דברים שצריך לדעת לפני שמזמינים פיצה בטבריה

1 יונ

בחיי, לפעמים אני מרגיש כאילו הגעתי לארץ אחרת. ארץ? פלנטה! חוץ מהעובדה שגם כאן בטבריה מדברים עברית ויש פה סניף של רמי לוי, שום דבר לא דומה למה שהכרתי בשום עיר אחרת שגרתי בה עד היום. 

לפני כמה ימים שמתי לב שמלאו בדיוק 5 שנים לתאריך שבו הצעתי לזוגתי להתחתן איתי. לרגל האירוע המשמח, יחד עם העובדה שלא התחשק לה להכין שום דבר לארוחת ערב, החלטנו לחגוג ולהזמין פיצה הביתה. מאחר ואף רשת ארצית לא טרחה להקים סניף טברייני, ומצד שני פיצריות פרטיות קטנות יש בשפע, זוגתי עשתה סקר מחירים קצר והזמינה בסופו של דבר פיצה ממקום שנמצא שלוש דקות נסיעה מאיתנו, לא רחוק מהגן של יהונתן.

הזמנתם פעם פיצה הביתה? בטח שכן. מי לא הזמין פיצה לפחות פעם אחת בחייו? הנה התהליך, למיטב ידיעתי, כפי שמבוסס על אינספור פיצות שהגיעו לכל דירה בה גרתי בחיי:

  • מזמינים פיצה בטלפון, או רחמנא ליצלן באינטרנט.
  • לאחר זמן מה שליח דופק בדלת עם קופסת קרטון ריחנית וחמימה.
  • נותנים לשליח תשלום + טיפ.
  • אוכלים את הפיצה.

נכון שזה ככה גם אצלכם? יופי. זה כי אתם לא גרים בטבריה:

פיצה, אילוסטרציה (היי, זה שם נחמד לפיצריה! אתם באים לפיצה אילוסטרציה?)

כחצי שעה אחרי שזוגתי הזמינה את הפיצה, צלצל הטלפון הנייד שלה. היא ענתה: "כן. נכון. אתה פה? אה, כבר מתחת לבניין? יופי, אז אני יורדת". לקחה את הארנק ויצאה מהבית לפני שהספקתי לומר משהו.

אחרי שתי דקות חזרה עם קרטון פיצה, הניחה על השולחן וחייכה אלי. "אתה בטח רוצה לשאול למה ירדתי למטה במקום שהשליח יעלה אלינו", היא קוראת אותי כמו ספר פתוח.
הנהנתי.
"זה כי פה בטבריה השליחים לא עולים הביתה", היא התרווחה על הספה ונגסה במשולש.
"למה?" שאלתי.
"לא יודעת. ככה. הם פשוט לא עולים. אולי רק אם הזמנת משלוח מהסופרמרקט, אבל פיצה? לא. הם מתקשרים כשהם מגיעים ואנחנו יורדים אליהם."
משכתי בכתפיי ובהיתי בפיצה.
"בגלל זה גם לא נתתי לו טיפ", היא המשיכה.
"מה?! אבל חייבים לתת טיפ לשליח!" הזדעזעתי.
"לא, כאן הם לא מצפים לטיפ. אם בא לך אתה יכול לתת, אבל אם לא – אז לא, וזה בסדר. על מה אני אתן לו טיפ, על שלוש דקות נסיעה והוא אפילו לא עלה הביתה?"
אוקיי… מוזר, חשבתי לעצמי והמשכתי לבהות בפיצה. בחרתי לעצמי משולש וחיפשתי את השקיק הקטן של תבלין הפיצה שתמיד מגיע עם הפיצה… מכירים את השקיק הזה, שמכיל תערובת תבלינים מסתורית שככל הנראה מבוססת על אורגנו ועוד דברים נורא-מצמיאים אחרים? אז זהו, פה לא שמעו על זה.

מסתבר שבטבריה לא אוכלים את הפיצה עם תערובת תבלינים לפיצה, אלא עם... קטשופ.

פיצה טבריינית, גבירותיי ורבותיי, אוכלים עם קטשופ.

מה שכן, ראוי לציין – הפיצה עצמה הייתה מ-עו-לה…

[אגב, כמה ימים אחר כך ק' חגגה יום הולדת, וכשהגיע שליח עם פרחים הוא התקשר והיא שוב ירדה למטה. אני מתאר לעצמי שגם הוא לא קיבל טיפ. אבל זה בסדר, הוא לא מצפה]

לפרק הקודם בסדרה (כן, נראה שיש לי מספיק חומר לסדרה): מחשב מסלול מחדש

26 תגובות to “דברים שצריך לדעת לפני שמזמינים פיצה בטבריה”

  1. Ofer D בשעה 2:33 #

    משונה, איזה מנהגים מתפתחים באופן מקומי.
    באמת לא הגיוני שלא יעלה עד לדלת הדירה.

    שבוע טוב, טל

    • אפרת המפזזת בשעה 8:25 #

      מעורר הגיגים על דרווין ותורת האבולוציה שלו, לא?

    • טל בשעה 11:22 #

      הכל תלוי בנקודת המבט. אני בטוח שהשליח עצמו חושב "מוזרים, שליחי הפיצה התל אביביים. למה שהם יעלו עד לדלת הדירה במקום להתקשר והלקוח ירד למטה?"… 🙂

  2. Riki Ladysnow בשעה 2:56 #

    חחחחחחחחחחחחחחחחחח הצחקת אותי ומזל טוב ל5 שנים מאחלים לכם הרבה שנים קסומות של אהבה בריאות שמחה שבוע נפלא כל החבורה

    • טל בשעה 11:22 #

      היי ריקי, שמח שזה שעשע אותך, ושהצלחת להגיב בשם שלך! 🙂

  3. דנדוש 50 בשעה 5:55 #

    אין עליך !
    נהניתי מהרשומה – עלה והצלח (והמשך,כמובן….).
    אתה יכול לגרום גם למי שנמצא בדיכאון עמוק לחייך ולצחוק.
    אז קודם כל – מזל טוב ענקי ! מאחלת לכם רק שמחות.
    לגבי השליח…….אולי בטבריה מודעים קצת יותר לפעילות גופנית ?
    הטבריינים יותר בכושר (כנראה) לעומת התל אביבים שכל היום יושבים ליד המחשב ומטקבקים
    או מקסימום משתתפים בהפגנות סטריליות….. (לא להיעלב בבקשה,זה ההומור העקרבי שלי).
    שיהיה לכולם שבוע נפלא ומבורך

    • טל בשעה 11:23 #

      בכלל לא חשבתי על זוית הפעילות הגופנית. למרות שאם במקרה יש בבניין מעלית, אז זה בכלל לא משנה מי עולה ומי יורד. הרי פעילות גופנית אין שם… (חוץ מזה, שאת הפעילות הגופנית רצוי לבצע אחרי זלילת הפיצה ולא לפניה!).
      שבוע טוב, דנדוש. 🙂

  4. חיה שורץ בשעה 7:01 #

    תודה על עוד רשומה מצחיקה , מעניינת וכיפית, אני אלמד להכיר חלק מצפון הארץ בזכות הסיפורים המקסימים שלך !! מזל טוב לכל הארועים המשפחתיים, בריאות ואשר !

    • טל בשעה 11:24 #

      תודה רבה, חיה. כמו שזה נראה כרגע, צפון הארץ (ובעיקר טבריה) עומד לספק לי חומר לעוד אינספור רשומות משעשעות כאלה… 😀

  5. אפרת המפזזת בשעה 8:24 #

    מזכיר לי את מה שקרה לי ביום שישי. לכבוד היום הולדת של הבכור הזמנו את האוכל האהוב עליו – סושי, והגדלנו והוספנו כמה מנות אסיאתיות אחרות שנוכל לאכול מבלי לטרוח. הם כבר מכירים אותנו. מגיעים לבנק מול ששת ומתקשרים להוראות, ואני למרות שאני משלמת דמי משלוח תמיד מעגלת ומוסיפה קצת לשליח. הפעם השליח התקשר שהוא ליד הבנק בדיוק כשהייתי בניד עם משהו דחוף תוך כדי סרוק הקטנה שהייתה צריכה לצאת דחוף מהבית להספיק ליום הולדת. אז הגדולה לקחה יוזמה וירדה אל השליח לקחת את האוכל. ככה השליח לא עלה הביתה וגם לא קיבל טיפ.

    • טל בשעה 11:26 #

      מעניין. זה אומר שבשורת השליחים שלא עולים הביתה ולא מקבלים טיפ מתפשטת לערים נוספות…
      היי. יומולדת שמח לבכור! 🙂

  6. ע נ נ ת בשעה 8:42 #

    העיקר שהפיצה היתה טעימה 🙂
    ומזל טוב ליום הנישואין וליום ההולדת של ק'!

    • טל בשעה 11:28 #

      תודה, תודה. למעשה זה לא היה יום הנישואין, אלא יום האירוסין (כלומר, 5 שנים ליום בו הצעתי לה להתחתן)… אבל מה זה חשוב מה הסיבה, העיקר לחגוג! 🙂

  7. motior בשעה 11:04 #

    מזל טוב ליום הנישואים וליום ההולדת.
    באמת עיר מוזרה טבריה… לא נראה לי שאעבור לגור בה אי פעם, אבל מי יודע? 🙂

    • טל בשעה 11:29 #

      תודה רבה, מוטי. ולגבי המגורים… הבלש הפולני שלך היה עושה מטעמים מהמקום הזה, תאמין לי. הרבה תופעות משונות לחקור (והרבה פיצריות!).

  8. nogamoon בשעה 13:26 #

    ואני חשבתי שרק בקריית שמונה זה ככה☺
    מעניין עד איפה על המפה אפשר לסמן את הקו למדידת גבולות המדינה החדשה שאינה תל אביב ☺
    מזל טוב ליום האירוסין ! מעניין מה תגלה ביום הנישואין☺☺☺

    • טל בשעה 13:28 #

      אני מודה ומתוודה, כשכתבתי את הרשומה הזו זכרתי שכתבת לי בזמנו שגם בקריית שמונה אין כתובות (אלא הכל "ליד" ו"מאחורי"), ותהיתי האם גם כאן תגידי לי שזה אותו דבר אצלכם. אז אני מבין שכן. יופי. באמת מעניין איפה עובר הגבול. יש פה מישהו מעפולה? חדרה?!

  9. תזזאטית בשעה 17:48 #

    מגניב לאללה, כאן מחכים הם בחוץ , מצפצפים שנעלה לכביש.. (הבית שלנו יותר נמוך מהכביש ) וגם אין צורך בטיפ ..ובכל זאת מקבלים פיצה ותבלינים מצמיאים וגם בקבוק שתייה … מה רע?! 🙂

  10. yaelkana בשעה 11:21 #

    אני מודה ומתודה. אני דווקא חיה מצויין עם קטשופ על הפיצה. כלומר, פחות ופחות בתקופה האחרונה. אבל, מי אמר שקטשופ לא הולך טוב עם פיצה 🙂 ואחרי הכל, בחרתם בטבריה… עיר מהעולם השלישי. באמת ציפיתם לקבל משהו נאור כמו שקית תבלינים ? 🙂
    להת' יעל

    • טל בשעה 21:39 #

      איפה שמים את הקטשופ? ככה, למעלה? גוועלד, אני בכלל לא יכול לדמיין את זה (אבל למען המחקר האנתרופולוגי, יתכן ובפעם הבאה אתן לזה צ'אנס, על אף החלחלה…)

  11. חתולי8 בשעה 17:49 #

    אני מתחילה לחבב את העובדה שנסעת לגור בטבריה. נראה לי שכמות הצחוק שתגרום לנו תהיה לא קטנה…
    ואני, כחצי איטלקיה, עדיין לא נרגעתי מהקטשופ על הפיצה…
    והכי חשוב: מזל טוב!!!

  12. Noa Ayalon בשעה 13:32 #

    זה נראה כאילו מארץ אחרת, ממש הזוי. שליחים עצלים, אולי יש מחסור של מעליות בטבריה, כמו כאן בבת ים, אבל אפילו, זה חלק מהשירות. אני מסכימה עם אשתך שלא נתנה לו טיפ, למרות שאני אחת שגם מזדעזעת אם לא נותנים טיפ לשליח. אבל במקרה הזה… הייתי פועלת כמוה.
    לגבי הקטשופ, כתבתי לך כתגובה בבלוג שלי, חילול הקודש של הקולינריה.
    כיף של רשומה 🙂

    תודה, רודפת מכנסיים

  13. דודו בשעה 0:14 #

    להבא שאתם בטבריה נסו בבקשה את פיצה פלוס 200
    השליחים שלנו עולים עם חיוך לכל לקוח !
    http://www.pp200.co.il

Trackbacks/Pingbacks

  1. לא טבריינים | רסיסי מילים -

    […] אני, טל, לא התחברתי לעיר הזאת. למנטליות. לאנשים שאוכלים פיצה עם קטשופ. לאנשים שלא מדברים בכתובות נורמליות אלא הכל "ליד" […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s