ארכיון | אוגוסט, 2013

קרם רימונים בכוסיות שוקולד

31 אוג

רימון וקרם רימון ושמנת בכוסית שוקולד

אני לא משתגע על רימונים, באופן כללי. תנו לי בננה ואהיה מאושר. תנו לי רימון ואהיה… טוב, לא יודע מה אהיה. אף אחד אף פעם לא ממש נתן לי רימון סתם ככה.
אבל כשמציבים בפני אתגר להכין קינוח עם רימון? נו, הנה סיבה טובה לרוץ ולקנות כמה קילו רימונים, להיכנס למטבח ולא לצאת ממנו עד שאכין קינוח מהמם שראוי ללא פחות מסעודת ראש השנה. במילים אחרות: קרם רימון וגבינת שמנת, עם גרגירי רימון, בכוסיות שוקולד דקיקות שהכנתם בעצמכם. הו, כן.

הפרודוקטים לכ-12 מנות):

רימון. מוסיף המון?

300 גרם שוקולד
15-18 בלונים (כמה שיותר צבעוני יותר כיף, אבל הצבע לא באמת משנה)
250 גרם גבינת שמנת 30%
150 גרם חמאה רכה
300 גרם אבקת סוכר
כוס מיץ רימונים סחוט
גרגירי רימון לקישוט

אופן ההכנה:

מנפחים את הבלונים, אבל ממש במעט אוויר.

1 בלונים - עותק

שמתם לב שכתבתי 15-18 בלונים ל-12 מנות? הסבר בהמשך

ממיסים את השוקולד במיקרוגל או בבן מארי. מעבירים לקערה עמוקה יחסית ומחכים שיצטנן לטמפרטורת החדר.
מרססים את הבלונים בטיפ-טיפת ספריי שמן, טובלים אותם בשוקולד המומס עד לחצי גובה בערך ומניחים בעדינות על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה. שימו לב לא להצמיד מדי את הבלון לנייר האפייה, אחרת יווצר "חור" בתחתית כוסית השוקולד לאחר מכן. אבל גם אם זה קרה – לא נורא, בהמשך יגיע פתרון פשוט לעניין הזה.

סביר להניח שהם לא יעמדו ישר כמו חיילים, וזה בסדר. ככה מתקבלות כוסיות בצורות שונות וזה הרבה יותר יפה לטעמי

הרוב לא יעמדו ישר כמו חיילים, וזה בסדר. כך מתקבלות כוסיות בצורות שונות וזה יפה יותר

מכניסים את הבלונים הטבולים בשוקולד למקרר ומכינים את קרם הרימון וגבינת השמנת:

שופכים את מיץ הרימון לסיר קטן. אני טרחתי וסחטתי רימון (כן, עברתי גרגיר-גרגיר!), אבל אני בטוח שאפשר להשתמש במיץ רימונים קנוי. לא אותו כיף, אבל סבבה.
מחממים את המיץ תוך כדי ערבוב עד שיצטמצם לבערך שליש ממה שהיה קודם – ומכניסים למקרר את המיץ המרוכז כדי שיצטנן.
בינתיים, שמים בקערה את גבינת השמנת ומערבבים אותה. ככה, לבד, שתתאוורר קצת.
מוסיפים לה את החמאה הרכה ומערבבים יחד.
מוסיפים את אבקת הסוכר (בזהירות, שלא יתעופף לכם ענן לבן ומתוק במטבח) – ומערבבים עד שהיא נטמעת כולה בתערובת הלבנה.
מוסיפים את מיץ הרימונים המרוכז ומערבבים היטב. התערובת תקבל צבע ורוד מהמם. כדאי לעבור עם לקקן על שולי הקערה, שלא יישאר אף כתם לבן בתוך הורוד.
מעבירים את הקרם שנוצר לשקית זילוף.

מוציאים את הבלונים הטבולים בשוקולד מהמקרר. גוזרים את הקצוות (והם מיד יצטמקו בביישנות פנימה) ומקלפים בעדינות את הבלון מן השוקולד.

ומה קיבלנו? כוסיות שוקולדיות!

הבלון הלך, השוקולד נשאר. טא-דא, כוסית שוקולדית!

שימו לב, העניין פה מאוד עדין ויש סיכוי שלא כל הכוסיות ישרדו את הוצאת הבלון אלא יישברו או יימסו בדרך. זו הסיבה שאני ממליץ להכין יותר כוסיות ממספר האורחים, לפחות בפעמים הראשונות שאתם מנסים את התעלול הזה (מקסימום יישארו לכם כמה ספייר, לא נורא). מה שלא יהיה, בעת הקילוף לעולם אל תגעו עם האצבע בדופן הכוסית – או שהיא תישבר או שתישאר שם טביעת אצבע לא אטרקטיבית (בלי להעליב את האצבעות שלכם, חלילה).
אגב, אם נוצרו חורים בתחתית הכוסיות, סימן שהצמדתם את הבלון אל התבנית ולא השארתם קצת רווח עבור השוקולד. לא נורא, אפשר לטפטף פה עוד קצת שוקולד מומס, ישר על החור, כדי לסתום אותו. אף אחד לא ישים לב.

מאחר והכוסיות, כאמור, עדינות ושבירות, אני ממליץ לשמור אותן במקרר ממש עד הרגע האחרון, ואז להרכיב את המנה בצורה הבאה:
מרימים את הכוסית מתחתיתה באמצעות סכין או מרית ומעבירים בעדינות אל צלוחית הגשה.
ממלאים כמה גרגירי רימון בתחתית הכוסית, מעליהם מזליפים כמות נדיבה של קרם ומקשטים בכמה גרגירי רימון מעל ומהצדדים. מגישים מיד.

רימון וקרם רימון ושמנת בכוסית שוקולד

בתיאבון!

למתכונים נוספים העושים שימוש ברימון ליצירת מיני מטעמים (גלידת רימונים! קאפקייקס רימונים עם קייק-פופס רימונים! טארט שוקולד ורימונים!) הקליקו כאן.

רימון וקרם רימון ושמנת בכוסית שוקולד

אה, ולמקרה שלא נתראה עד ראש השנה – חג שמח ושנה טובה!

בלוג דיי 2013 Blog Day

31 אוג

לפני כמה שנים ייסד העורך הראשי של תפוז אנשים דאז, ניר אופיר, את בלוג דיי, יום הבלוגים. Blog Day אמור היה להפוך ליום חג של בלוגרים בכל העולם, כאשר ברגע אחד ארוך, ב-31 באוגוסט, בלוגרים יפרסמו רשומות מיוחדות הממליצות על בלוגרים אחרים. המטרה – שביום הזה גולשים מכל רחבי העולם ימצאו את עצמם קופצים מבלוג לבלוג ויגלו בלוגים חדשים, נהדרים, שלא היו ידועים להם עד כה.

בהתחלה זה באמת עבד יפה – בשנים הראשונות הוקם אתר ייעודי בכמה שפות (שלצערי כבר לא קיים), השמועה נפוצה בין הבלוגרים וברשתות החברתיות וההיענות הייתה גבוהה: רשומות והמלצות התפרסמו בכל מיני מדינות, בכל מיני שפות, וכמובן בביצה הקטנה שלנו. לא רק בבלוגיה של תפוז, שם הרי נולד בלוג דיי, אלא גם בפלטפורמות מתחרות ובבלוגים עצמאיים. זו הייתה חגיגה כלל-עולמית של כתיבה וקריאה, היכרות וחשיפה. באחת הפעמים תפוז ארגנו ממש אירוע בלוגרים חגיגי סביב היום הזה, הקרינו סרט וחילקו פרסים, אבל זה היה קצת מוגזם לטעמי ולא כ"כ התאים לרעיון של בלוג דיי. בפעמים אחרות, כגון בקדנציה שלי כמנהל הבלוגיה בתפוז, כל מה שהיה צריך הוא לתזכר את הבלוגרים כמה ימים מראש כדי שיתכוננו – ובתאריך המיועד פשוט לשבת ולהתענג על רשומות מלאות בבלוגים מדהימים שלא הכרתי. כמה פשוט.

והשנה? ברגע שסיימתי לכתוב את הרשומה, תזמנתי את פרסומה וניגשתי לראות את ההכנות לבלוג דיי בתפוז, נדהמתי לגלות ש… שום דבר. מילא באתרים אחרים, אבל בתפוז? דממה. איזה באסה. אני מניח שזה אומר שבלוג דיי נזנח ונשכח. חבל, כמה חבל.

טוב, אני זכרתי ואני ממשיך לחגוג – לרגל בלוג דיי 2013, להלן ההמלצות שלי לקוראיי על חמישה בלוגים מעניינים שפגשתי בחודשים האחרונים, שאני עוקב אחריהם בשקיקה ומציע גם לכם להציץ בהם. השנה הבאתי לכם מגוון מעניין: חמישה בלוגים, אחד מכל פלטפורמה (כן, גם אחד מתפוז), לא כולם בעברית וגם הנושאים של כולם שונים זה מזה. בקיצור, יצא לי קוקטייל מצוין. אתם מוזמנים להכיר:

החיים בין ON ל-OFF

לתכלת יש שם פרטי מהמם והיא כותבת נהדר. בבלוג שלה בישראבלוג היא כותבת על חוויות, על אנשים, על העבודה בענף הפרסום ועל מחזיקי מפתחות אבודים – והכל מנקודת מבט של בחורה לקויית שמיעה, כך שכל רשומה מעניקה לא רק רגע מרגש או חומר למחשבה, אלא גם הצצה לעולם שרובנו לא מכירים. טוב, לי יש ילד לקוי שמיעה, אז אני קצת יותר מכיר, אבל אם לכם אין… כנסו כנסו.
רשומה שאהבתי במיוחד: אמנות ההקשבה

בתי קולנוע של פעם

לאלון יש תחביב יוצא דופן: בתי קולנוע של פעם. בבלוג שלו בתפוז הוא מספר על ביקורים שלו בבתי קולנוע ישנים ונטושים ועל הדברים הנוסטלגיים המופלאים שהצליח לחלץ מהם רגע לפני שנהרסו, כאשר מאחורי כל פריט כזה קיים סיפור: כסאות, מספרי מושבים, ציורים ועוד. כל רשומה אצלו היא ארוכה יחסית לבלוגים אחרים, ואולי זו הסיבה לפער הזמנים בין רשומה לרשומה, אבל כל אחת גם אוצרת בתוכה סיפור הרפתקאות נהדר שנקרא בנשימה עצורה.
רשומה שאהבתי במיוחד: הכיסאות של יהודה פוליקר

Adventures in Cooking

בלוג בישול באנגלית של בחורה אמריקאית מקסימה בשם אווה. מן הבלוג שלה בבלוגר למדתי להכין גלידת שמן זית מצוינת (בזמנו עוד לא הייתה לי מכונת גלידה, אבל עכשיו יש!), ומה שאני אוהב במיוחד בבלוג שלה הוא לא רק המתכונים היצירתיים אלא גם (ואולי בעיקר) התמונות. כאחד שאוהב להכין קינוחים מסוגים שונים, אני אוהב גם לצלם את הדברים שאני מכין, ומהבלוג שלה אפשר לקבל השראה נאה לצילומי אוכל. ואגב – ממש במקרה היא גם מתחתנת מחר, ב-1 בספטמבר. מזל טוב, אווה!
רשומה שאהבתי במיוחד: עוגת אבטיח (אני חייב לנסות את זה בבית!)

Israpanit

ליאת גרה בטוקיו, יפן. היא ישראלית שנשואה ליפני ויש להם שלושה ילדים. בבלוג שלה בסלונה היא מתארת חוויות ורשמים שנוצרו כתוצאה מהתרבויות השונות, והתוצאה מרתקת ומהווה חלון הצצה נחמד ליפן, על מנהגיה השונים והמשונים (הידעתם שיפנים תולים את נייר הטואלט שלהם הפוך מישראלים?). העובדה שבבלוג יש גם נגיעות של נושאים שאני בדרך כלל לא מתעניין בהם (רוחניות, למשל, או טבעונות) רק גורמת לי להרגיש בסוף כל רשומה שלא רק קראתי סיפור מעניין, אלא גם למדתי משהו חדש.
רשומה שאהבתי במיוחד: הכנה לגן או לאוניברסיטה? (איך אמא ישראלית מכינה את בתה הקטנה לגן יפני?)
israpanit

פרחים, פרפרים וכל מיני

את עננת אני מכיר, וירטואלית, כבר זמן רב. עוד מתפוז, עוד מלפני שניהלתי את הבלוגיה. הבלוג שלה בוורדפרס, כשמו כן הוא: המון פרחים, המון פרפרים, ופה ושם גם קצת כל מיני. עננת אוהבת לטייל ולצלם, ואיך לי מושג איך היא עושה את זה אבל נדמה שהיא פשוט מכירה באופן אישי כל מין וכל סוג של כל חי או צומח על כדור הארץ. פשוט להיכנס לבלוג ולהתענג על תמונות טבע נהדרות.
רשומה שאהבתי במיוחד: דווקא לא על פרחים או פרפרים אלא על בילבו, החתול האהוב של עננת שהלך לעולמו בנסיבות טרגיות.

זהו, עד כאן ההמלצות שלי לשנה זו. ואם גם לכם במקרה מתחשק לכתוב רשומת בלוג דיי משלכם, הכללים פשוטים:

איך משתתפים ב-Blog Day 2013?

  1. מחפשים ומוצאים 5 בלוגים מעניינים שעליהם אתם רוצים להמליץ. אלה יכולים להיות בלוגים בכל נושא, בכל שפה, מכל מדינה.
  2. ספרו לחמשת הבלוגרים האלה שאתם ממליצים עליהם לרגל יום הבלוגים שחל ב-31 באוגוסט 2013.
  3. כתבו רשומה ובה תיאור קצר של כל בלוג וקישור אליו.
  4. פרסמו את הרשומה ב- 31 באוגוסט 2013, אם תספיקו. אבל לא יקרה כלום אם תפספסו ביום-יומיים…

 bd13

שתי התחלות

28 אוג

1

לכאורה קצת מאוחר לברך את כל מי שהתחיל או חזר לספסל הלימודים. אבל בינינו, זו שנת הלימודים שהקדימה הפעם, ולכן אני דווקא עומד בזמנים. יהונתן התחיל שנה חדשה באותו גן אליו הלך בשנה שעברה, ועם ההתקדמות העצומה שלו בשנה החולפת, אני כבר לא יכול לחכות ולראות לאן הוא יגיע בסוף השנה הנוכחית. שתהיה לכולנו, ובעיקר לילדים ואפילו לנכדים שלנו שנת לימודים מוצלחת, פוריה, מעניינת ומהנה.

תמונה מתוך עמוד הפייסבוק של עמותת שמע: אני מסמן את "בהצלחה", זוגתי ק' מסמנת את "ללמוד", ואני לא מכיר את הבחורה שמסמנת "כיתה", אבל היא נראית נחמדה

2

לכבוד ולעונג לי להכיר לכם באופן רשמי את הפינה הקטנה שסידרו לי באתר האינטרנט של מגזין האוכל "על השולחן":

אמא, תראי, אני ב"על השולחן"! תקליטי מהר!

שם תתפרסמנה מעת לעת כתבות אורח שאכתוב למגזין. אה? אה? נכון שזה מגניב או מה? אתם לא מאמינים איך אמא שלי השתוללה בטלפון כששלחתי לה קישור. מצחיק שלמרות שעיקר העיסוק שלי במטבח הוא בענייני מתוק וקינוחים, יצא שדווקא האייטם הראשון שלי ב"על השולחן" עוסק בארוחת ערב שהכנתי ליהונתן (ובעזרתו כמובן) – מאפינס יעני-פיצה. ואל דאגה, אמשיך לפרסם רשומות מתכונים גם כאן (וואי וואי, מה שאני מכין לכם פה במוצ"ש!).

למתכון המאפינס יעני-פיצה הקליקו כאן או על התמונה משמאל, תחת הכותרת "טל על השולחן".

אוצר העוגיות

16 אוג

אני לא מכין מספיק עוגיות.

זה מה שאני חושב רגע לפני שאני מכין עוגיות, כשאני נזכר כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה.
וזה מה שאני חושב רגע אחרי שאני מכין עוגיות, כשאני מסתכל על הכמות שיצאה לי מהתנור ושואל את עצמי בעצב למה רק הכפלתי, ולא שילשתי או העליתי בריבוע את הכמויות.

ובעיקר, זה מה שחשבתי לאורך סדנת העוגיות עם מיקי שמו, אליה הוזמנתי השבוע על ידי מגזין "על השולחן" יחד עם קבוצת בלוגרים שעוסקים באוכל, לרגל השקת הספר החדש שלו מבית על השולחן – "אוצר העוגיות של מיקי שמו". וואו, איזה ספר! בסביבות 100 מתכוני עוגיות שונים, צילומים מרהיבים שגורמים לכל עוגיה להיראות מפתה יותר מקודמתה, הוראות בהירות ופשוטות, ופשוט בא לך לקחת את הספר למטבח ולהתחיל לערבב וללוש.

אבל רגע, לא, אני לא יכול להמשיך ככה. אני חייב להתוודות: הרבה לפני הספר וסדנת העוגיות, איך לומר, לא הייתה אהבה ממבט ראשון ביני ובין מיקי שמו. כלומר… לא אהבתי את תכניות הטלוויזיה שלו בהתחלה, בסדר? הנה, אמרתי את זה. לא יודע למה, אולי קינאתי כי הייתי בעיצומה של תקופת קרין גורן, לא יודע. מצד שני, לא יכולתי להעביר לערוץ אחר. גם אם זו הייתה תכנית בשידור חוזר וכבר הכרתי את המתכון, בכל זאת ישבתי וצפיתי בו. והתעצבנתי. לא יודע למה. ככה. והזמן חלף, והוא עשה עוד תכנית ועוד אחת, ועוד עונה, ופתאום הוא גם בערוץ אחר, ואיכשהו התחלתי לחבב אותו יותר ויותר. עד שכשהוזמנתי לסדנת העוגיות כבר ממש – אבל ממש! – התרגשתי.

קירח שאוהב עוגיות מול קירח שאוהב עוגיות

תראו, קירח שאוהב עוגיות מול קירח שאוהב עוגיות!

הסדנה התקיימה בחנות Spices ביהוד, שהיא רשת חנויות גורמה למוצרי בישול ואפייה, או כמו שאני אוהב לקרוא לה "לונה פארק!"… איזה מזל שמיהרתי הביתה, אחרת הייתי שולף כרטיס אשראי ופשוט לוקח הביתה דגימה או שתיים מכל מדף. יש שם קערות ומטרפות ותבלינים ושוקולדים וכל מיני דברים טעימים ומגניבים, ובפינת החנות נמצא מטבח מאובזר היטב, שם התקיימה הסדנה. פגשתי כמה בלוגריות שהכרתי את כתיבתן ולא את פניהן (תמיד נחמד לקשר פרצופים למתכונים), והתמזל מזלי לתפוס מקום בדיוק באמצע, ממש מול מיקי שמו בכבודו ובעצמו. הוא פתח וסיפר על הקונדיטוריה המשפחתית, על הרצון לשמח אנשים, על הפתיחה הקרובה של הסניף השביעי ועל תהליכי העבודה. הוא המשיך ודיבר על הספר, ולאחר מכן הדגים הכנה של שלושה סוגי עוגיות מתוכו. תוך כדי הוא ענה לשאלות, הסביר והרחיב על סוגי סוכר שונים או סוגי מערוכים, והיה חייכן ומקסים ושובה לב. לא ידעתי שהוא במקור מאיזור הצפון. אני כבר מחבב אותו יותר. אפילו למדתי משהו חדש – מתכון שעושה שימוש בחלמון ביצה מבושל (כן, של ביצה קשה!) – אותו תמצאו בסוף הרשומה הזו.

בסופו של הערב הנחמד קיבלנו את הספר החדש, אוצר העוגיות של מיקי שמו, חתום על ידו, שקית עם כמה טעימות מהקונדיטוריה (חלקן חוסלו עוד בטרם הגעתי הביתה. היי, אל תשפטו אותי, זאת נסיעה ארוכה מיהוד לטבריה!), ושקית הפתעות מ-Spices. היו שם דברים ממש שווים. חבל שאין להם סניף בטבריה, רמז רמז קריצה.

אל תתבאסו שלכם אין כזה. מה הייתם עושים עם הקדשה אישית שנושאת את השם שלי?

אז, תודה רבה למיקי שמו, תודה ל-Spices ובעיקר תודה ל"על השולחן" על ההזמנה ועל הזכות להשתתף בסדנה. מה שמזכיר לי, שב-27/8 ייערך שוק החלפת עוגיות בת"א: כל אחד יכול להגיע עם צנצנת מהעוגיות שהוא הכי אוהב לאפות, להכיר חובבי עוגיות נוספים, להחליף עוגיות ומתכונים – ולחזור הביתה עם אותה צנצנת כשהיא מלאה בעוגיות חדשות ומעניינות. רעיון נחמד, לא? כולם מוזמנים וזה לא עולה כלום, רק צריך להירשם מראש ולהביא עוגיות משלכם. הנה, פרטים נוספים אפשר למצוא באיוונט בפייסבוק.

מחבת בראש!

ולסיום, הנה המתכון לעוגיות סבלה וניל כפי שמיקי שמו הכין בסדנה (זה עם חלמון הביצה המבושל. בספר הוא מופיע בעמוד 21):

חומרים:

250 גרם חמאה רכה (לא מומסת)
240 גרם (3/4 1 כוסות) קמח מנופה
100 גרם (3/4 כוס) אבקת סוכר
70 גרם (1/2 כוס) קורנפלור
1 חלמון מידה M
3/4 כפית מלח
2 מקלות וניל (חוצים ומגרדים את הגרגרים)

הכנה:

  • מכינים את הבצק: בקערת מיקסר עם וו גיטרה, קמח מנופה, קורנפלור ואבקת סוכר. מחממים את החלמון במיקרוגל כ- 20 שניות ומסננים אותו דרך מסננת לתערובת המיקסר יחד עם החמאה, המלח ומקלות הווניל המגורדים, ממשיכים בפעולת הערבול עד לקבלת תערובת אחידה. מרדדים בין 2 ניירות אפייה לעובי של כ- 1/2 ס"מ ומכניסים להקפאה לכ- 1/2 שעה לערך.
  • מחממים תנור ל 160 מעלות.
  • מעצבים את העוגיות ואופים: מוציאים וחותכים למלבנים במידות 7 ס"מ אורך על 2 ס"מ ומניחים על תבנית האפייה המרופדת בנייר אפייה במרווחים שווים, ואופים עד להזהבה קלה.
  • מאחסנים בכלי אטום עד כ- 10 ימים.

תמונות מתוך הספר

המתמחה

11 אוג

הפעם הראשונה שנכנסתי למטבח הייתה כשאמא שלי ביקשה שאעזור לה להכין עוגה, ואני פשוט עמדתי והחזקתי מיקסר ידני בזמן שהיא הוסיפה פרודוקטים לקערה. בעוגות הבאות כבר למדתי להוסיף קמח וסוכר, להפריד ביצים וכן הלאה. מאז חלפו כמה שנים טובות, עזבתי את הבית אבל המשכתי לאפות, והתחביב הזה התרחב כבר מעבר לעוגות: אני מטמפרר שוקולד, מכין גלידות ביתיות, אפילו נגעתי כבר בפיצות ופוקאצ'ות ובקיצור – אוהב להכין דברים טעימים. 🙂

היום אין דבר שאני אוהב לעשות יותר מאשר לבלות עם יהונתן ביחד במטבח. אנחנו לוקחים את השרפרף הירוק כדי שהוא יגיע אל השיש, והוא לא סתם עומד ומסתכל אלא באמת-באמת עוזר: אני מקלף שוקולד מהעטיפה ונותן לו לשבור אותו לקוביות; אני מודד פרודוקטים בכוסות או כפות והוא שופך אותם לקערת הערבול; אם אנחנו משתמשים במיקסר הידני אז הוא זה שמדליק ומכבה, מגדיל מהירות או מקטין, ואפילו מחזיק לי את היד שמחזיקה את המיקסר, תומך בי.

וואו, איזה עוזר קטן ונפלא יש לי.

מאז שהתמונה צולמה התווספו לרשימה-על-פי-יהונתן גם קמח ירוק (מלא) וקמח כתום (שמרים)

וכמה הוא גאה ביצירות הקולינריות שלנו! בכל פעם ששואלים אותו "מי הכין את העוגה הזאת?" הוא עונה בקריאת ניצחון מאושרת "אבא ויהונתן!" ולפעמים אפילו לוקח לעצמו בחוצפה את הקרדיט הראשון – "יהונתן ואבא!" וצוחק…

כן, זה תענוג אמיתי להכין איתו אוכל, אבל יש דבר אחד שיהונתן לא עושה בדרך כלל: הוא כמעט ולא טועם ממה שאנחנו מכינים יחד. אני עדיין לא כל כך מבין למה. לרוב הוא פשוט אומר "אני לא רוצה" ומסתלק מהמטבח, לעיתים רחוקות לוקח ביס ומסרב לקחת יותר, ואני בכלל לא זוכר שהוא ביקש אי פעם תוספת. הדבר היחיד שהצלחתי איכשהו להבין הוא שיש לו העדפה מסוימת, אם כי לא אבסולוטית, למאכלים בצבע חום, לעומת סוג של סלידה ממאכלים בצבע לבן. כלומר, אם מה שאנחנו מכינים יחד ייצא בהיר, רוב הסיכויים שיסרב לטעום. אם זה ייצא חום, יש סיכוי 50/50 שהוא יסכים לעשות ביס קטן, ורוב הסיכויים שזה יהיה הביס האחרון.

מצויד בתובנה הרעועה הזאת, החלטתי באחד מימי החופש הגדול להכין עם יהונתן עוגיות חומות עם סוכריות עדשים צבעוניות. היו לנו כמה עדשים כאלה בבית שהוא קיבל לקראת סוף השנה בגן, מצאתי מתכון נחמד בבלוג שלא הכרתי קודם (קליק!), התייעצתי עם הבלוגרית יעל לגבי הפיכת העוגיות לחומות- והלכנו על זה.

כוס חלב, מישהו?

כוס חלב, מישהו?

כרגיל, היה תענוג. מדדתי קמח, סוכר וקקאו בכוסות כדי שיהונתן ישפוך אותן לקערה. הוא שאל אם להוסיף ביצה ואמרתי לו שכן, רק את הצהוב, והוא ענה "בסדר!" ושפך את החלמון פנימה. הוא עזר לי להפעיל את המיקסר וכאשר היה לנו בצק כדררתי כמה כדורים והדגמתי לו: "אתה רואה, יהונתן? עכשיו אתה תקשט את העוגיות. תראה איך אבא עושה…" – קישטתי עוגיה אחת בשלוש עדשים צבעוניות – "ואתה תעשה אותו דבר עם שאר העוגיות. בסדר?" הוא הנהן והתחיל לקשט. אמנם במקום להניח את הסוכריות למעלה וללחוץ אותן בעדינות על העוגיה הוא תחב אותן פנימה לתוך הבצק עד שהגיעו לתבנית; ובמקום להניח עדשים זו לצד זו הוא הניח אותן זו על גבי זו; ובמקום לשים 2-3 עדשים לעוגיה הוא קישט את חלקן ב-8-9 סוכריות… אבל אני לא התערבתי, והוא? כמה שהוא נהנה. הוא אפילו הסכים לטעום עוגיה אחת כשהתבנית יצאה מהתנור, ולא הסתפק בביס אחד אלא חיסל עוגיה שלמה. עבור יהונתן, זה שיא מטורף.

יהונתן בפעולה

והדבר הכי משמעותי בעיני לגבי העוגיות הללו: אם את הבצק יהונתן ואני הכנו ביחד, ואת רוב הקישוט (פרט לעוגיית ההדגמה) הוא זה שעשה, המשמעות היא שזהו הדבר הראשון שהכנו יחד והוא זה שעשה יותר ממני. גאווה גדולה! והיי – ואם אני כל כך נהנה להכין דברים טעימים ביחד עם יהונתן, אז רק חכו חכו שמיכלי הקטנה תגדל מספיק כדי לעמוד על שרפרף משלה ליד השיש. אוהו, אילו דברים טעימים נכין ביחד, שלושתנו!

פרלינים במילוי קרם חמאת בוטנים

6 אוג

זוכרים את המתכון ההוא, שפרסמתי לפני שלושה ימים, של קאפקייקס בוטנים, במבה וקולה? יכול להיות שטיפ-טיפה התקמצנתי על קרם חמאת הבוטנים כשקישטתי את הקאפקייקס ההן, כי בתום הקישוט נשארתי עם כמות נדיבה של קרם. אז חיפשתי משהו מעניין לעשות איתו (במקום לאכול ישר משקית הזילוף) והחלטתי להשתמש בו כמילוי לפרלינים. זו הפעם הראשונה שהכנתי מילוי לפרלינים שלא מבוסס על שוקולד אז קצת חששתי שמשהו ישתבש – אבל יצא משגע. מלוח עם מתוק וקצת מריר, טעים טעים. אז מה, לא אחלוק?

פרלינים חמאת בוטנים

כבר תיארתי בבלוג הקודם איך אני מכין פרלינים וגם הבאתי מתכון לפרלינים במילוי מרשמלו, אבל אספר מההתחלה לטובת המצטרפים החדשים (שלאחרונה, אגב, מגיעים לבלוג די הרבה בעקבות חיפושי גוגל שקשורים לקניון טבריה החדש. היוש!):

לכ-50 פרלינים (2 תבניות פוליקרבונט) נזדקק ל –
500 גרם שוקולד מריר
כחצי כוס חמאת בוטנים
100 חמאה בטמפרטורת החדר
100 גרם אבקת סוכר
1-2 כפות שמנת מתוקה

מה עושים?
שמים 400 גרם שוקולד בקערה וממיסים במיקרוגל או על בן מארי. בודקים עם מדחום שהטמפרטורה של השוקולד המומס מגיעה לבערך 45 מעלות, ומוסיפים פנימה את שאר השוקולד המריר. מערבבים היטב עד שכל השוקולד נמס והטמפרטורה יורדת לבין 31 ל-32 מעלות.
עכשיו שופכים את השוקולד הנוזלי לתבנית הפרלינים כך שכל השקעים יתמלאו בשוקולד. דופקים קלות במשטח העבודה כדי לשחרר בועות אוויר שנכלאו בפנים – ושופכים את השוקולד לקערה. נעזרים בקלף או במרית כדי להחליק את פני התבנית כך שתישאר רק שכבת שוקולד דקיקה בתוך השקעים. את הקערה שמים בצד (אנחנו עוד נחזור לשוקולד הנוזלי הזה) ואת התבנית מכניסים למקרר לרבע שעה, שהשוקולד יתקשה.

המלית: מערבבים את החמאה (בטמפרטורת החדר, כן? לא מומסת!) עם חמאת הבוטנים והסוכר עד לתערובת אחידה. אם סמיך מדי, מוסיפים קצת שמנת מתוקה כדי להחליק את התערובת. היא צריכה להיות נוחה לזילוף. אם היא נוזלית מדי, כמה דקות במקרר ירגיעו אותה.

מעבירים את המלית לשקית זילוף, מוציאים את תבנית הפרלינים שהתקררה בינתיים ומזלפים קצת מלית בכל שקע. חשוב לא למלא עד הסוף אלא להשאיר 3-4 מילימטרים כי תיכף נסגור את הפרלינים. אחרי שכל התבנית מלאה בקרם הכתמתם מחזירים למקרר עד שכל העסק יתקרר ויתקשה.

בינתיים חוזרים לקערה עם השוקולד הנוזלי ובודקים מה הטמפרטורה שלו. רוב הסיכויים שהיא ירדה כבר אל מתחת 31-32 מעלות (אלא אם אתם, כמוני, גרים בטבריה והמטבח שלכם לא ממוזג). אם השוקולד התקרר, צריך לחמם אותו בחזרה לבין 31 ל-32 מעלות. כמה שניות במיקרוגל יעשו את העבודה, אבל אם במקרה חיממתם יותר מדי – תנו לה להתקרר. אני לא מתלוצץ לגבי הטווח הזה של 31-32 מעלות, אז בבקשה לא לרמות.

אחרי שהמילוי התקרר והתקשה מוציאים מהמקרר, ושוב שופכים על הכל שוקולד נוזלי, משחררים בועות אוויר ושופכים את השוקולד לקערה. שוב מחליקים את פני התבנית כך שיישארו רק הפרלינים בתוך השקעים, ומכניסים למקרר להתקשות אחרונה.

לאחר כמה דקות אפשר כבר לחלץ את הפרלינים – פשוט הופכים את התבנית על משטח העבודה ודופקים קלות כדי לשחרר אותם.

זהו, בתיאבון! 🙂

פרלינים חמאת בוטנים

קאפקייקס בוטנים, במבה וקולה

3 אוג

אני חובב אפייה ואוהב מתוק, אז אצלנו בחבר'ה אני נחשב לזה שמכין את הקינוחים. לימי הולדת, לארוחות משפחתיות, לסתם מפגש עם חברים – בדרך כלל ברור מאליו שאני זה שיכין משהו טעים לסוף הארוחה. פעם הייתי עושה בכל פעם עוגה אחרת, והיו שואלים אותי "נו, איזו עוגה הכנת הפעם?". אחר כך התחלתי למתוח את הגבולות – מוסים אישיים, פרלינים, גלידות ביתיות ועוד – ועכשיו שואלים אותי "נו, איזה קינוח הכנת הפעם?", שזה שווה פי אלף מונים. נחמד לצאת לפעמים מאיזור הנוחות שלי, להגיע למקומות מעניינים ולהפתיע את האורחים במשהו חדש.

אז אחרי שהכנתי פרלינים במילוי מרשמלו, גלידת בירה ובייגל'ה, מאפה שמרים עם פירות יער וגלידת שמן זית, החלטתי ללכת שוב על משהו שעדיין לא ניסיתי: קאפקייקס.

קאפקייקס ממעוף היתוש

לכאורה, עניין פשוט – מכינים עוגות קטנות בתבנית ייעודית, מצננים, מקשטים ומגישים. אבל מה שמנע ממני עד היום להיכנס לתחום הקאפקייקס היה דבר פשוט עד כדי מבוכה: אני לא יודע לזלף, והניסיונות שערכתי עם צנטר יחיד שקניתי ברגע של שובבות לא עלו יפה. והרי מה שחשוב בקאפקייקס הוא לא הטעם אלא המראה, הזילוף שצריך להיות מושלם והקישוטים שמעליו.

עד שיום אחד החלטתי שזה בכלל לא צריך להיות מושלם – ודווקא אז יצא לי בכלל לא רע.

קלוז אפ ירוק כחול

לרגל האתגר החודשי של "כחומר ביד הבלוגר", במסגרתו מוכרז בכל פעם חומר גלם שאמור לשחק תפקיד ראשי בקינוח או מאפה, הוטל על המשתתפים להכין הפעם משהו עם בוטנים. בוטנים. בוטנים. חמאת בוטנים. טעים. אני אוהב חמאת בוטנים. גם במבה. במבה זה טעים. יש שם חמאת בוטנים. אבל זה מצמיא. מה שותים לצד במבה? נזכרתי בסקר לא מייצג שערכתי בתקופת השירות הצבאי בעזרת חבריי בבסיס, שגילה שבמבה היא ברוב המקרים חצי מהצמד "במבה וקולה". לא מים, לא דיאט-ספרייט, לא שוקו (אני היחיד שענה שוקו, אגב, וזו גם בטח תהיה תשובתה של אחותי, משום שכשהיינו ילדים נהגנו לאכול מדי פעם במבה ושוקו לארוחת בוקר, אז השילוב הזה נטבע בחיך שלנו. עד היום. כן, אנחנו מוזרים). אז קולה. סבבה.

וכך הכל התחבר ביחד. קאפקייקס. בוטנים. במבה. קולה. יש!

קלוז אפ אדום ירוק

קאפקייקס בוטנים, במבה וקולה

פרודוקטים

לקאפקייקס:
1 כוס קולה
1/2 כוס קקאו
60 גרם חמאה חתוכה לקוביות
2/3 כוס סוכר
1/4 כוס סוכר חום כהה
1 ביצה
1 כוס קמח
1/2 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
כחצי כוס בוטנים קצוצים גס

לקרם של הקישוט:
200 גרם אבקת סוכר
240 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
1 כוס חמאת בוטנים רכה וחלקה, בלי חתיכות
1/4 כפית מלח
1-2 כפות שמנת מתוקה

תוספות לקישוט:
בוטנים קצוצים גס
כמה יחידות במבה
סוכריות שוקולד
מלח גס (לאמיצים בלבד)

מתחילים!

שמים בסיר בינוני את הקולה, הקקאו וקוביות החמאה ומערבבים עד שהחמאה מותכת, או כמו שיהונתן קורא לזה "נעלם!"

קולה קקאו וחמאה

מוסיפים את שני סוגי הסוכר ומערבבים עד שנמס. מסירים מהאש ומניחים להצטנן לכ-10 דקות.

שוברים את הביצה לקערה נפרדת או לכוס וטורפים קלות. מוסיפים לתערובת הקולה שהצטננה בינתיים ומערבבים מהר, שלא נקבל פה חביתה. רגע, חביתת קולה עם בוטנים… לא, לא משנה.

מוסיפים את הקמח, הסודה לשתיה והמלח ומערבבים. מוסיפים את הבוטנים הקצוצים ומערבבים.

מוזגים לתבנית קאפקייקס מרופדת במנז'טים, בערך 1/4 כוס בכל מנז'ט כזה. לי יצאו בדיוק 12 קאפקייקס. אפשר להוסיף עוד קצת בוטנים קצוצים למעלה.

לפני אפיה

אופים ב-180 מעלות, 25 דקות או עד שהקאפקייקס קפיציים למגע. מוציאים, מצננים לטמפרטורת החדר.

אחרי אפיה

אחרי שהקאפקייקס התקררו אפשר לעבור להכנת הקישוטים:

בקערה מערבבים את אבקת הסוכר, החמאה, חמאת הבוטנים והמלח, עד שמתקבל קרם חמאת בוטנים אחיד וחלק. מוסיפים שמנת מתוקה לפי הצורך – כף או שתיים – עד שהמרקם "מחליק" ונראה נעים ונחמד לזילוף. מכניסים לשקית זילוף ובה צנטר (לי במקרה היה כוכב, אפשר גם סתם עגול). מזליפים קרם על הקאפקייקס, סביב סביב: מתחילים מהעיגול החיצוני, בצורת שבלול פנימה-ולמעלה, עד שמתקבלת תלולית קרם נדיבה ומפתה. לא נורא אם זה קצת מתעקם או "נשבר" באמצע.

לוקחים כמה יחידות במבה וחותכים לרוחב (ליצירת עיגולי במבה) או באלכסון (ליצירת אליפסות במבה מפונפנות):

במבה

תוקעים כמה כאלה בקרם חמאת הבוטנים – אני שמתי שתי אליפסות-במבה על כל קאפקייק – מפזרים עוד כמה בוטנים קצוצים, סוכריות חומות לקישוט או, שימו לב, האמיצים שביניכם: טיפ-טיפת מלח גס. כן, כן, הרי כל הסיפור פה הוא סוג של שילוב בין מתוק למלוח. אני הגשתי את הקאפקייקס עם צלוחית קטנה של מלח גס לשולחן ועודדתי את האורחים לנסות בעצמם. היחיד שאזר אומץ העיד אחר כך שזה היה שילוב מצוין. גם אני חושב ככה. מומלץ.

ראוי לציין שלקאפקייקס עצמם אין בכלל טעם של קולה, אלא הם יוצאים די שוקולדיים. מה זה משנה, אתם יודעים ששמתם שם כוס שלמה של קולה… וזהו. יש לכם קאפקייקס בוטנים, במבה וקולה. בתיאבון!

קאפקייקס מלמעלה ירוק כחול

למתכונים נוספים עם בוטנים (טראטלטים עם טופי בוטנים! גלידת סניקרס! עוגת שוקולד וקבוקים!) הקליקו כאן.

קאפקייקס

%d בלוגרים אהבו את זה: