ארכיון | נובמבר, 2013

עלאאאאפ!

25 נוב

ביום חמישי יהונתן חזר הביתה מהגן עם חיוך רחב על השפתיים ושיר חדש בלב.

ממה שהצלחנו להבין, שמו של השיר הוא "עלאאאאפ!", ומילותיו הן:

עלאאאאפ!

וזהו.
זה, לפי יהונתן, כל השיר. ניסינו להוציא ממנו עוד מידע – איך השיר ממשיך? מה קורה אחר כך? רגע, מה זה בכלל "עלאאאאפ!"? אבל יהונתן רק חזר שוב ושוב על "השיר הזה, עלאאאאפ!", ובכל פעם שביקשנו ממנו לשיר הוא צווח את מילות השיר.

טוב, מילת השיר.

העליתי את הוידאו הנ"ל לאינסטגרם ולפייסבוק וקיבלתי כמה השערות מעניינות. אולי התחילו ללמוד בגן את האלף בית, ו"עלאאאאפ!" הוא בעצם "אלף"? אולי זה "הלב" מהסדרה על מרקו שמחפש את אמא, או "עלש" של שלמה ארצי ושמעון בוסקילה? ניחושים רבים וכולם מוצלחים, אבל אף אחד לא נשמע מספיק נכון…

כשאני כמעט מתפוצץ מסקרנות, הלכתי למחרת לגן יחד עם יהונתן ושאלתי מה זה הדבר הזה. שוב עלו כל מיני ניחושים, אבל דווקא הגננת מאתמול לא הייתה שם. אז במשך כל סוף השבוע יהונתן שיגע את כל הסובבים: עלאאאאפ! לסבתא, עלאאאאפ! לדודה, עלאאאאפ! למיכל, עלאאאאפ! בארוחת הערב, עלאאאאפ! במקלחת ואפילו כמה עלאאאאפ! נשמעו מחדר השינה של הילדים הרבה אחרי שהשכבנו אותם לישון.

עלאאאאפ!

ביום ראשון הלכתי שוב לגן. תפסתי את הגננת והתחננתי לדעת מה זה השיר בן המילה האחת שמשגע אותנו כבר כמה ימים. היא חשבה כמה דקות – ולבסוף אורו עיניה. "אני יודעת מה זה!" היא חייכה וניגשה אל מערכת הסאונד המתוחכמת שניצבת בפינת הגן (רדיו דיסק פשוט, אבל עם רמקולים עצומים בגודלם). היא חיפשה בין הדיסקים והסבירה תוך כדי:

"יש לנו דיסקים עם כל מיני שירים שאנחנו שרים מדי פעם עם הילדים. שיר למפגש בוקר, שירי חגים…", היא שלפה דיסק אחד והכניסה למערכת, "אבל לפעמים יש שירים שאני מדלגת עליהם. אחד מהם מתחיל ככה:" – והיא לחצה על כפתור ההפעלה והריצה כמה קטעים, עד שמתוך הרמקולים הגדולים בקע קול של ילד, שצעק "עלה! עלה!!!" על רקע מנגינה עליזה.

עלה!

"זה שיר על עלים של עצים בשלכת", אמרה, "אבל אנחנו בקושי שומעים אותו. כמעט תמיד כשהוא מתחיל לצעוק "עלה!" אני מעבירה לשיר הבא. בגלל זה יהונתן חושב שזה שיר נפרד…"

אבל רגע, יש עוד – התברר שכאשר לוחצים במערכת על אחורה או קדימה, בוקע מן הרמקולים מעין שיהוק מתכתי קטן, שנשמע ממש כמו… "P!". כנראה שהרדיו-דיסק הזה ראה ימים יפים יותר, אבל סוף סוף התפוגג המסתורין: "עלאאאאפ!" הוא בעצם "עלה!"+השיהוק של המערכת. מאיפה ליהונתן לדעת שה"עלה!" הוא רק תחילת השיר, אם בדרך כלל הגננת מעבירה לשיר הבא? ומאיפה לו לדעת שהשיהוק המתכתי ההוא איננו חלק מהשיר?

וכך נפתרה התעלומה. שמחים כמוני? הצטרפו אלי ונשיר יחדיו: עלאאאאפ!

בעיית הדג-מיכל

12 נוב

לפני זמן מה קנינו ליהונתן איזשהו משחק. אני כבר לא זוכר מה שמו ומה מטרתו, משום שרוב חלקיו כבר התפזרו לכל רוח. מה שנותר ממנו הם שלושה דגי פלסטיק שמנמנים וצבעוניים שיהונתן שיחק בהם בזמנו והדביק להם את השמות הבאים:

מימין לשמאל: דג-אבא, דג-אמא, דג-יהונתן

מימין לשמאל: דג-אבא, דג-אמא, דג-יהונתן

הכל היה בסדר ואף אחד לא ראה בזה שום בעיה. אחרי הכל, גם אני נוהג לכנות את הצעצועים שלי בשמות, כגון אמ.ג'יי הלפטופ וקימברלי הקיימיקס (ואני עדיין מחפש שם צונן למכונת הגלידה שקיבלתי במתנה ליום ההולדת האחרון. הצעות תתקבלנה בברכה). עם הזמן יהונתן עבר לשחק בצעצועים אחרים ושכח מהדגים, אבל כשעברנו דירה ועשינו סדר בארגז הצעצועים שלו הוא גילה אותם מחדש וחזר לשחק בהם.

עד שיום אחד יהונתן שם פתאום לב למחדל איום ונורא:
"אבא!!!", הוא צווח ונשמתי כמעט פרחה מבהלה, "אין דג-מיכל!"

מיכל סובבה אליו את הראש, איבדה עניין בתוך שבריר שנייה והמשיכה ללעוס חתיכת לגו.
"איפה דג-מיכל?" יהונתן שאל בתימהון, כאילו תמיד הם היו ארבעה.
"אין", עניתי, "יש רק דג-אבא ודג-אמא ודג-יהונתן. למיכל אין דג."
"למה אין דג-מיכל?" הוא שאל.
"כי כשקנינו לך את הדגים מיכל עוד לא הייתה, היינו רק אבא ואמא ויהונתן."
"אההה…", יהונתן נאנח, אבל בראשו הבריק פתאום הפתרון: "צריך לקנות דג-מיכל!" הוא הכריז, ובכך סימן את תורי להיאנח.
"בסדר", אמרתי, "נחפש דג-מיכל."

קצת קיוויתי שהוא ישכח מהעניין למחרת, אבל מאז שהוא שם לב לחסרונו של דג-מיכל הוא שאל עליו כל הזמן. איפה דג-מיכל, איפה דג-מיכל, צריך לקנות דג-מיכל… בקיצור, לא הייתה ברירה אלא לצאת ולחפש דג-מיכל.

נכנסנו להמון חנויות צעצועים, שאלנו וחיפשנו. מכיוון שלא זכרנו את מקור הדגים התקשינו בחיפוש אחר גרסה זהה של אותו משחק, וממילא לא החלטנו האם באמת נקנה משחק שלם חדש רק בשביל חלק אחד ממנו. כן מצאנו דגים אחרים – כאלה שמשחקים איתם באמבטיה, בובות רכות שאפשר לחבק ולמעוך, אפילו משהו רובוטי על סוללות הצענו לו, אבל יהונתן דחה את כל הדגים שהונחו בפניו. הוא רוצה שדג-מיכל יהיה בדיוק כמו דג-אבא, דג-אמא ודג-יהונתן. אין דבר כזה "דג-מיכל יהיה קצת שונה משאר הדגים".

מיכל בינתיים לא הביעה שום עניין בשום דג, כן?

לפני כמה ימים נכנסנו לעוד חנות צעצועים. השעה הייתה מאוחרת, היינו עייפים וכבר ידענו מראש שלא נמצא פה דג, אבל נכנסנו בכל זאת. כצפוי, יהונתן דחה את כל הדגים שהראינו לו – אבל אז, באותה שניה ממש, גם אני וגם זוגתי חשבנו על רעיון פשוט וגאוני.

מימין לשמאל: ברווז-אבא, ברווז-אמא, ברווז-יהונתן, ברווז-מיכל

מימין לשמאל: ברווז-אבא, ברווז-אמא, ברווז-יהונתן, ברווז-מיכל

כשיצאנו מהחנות, כל אחד עם הברווז החדש שלו, אמרנו ליהונתן שכשהיינו רק שלושתנו, היו לנו שלושה דגים; עכשיו אנחנו ארבעה, אז יש לנו ארבעה ברווזים. ומאז, בכל פעם שהוא מציין שאין דג-מיכל, אנחנו עונים "נכון, אבל יש ברווז-מיכל! וגם ברווז-יהונתן וברווז-אבא וברווז-אמא."

.

איזה יופי, זה טופי קופי!

3 נוב

אני אוהב קפה. אני שותה יותר מדי קפה. כשאני בעבודה אני שותה בממוצע כוס קפה אחת לשעה, ואז עוד כמה בערב, אבל אל תתחילו להרצות לי עכשיו. אוהב קפה איכותי של בתי קפה ואוהב קפה דלוח של תחנות דלק. נס, שחור, לא משנה. העיקר שיהיה קפה. אוהב גם קינוחים בטעם קפה, ולכן מה רבה הייתה שמחתי כששמעתי שחומר הגלם באתגר החודשי של מנטקה הוא קפה. אחרי מחשבה מרובה וכמה עשרות כוסות קפה, החלטתי להכין טופי קופי, כלומר טופי בטעם קפה עם שוקולד ואגוזי לוז.

ולא, אל תתחכמו, בטח שחייבים להגיש את זה עם כוס קפה בצד.

טופי קופי!

טופי קופי!

פעם אחת הגשתי את זה בצורת ריבועים יפים כמו זה שמצולם כאן, אבל בטמפרטורת החדר העניין הזה נמס די מהר ומאבד את צורתו. אז קניתי צלופן שקוף רגיל, גזרתי ממנו ריבועים – קימטתי אותם היטב – יישרתי – ואז הנחתי קוביות טופי קופי במרכז כל ריבוע, קיפלתי מלמעלה וקיפלתי מלמטה, סובבתי את הצדדים – והופה, סוכריות טופי קופי מהממות, שגם אותן מומלץ לשמור במקרר (אפילו בפריזר!) ולאכול כשזה קר, אבל כאן הצורה כבר פחות חשובה.

סוכריות טופי קופי

סוכריות טופי קופי

אבל רגע, לפני שניגש למתכון – אתם חייבים להציץ במטעמי הקפה שהכינו יתר הבלוגרים שמשתתפים בפרוייקט (ריבת נקטרינות וקפה! פבלובת קפה! טורט מוקצ'ינו!): הקליקו כאן.

טופי קופי

הפרודוקטים (הכמות הסופית תלויה בגודל הריבועים שתחתכו):
200 גרם חמאה
1/2 כוס סוכר חום בהיר
1/4 כוס סוכר לבן
1 כף סילאן או דבש
1/2 כפית מלח
60 מ"ל מים רותחים עם כפית וחצי קפה נמס
1 כוס שוקולד צ'יפס או שוקולד מריר קצוץ
1/3 כוס אגוזי לוז קלויים וקצוצים

אופן ההכנה:
בסיר בינוני שמים את החמאה, שני סוגי הסוכר, הסילאן, המלח והמים עם הקפה. ממיסים על אש בינונית-קטנה תוך כדי ערבוב. יש סיכוי סביר שהתערובת תגיע לרתיחה, מה שייראה כאילו היא שילשה את הנפח שלה, אבל לא להיבהל, ברגע שתסירו מהאש הכל יירגע. מבשלים עוד כמה דקות עד שהתערובת מסמיכה. עד מתי? כשתרימו מדי פעם את הכף שאיתה אתם מערבבים תראו שהטיפות שנופלות בחזרה לסיר נעשות צמיגיות יותר ויותר. ברגע שהטיפה כבר ממש מסרבת לעזוב את הכף ולחזור לסיר – להוריד מהאש.

זהירות, טופי לוהט

זהירות, טופי לוהט

נותנים לתערובת הטופי להירגע לכמה שניות, ובעודה חמה (זהירות!) מוזגים לתבנית מרופדת בנייר אפיה. אני הכנתי פעם אחת בכלי בגודל 20×20 ופעם אחרת בכלי בגודל 22×14 (ואז יצא קצת גבוה יותר).
נותנים לה דקה או שתיים להצטנן – אבל בזמן שהיא עדיין חמה מפזרים שוקולד צ'יפס או שוקולד מריר קצוץ על פני הטופי. חלק מהשוקולד ישקע פנימה, חלק יצוף למעלה, ואחרי כמה שניות על התערובת החמה כל השוקולד יהפוך נוזלי.

שוקולד מריר קצוץ על טופי לוהט

ואז עוד דקה או שתיים להצטנן – ומפזרים מלמעלה את אגוזי הלוז הקצוצים שקלינו מבעוד מועד. עכשיו הם כבר פחות ישקעו פנימה מיוזמתם, אבל אפשר לעזור להם (בעדינות ובזהירות, הטופי עדיין חם!). ניסיתי להכין גם גרסה נטולת אגוזי לוז, אבל לטעמי היא יצאה מתוקה מדי. האגוזים הקלויים מעדנים את המתיקות ואני ממש ממליץ שלא לוותר עליהם.

אגוזי לוז על שכבת טופי קצת פחות לוהט

אגוזי לוז על שכבת טופי קצת פחות לוהט

נותנים לכל השמחה הזאת לעמוד על השיש ולהצטנן לטמפרטורת החדר, ואז מכניסים למקרר או לפריזר לכמה שעות טובות. לאחר מכן אפשר להוציא את הטופי מהתבנית בעזרת נייר האפייה, לחתוך לריבועים ולהגיש או להפוך לסוכריות טופי קופי בתוך צלופן שקוף.

לחתוך לריבועים

לחתוך לריבועים

אפשר להגיש כקוביות, אבל זה נמס מאוד מהר (תמונה מגרסה נטולת אגוזי לוז, שרק הוכיחה שאסור לוותר עליהם)

אפשר להגיש כקוביות, אבל זה נמס מאוד מהר (תמונה מגרסה נטולת אגוזי לוז)

מה זה חשוב איך אוכלים את זה, העיקר שטעים!

מה זה חשוב איך אוכלים את זה, העיקר שטעים!

בתיאבון!

בתיאבון!

 

%d בלוגרים אהבו את זה: