחודשים האחרונים יצא לי לשיר יחד עם הילדים בקולי קולות תוך כדי שאני מסמן את המילים. עכשיו, לרגל חג הסוכות (שזה קצת שקר כי פשוט לא הספקתי לעשות את זה לקראת ראש השנה, ו"בהזדמנות זו לאחל שנה חריפה כמו מנטה, מצחיקה כמו מסטיק ומתוקה כמו שוקולד") – הנה הסרטון שהכנתי ליהונתן ולמיכל, ובו אני מסמן ומפזז בעליצות לא אופיינית על גבול האפילפטית.

חג שמח!


שוקולד מנטה מסטיק בשפת הסימנים
בביצוע רינת גבאי, גיא פרידמן וניקי גולדשטיין
במקור: "מי המנטה, מי המסטיק, מי השוקולד?" של שלישיית שוקולד מנטה מסטיק
מילים: יורם טהרלב | לחן: יאיר רוזנבלום | תרגום לשפת הסימנים: טל אייזנמן

אויבו של אויבי (וגם: עוגיות לוטוס)

14 Sep

בקיץ שעבר הסתכסכנו עם השכן.

הסיפור, בקיצור נמרץ, הוא שלשכן הזה היה סכסוך עתיק יומין עם הבעלים הקודמים של הדירה שלנו. כאשר קנינו מהם את הדירה הוא החליט לתבוע אותם, אבל מסיבה לא ברורה צירף לתביעה גם את השמות של בעלי הדירה החדשים. כלומר שלנו. למרות שלא היה לנו שום קשר לסכסוך ביניהם. נסיונותינו לברר למה שמותינו מופיעים כנתבעים נענו בתשובות לא נעימות שלא בא לי להקליד. וכך, במקביל לסכסוך של השכן עם בעלי הדירה הקודמים, הוא פתח בסכסוך חדש – איתנו.

כמה חודשים והרבה צעקות מן המרפסת לאחר מכן, התקיים דיון בבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה. שם, השופט הבחין מיד בעובדה שאין לנו קשר לעניין ושכנע את השכן להסיר אותנו מכתב התביעה כאילו מעולם לא הופענו שם – אבל מצידנו המעשה כבר נעשה. אנחנו הפסקנו לדבר עם השכן, הוא הפסיק לדבר איתנו.

אני מודה שזה לא היה נעים. להתעלם במדרגות, לא לומר שלום בבוקר ולהימנע מקשר עין כשיוצאים אל המרפסת. אבל כל כך כעסתי עליו, שמבחינתי יכולתי להמשיך לחיות לצידו באותו בניין לנצח נצחים מבלי להתייחס לקיומו. לפעמים שאלתי את עצמי מה יקרה אם יתנצל והאם אסלח לו – אבל מיהרתי לסלק את המחשבה הזאת מהראש כי ידעתי שאין סיכוי שהוא יתנצל. לעולם.

חלפה יותר משנה.

אם כבר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, מיהרתי להצטייד במגבת. מה שבטוח בטוח.

אם כבר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, מיהרתי להצטייד במגבת. מה שבטוח בטוח (ברקע: טרקטור)

ואז הגיע טרקטור.

בוקר אחד, ממש כמו בפתיחת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, הופיע טרקטור צהוב מחוץ לחלון שלנו. הוא התחיל לחפור באדמה ומדי פעם הופיעה משאית וסילקה את העפר. רק לאחר כמה שעות וטלפונים לעירייה התברר שקבלן בניין חצוף רכש את זכות הבנייה בחלקה הצמודה לבניין והתחיל לעבוד מבלי להודיע לאף אחד. החוק מחייב אותו להודיע, לשלט, לגדר – אבל הוא פשוט שלח טרקטור כדי להתחיל ליישר את השטח.

כל דרי הבניינים מסביב נעמדו בחלונות והביטו בדאגה באתר הבנייה שנוצר לנגד עיניהם. חלק מהם אחזו בטלפונים. מישהו כנראה משך בשלב מסוים באיזה חוט, כי הטרקטור נעלם והותיר אחריו רק בור גדול; אבל היה ברור שלסיפור הזה עומד להיות המשך, ולא סתם – מכל האנשים שלא ממש בא להם אתר בנייה מחוץ לחלון, הדירות שלנו ושל השכן הן הקרובות ביותר אליו.

