התביעה הקטנה הראשונה שלי (או: בעל הבית המנוול מכה שנית, אבל הפעם אנחנו מכים בחזרה)

14 מאי

זה אחד הדברים הארוכים יותר שכתבתי בבלוג. אם אין לכם כוח לקרוא – וזה בסדר, כתבתי את זה בעיקר עבורי – תמצתתי כל הרשומה הנוכחית ל-29 מילים כאן. אבל אם בא לכם בכל זאת לקרוא את הסיפור המלא, אז הנה זה בא:

חלק 1: בעל הבית המנוול מכה שנית

ההתחלה של הסיפור די מביכה מבחינתנו, כי כל הבלאגן נולד משתי טעויות שאנחנו עשינו:

  1. האחת היא טעות שאשתי עשתה בעת חתימת חוזה השכירות של הדירה הקודמת בה גרנו. החוזה נחתם ל-12 חודשים, וזוגתי הייתה אמורה לתת 12 צ'קים של שכר דירה, אבל היא נתנה בטעות 13 צ'קים. קורה. טועים.
  2. ואחרי שגילינו שנפלה טעות והודענו לבעל הבית מספר פעמים שיש לו צ'ק מיותר – סמכנו עליו שלא יפקיד אותו. גם אחרי תקרית המזגן המקולקל בה בעל הבית הרוויח את התואר "מנוול", עדיין סמכנו עליו שלא יפקיד את הצ'ק שניתן לו בטעות – ולא ביטלנו אותו.
    נאיביים שכמונו.

וכך קרה שבשלהי חודש ספטמבר 2013, שלושה ימים אחרי שעזבנו את הדירה שלו ולמחרת היום בו החזרנו לו את המפתחות – בעל הבית המנוול פרע את הצ'ק ה-13, ובעצם שלשל לכיסו שכר דירה על חודש נוסף למרות שכבר לא גרנו בדירה.

.

הימים הם ימי חול המועד סוכות. מצאנו עצמנו עם מינוס בלתי צפוי בבנק ובעל הבית המנוול סירב להחזיר את הכסף. טען שהוא רוצה לוודא שהצ'ק הזה אכן מיותר, כלומר לבדוק עם הבנק שלו שהופקדו 13 צ'קים ולא 12, אבל את זה הוא יכול לעשות רק אחרי חול המועד כי הבנקאי החביב עליו בחופשת חג, ובקיצור סירב להחזיר את הכסף עד שיבדוק – אבל לא מיהר לבדוק. רק לאחר תום חופשת החג בבנק הוא התקשר אלי והכריז "חדשות טובות, בדקתי ובאמת מגיע לך כסף. מה פרטי החשבון שלך, אני אעשה לך העברה!"… נתתי לו את הפרטים וקיוויתי שבזה יסתיים הסיפור, אבל אז הוא אמר "טוב, אני מעביר לך את הכסף בחזרה חוץ מ-200 שקלים שאני לוקח לך, סימלי, על הנזקים שהשארתם בדירה".

אה, כן, אני צריך להסביר כאן עוד משהו:
בעל הבית המנוול טוען שהחזרנו לו את הדירה עם מיליון נזקים שגרמנו לה. אנחנו, כמובן, דוחים את טענותיו על הסף. אם יש נזקים בדירה – ואמרתי לו את זה שוב ושוב – אז או שהם היו שם לפני שנכנסנו וככאלה אינם באחריותנו, או שהם "בלאי סביר", שגם בחוזה השכירות מוגדר שהוא לא באחריות השוכרים. ממש כמו, נניח, מזגן שהתקלקל כי הוא פשוט עתיק יומין.
מה שמצחיק הוא שבעל הבית המנוול, ביום האחרון של חוזה השכירות, בחר מיוזמתו (ולמרות שסירבנו להודות באחריות על שום נזק) להחזיר לנו את צ'ק הביטחון, זה שנועד להגן עליו במקרה שדיירים גורמים לו נזק או חוב ונעלמים מבלי לשלם. הוא החזיר לנו את הצ'ק – ואנחנו קרענו אותו והשלכנו לפח.
ועכשיו, משנפל לידיו סכום כסף ששייך לנו, הוא החליט להשתמש ב-200 ש"ח "סמליים" מתוכו כדי שנשלם על רשימת נזקים הזויה שלטענתו הם באחריותנו…? מיותר לציין שאם היה בדירה ההיא אפילו צל צילו של נזק שנגרם באשמתנו, בוודאי שהיינו מקבלים את האחריות ומשלמים, כן? אבל היות ואני לא מיליונר ולא מוסד צדקה, אני לא מתכוון לשלם על שום נזק שאינו באחריותי, ולכן הודעתי לבעל הבית המנוול שאני דורש את מלוא הסכום שניתן בטעות ואף לא אגורה מתחתיו, אחרת נתראה בבית משפט. ככה אמרתי לו. אולי אפילו קצת הרמתי את הקול. טוב, צעקתי, בסדר.
הוא ענה בעצבים "אז לך לבית משפט!" – ושנינו ניתקנו זה לזה בפרצוף בו זמנית.

יומיים לאחר מכן הלכתי לקנות חלב בקיוסק שנמצא לא רחוק מהדירה החדשה ששכרנו. במקרה אותו קיוסק נמצא ליד בית משפט השלום בטבריה, המשמש גם כבית משפט איזורי לתביעות קטנות, אז "על הדרך" קפצתי והגשתי כתב תביעה נגד בעל הבית המנוול, בו ביקשתי מבית המשפט שיורה לו להחזיר את מלוא הסכום שניתן לו בטעות. לא ביקשתי פיצוי, לא עוגמת נפש, לא ניפחתי שום דבר מעבר לסכום המדויק שהיה כתוב על הצ'ק שניתן לו בטעות. הגשתי טפסים וצילומי הוכחות, שילמתי אגרה, קיבלתי מספר תיק תביעה קטנה – ק' ואני נגד מנוול – והלכתי הביתה עם החלב שלי. בית המשפט כבר יודיע לבעל הבית המנוול שנפתחה נגדו תביעה קטנה וידרוש ממנו להגיש כתב הגנה. עכשיו אני ממתין.

התביעה הקטנה הראשונה שלי

התביעה הקטנה הראשונה שלי

חלק 2: מאתיים שקלי המריבה

חלפו מספר שבועות מהגשת כתב התביעה. יום אחד קיבלתי SMS מבעל הבית המנוול, בו הוא מודיע לי שהוא ביצע העברה לחשבון שלי של הסכום-פחות-200, כפי שאמר לי בשיחת הטלפון האחרונה בינינו, וזאת בגלל הנזקים שלכאורה גרמנו לו בדירה. עוד אני מעכל את הבשורה המפתיעה ופתאום הגיע SMS נוסף – "אני אשקול את המשך הדרך". מקסים. בדקתי את חשבון הבנק שלי ואכן הסכום-פחות-200 הופיע שם. לעולם לא נדע האם הוא העביר לנו את הסכום בגלל שבית המשפט הודיע לו על התביעה הקטנה נגדו או שסתם התחשק לו להיות נחמד (ואז ראוי לתהות למה הוא חיכה מספר שבועות עד שהעביר את הכסף…).

אבל עכשיו הוא חייב לנו 200 ש"ח בלבד. התביעה הקטנה נגדו כבר קיימת. מה לעשות?
האם לוותר ולמשוך את התביעה? הרי לא באמת יש לנו חשק להתעסק עם בתי משפט עכשיו, ואולי בכל זאת אפשר לוותר על ה-200 האלה? ומצד שני, האם בכזאת קלות ניתן למנוול לנצל את הטעות שלנו ולקחת מאיתנו כסף שלא מגיע לו?

בכנות, מה אתם הייתם עושים?

בהחלטה שעוררה עלינו לא מעט ביקורת בקרב משפחה וחברים, החלטנו לעמוד על שלנו ולהילחם עד השקל האחרון. ניגשתי לבית המשפט – סליחה, הלכתי לקנות עוד חלב ועל הדרך קפצתי לבית המשפט – והגשתי בקשה רשמית להוריד את סכום התביעה מגובה הצ'ק לגובה של 200 שקלים. אני אומר לכם, הייתי מאוד נבוך כשהגשתי את הטופס.

חלפו עוד מספר שבועות. נקבע לנו תאריך לדיון בבית המשפט – ויום אחד הגיע בדואר כתב ההגנה של המנוול. אני זוכר שירדתי לזרוק את הזבל, הוצאתי את המעטפה מתיבת הדואר ואחזתי בה, סגורה, כל הדרך עד לפח ובחזרה לפתח הבניין. אז התיישבתי על המעקה – וקראתי.

.

במסמך בן שני עמודים מודפסים צפוף-צפוף, בעל הבית קודם כל מודה שניתן לו צ'ק אחד מיותר ושהוא נפרע בטעות – אבל הוא מתעקש שאת הפרש המאתיים הוא לא מוכן להחזיר בגלל רשימה ארוכה של נזקים שהשארנו לו בדירה, הכוללת את כל מה שציין כבר בעבר בטלפון פלוס כמה נזקים חדשים שבדה במרוצת הזמן. הוא סיפר גם שהבת שלו עברה תאונת דרכים – שזה לא נעים אבל גם לא רלוונטי – ואת הכל הוא תיבל בציטוטים שאני כביכול אמרתי. איומים, לכאורה. אני! איומים!
ויש עוד: בכתב ההגנה הוא גם טוען שהשארנו חוב לעיריית טבריה ושהוא נאלץ לשלם אותו מכיסו (שקר שקל להפריך בעזרת נפנוף קליל של הקבלות שיש בידי, המוכיחות ששילמנו הכל), ולסיום הוא טוען שאני מנסה לנקום בו ושההתנהגות שלי היא – בחיי, זו מילה שהוא השתמש בה – נכלולית. אני מודה, פה כבר פרצתי בצחוק גדול.

מתוך כתב ההגנה של בעל הבית המנוול

הפיסקה המסכמת מתוך כתב ההגנה שלו

ועכשיו… שוב לחכות. על פי הליכי תביעות קטנות אין לי אפשרות להגיב בכתב על כתב ההגנה אלא רק להמתין לדיון בבית המשפט ולומר שם את דבריי. אז שיננתי לי נאום תגובה קצר, בררתי את המילים, התרכזתי בעיקר והשמטתי את הטפל. התכוננתי היטב, כדי שאוכל להתנסח כמה שיותר בבהירות ברגע האמת ולהקטין את הגמגומים וה"אהה…" למינימום. חיכיתי לדיון בקוצר רוח – יותר משבעה חודשים! – עד שסוף סוף, בשבוע שעבר, הגיע היום.

חלק 3: אובג'קשן, כבוד השופטת

בוקר, בית משפט השלום בטבריה. הגיע מועד הדיון.

ק' ואני (להלן: התובעים) הגענו מוקדם וראינו את בעל הבית המנוול (להלן: הנתבע) ממתין בחוץ כשבידיו ערימת ניירות נתונה בתוך ניילון מרופט של קלסרים. נחמד. עושה רושם שהוא התכונן. אבל אז שלפתי את הקלסר האדום והמבהיק שלי, ובו מסודרים כל המסמכים וההוכחות. כן, חביבי, גם אני התכוננתי.

לא החלפנו אף מילה, אפילו לא מבט. נכנסנו לאולם הדיונים בשקט מתוח – וחיכינו. סיכמתי מראש עם ק' שאני אייצג את שנינו, וגם אמרתי לה שאני לא מתכוון לדבר הרבה אלא לתת לו, לנתבע, לדבר כמה שיותר. הייתה לי הרגשה שהוא כבר יכרה לעצמו את הבור.

השופטת נכנסה לאולם בצעדים מהירים, התעלמה לחלוטין מאיתנו התובעים, פנתה ישירות לנתבע ואמרה לו שהיא לא מבינה את טענת ההגנה שלו. כצפוי, הוא התחיל שוב לספר סיפורים ארוכים ונפלאים שלא קשורים לכלום, ובשלב מסוים אף שלף תמונות וטען שאלה חלק מן הנזקים. היה לא קל להתאפק למשמע בליל הקשקושים שהוא תיאר שם, אבל לא התפרצתי לדבריו אלא חיכיתי בסבלנות לתורי.

