חותמת?
ניגשתי אתמול ללשכת התעסוקה המקומית, כמו בכל שבוע, כדי שמכונה משוכללת שמזהה אותי על פי טביעת אצבע תאמר לי, כמו בכל שבוע, שאין הצעות עבודה עבורי כרגע. להפתעתי, המכונה בישרה לי הפעם בשמחה שיש לה משהו עבורי והפנתה אותי לבחורה נחמדה ששאלה אותי מה שלומי, מה הניסיון המקצועי שלי ומה לעזאזל חשבתי כשעברתי לגור בטבריה, ולאחר מכן בישרה לי שהצעת העבודה הקרובה ביותר שיש לה להציע לי, על פי המחשב של לשכת התעסוקה, נמצאת במצפה רמון.
אז אני עדיין מובטל.
שזה נחמד, בסך הכל. אמנם יש לעניין הזה כמה חסרונות – אתם יודעים, כמו לסגור את החודש וכאלה (בין השאר, אגב, מכיוון שטרם קיבלתי את כספי הפיצויים המגיעים לי, הודות לדרך חתחתים בירוקרטית שנאלצתי לעבור בה באדיבות תפוז) – אבל בסך הכל אני די נהנה מכל הזמן הפנוי שיש לי עכשיו.
הילדים, למשל. בכל בוקר אני מעיר אותם, לוקח את יהונתן לגן ומבלה עם מיכל כל רגע פנוי עד שאמא שלהם חוזרת מהעבודה. מאוד התקרבתי אליהם. קשה להסביר את זה, כי אני אוהב את שניהם מהיום שהם נולדו, אבל פתאום אני מרגיש שאני אוהב אותם הרבה יותר. נקשרתי אליהם יותר, איכשהו. זה מוזר, גם קודם ביליתי איתם לא מעט זמן, שהרי עבדתי חלק מהזמן מהבית והם הסתובבו לי בין הרגליים, אבל כשהראש שלי טרוד 24/7 בענייני בלוגיה ותקלות וגולשים ותפוז – זה היה אחרת לגמרי. עכשיו אני מוקדש כולי לטיולים עם מיכל בבוקר, משחקים עם יהונתן אחר הצהריים… תענוג.
ואני אופה. זה תחביב ישן שלי, להכין קינוחים לארוחות משפחתיות ואירועים מיוחדים כגון חגים וימי הולדת, אבל עכשיו כשהתפנה לי זמן התחלתי לאפות עוגות ועוגיות גם בלי סיבה מיוחדת, ואז התחלתי לחפש מי יאכל את כל הדברים שאני מכין, ואז התחלתי לשלוח עם אשתי עוגות לעבודה שלה – ויום אחד, להפתעתי, אחד מהחבר'ה שעובד איתה בא והציע הצעה מחמיאה: בעוד כמה ימים הוא יחגוג יום הולדת, והוא רוצה שאכין לו שתי עוגות – לא אחת! שתיים! – והוא ישלם לי עבורן. אה? אה? מגניב, נכון? חלומו של כל חובב אפייה או מה? יותר מזה, חלומו של כל אדם שיש לו תחביב הוא שישלמו לו עבור התחביב, נכון?
אז אפיתי לו שתי עוגות, חישבתי כמה עלו לי המוצרים, עיגלתי קצת למעלה – והוא שילם ואני התלהבתי, אבל אז קרה משהו עוד יותר בלתי צפוי: שני עובדים נוספים אהבו את הרעיון והזמינו אצלי עוגות לחג השבועות. אם ההזמנה הראשונה שקיבלתי הייתה לשתי עוגות שמרים זהות, עכשיו קיבלתי שתי הזמנות שבסה"כ כללו לא פחות משמונה(!!!) עוגות שונות.
וזה קרה. ממש עמדתי במטבח שלי, כשיהונתן בגן ומיכל מתנדנדת בעריסה מאחוריי, וטרפתי וערבלתי וקיפלתי והתפחתי ומרחתי ובסוף אפילו גביתי על זה תשלום, ונהניתי מכל שניה. אמנם רווח לא באמת ראיתי מזה, כי חלק מהעוגות מעולם לא ניסיתי לאפות בעבר, אז החלטתי להכין טיוטא כדי לוודא שהן אכן טעימות, כך שבעצם חלק מהעוגות הכנתי פעמיים, אחת אכלתי ואת השניה מכרתי (אללי, כמה מוזר לכתוב "מכרתי" בהקשר הזה…), אז שמס הכנסה יואילו בטובם לחכות עם הדפיקה על הדלת שלי. מה גם שבינתיים לא היו עוד הזמנות, אבל הפוטנציאל שטמון בעניין הזה מעניין. נראה, אולי ייצא מזה משהו.
להזמנות חייגו.
ומה עוד אני עושה בזמן האחרון…? אה, כן, כותב כמובן. יש לי לא מעט רשומות שכבר כתובות וממתינות לפרסום. ואני עושה סידורים, קניות, יושב מדי פעם עם זוגתי לקפה של צהריים, לוקח את הילדים לרופא אם צריך או מקפיץ את סבתא לרכבת בחיפה כדי לחסוך לה אוטובוס. וכל זה בנוסף לקורס שפת סימנים למתקדמים שאני לוקח יחד עם זוגתי וקורס נוסף שהתחלתי לאחרונה ובינתיים לא אגלה במה הוא עוסק, אבל אספר שזה קורס נחמד שאולי יהיה לי שימושי ביום מן הימין, וכרגע הוא סתם מעניין ומשמש לי "משהו לעשות" ו"מקום לפגוש בו אנשים".
בקיצור, מסתבר שאני מאוד עסוק מאז שהפסקתי לעבוד…
אבל עכשיו סילחו לי, אני הולך לישון צהריים.
רסיסי מילים 
שלום טל,
איזה כיף שאתה נהנה מדברים שאתה אוהב לעשות, הלוואי שתמיד יהיה לך רק טוב.
בריאות שלמה לך ולכל משפחתך .
תודה רבה. 🙂 סופ"ש קסום!
מצפה רמון? לא יכלו לסגר לך משהו קרוב בבאר שבע?
אולי באמת תפתח קריירה כאופה? אני בטוח שאפשר להצליח בזה.
בהצלחה בכל מקרה!
צודק, באר שבע זה מקום מצוין למאפיה טבריינית! תבואו לאכול אצלי, אתה ועננת? אני אכניס משהו טבעוני לתפריט. 😉
בכיף 🙂
טבריה זה גם מקום טוב לצאת ממנו לטיולים בגולן… 😉
תהנה כל עוד אתה יכול☺ ואל תנוח על זרי הדפנה, מתרגלים מהר מאד לבטלה.
אפיה למקומות עבודה נשמע סטרטאפ לא רע ☺
כיף לך שאתה כבר לא בקלחת ב'תפוז', ביחוד בימים אלו 😛
שיהיה בהצלחה
אני בהחלט נהנה מכל רגע של בטלה ומכל רגע שאני לא בתפוז… 😛
מלך! מזמן אמרתי!
נחמד לי לקרא את מה שכתבת לגבי העוגות כי אני נמצאת באותה נקודה עם כרטיסי ברכה. שני אנשים כבר הזמינו וזה אושר גדול להכין כרטיס ולמכור אותו…
אולי נעשה איזה פרוייקט משותף? אתה תכין עוגות ואני כרטיסי ברכה. אני אמנם כותבת את זה בצחוק אבל לך תדע…..
שתמיד תהנה טל יקר♥
איזו תחושה מוזרה זו, נכון? להכין משהו, למסור אותו ולקבל תמורתו כסף… זה כיף, אבל גם קצת משונה. לדעתי, לפחות. אולי כי אני רק בהתחלה של זה ("בהתחלה", כתבתי, כאילו צפוי המשך).
ולכי תדעי, אני לא שולל שום אפשרות לשיתוף פעולה בעתיד (כרטיסי ברכה משוקולד?). האנשים שלי יתקשרו לאנשים שלך בקרוב. 😉
נשמע דווקא כיף. והכיוון די ברור לאן זה הולך, לא?
ורק שתדע שמאז שעזבת זה לא אותו דבר כאן בלעדייך בתפוז. אתה חסר.
הו, לא, זה ממש לא ברור מה הכיוון כרגע. כלומר, יש כמה כיוונים על הפרק, ומה שאת מתכוונת אליו הוא בהחלט כיוון מעניין, אבל יש עוד אפשרויות מעניינות לא פחות. חכי חכי, צפויות הפתעות. 🙂
ותודה. על מה שכתבת בסוף.
יפה לך טל ! הסבה מקצועית ממש…..
מעז יצא מתוק (תרתי משמע).
רק להגיד לך מנסיון – תיזהר,כי עוד מעט תתרגל להיות בבית עם הילדים לאפות,לבשל ולעשות מה שבא לך
כי אין בוס על הראש. וגם לקום בניחותא ולדעת שאתה לא ממהר לאף מקום.
אח"כ מאד קשה לצאת שוב לעבודה.
ובקשר לעבודה במצפה רמון – שירות התעסוקה מזכיר לי את ביטוח לאומי. איזו מדינה !
שיהיה לך רק טוב ! תהנה עם הילדים והאשה, תנצל כל רגע רק לדברים שעושים לך טוב על הנשמה.
בשמחה רבה הייתי מתרגל להיות בבית עם הילדים, לאפות ולעשות מה שבא לי. ומצד שני, בטח אתחיל בקרוב מאוד לטפס על הקירות ולהשתגע משעמום. אני צריך לעשות משהו, לתקשר עם אנשים… אי אפשר לדעת, אולי בקרוב גם המשרה הזו במצפה רמון תיראה לי הגיונית… 😀
להתפרנס ממה שאוהבים זה הכי כיף.
והאמת שבטח גם העבודה בתפוז נראתה ככה, כמה חבל ששם הכל החמיץ.
מאחלת לך שהפעם יהיה רק עונג, למרות שמהכרות של בנות שעוסקות בעניין, זה לא תחום פשוט, הוא תחרותי, הוא גוזל הרבה מאד שעות והרווחיות לא משהו….
בהצלחה
אנג'י
אני עדיין לא יודע אם באמת אמשיך לעשות את זה לפרנסתי, אבל מעניין שגם העבודה בתפוז נראתה בהתחלה כמו עבודת חלומותיי. היי, אני זוכר שכיניתי אותה אז "מקום העבודה היחיד שבו לא אצטרך להסתיר מהבוס שאני גולש לבלוגיה בשעות העבודה", ועכשיו אני נכנס לשם הרבה פחות. באסה.
לבלות עם הילדים זה מצוין, ולקבל הזמנות אפיה – גם כן 🙂
סטטוס נחמד, לזמן מוגבל
משווה שתמצא מהא מקום עבודה, לפני שהפנאי הזה יתחיל להעיק. כי אחרי כמה זמן זה קורה.
המשך שבוע טוב, טל
☼