ההמשך אכן הגיע: מספר שבועות לאחר מכן נודע לנו על דיון בעירייה בו השכנים מוזמנים להגיש התנגדויות לבנייה. הגענו לשם, כמו גם עוד מספר שכנים וביניהם השכן שאנחנו ברוגז איתו. המתנו בשתיקה ומבלי להחליף מבטים, מחכים יחד כדי להילחם באויב משותף, עד שהוא זה שניגש אלינו. ואחרי יותר משנה של ברוגז שקרה באשמתו, המשפט הראשון שאמר לנו היה "קיבלתם את המכתב הזה?"

אני גלגלתי עיניים ונעצתי מבט בצד השני של המסדרון. זוגתי, אישה הרבה יותר טובה ממני, ענתה לו. הם התחילו לדבר. צריך לעשות ככה, צריך להגיד ככה. פתאום השותפה שלי לברוגז על השכן התחילה להנהן ביחד איתו. פתאום הם מסכימים. כמה דקות אחר כך הם גם נעמדו בדיון של הועדה כשני הנציגים של כל דיירי הבניין מול הקבלן החצוף ומקבלי החלטות בעירייה, שלפו התנגדות אחר התנגדות והשלימו אחד את המשפטים של השני. הרמוניה מושלמת, כאילו לפני רגע – טוב, לפני יותר משנה – לא היה סכסוך. ויותר מזה – כאילו אני לא יושב כאן בצד, גאה בטירוף בזוגתי ומנסה להתעלם מהשכן.

הדיון הסתיים בהחלטה לדחות אותו, כי הקבלן לא פעל על פי הכללים הנדרשים. ניפגש שוב בעוד מספר חודשים, קבע מישהו בטון סמכותי, ואנחנו יצאנו משם ונסענו הביתה בשיירה. כשחנינו, ראינו שכל השכנים כבר התפזרו – חוץ ממנו. השכן. הוא עמד שם, חיכה לנו, ניגש אלינו כשיצאנו מהרכב.

"אני רוצה להתנצל", הוא אמר לזוגתי. "טעיתי. לא הייתי צריך לעשות מה שעשיתי." – חלף איזה נצח קטן של שקט – והוא המשיך: "תגידי גם לבעלך", מודע לחלוטין שאני עומד שם אבל גם לעובדה שלא החלפתי איתו מילה כל הערב.

ולא בא לי לסלוח לי. לא בא לי, נו. כבר הייתי מוכן לא לדבר איתו לעולמים.

אבל האויב המשותף בדמות הקבלן החצוף, ותיכף ראש השנה, ואז יום כיפור, ו…

"בסדר", אמרתי לו. ואני זה שהושיט לו את היד ראשון. "הכל בסדר", חזרתי. והוא לחץ לי את היד בחוזקה, חייך אלי ואמר: "ותגיד לי בוקר טוב כשאתה רואה אותי בבוקר!", ואני חזרתי שוב, "בסדר, הכל בסדר".

ועלינו הביתה והרגשתי ממש רע, אבל אולי גם קצת, ממש קצת, טוב.

***

ועכשיו עוגיות.

עוגיות סנדויץ לוטוס

באותו ערב בו עשינו סולחה עם השכן מיהרתי לעשות משהו שישפר לעצמי את ההרגשה – ואפיתי עוגיות. יכול היה להיות סוף נחמד לסיפור אילו הייתי מכבד בהן את השכן, אבל לא. אולי הוא רק הריח אותן נאפות מבעד לחדר המדרגות.

יצא תזמון מוצלח, כי בדיוק קיבלתי ממרח לוטוס מ"מוצר השנה", אבל בעוגיות הללו אפשר להשתמש גם בריבת תותים, ממרח שוקולד וכו'. אז מתכון:

פרודוקטים:
200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
100 גרם סוכר
1 שקיק סוכר וניל
קורט מלח
1 ביצה
1 צהוב של ביצה
350 גרם קמח
ממרח לוטוס למילוי (רגיל או קראנץ')
אבקת סוכר לקישוט

עוגיות

מימין למטה, משמאל למעלה

אופן ההכנה:
1. מערבבים בקערה את החמאה, שני סוגי הסוכר והמלח. מוסיפים את הביצה והצהוב של הביצה וממשיכים לערבב. מוסיפים את הקמח ומעבדים עד שמתקבל גוש בצק רך. עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לשעה בערך.
2.  כשהצטנן, מוציאים את הבצק ומחלקים לשני חלקים. חלק אחד מרדדים וקורצים ממנו עיגולים; חלק שני מרדדים וקורצים ממנו עיגולים, שמהם קורצים עיגול נוסף כך שתתקבל בעצם טבעת. את העוגיות אפשר לקרוץ בעזרת חותכני עוגיות ואפשר להשתמש בסתם כוס זכוכית עגולה. את העיגול הקטן יותר אפשר לקרוץ בעזרת צנטר או פקק של בקבוק קולה – ואת העיגולים הקטנים שמתקבלים בעזרתם אפשר לאפות בנפרד ולמכור את זה לילדים בתור עוגיות קטנטנות (או, כמובן, לאחד עם שאריות הבצק ולהמשיך לרדד ולקרוץ וכו').
3. אופים כ-9-12 דקות בטמפרטורה של 170 מעלות (אפשר בטורבו). מצננים לטמפרטורת החדר.
4. רק כשהעוגיות הצטננו לחלוטין, ממלאים את עוגיות העיגולים בממרח לוטוס (שניהם מוצלחים, הקראנץ' טיפה יותר מהרגיל) ומכסים אותן בעוגיות הטבעתיות כך שממרח הלוטוס יבצבץ מהן. לבסוף מפזרים מעליהן מעט אבקת סוכר ומגישים. בתיאבון!

5

גרניטה ענבים ויין מוסקט

4 Sep

או: סורבה ענבים ויין מוסקט שלא קפא בזמן

גרניטה ענבים ויין מוסקט

ימי ההולדת של המשפחה הקטנה שלנו נערכים חודש אחרי חודש, כך שלתקופה קצרה בשנה אנחנו חוגגים בכל חודש למישהו אחר: ק' במאי, יהונתן ביוני, אני ביולי ומיכל באוגוסט.

השנה, כבר כשק' חגגה את יום ההולדת שלה במאי, מיכל כבר התחילה לתכנן את יום ההולדת של עצמה. עוד לא בת שלוש, אבל כבר ידעה בדיוק איזו עוגה היא רוצה למסיבת יום ההולדת שלה בגן ואיזו עוגה למסיבת יום ההולדת המשפחתית בבית. היא ממש חיכתה לזה. כל הזמן שאלה מתי כבר, ובכל פעם שהכנתי עוגה שאלה אם זאת כבר עוגת יום ההולדת שלה.

בשבוע האחרון של אוגוסט חגגנו לה שני ימי הולדת, ואת שניהם עשינו בדיוק כפי שביקשה ותכננה: ליום ההולדת בגן היא לבשה שמלת מיני מאוס וקיבלה עוגת שוקולד שמעליה מחייכת מיני מאוס.

עוגת מיני מאוס

מתחת לקצפת מתחבאת עוגת שוקולד שמורכבת משלוש(!) עוגות שוקולד ריבועיות שחוברו להן יחדיו עם קרם וניל. אני אפיתי והרכבתי, ק' זילפה

ומספר ימים אחר כך, שוב לבקשתה של הדעתנית הקטנה בת השלוש, ערכנו לכבודה ארוחה משפחתית חגיגית בקונספט של הנסיכה סופיה: צלחות וכוסות עם דמותה של הנסיכה סופיה, דגלוני "מזל טוב" ובלונים בצבעי סגול ולבן, משחקים ותכשיטי צעצוע… וגולת הכותרת: עוגת הנסיכה סופיה – שתי קומות, התחתונה וניל והעליונה שוקולד, עם קרם וניל באמצע והמון קצפת בצבע סגול ולבן ואלמנטים נסיכותיים כמו כתר ותליון:

עוגת הנסיכה סופיה

הקומה הראשונה היא טורט וניל, העליונה עוגת שוקולד. שתיהן חתוכות לשכבות ובתוכן קרם וניל. האלמנטים מפלסטיק לא אכילים (אני יודע, ניסיתי). אני אפיתי והרכבתי, ק' זילפה

אגב, עוד משהו שהוגש במסיבת יום ההולדת של מיכל:

מקרונז סגולים עם שוקולד לבן מקורמל2

מקרונז סגולים במילוי שוקולד לבן – אבל עשיתי תעלול וקרמלתי אותו

ואם כבר ארוחה משפחתית, חשבתי, אנצל את העובדה שיש אורחים כדי להכין את המתכון החודשי של מנטקה – הפעם כשחומר הגלם המרכזי הוא ענבים – או ככה לפחות תכננתי. רציתי להכין סורבה ענבים ויין מוסקט על פי המתכון הזה בשינוי קל, אבל שכחתי להכין אותו מספיק זמן מראש, אז הוא פשוט לא קפא בזמן. הוא היה טעים, אבל עדיין נוזלי מדי בשביל סורבה… אז פשוט שיניתי לו את השם. כך נולדה גרניטה ענבים ויין מוסקט צוננת ומרעננת.

(אבל מיכל לא טעמה. בפעם הבאה אשתמש בענבים סגולים)

ענבים

למתכוני הענבים של שאר חברי פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" הקליקו כאן.

גרניטה (או סורבה) ענבים ויין מוסקט

הפרודוקטים:

1/2 כוס מים
1/2 כוס סוכר
800 גרם ענבים ירוקים ללא גרעינים
2 כפות מיץ לימון
1 כוס יין מוסקט מתוק

אופן ההכנה:

1. מכינים סירופ סוכר: בסיר קטן ממיסים את הסוכר במים. כשכל הסוכר נמס מורידים מהאש ומצננים במקרר.
2. בזמן שהסירופ מתקרר, מורידים את כל הענבים מהאשכול, ואז מורידים את העוקצים מהענבים. כי עוקצים זה לא טעים. זורקים אותם למעבד מזון וטוחנים להם את הצורה ביחד עם מיץ הלימון. מעבירים את התערובת דרך מסננת כדי להישאר רק עם מיץ ענבים נקי.
3. מוסיפים למיץ הענבים את סירופ הסוכר הקר ואת היין ומערבבים. אם יש מכונת גלידה, מעבירים אליה את התערובת ומקפיאים. אם אין מכונת גלידה (או אם יש והתעצלתם להוריד אותה מהמדף הגבוה במטבח כי תקועים לפניה מיליון כלים אחרים, כמוני), מעבירים לקופסה רגילה ומקפיאים; במקרה כזה צריך להוציא את הקופסה בכל חצי שעה או שעה ולערבב את התערובת – בהתחלה זה נראה כאילו שום דבר לא קורה, אבל כשזה מתחיל לקפוא זה נעשה יותר הגיוני.
4. אחרי כ-8 שעות בפריזר, במהלכן ערבבנו את התערובת מדי פעם, התערובת תהיה ברובה קפואה אבל חלקה עדיין יהיה נוזלי – מעבירים לכוסות, מגישים וקוראים לזה "גרניטה ענבים ויין מוסקט".
5. אחרי יותר זמן בפריזר, נניח 24 שעות, התערובת תהיה קפואה לגמרי – מעבירים לכוסות, מגישים וקוראים לזה "סורבה ענבים ויין מוסקט". אבל אני מודה שכל כך חיבבתי את המרקם הנוזלי, שגם כשהסורבה היה קפוא לגמרי חיכיתי כמה דקות עד שימס קצת.
6. בתיאבון! (או לרוויה?)

DSC07554

גרניטה סגיר

טארט פטיסייר ופסיפלורה

6 Aug

טארט פטיסייר פסיפלורה

עומס מבורך בימים אלה. המון עבודה, המון לימודים. את הזמן שפעם הקדשתי לכתיבה אני מקדיש היום לקריאת מאמרים וכתיבת עבודות בנושאי שפת סימנים, לשון עברית, תרבות חירשים ועוד. תענוג, שרק ימשיך ככה. דווקא קורים בחיי דברים מעניינים שבא לי לכתוב עליהם, אבל לך תמצא זמן…

האמת שלולא פרוייקט כחומר ביד הבלוגר, יש סיכוי שגם לא הייתי מוצא זמן לאפות. את מה שהכנתי הפעם – עם פסיפלורה כחומר הגלם החודשי שצריך לככב במאפה או בקינוח – דחיתי ודחיתי כמעט עד ליום האחרון להגשת המתכון. בסוף ויתרתי על כמה שעות שינה, והתוצאה: טארט עם קרם פטיסייר ופסיפלורה (שאפשר להחליף בפירות אחרים לפי העונה).

קליפות פסיפלורהשלוש הערות לפני שניגש למתכון:

1. הפעם השתמשתי בשני פרודוקטים שאני בדרך כלל לא משתמש בהם. האחד הוא ג'לטין, שסוף סוף התגברתי על הפחד הקמאי שלי מפניו, והשני הוא שתי כפות גלוקוזה, שמשום מה קניתי קילו ממנה לפני שנה ומאז היא עומדת עצובה במזווה. לאלה מכם החוששים מג'לטין (היי אמא!) – קודם כל אין מה לחשוש, רק לעקוב אחרי ההוראות ויהיה בסדר. אבל אולי אפשר פשוט לוותר עליו, ואז שכבת הפסיפלורה תהיה קצת נוזלית. מה רע? ולאלה מכם שאין להם גלוקוזה בבית – קראתי איפשהו שאפשר להחליף בסירופ תירס. אה, גם את זה אין לכם? וואלה, לא יודע מה יקרה אם תוותרו. לא נראה לי קריטי, אבל נסו וספרו לי.

2. המתכון משתמש בחמישה צהובים של ביצה. כן, אני מסרב להשתמש ב"חלבונים" ו"חלמונים". מה עושים עם חמישה לבנים של ביצה? או חביתה ממש בריאה, או פבלובה, או את עוגיות המרנג החביבות האלה של אפרת, שאותן אני מכין בכל פעם שיש לי לבנים מיותרים.

3. התעייפתם כבר מההקדמה ואתם רוצים מתכונים אחרים עם פסיפלורה? בטח! הנה כאן!

טארט פטיסייר ופסיפלורה

בצק פריך:
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1.5 כוסות קמח
1 כף גדושה שקדים טחונים (לא חובה)
1 כף סוכר
קורט מלח
1 צהוב של ביצה

מערבבים את כל הפרודוקטים בקערה עד שנוצרים פירורי בצק. מרפדים בבצק תבנית פאי בקוטר 20.
דוקרים את הבצק במזלג, מכניסים את התבנית לפריזר ל-20 דקות, ובינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.
אופים 20-25 דקות עד שהבצק מזהיב ומניחים להצטנן לטמפרטורת החדר.

קרם פטיסייר:
4 צהובים של ביצה
3/4 כוס סוכר
2 כפות קורנפלור
300 מ"ל (כוס ורבע) חלב
1 כפית תמצית וניל

בקערה טורפים את הצהובים עם הסוכר. מוסיפים את הקורנפלור וטורפים עוד קצת.
בסיר מביאים את החלב ותמצית הוניל לסף רתיחה.
מעבירים כף מהחלב הרותח לתוך קערת הצהובים וטורפים היטב. מעבירים עוד כף וטורפים היטב. וכן הלאה, עד שתערובת הצהובים מתחממת כמו שצריך ולא הופכת לחביתה – ואז שופכים לקערה את כל החלב החם וטורפים עוד.
ואז מחזירים את כל השמחה הזאת בחזרה לסיר, שמים על אש קטנה וטורפים בהיסטריה כל הזמן עד שמסמיך. עניין של 4-5 דקות. אבל לא להפסיק לטרוף!
ברגע שמסמיך – מסירים מהאש, מעבירים לקערה נקיה ומניחים להצטנן לטמפרטורת החדר עם ניילון נצמד שפרשתם מעל הקרם והצמדתם אותו לפני השטח. שמעתי שזה אמור למנוע יצירת קרום על קרם הפטיסייר, אבל מעולם לא היה לי האומץ לבדוק מה יקרה. פשוט תצמידו את הניילון לקרם ושימו על השיש.

טארט רשתשכבת הפרי: (במקרה הזה פסיפלורה, אבל אפשר גם עם פירות יער, תותים, יצא לי מוצלח אפילו כשעשיתי את זה עם מיץ תפוזים מקרטון)
4 גרם ג'לטין
1/4 כוס מים
1/2 כוס שמנת מתוקה
2 כפות גלוקוזה
תוכן של 6-7 פסיפלורות (אני סיננתי את רוב הגרעינים החוצה והשארתי גרעינים רק מ-2 פסיפלורות)

ממיסים את הג'לטין בתוך המים ומניחים בצד ל-20 דקות עד שיתגבש.
שמים בסיר קטן את השמנת המתוקה, הגלוקוזה ותוכנן של הפסיפלורות, מביאים לסף רתיחה תוך כדי ערבוב ומסירים מן האש.
מחממים את הג'לטין במיקרו ל4-5 שניות עד שיהפוך שוב לנוזל ומוסיפים אותו לתערובת שבסיר. מערבבים היטב. מצננים.

מרכיבים הכל יחד:
אחרי שהכל הצטנן כהוגן, שופכים את קרם הפטיסייר על הבצק האפוי ומיישרים בעזרת מרית.
ואז מוזגים את תערובת הפסיפלורה מלמעלה ונותנים לגרביטציה לעשות את שלה.
מכניסים למקרר לכמה שעות, עדיף ללילה, כדי שהג'לטין ייצב את שכבת הפרי.

וזהו, סיימנו. בתיאבון!

טארט פטיסייר ופסיפלורה ביס

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 258 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: