משהו עם משמעות

9 פבר

אחת ממאות התגובות הנפלאות שקיבלתי בעקבות "ילד של אבא בשפת הסימנים" הגיעה מיונית, מורה בכיתה ב' בבית הספר בגין בנתניה: היא כתבה לי שהיא צפתה בסרטון, התרגשה, הראתה אותו לתלמידים שלה והם התלהבו והביעו עניין בשפת הסימנים, ואף הזמינה אותי לבקר בכיתה, אם במקרה אני באיזור. כשסיפרתי על זה בהיסוס לקטיה, אשתי, היא מיד ציינה שבסוף השבוע אנחנו באמת נמצאים במקרה בסביבה ועודדה אותי לקבל את ההזמנה של יונית ולבוא לפגוש את הילדים. "תוכל לעשות סוף סוף משהו עם משמעות", פרטה לי על נים רגיש, "נראה לי מגניב. אני הייתי עושה את זה בכיף ובשמחה גדולה."

ואני, עם הדחיפה שלה ומבלי להסתיר את ההתרגשות, עניתי למורה יונית וקיבלתי את ההזמנה. תיאמנו מועד. היא אמרה שתשוחח על הנושא עם התלמידים ויכינו לי שאלות. איזה יופי, חשבתי לעצמי, שהסרטון הביתי הקטן שלי היה בעצם חלוק נחל ששמטתי במקרה ללב אגם ויצר אדוות קטנות שמתפשטות אט אט על פני המים. והנה, אני עומד להשליך חלוק נחל נוסף, והפעם בכוונה. אני יכול לגלות לכם סוד? לא עצמתי עין בלילה שלפני. בחיי.

יום שישי, 8:55 בבוקר, הגענו לבית הספר. יהונתן לא יכול היה להצטרף, אז רק שנינו. פגשנו את יונית ומורה נוספת בשם מיכל, שמסייעת לתלמידים עם ירידה בשמיעה (יש שניים כאלה כרגע בבית הספר, שניהם בכיתות גבוהות יותר). ניגשנו לכיתה, ופתאום התברר שדרך קטע שקוף בקיר הכיתה אני יכול לראות את התלמידים שיושבים בפנים – ויותר מזה, הם יכולים לראות אותי במסדרון. תוך שבריר שניה כל הילדים זיהו אותי והתחילו להצביע, לצעוק ולהתלהב. איזה כיף. סף ההתרגשות עלה, הרגליים רעדו – ונכנסנו לכיתה.

התיישבנו על שורת כסאות שהוכנה עבורנו מבעוד מועד בקדמת הכיתה, ליד הלוח. המורה הציגה אותנו ואמרה שנתחיל בכך שנצפה שוב בסרטון על מסך גדול שנמתח על פני הלוח. הרגשתי שהפרצוף שלי בוער והבטן מתהפכת. אבל אז קרה משהו מופלא. הפתעה אמיתית: המורה לחצה "פליי", המוסיקה התחילה להתנגן, ראיתי את עצמי נכנס ומנופף לשלום, וברגע שמוקי התחיל לשיר ואני-שבסרטון התחיל לסמן – הילדים הצטרפו לתנועות. לא האמנתי למראה עיניי: שלושים תלמידי כיתה ב' ישבו במקומותיהם, שרו בקול וסימנו את הסימנים הנכונים, במדויק, בלי לפספס אף מילה. הו, אלוהים שבשמיים, תודה על הכוח שנתת לי לעצור בעצמי מלפרוץ בבכי ממש באותו רגע. קטיה לא טרחה אפילו לנסות לעצור את הדמעות. ואז הגיע הקטע שבו יהונתן מופיע ומסמן "אבא, אני אוהב אותך" – וכל הילדים קראו פתאום "הנה יהונתן!!!" כאילו הכירו אותו מאז ומעולם ורק ציפו להופעתו של הגיבור האמיתי של הסרטון…

אני מנוע מלהעלות תמונות של הילדים, אז תצטרכו להאמין לי שאני מדבר כאן עם 30 ילדי כיתה ב', כולל אחת שהייתה אמורה לצאת לשיעור אחר אבל ביקשה להישאר כדי לפגוש אותי ועוד אחת שלדברי המורה הרגישה לא טוב באותו בוקר אבל התעקשה להגיע כי ידעה שאני אמור לבוא. היש מחמאה גדולה מזו?

אני מנוע מלהעלות תמונות של הילדים, אז תצטרכו להאמין לי שאני מדבר כאן עם 30 ילדי כיתה ב', כולל אחת שהייתה אמורה לצאת לשיעור אחר אבל ביקשה להישאר כדי לפגוש אותי ועוד אחת שלדברי המורה הרגישה לא טוב באותו בוקר אבל התעקשה להגיע כי ידעה שאני אמור לבוא. היש מחמאה גדולה מזו?

הסרטון הסתיים. המורה הזמינה את הילדים לשאול אותי שאלות. קמתי, נעמדתי. הם שאלו אותי שאלות מקסימות, החל מ"איך התמודדתם עם זה שיהונתן לא שומע טוב?", דרך "האם יש לו חברים בגן?" ועד "למה היה חשוב לך לפרסם את הסרטון?" חלק מהשאלות הובילו לשאלות המשך, ואני נכנסתי במהירות לתפקיד המרצה-האורח. עניתי על הכל בכנות, נעזרתי קצת בשפת סימנים, התלוצצתי, שיתפתי קצת את אמא של יהונתן, אפילו העזתי ושאלתי בעצמי כמה שאלות. בשלב מסוים הצטרפה אלינו גם מנהלת בית הספר, אבל אני הייתי כל כך שקוע בדו-שיח עם התלמידים שלא שמתי לב מתי היא יצאה. לא נעים.

הצטרפתי לעצמי וסימנתי בלייב!

הצטרפתי לעצמי וסימנתי בלייב!

בהמשך צפינו בסרטון אחר בשפת סימנים, שגם אותו התלמידים ידעו לסמן, ולסיכום צפינו שוב ב"ילד של אבא". הפעם כבר לא הסתפקתי בצפייה דוממת בעצמי, אלא ממש קמתי וסימנתי יחד עם האני-שבסרטון ועם הילדים. בסופו של דבר סימנתי "להתראות", יצאנו מהכיתה והוזמנו לחדר המורים, שם שוחחנו ארוכות עם המורות שכבר הכרנו, יונית ומיכל, אבל גם עם מורות נוספות שנכנסו לחדר המורים ונשאבו לשיחה…

אני כל כך שמח שעשיתי את זה. כל כך שמח שיונית פנתה אלי ושקטיה עודדה אותי ושהילדים למדו לסמן את השיר. סילחו לי אם אני חוזר על עצמי – אבל אני אסיר תודה על הזכות שנפלה בחלקי לפגוש אנשים, לא משנה באיזה גיל, ואולי-אולי ללמד אותם משהו. לספר להם עלי, על יהונתן, על כך שילדים שלא שומעים כל כך טוב הם ילדים רגילים לגמרי ועל דרך התקשורת הנהדרת הזו שנקראת שפת סימנים; אני מקווה שלפחות חלק מהילדים האלה חזרו הביתה וסיפרו למשפחותיהם על השיעור עם האורח מהסרטון ביוטיוב; מקווה שההתעניינות בשפת הסימנים משמעה שהם יהיו פתוחים יותר לקבל כל מי ששונה מהם; ובעיקר אני מקווה שלפחות חלקם יעביר את זה הלאה כמו אדוות על פני האגם.

זו הייתה חוויה מדהימה ומרגשת. הלוואי וייצא לי לעבור חוויה דומה בעתיד.

(ובקטנה, בשקט בשקט, היו גם מי שאמרו שכשעמדתי שם ודיברתי עם הילדים – נראיתי כאילו נועדתי לעמוד בדיוק במקום הזה. היתכן?)

מודעות פרסומת

26 תגובות to “משהו עם משמעות”

  1. מור 9 בפברואר 2014 בשעה 10:25 #

    לא הגבתי כשהעלית כאן את הסרטון, אז אני אכתוב עכשיו — וואו. וזהו. פשוט וואו.

    (אגב, כשמוקי שר את "ילד של אבא" ברדיו, אני כבר לא מסוגלת לשמוע אותו בלי לחשוב על הביצוע שלך לשיר..)

    • טל 9 בפברואר 2014 בשעה 11:00 #

      תודה רבה. אגב, יש מי שאמרו לי שהם "שמעו אותי שר ברדיו"… 🙂

  2. ע נ נ ת 9 בפברואר 2014 בשעה 12:04 #

    וואו, פשוט וואו.
    העלית לי דמעות בעיניים מרוב התרגשות. בחיי. שברת את כל המחסומים.
    אתה כל כך מקסים ונפלא, וכל הכבוד לקטיה שעודדה, וכל הכבוד למורות מבית הספר. פשוט נפלא!!

    • טל 9 בפברואר 2014 בשעה 12:27 #

      תודה. תודה, תודה תודה.

  3. motior 9 בפברואר 2014 בשעה 12:43 #

    מאוד מאוד מרגש!
    כל הכבוד למורה שיזמה, לתלמידים, לך ולקטיה

    (האם מתחילים פה ניצנים של קריירה חדשה?)

    • טל 9 בפברואר 2014 בשעה 12:47 #

      תודה רבה.
      והאמת שאשתי אומרת שאני חייב לעשות עם זה משהו, אבל אני עדיין לא כל כך יודע מה. בינתיים האפשרויות פתוחות. 😉

  4. חוטהשני 9 בפברואר 2014 בשעה 14:19 #

    וואו… זה באמת נראה מדהים ומרגש…

    ומי יודע אולי באמת מתאים לך לעסוק בחינוך….

    • טל 13 בפברואר 2014 בשעה 10:56 #

      תודה רבה.
      לא יודע אם אני האיש המתאים לחנך ילדים רכים, בוודאי יש מתאימים ממני… ובכל זאת, לא שולל על הסף. בינתיים עדיין מתרפק על זכרון המפגש הנעים ההוא, עוד מעט אתחיל לחשוב על זה ברצינות.

  5. חתולי8 9 בפברואר 2014 בשעה 16:16 #

    קודם כל, לשאלתך מהסוף: כן!
    ושנית, רשומה מרגשת שגרמה לי לדמוע.. (מה חדש…)

    • טל 13 בפברואר 2014 בשעה 10:56 #

      לא, את נחמדה שזה משהו. 🙂

  6. מרים ברילינג 9 בפברואר 2014 בשעה 19:33 #

    מרגש מאד כל הכבוד על היוזמה
    שבוע טוב♥

    • טל 13 בפברואר 2014 בשעה 10:57 #

      תודה רבה ושבוע טוב גם לך. 🙂

  7. ktuma 10 בפברואר 2014 בשעה 10:28 #

    התרגשתי עד דמעות.
    יש לנו בקיבוץ בחורה צעירה שנישאה לא מזמן, שלמדה את שפת הסימנים.
    סתם כך כי התחשק לה.
    אותה אחת, היא מדריכה בחינוך הבלתי פורמאלי ונפגשת עם הילדים בבוקר לפני היציאה לבית הספר.
    מדי כמה ימים היא מלמדת את הילדים את שפת הסימנים.
    הם כבר שרו את השיר יונתן הקטן והבת שלי ידעה לשיר אותו בשפת הסימנים.
    העברתי לה את השיר שלך, ואולי באמת אני אבקש ממנה ללמד את הילדים.
    הבת שלי מרותקת למחשב מאז שהראיתי לה את זה, וכל ערב היא רואה את הסרטון לפחות פעם אחת.
    זה מרגש שאנשים מודעים ויודעים להעריך.
    יש לי הרבה כבוד לבית הספר שנתן את הבמה לשפת הסימנים.
    מרגש מאד.
    כבוד גדול לך ואני מהרשומה הזלתי דמעה, אז אני לא יכולה לתאר לעצמי כמה הייתי בוכה במעמד הזה.

    • טל 13 בפברואר 2014 בשעה 10:59 #

      תודה רבה. התגובה שלך שימחה אותי מאוד. באמת.

    • טל 13 בפברואר 2014 בשעה 11:02 #

      ועוד דבר, דווקא לגבי בית הספר – המורה הזו, יונית, היא פשוט מורה אחרת. שומעים הרבה על מורים שלא יודעים להתמודד עם סמארטפונים בכיתה או איך לרתום את הטכנולוגיה לטובת החומר הנלמד, אבל היא הקרינה את הסרטון על מסך ענק ישירות מהפייסבוק האישי שלה, ומהדברים שעלו בשיחה ביני לבין התלמידים התברר שזו לא הפעם הראשונים שהם צופים ביוטיוב במהלך שיעור.
      גם התגובה של המנהלת ושל שאר המורים (אחר כך, בחדר המורים) היו מחממות לב. באמת הרבה כבוד לבית הספר.

      • ktuma 13 בפברואר 2014 בשעה 16:43 #

        זה לא מובן מאליו בימים אלו שבית הספר יהיה כלכך מיוחד.
        גם אצלינו בבית הספר עשו כיתות חכמות (עם מקרן וחיבור למחשב) והשיעורים נהיו הרבה יותר ענייניים.
        אין מה לעשות גם בית הספר צריך לזרום עם הטכנולוגיה ויפה שיודעים להעצים את זה ולתת לטכנולוגיה את המקום הראוי לה.

  8. Michal Nave 10 בפברואר 2014 בשעה 15:52 #

    אכן זכות גדולה. לך ולהם!
    קשה לתאר במילים את שלל האיכויות של השפה הזאת, ומה יוצר המפגש איתה.
    נפלא להעביר את האמת שלך הלאה, ואכן זאת נראית לי תחילתה של דרך להגשים את הייעוד שלך (או אולי ייעוד נוסף). דרך שהצעד הראשון שלה הוא אמת, תמיד מרתקת.
    שוב ידידי, בהצלחה!

    • טל 13 בפברואר 2014 בשעה 11:04 #

      חן חן, יקירה. אני מאוד שמח שכל העניין הזה התרחש (כולל מה שאולי יקרה בעתיד בעקבותיו) – ועדיין תולה בך חלק גדול מה"אשמה"… 🙂

  9. תזזאטית 10 בפברואר 2014 בשעה 21:14 #

    אני גם לא טרחתי להתאפק, הדמעות יורדות , התרגשות גדולה , וחוויה מקסימה ומרגשת בהחלט!!
    ממש חושבת ללכת עם בעלי ובני ללמוד את השפה הזאת.. אולי פעם אצטרך אותה.. מתחילה לחשוב על זה ברצינות.. אולי אקח אתי את אחותי החירשת למחצה .. ונירתם כולנו.. חומר למחשבה!
    המשך הצלחה, ובעיני משמעות הייתה גם קודם, בכל מקרה !

    • טל 13 בפברואר 2014 בשעה 11:05 #

      תודה רבה, וכן – לכי ללמוד. עכשיו. הכי כיף ללמוד עם עוד מישהו (אני למדתי קורס אחד בלי אשתי ואחר כך קורס אחד איתה, וההבדל בין ללמוד עם אנשים חדשים וללמוד עם שותפ/ה שאפשר לתרגל איתו בבית או בסופרמרקט הוא עצום!).

  10. oferdub 17 בפברואר 2014 בשעה 4:24 #

    נראה שהסרטון הזה פתח לך פתח לפעילות בעלת משמעות הסברתית חשובה מאוד.
    משמח באמת 🙂

    • טל 17 בפברואר 2014 בשעה 11:11 #

      תודה. משמח זו לשון המעטה. 🙂

  11. דּוֹדָשְלָהּ 19 בפברואר 2014 בשעה 21:21 #

    וואו, נפלא!!! קראתי את זה כשעיניי דומעות. פשוט נפלא!

  12. ירון אליאסי 22 במרץ 2014 בשעה 8:21 #

    טל בוקר טוב,
    שמי ירון אליאסי אבא של שיר ואור,
    אני חייב ללמוד את שפת הסימנים לשיר ילד של אבא , יש לי "תרוץ " ממש טוב אם תסכים לשמוע.
    אני מקווה שתענה בחיוב לבקשתי זה ממש חשוב לי.
    תודה רבה מראש
    ירון
    0526755757
    yaronelyasi@gmail.com

  13. סיון 10 בספטמבר 2014 בשעה 22:31 #

    בזמן האחרון התחלתי להתעניין נורא בשפת הסימנים ואני מאוד מקווה שיום אחד תבוא גם לבית הספר שלי בראשון לציון (מקיף יא) ! זה יהיה ממש כיף, אני בטוחה שאני אהנה.

Trackbacks/Pingbacks

  1. לזרוח ולדעת ולגעת בהכל | רסיסי מילים - 17 באפריל 2014

    […] והקדישו אותה למורה, רותם (שבמקרה היא גם אחותה של יונית, המורה שהזמינה אותי להתארח בכיתה ב' בנתניה). נראה שהם למדו את הסימנים מן הסרטון שלי, שבמקור לא נועד […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s