בחיי, לפעמים אני מרגיש כאילו הגעתי לארץ אחרת. ארץ? פלנטה! חוץ מהעובדה שגם כאן בטבריה מדברים עברית ויש פה סניף של ארומה, שום דבר לא דומה למה שהכרתי בשום עיר אחרת שגרתי בה עד היום.
גדלתי בנתניה, עברתי לתל אביב, גרתי גם ביפו, משם עברתי לכפר סבא ואחר כך לרחובות, אבל רק כאן בטבריה נתקלתי בקטע המוזר הזה – שאנשים לא משתמשים פה בכתובות. אם אתה צריך להגיע למקום כלשהו, יגידו לך ליד מה זה נמצא ויתנו לך אלף דרכים להגיע לשם, רק לא כתובת. יש פה איזורים, יש פה שכונות, יש פה בניינים ומקומות שכולם מכירים (חוץ מאלה שחדשים בעיר, אבל הם כנראה יסתגלו במהרה), אבל שם של רחוב ומספר של בית? לא רק שאין בזה צורך, זה אפילו יכול לקלקל.
למשל, צלצלתי פעם לחנות מסוימת כאן בטבריה ואמרתי שאני רוצה לקפוץ אליהם כדי לסדר איזשהו עניין. "מה הכתובת?", שאלתי את בעלת החנות בתמימות של טברייני טרי.
"אה, זה פשוט. המדרחוב שמתחיל במד"א? אז קצת למעלה", היא אמרה.
"האמת שאני לא כ"כ מכיר… מה אני מכניס ל-waze?", ניסיתי בכל זאת.
"מה, אתה מגיע עם אוטו? אי אפשר עם אוטו, זה מדרחוב", הייתה התשובה.
"בסדר, אבל לאן אני…"
"אדוני, זה מאוד פשוט. המדרחוב? קצת למעלה. יום טוב!" וניתקה.
אבל זה בסדר, שאלתי את זוגתי שגרה פה כמה שנים טובות, והיא מיד אמרה "אהההה!! המדרחוב שמתחיל במד"א? ברור שאני יודעת איפה זה!"
מורדות טבריה, נדמה לי
(מתוך האינסטגרם שלי)
אוקיי, חשבתי שזה חד פעמי, אבל בפעם אחרת התעניינתי בקורס כלשהו שעמד להיפתח בטבריה, שאלתי כמה זה עולה ומה לומדים, ובסוף העזתי לשאול גם איפה נערכים השיעורים.
"במרכז הצעירים", נעניתי.
"איפה?"
"מרכז הצעירים", היא חזרה.
"איפה זה נמצא?"
"במורדות" (שכונה בכניסה לעיר)
"יש כתובת?"
"כן, אמרתי לך, במורדות. אל תדאג, יש רק מרכז צעירים אחד בטבריה", נדמה לי שהיא אפילו גיחכה קצת, ובזאת הסתיימו הוראות ההכוונה.
אבל זה בסדר, שאלתי את זוגתי שגרה פה כמה שנים טובות, והיא מיד אמרה "אהההה!! מרכז הצעירים? ברור שאני יודעת איפה זה!"
אבל השיא היה כשנאלצתי להסביר לבחור מקומי איך להגיע אלי הביתה. התחלתי, באותה תמימות, בכך שנתתי לו את הכתובת שלי. רחוב ומספר בית. נאיבי שכמוני.
"אהה", הוא מלמל כאילו הכתובת כלל לא נכנסה לו לאוזן, "ואיפה זה נמצא?"
לא היה לי מושג איך להסביר לו. אני חדש באיזור, לא מכיר את כל סימני הדרך שטבריינים משתמשים בהם כדי להסביר זה לזה איך להגיע ממקום למקום. אז ניסיתי לפנות אל חוש הנהיגה שלו.
"כשאתה נכנס לטבריה, אתה פונה אחרי הגשר שמאלה, ו…"
"אה, זה ליד המשטרה?"
"אממ… לא יודע. יש פה משטרה בסביבה איפשהו, כן."
"אז אתה מתכוון ליד האצטדיון?"
"אצטדיון? יש בטבריה אצטדיון?!"
"רגע, כשאני יוצא מרקתי אני פונה שמאלה או ימינה?" (לא היה לי אז מושג מה זה רקתי. אח"כ התברר שזו שכונה שמכונה כך על שם סניף קופ"ח שנמצא בכניסה אליה, שהוא-עצמו קרוי על שם ברנש בשם רקתי, לא יודע מי ומה הוא היה)
"אני לא יודע", אמרתי בכנות, "אבל אם אתה נכנס לטבריה מהכניסה שלמעלה, אז יש גשר, כן?"
"אוקיי…"
"אז אחרי הגשר שמאלה ובכיכר ימינה", זה אמור להספיק.
"טוב", שמעתי ייאוש בקולו, "אני אמצא את זה."
אחרי ארבעים דקות הוא הגיע. התברר שהוא גר במרחק של עשר דקות ממני וההסבר שלי רק סיבך אותו.
אחר כך זוגתי הסבירה לי שאם מישהו ישאל שוב, אז כדי להגיע אלינו הביתה צריך לפנות שמאלה ביציאה מרקתי, ואנחנו גרים מול המשטרה וליד האצטדיון. אהההה!! יש אצטדיון בטבריה, ומסתבר שממש ליד הבית שלי. מביך. אבל אם יש פה טבריינים, אתם כנראה יודעים בדיוק איפה אני נמצא.
תגידו, אתם מכירים דבר דומה מסביבת המגורים שלכם, או שזה משהו טברייני ייחודי?
רסיסי מילים 
משעשע 🙂
הם בטח מספרים שיש את הבחור החדש שעבר לגור לא מזמן בעיר 🙂
ככה זה כנראה בערים קטנות (או רק בטבריה)
אבוי, לא חשבתי על זה ככה, אבל אתה צודק. מאוד הגיוני שבעיר שבה כולם מכירים את כולם וכל דבר נמצא ליד כל דבר אחר, שמועות על "החדש ההוא" שמסרב להיכנע לכללי הניווט המקומיים.
היי, אולי אי שם מישהו מכוון מישהו אחר – "אתה יודע איפה אני גר? ליד הבחור החדש"…
טל יקירי,
רשומת שוס !!!! לא יצא לי לגור אף פעם במקום שבו גרים "ליד", תמיד עם כתובת מדויקת.אבל, אני מאחלת שיהיו לך חיים טובים ושלווים ליד האיצטדיון פינת המשטרה שמאלה מרקתי.
לא, אני גר *ליד* המשטרה. *פינת* המשטרה זה משהו אחר לגמרי. 😛
נהנתי מאד
🙂
לא יאומן הטבריה הזו- כמו ארץ אחרת.
מזכיר לי קטע מצחיק מסטטוסים מצייצים: "ישו? דווקא סבבה, הייתי יוצאת איתו בכיף. לא מפריעים לי השארוולים, הזקן, הטיולים לירושלים. זה החברים שלו מטבריה שיש לי בעייה איתם".
טל תתחדש על הבלוג, נראה מדהים ואני פה להציק לך (:
חן חן. ברוכה הנמצאת. 😉
אני זוכר את הסטטוס הזה. נדמה לי ששיתפתי אותו עם חבריי לא הרבה אחרי שעברתי לגור כאן…
חחחחחחחחח
אוי זה נשמע משהו שהיה הורג אותי.
אני חייבת כתובת מדוייקת אחרת אני אבודה, ולא בגלל הוויז, גם לפני הוייז אני אישה של מפות ולא של "ליד"
לא מכירה את התופעה 😛
אז זהו, איכשהו מתברר שזו כתובת מדויקת לגמרי. אני לא יכול להסביר את זה, אבל אם תגידי לטברייני שאת גרה, למשל, ליד האיצטדיון – וזהו! אלה ההוראות היחידות! – הוא עדיין יצליח למצוא את דרכו לסלון שלך בדיוק מדהים. לא, זה פסיכי לגמרי, כנראה שפשוט צריך להיות טברייני מלידה (או לגור כאן מספיק זמן) כדי להבין את זה.
ברוך הבא לגליל ☺
כשעברתי לקרית שמונה לפני קצת יותר מ- 10 שנים מר"ג לא הבנתי לאן נפלתי. הכל פה אחרת. אני מבינה את התיסכול, אך למזלך יש לך אישה שגרה בטבריה ויודעת.
לי לא היה את מי לשאול, ובסוף למדתי שחנות התבלינים ליד ביטוח לאומי והחשמל ליד הדואר וכן הלאה..☺
היום כששואלים אותי אייך מגיעים אלי אני אומרת את הכתובת ומוסיפה – זה ממש ליד האיצטדיון☺
הו, אחותי לצרה! כמה טוב לדעת שזה קורה בעוד מקומות בארץ. 😀
כנראה שבסופו של דבר "אתיישר" כמו בדוגמה שלך – גם כתובת "אמיתית" וגם כתובת "מקומית"…
חחחח מוכר!!!
גם לירושלמים יש קטע כזה, כי לך תזכור איך קוראים לכל רחוב בעיר הזו….
באמת? את ירושלמית? תני כתובת לדוגמה, אני סקרן.
אוי זה ענק!!
לא שמעתי על זה מעולם וזה כ"כ חמוד…..ומתסכל בו זמנית.
המונדיאל הבא יערך באיצטדיון שבטבריה!!!
למעשה מצאתי את האיצטדיון הזה בטיול רגלי בשכונה בסופ"ש האחרון. בדיוק נערך ם משחק בין קבוצה אדומה כלשהי לקבוצה כחולה כלשהי. משחק אמיתי, עם שופט וקהל… דווקא איצטדיון מכובד. יכול להכיל עד 400 איש, כך כתוב על השער. מעניין איפה היו שאר ה-380.
מה שבטוח, אין סיכוי שאבוא לבקר אותך בטבריה,
פשוט לא אגיע למקום הנכון 😉
גם כשיש הוראות מדוייקות אני מתבלבלת, גם לפעמים עם הוויז אני טועה,
אז לך תדע איפה זה האיצטדיון בטבריה..
מה שכן – נהניתי לקרוא את תלאותיך, איכשהו זה נשמע ממש משעשע ;-))
אני שמח שיש מי שמוצא שעשוע בתלאותיי. 😛
את פשוט לא מספיק טבריינית. כמו שכתבתי למעלה, ההוראות "ליד האיצטדיון" יכולות לכוון טברייני אמיתי בדיוק לסלון שלך ללא שום הכוונה נוספת. בעיני ובעיניך, לא-מקומיים שכמונו, זה פשוט מדהים (אבל הוא, הטברייני, בטח לא יבין על מה המהומה).
הזכרת לי את ארבינקא שמסביר איך להגיע אליו הביתה. זה פותח במילים "בעצם אין לנו כתובת" וממשיך בהוראות בנוסח "אתה נוסע עד שאתה רואה אישה מרביתה לבנה ומקללת את הממשלה, שם אתה פונה ימינה"
נשמע כמו השכנה שלי מהדלת ליד, בחיי. 🙂
מעולה 🙂
ממש יקום מקביל, הטבריה הזו…
לא, לדעתי טבריה היא לאו דווקא יקום מקביל, אלא חור במרקם הזמן-חלל הידוע לנו.
(ביקום המקביל האמיתי, הייתי רוצה לקוות, אני קצת פחות קירח, קצת יותר רזה והרבה יותר עשיר…)
גם בבאר שבע זה ככה. אין רחובות, אבל יש את צומת מוריה, הסופר פארם, מקיף ג', המאחורה של מקיף ג', הח"תים והגשר.
רשומה משובחת ביותר.
אני חושבת שגם באילת אין רחובות, אבל יש מספרים וככה הם מנווטים.
אני חושבת שזה ממש נחמד שאנשים צעירים הולכים לגור בטבריה למשל – תמיד היא נשמעת לי כמו איזו עיר בעולם אחר, במדינה אחרת.
לא שאני לא מכירה את הצפון, יש לי משפחה גדולה בחצור הגלילית, אבל משום מה טבריה תמיד נראתה לי לא קשורה.
בבקשה, תמשיך לספר לנו את קורותיך בטבריה – כיף לקרוא.
כן! טבריה היא באמת עיר במדינה אחרת! זה מה שגם אני חושב!
(ואל דאגה, אמשיך גם אמשיך. אני לא חושב שזה "ממש נחמד" שהלכתי לגור בטבריה, כדברייך, אבל המקום בהחלט מספק לי חומר לכתיבה…)