העניין הזה עם המים

25 יול

אני שונא מים.

לא כל מים. אני מתקלח, אני שותה, אני שוטף מזלג מדי פעם. אבל כשיש יותר מדי מים במקום אחד – זה כבר מלחיץ אותי. בריכה, ים, פארק מים, אקוויפר ההר… לא רק שאני לא אוהב לטבול בהם או לשוט מעליהם, אני בכלל לא אוהב להתקרב אליהם. רק המחשבה על מים עמוקים עושה לי רע, אני מיד מרגיש איך הריאות שלי נסגרות וקנה הנשימה מצטמק. הוסיפו לזה את העובדה שאני מהמתביישים להוריד חולצה בפומבי ואת הסלידה העזה שלי ממקומות הומי אדם, ותקבלו, ובכן, פשוט בחור יבש, תרתי משמע. אלא שקופידון חמד לו לצון ושידך לי את ק', חובבת הים והבריכה, ויד הגורל דנה אותי למגורים בסמוך לכנרת. אז ק' היא זו שלוקחת את הילדים לשחק בבריכה או בים. ואני – או נשאר במזגן בבית או מתלווה אליהם בלבוש מלא ונשאר במקום בטוח על היבשה עם חזיונות האימה שרצים לי בראש. כולכם ראיתם את הסרט מלתעות, נכון? כי זה לא סתם סרט על כריש, זה יכול לקרות באמת!

הו, שמע ישראל!

זה לא תמיד היה ככה. יש לי זכרונות בהירים מבילויים משפחתיים בהם אני צועד בבטחה על חול רך לעבר הגלים, אבא שלי נועץ שמשיה ואמא פותחת קופסת פלסטיק עם ענבים. אני זוכר את המתוק של הענבים מתערבב עם המלוח של הים כאשר יצאתי מטפטף מהמים. אני זוכר שאחותי ואני היינו שוחים בריכות שלמות בבריכה של כפר ויתקין, ואני אפילו זוכר את עצמי עוצר את הנשימה וצולל. אוי, המחשבה על זה היום ממש עושה לי רע.

בקיצור, אני לא יודע מה השתבש ככה בדרך, שעם השנים פיתחתי סוג של פחד ממים. אבל נראה שמשהו השתנה בחופשה האחרונה שלנו באילת: כבר בשלב ההכנות, כאשר ק' שאלה אותי בבדיחות הדעת האם סוף סוף נקנה לי בגד ים, הפתעתי אותה ועניתי שכן. שיהיה. וכאשר הגענו למלון והיא הציעה לרדת לבריכה, לא ניסיתי להתחמק. לבשנו בגדי ים, ירדנו לבריכה ההומה, התמרחנו בכל מיני משחות ותרסיסים נגד השמש – ונכנסתי עם יהונתן פנימה.

אחזנו ידיים בכוח – אני מפחד, הוא מהתרגשות – וירדנו מדרגה, ועוד מדרגה. המים היו קרים. יהונתן התחיל לצרוח בשמחה. הוא חיבק אותי, הוא צעק, הוא צחק, הוא שיחק והשפריץ לכל עבר, ואני החזקתי אותו, שיתפתי פעולה עם ההוראות שלו ("קח אותי לשם! ועכשיו לשם! ולשם!") ופשוט שכחתי מהכל. לא היו שם אנשים, לא היו שם מים, לא היה שם שום דבר רע, מעצבן או מפחיד. רק אני ויהונתן, ואז הצטרפו גם ק' ומיכל, שישבה בתוך גלגל ים מנופח לילדים. היינו רק ארבעתנו. במים. בתוך המים.

חתיכת בריכה

חתיכת בריכה

כל כך נהניתי לשחק עם יהונתן ומיכל במים, שכבר למחרת אני זה ששאל מתי כבר נלך שוב. וגם למחרת. אבל בין בריכה לבריכה יצא לנו גם לטייל קצת באילת, ובאחד מהסיבובים הרגליים שלנו שאלתי פתאום את ק' – למה לא נצא לשוט בסירה, ארבעתנו?

ק' כמעט נפלה מרוב הפתעה. אני? מציע לשוט? על פני מים?! קדימה, לפני שאתחרט – ניגשנו לאחת מהסירות שעוגנות מתחת לגשר האילתי המפורסם שבטיילת ונרשמנו להפלגה הבאה, שהייתה אמורה לצאת בעוד שעתיים. בזמן שהמתנו, הסתובבנו עוד קצת בטיילת והיה לי זמן לפתח מספיק חששות וחרדות מפני השיט הזה. כגון, הו, לא יודע, זה ששוב ושוב ראיתי את ליאונרדו די קפריו שוקע מת למצולות.

רגע, מה?

זמן לא רב לאחר מכן מצאתי את עצמי בלב ים סוף. יהונתן ואני ישבנו בירכתי הסירה ונופפנו לשלום לגולשים אמיצים, לספינות משא ולסירות טיולים כמו שלנו. לצידנו ישבה ק' והחזיקה את מיכל, שכבר עומדת יפה ואחזה במעקה וצפתה אל האופק. ישבנו ארבעתנו על הסיפון, נהנינו מהרוח הנעימה ומרעש הגלים וניסינו להתעלם מטרטור המנוע ומהמוסיקה המזרחית הכבדה שנוגנה ברמקולים. כשהסירה עברה מעל שונית האלמוגים, ויתרתי על הרעיון לרדת לבטן הסירה ולהתבונן מבעד לרצפה השקופה. יותר מדי בשבילי. אחר כך ראיתי מרחוק את דגל ירדן ושאלתי את יהונתן של מי הדגל הזה. "אממ, של הים!", הוא ענה. ואז ראיתי את דגל ישראל ושאלתי אותו של מי הדגל הזה. "אממ, של כוווולם!", הוא ענה.

קו החוף של ירדן, נדמה לי. צילמתי מסיפון הסירה אי שם בלב ים

אחרי שההפלגה הסתיימה חזרנו למלון וירדנו לבריכה. במילים אחרות, אחרי שהתמודדתי עם הפחד שלי לשוט מעל מים, חזרתי שוב להתמודד עם הפחד שלי לטבול בתוכם. שוב, ושוב, ושוב. והנה, לא רק שנהניתי, גם שרדתי כדי לכתוב על זה. ואני לא בטוח שאפשר להכריז בשמחה ש"נרפאתי!!!", ולא יודע אם נלך בקרוב לטבול בכנרת או אם הגיע הזמן לעשות מנוי לבריכה, אבל לכל מקרה – לא חושב שאצפה בעתיד בשידורים חוזרים של טיטאניק או מלתעות.

מודעות פרסומת

21 תגובות to “העניין הזה עם המים”

  1. anguly 25 ביולי 2013 בשעה 7:42 #

    אתה צופה בשידורים חוזרים של טיטאניק ומלתעות???
    זו ממש התעללות עצמית 😛
    מה הפלא שפיתחת פוביית מים…
    אבל העיקר שנרפאת 🙂
    ומזל שבכנרת אין כרישים והעומק שלה הוא כזה שבקיץ כמעט אפשר לחצות אותה בהליכה 😛

    • טל 25 ביולי 2013 בשעה 7:43 #

      אני שמעתי שיש נחשים בכנרת. זה אפילו יותר גרוע!

  2. מידד 25 ביולי 2013 בשעה 7:44 #

    יכול להיות שבעברך מישהו גרם לך באופן מתוחכם לפוסט טראומה ממים כדי שלא תעקוב אחרי אהובתך שנסעה לפיג'י…

    • טל 25 ביולי 2013 בשעה 8:37 #

      בוא'נה, אם אתה מבסס את כל האבחנות הפסיכולוגיות שלך על קולנוע…

      😉

  3. תזזאטית, 25 ביולי 2013 בשעה 14:06 #

    שמעתי שבאמת הטיפול הטוב ביותר בפוביות מהסוג הזה (כאלה שלא היו קודם , אבל התפתחו עקב טראומה מסוימת) הם התמודדות איתן "פנים מול פנים" , כל הכבוד לך על ההתמודדות!!! והמשך הצלחה בעניין, כמובן! משערת שלהחלטה להתמודד מולם באומץ, יש את המשקל הכי חשוב, כל הכבוד!!
    הלוואי והיה לי האומץ להיפטר מהפחד גבהים שרכשתי עם השנים:-)

    • טל 25 ביולי 2013 בשעה 14:07 #

      היי, גם לי יש פחד גבהים שרכשתי עם השנים!
      (וואו, אני פשוט מלא פחדים, אה?)

      • תזזאטית, 25 ביולי 2013 בשעה 14:17 #

        אני אגיד לך.. גם לי יש קצת פחד ממים , אבל רק אם הם מאוד עמוקים… אין לי בעיה עם ים אבל הסאגה ההיא של מעמקים ונשימה ואויר….. קצת מלחיצים אותי. אני למשל לא יכולה להסתכל על סרטים כאלה של אנשים שצוללים וטובעים. יש לי גם טראומה שאם הייתי זוכרת את שמו , הייתי ממליצה לך כסרט שממנו יש לברוח כל עוד נפשך .. . ולחשוב שאני בעצמי צללתי…עם בלונים והכל.. בלי שום פחד.. בעבר…..
        מה התאוריה האישית שלי בעניין… ?!
        זה התחיל אחרי שהבן הקטן ביותר שלי נולד… כל הפחדים ההם? … גם גבהים .. קצת מכל דבר… נראה לי שהילדים שלנו הופכים אותנו ליותר זהירים ומלאים ב"התראות" בצורת פוביות…, מעניין אם התאוריה שלי מתאימה גם לך ולעוד
        אנשים… 🙂

        • טל 25 ביולי 2013 בשעה 14:23 #

          אבל לפי התיאוריה שלך אנחנו חוששים שהילדים שלנו יתקרבו למים או יעלו לגבהים, ולא על עצמנו. שזה די מובן, הדאגה לילדים, אבל לא מסביר למה, למשל, אני-עצמי חושש להיכנס למים או לעלות לגובה, גם כשהילדים לא שם.
          דווקא במקרה שלי, שתיארתי ברשומה, הבן שלי עזר לי *להתמודד* עם הפחד ממים, לא ליצור אותו…

          • תזזאטית, 25 ביולי 2013 בשעה 14:30 #

            זה לא נוגד בעיני,הזכרת נשחים למעלה… יש מקומות בהם התרופה היא הנסיוב 🙂
            למרות שקיבלנו את זה כהורים כחלק מהתראות סכנה, אולי דווקא אתה מחלים כי אתה רואה שיונתן ומיכל כן אוהבים מים… לא רואה בזה סתירה בתכלס:-)

          • תזזאטית, 25 ביולי 2013 בשעה 14:33 #

            מעלה ומוסיפה, שאולי אנחנו חוששים לעצמנו , בגלל שאנחנו חוששים להם.. כי הרי מי ידאג להם אם יקרה לנו משהו?

            • טל 25 ביולי 2013 בשעה 16:03 #

              יכול להיות שאת צודקת באיזשהו מקום בתת המודע. וגם אם זו לא הסיבה העיקרית לפחדים, הדאגה לילדים בטח מזינה אותם ברמה מסוימת.
              תהא הסיבה אשר תהיה, מאחל לך ולי ולכולם להשתחרר מפחדים לא רציונליים (ולהישאר רק עם הרציונליים. דבורים, למשל. אוי ואבוי!).

              ואהבתי את דימוי הפוקר ב"מעלה ומוסיפה". חושב לאמץ את הביטוי. 🙂

  4. חתולי8 26 ביולי 2013 בשעה 0:06 #

    איזה כייף!!!
    כל הכבוד טל!

  5. motior 27 ביולי 2013 בשעה 15:22 #

    כל הכבוד שהתגברת על הפחד – גם לי יש קצת רתיעה מים/בריכה – אבל פחות 🙂
    אולי בפעם הבאה תרד לבטן הספינה? זה ממש שווה

  6. ע נ נ ת 27 ביולי 2013 בשעה 22:34 #

    בשלב הבא תטיילו למג'רסה? (חכו שנתיים, שמיכל תוכל ללכת ביציבות)
    יופי שהתגברת על הפחד, ועל זה אומרים – "מה שהילדים גורמים לנו לעשות…" 😉

    • טל 28 ביולי 2013 בשעה 1:02 #

      סליחה על הבורות… מג׳רסה?

  7. קווין אוב אינגלנד 29 ביולי 2013 בשעה 9:19 #

    מזדהה עם כל מילה, רק שאני בניגוד אליך מעדיפה לטפל קודם בפחדים אחרים שלי ולהשאיר את זה לסוף. כמה סוף? עד שאתפגר וישיטו את גופתי על קרחון אל האופק. עוד עושים את זה, לא

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 18 באוגוסט 2013 בשעה 17:48 #

    טל, נדמה לך שכבר אמרתי לך את זה פעם. אתה פשוט מרגש אותי עם הכתיבה שלך…

    • tmaor 18 באוגוסט 2013 בשעה 17:51 #

      טל, נדמה לך שכבר אמרתי לך את זה פעם. אתה פשוט מרגש אותי עם הכתיבה שלך…

      • טל 19 באוגוסט 2013 בשעה 15:53 #

        תודה, חביבי. ואם אהבת את הפוסט, חכה חכה שתקרא אחד מהמיילים השיווקיים שלי! 😛

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s