השמיכה הזאת

14 מאי

לפעמים אני מספר פה סיפורים קטנים ונחמדים על יהונתן, אבל יש לו רגעים שבהם הוא לא כל כך קטן ונחמד. לפני כמה ימים, למשל, רגע לפני שהתחלנו לארגן אותו לשינה, הוא החליט שהוא רוצה לישון עם שמיכה, למרות שבד"כ הוא ישן בלי. ולא סתם שמיכה, אלא שמיכה ספציפית, עבה וחמה, שמאז ימי החורף הקרים נשמטה אל הרצפה והגיעה בדרך-לא-דרך אל מתחת למיטה שלו, מבלי שאף אחד ישים לב או ירים אותה, ובינתיים התמלאה בענני אבק ושימשה כמצע נעים לחתול ולכלב שלנו במשך אלוהים יודע כמה זמן. "לא," שמעתי את זוגתי אומרת ליהונתן, "אני מצטערת, אתה לא יכול לישון עם השמיכה הזאת. היא מלוכלכת. אני אתן לך שמיכה אחרת".

שמיכה מגוגל

אלא שהוא, עקשן כמו אמא שלו, לא היה מוכן בכלל לשמוע על אפשרות אחרת. הוא התעקש שהוא רוצה את השמיכה הזאת ולא אחרת. "אבל היא מלוכלכת!", היא ניסתה לשכנע אותו, בטונים הולכים וגוברים, "אתה לא יכול לישון איתה! צריך לכבס אותה!"

היא הרימה את השמיכה, לקחה את יהונתן שכבר היה על סף דמעות והלכה יחד איתו אל מכונת הכביסה. היא הכניסה פנימה את השמיכה והפעילה את המכונה – "רואה? עוד מעט היא תהיה נקייה, אבל אתה לא תוכל לישון איתה הלילה. בוא נמצא לך שמיכה אחרת" – אבל הוא המשיך להתעקש שהוא "רוצה את זאת! זאת!", ניסה לפתוח את מכונת הכביסה (אבל לא הצליח בגלל מנגנון נעילת ילדים שמונע פתיחה עד סוף התהליך) ופרץ בבכי קורע לב. הוא רצה את השמיכה הזאת, רק זאת, ולא אכפת לו מלכלוך או מכביסה.

זה לקח עוד דקות ארוכות של צרחות והשתוללויות, והיות והוא לא הסכים לישון עם שום שמיכה אחרת, הוא נשכב בסופו של דבר במיטה בלי שמיכה ובכה. במשך שעה ארוכה הוא מלמל "זאת! זאת!" – עד שנרדם כשכולו רטוב מדמעות. אנחנו, באופן טבעי, הלכנו באותו לילה לישון בטוחים שאנחנו ההורים המחורבנים ביותר בעולם.

אבל רגע, הילד שלנו עוד לא אמר את המילה האחרונה.

כבר סיפרתי בעבר על ההרגל של יהונתן להתעורר באמצע הלילה ולבוא למיטה הזוגית שלנו. בזמנו הוא היה עושה את זה עם שלישיית טרולים ענקיים, מאז הוא כבר הספיק להחליף צעצועים וכרגע אלה שתי קוביות לגו שהוא עקץ מהגן. כיום הוא גם ישן חזק יותר בלילות ומתעורר פחות, מה שאומר שיש לילות שבהם הוא בכלל לא בא אלינו (לצערי, כי אני כל כך אוהב לחבק אותו בזמן שאנחנו ישנים). אבל באותו לילה, הרבה אחרי שהוא נרדם בבכי בגלל השמיכה הארורה במכונת הכביסה וקצת אחרי שאנחנו נרדמנו מלאי רגשות אשם, הילד נקם את נקמתו:

אי שם לפנות בוקר התעוררתי פתאום כשמשהו רטוב נוגע לי ברגליים. התרוממתי בבהלה, הרגשתי שזוגתי מתעוררת לצידי, ומתוך החושך שמעתי לחישה: "זאת! זאת!"…

אימה בחדר השינה, אילוסטרציה

כן, יהונתן התעורר באמצע הלילה, ובמקום לבוא ישר אלינו למיטה הוא הלך אל מכונת הכביסה. מאחר ובשעות שחלפו היא הספיקה כבר לסיים את פעולתה, מנגנון נעילת הילדים כבר לא פעל והוא הצליח לפתוח את דלת המכונה, הוציא את השמיכה הרטובה וספק-לקח-ספק-גרר אותה אל חדר השינה שלנו. אני משער שהוא ניסה לכסות אותנו, אבל הצליח רק להשליך אותה על הרגליים שלנו… רק אז הוא טיפס פנימה, התכרבל לצד אמא שלו, וסוף סוף, כשהוא מרוצה ורגוע וכלל לא מכוסה מכיוון שהוא קצר מדי ורגליו לא הגיעו לשמיכה – נרדם.

חצוף? עקשן? שובב? באותו רגע לא חשבתי על זה. אני רק זוכר שכשחזרתי לישון, זה היה עם חיוך של גאווה: הבן שלי, כשהוא מחליט שהוא רוצה משהו, יעשה הרבה כדי להשיג אותו. אפילו להרטיב להבהיל את אמא ואבא באמצע הלילה… תכונה יקרת ערך לכשיגדל, לא?

חג שבועות שמח, חברים.

מודעות פרסומת

16 תגובות to “השמיכה הזאת”

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 14 במאי 2013 בשעה 2:14 #

    חחחחחחחחחחחחחחחח אין כמו

    • טל 14 במאי 2013 בשעה 2:51 #

      …במבה? 😛

  2. חיה שורץ 14 במאי 2013 בשעה 6:31 #

    טל יקר,
    ממרום גילי ונסיוני למדתי (גם הבן שלי היה "אקסמפלר" רציני ) לא להתווכח, לתת בבקשה הראשונה אם זה לא כל כך עקרוני. מה היה קורה אם היה ישן עם שמיכה מלוכלכת ? כלום , ומאורעות הלילה היו נחסכים. ממרום נסיונם של אחרים, למדתי שההתעקשות איתם ראש בראש לא עושה טוהב גם לאורך שנים. כדאי לתת להם לחוות את "גיל ההתבגרות" אפילו בגיל הזה.

    • טל 14 במאי 2013 בשעה 10:16 #

      אני מסכים איתך שיש פעמים שבהן אפשר לוותר, אבל אולי לא הבהרתי כאן עד כמה השמיכה הייתה באמת מטונפת… מלבד זאת, היא הוכנסה למכונת הכביסה בשלב די מוקדם של הויכוח עם יהונתן, כך שגם אם היינו משתכנעים – היא כבר הייתה לכודה שם.
      אבל כן, יש מקרים בהם אני כן נותן לו. ניסיתי לחשוב על דוגמה ונזכרתי משום מה בפעם אחת שבאתי לאסוף אותו מהגן והוא לא רצה ללכת הביתה אלא להמשיך לשחק, אז מכיוון שלא כל כך מיהרתי פשוט התיישבתי ושיחקתי איתו כמה דקות. דוגמה טובה?

  3. תזזאטית 14 במאי 2013 בשעה 6:53 #

    בהחלט חרוץ , החלטי, ויסודי ועומד על שלו, זה שהוא הגיע אליכם למיטה עם השמיכה הרטובה גם מראה שהוא בסה"כ לא מרגיש שהוא עשה משהו רע אחרת הוא היה מחביא אותה בעודה רטובה…:-)
    חג שבועות שמח לכם!

    • טל 14 במאי 2013 בשעה 10:18 #

      הלו, זה היה אמצע הלילה, למי יש כוח לחשוב אם זה טוב או רע? פשוט לוקחים את השמיכה והולכים לישון! 🙂

  4. nogamoon 14 במאי 2013 בשעה 7:26 #

    אין לי ניסיון עם ילדים בשום גיל שהוא, אבל לא יכולתי שלא לשים לב לעובדה שהוא 'עקשן כמו אימא שלו' חחחחחח זה נחמד שברגע שהילד עושה משהו לא ממש נחמד הוא כמו בן הזוג השני☺
    חג שמח ☼

    • טל 14 במאי 2013 בשעה 10:19 #

      טוב, זה ברור – כשהוא שובב או חצוף, הוא שלה. כשהילד חמוד או גאון, הוא שלי (נו, לפעמים שלנו). 🙂

  5. yaelkana 14 במאי 2013 בשעה 10:56 #

    חחח תותך! 🙂 יש עתיד (במובן החיובי של צירוף המילים האלה) ! טל שיהיה חג שמח לך ולמשפחה המתוקה שלך! חג יבש!

    • טל 14 במאי 2013 בשעה 12:35 #

      יום אחד הוא יקרא את הסיפור הזה, מעניין אם זה יצחיק אותו… 😉
      חג יבש גם לך!

  6. motior 14 במאי 2013 בשעה 12:09 #

    סיפור משעשע לדורות הבאים, למרות שבזמן ההתרחשויות הוא בטוח לא שעשע אף אחד…

    מעולם לא חשבתי שמנגנון הנעילה של מכונות הכביסה הוא נגד ילדים 🙂 חשבתי שהוא נגד ליצנים שינסו לפתוח את הדלת (בטעות כמובן) באמצע התהליך וימצאו את עצמם מוצפים

    • טל 14 במאי 2013 בשעה 12:36 #

      קרה לך, אה? 😉

  7. ע נ נ ת 14 במאי 2013 בשעה 16:20 #

    מצוין 🙂
    על זה אומרים Pick your battles…

    • טל 19 במאי 2013 בשעה 13:01 #

      אוהו, כמה פעמים המשפט הזה צץ לי בראש מאז שיהונתן התחיל להביע רצונות…

  8. חתולי8 15 במאי 2013 בשעה 11:00 #

    אני דוקא חושבת שההתעקשות איתו היתה נכונה ובמקום. אני בטוחה שאם השמיכה היתה טיפ טיפה לא נקיה, הייתם נותנים לו אותה, מן הסתם היא היתה מלוכלכת. וברגע שההרים אומרים "לא" אני לא חושבת שצריך להכנע כיזו המהות של להציב גבולות לילד וזה נקרא "לחנך". אז אני בשונה מכמה תגובות שראיתי למעלה, בהחלט מסכימה עם ק'.
    ולגבי מה שהוא עשה, זו לא שובבות, זו לא חוצפה זה ילד בריא בנפשו, שיודע לעמוד על שלו והשיג את זה.
    אתם צריכים להיות גאים ביונתן אבל גם בעצמיכם כהורים!
    שאפו טל יקר וחג שמח♥

    • טל 19 במאי 2013 בשעה 12:59 #

      גם אני מסכים עם ק' ומאוד מאוד גאה ביהונתן שעמד על שלו, גם אם זה אומר להרטיב לנו את הרגליים באמצע הלילה. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s