כשסוף סוף פנתה אלי השופטת, אמרתי שכל נזק שעליו מדבר הנתבע הוא אחד משלושה: או שקרי (וכאן עצרתי לרגע כדי לוודא שהבחורה הנחמדה שמקלידה את הפרוטוקול מוסיפה את המילה הזו), או היה בדירה טרם כניסתנו ועל כן נותר שם בעת שיצאנו, או שקרה כתוצאה משימוש סביר ולכן מותר על פי תנאי החוזה. כמו כן למטרת כיסוי נזקים נועד צ'ק ביטחון שהוחזר לנו במעמד החזרת המפתח, ולכן אין שום סיבה שהנתבע ישתמש בכסף שניתן לו בטעות למטרה הזו. זה היה הדבר היחיד שיצא לי לומר מתוך הנאום שהכנתי מראש. כצפוי, זה רק הרגיז את הנתבע שהתחיל שוב להפליג בסיפורים – ק' כבר התקשתה להסתיר את הגיחוכים – אבל לשמחתי השופטת עצרה אותו במהרה, לא לפני שקלטתי אותה ממלמלת "יש לך פגם בהגנה שם, אבל בסדר, נו, תסיים."

ואז הוא טען שלא רק נזקים השארנו לו בדירה, אלא גם חשבונות שלא פרענו והוא נאלץ לשלם מכיסו. אמר שיש לו קבלות להציג, אז אמרתי שגם לי יש קבלות שמוכיחות ששילמתי. אבל השופטת אפילו לא ביקשה לראות. חבל, השקעתי בניילונים והכל.

אחרי עוד כמה שאלות הבהרה, השופטת הודיעה שפסק הדין יינתן בימים הקרובים וסיימה את הדיון. יצאנו מבית המשפט כשאנחנו מרגישים מנצחים. עבורנו, אם זה לא היה ברור עד עכשיו, העניין הוא לא מאתיים שקלים. יהיה מה שיהיה עכשיו, אנחנו עמדנו על שלנו. זה מה שחשוב לנו.

חלק 4: טעם הניצחון

פסק הדין שהגיע בדואר משתרע על פני שלושה עמודים(!), ומה שחשוב מופיע בסוף:

פסק הדין

מתוך פסק הדין

הידד! הנתבע (בעל הבית המנוול) מחוייב להשיב לתובעים (אנחנו!) את יתרת סכום הצ'ק שניתן לו בטעות וכמו כן הוא מחוייב לשלם את הוצאות המשפט, כך שבסה"כ עליו לשלם אפילו יותר ממאתיים שקלי המריבה ההם…

באותו ערב החלטנו לחגוג באופן ספונטני: יצאנו מהבית עם הילדים, קנינו פיצה ושתיה קלה ונסענו אל הדירה ההיא. התיישבנו על הרצפה בכניסה לבניין, בשטח ציבורי שמותר לכל אדם להימצא בו, ואכלנו שם ארוחת ערב. שכנים נכנסו ויצאו והביטו בנו בתימהון, אבל לנו לא היה אכפת. להם זה נראה מוזר, לנו זה נראה הגיוני. סמלי, אפילו. וכשיהונתן שאל בפה מלא פיצה "למה באנו לבית הישן?" – ענינו לו שפשוט באנו לכאן פעם אחרונה כדי להגיד שלום כמו שצריך.

ואז ק' ואני השקנו כוסות פלסטיק מלאות תה קר וחייכנו זה לזו. לכל אורך הדרך לא היה ספק שאנחנו צודקים, אבל כמה טוב לקבל אישור רשמי. ניצחנו אותו. ניצחנו את המנוול.

פיצת ניצחון

לניצחון הזה היה טעם של פיצה עם זיתים. טעים!

מודעות פרסומת

22 תגובות to “התביעה הקטנה הראשונה שלי (או: בעל הבית המנוול מכה שנית, אבל הפעם אנחנו מכים בחזרה)”

  1. ע נ נ ת 14 במאי 2014 בשעה 20:01 #

    הוא באמת מנוול.
    כל הכבוד לכם שעמדתם על שלכם, שקבלתם את המגיע לכם – ושהתנהלתם לאורך כל הדרך באחריות ובחכמה.

    • טל 14 במאי 2014 בשעה 21:26 #

      תודה רבה. 🙂

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 14 במאי 2014 בשעה 20:14 #

    טל טל, נהניתי לקרוא הכל וזה לא היה כל כך ארוך כמו ההקדמה שלך.
    ולגופו של עניין – כל הכבוד לכם שלא ויתרתם לו על שקל!
    אנשים עושים סיפור מתביעות, בתי משפט וכו' אבל –
    בשביל זה יש בית משפט – לעשות צדק ולתת את הדין למי שמגיע לו.
    זה עניין עקרוני, לא בהכרח כספי.
    הייתם הוגנים לאורך כל הדרך ואהבתי את בחירתכם לחגיגת הניצחון הסמלית.
    אלופים, כל הכבוד! 🙂
    לין

    • טל 14 במאי 2014 בשעה 21:32 #

      תודה, לין לין. האמת שתביעות ובתי משפט זה באמת קצת סיפור, אבל כשאין דרך אחרת ליישב סכסוכים – זה דווקא לא כל כך נורא. האמת שהחלב הזה שקניתי בקיוסק היה נורא יקר בעיני. אולי אתבע את הקיוסק…? 🙂

  3. חתולי8 14 במאי 2014 בשעה 21:07 #

    איזה מזל שאתה קונה חלב!!
    אז באמת הרשומה לא ארוכה כ"כ ומאד מעניינת.
    אני בהחלט גאה בכם!!
    (עכשיו תוסיף את האות ק' בכותרת של חלק שלוש).
    🙂

    • טל 14 במאי 2014 בשעה 21:34 #

      תודה רבה, ותודה על התיקון. אם כבר לפספס אות, שתהיה ק'. 🙂

  4. motior 15 במאי 2014 בשעה 7:42 #

    כל הכבוד לכם וטוב לדעת שיש צדק בישראל.
    גם אנחנו צריכים לתבוע מישהו ועוד לא עשינו את זה…

    • טל 15 במאי 2014 בשעה 16:10 #

      אם אתם בטוחים בצדקתכם ובטוחים שגם עין אובייקטיבית של בית המשפט תראה את זה כך, אין סיבה לא ללכת על זה. לכו על זה.

  5. חוטהשני 15 במאי 2014 בשעה 11:55 #

    כל הכבוד שעמדת על העיקרון. לדעתי השופטת היתה לצדכם בעיקר בגלל שלא נפחתם את התביעה.
    אני חושבת שאני הייתי מוותרת מראש על כל העניין – אבל בהחלט הגיע למנוול…

    • טל 15 במאי 2014 בשעה 16:08 #

      כשתכננו להגיש תביעה קטנה קראתי קצת באינטרנט ומצאתי איפה טיפ שבו מישהו כתב שדרישה לפיצויי ״עוגמת נפש״ עלולה לפגוע בסיכויי התביעה. אז נכון שחווינו עוגמת נפש, אבל בחרנו לבקש בדיוק את הסכום שנלקח מאיתנו ולא שקל יותר. ממילא מה שחשוב לנו באמת היה העיקרון.

  6. yara113 15 במאי 2014 בשעה 15:01 #

    מי שלא נלחם, מפסיד במערכה. זה לא נעים אבל לפעמים אין ברירה.

    • טל 15 במאי 2014 בשעה 16:09 #

      התהליך באמת היה לא כל כך נעים, אבל הניצחון בו היה נעים מאוד. 🙂

  7. ImaShel 15 במאי 2014 בשעה 15:34 #

    אני כנראה הייתי מוותרת על המאתיים שקל (יש לי הוכחות) אבל כל הכבוד לך…

    • טל 15 במאי 2014 בשעה 17:33 #

      יכול להיות שלא הייתי פותח תביעה קטנה על 200 ש"ח. אני לא יודע, אולי. זו שאלה טובה.
      אבל כאשר הגשתי את כתב התביעה, הסכום לא היה 200 אלא גובה צ'ק שכר דירה מלא. רק אחר כך הוא החזיר לנו חלק מהסכום – ומאחר והתביעה כבר הייתה קיימת, בחרתי להמשיך אותה ועדכנתי את סכום התביעה (במקום למשוך אותה).

  8. תזזאטית 15 במאי 2014 בשעה 22:42 #

    כל הכבוד שלא ויתרתם, זה עקרוני וידוע שדין פרוטה כדיו מאה 🙂
    שמחה שבשבילכם 🙂

  9. צוף 16 במאי 2014 בשעה 0:08 #

    איזה כיף שיש סוף טוב לסיפור .ונקווה ש"חינכתם" את ה"מנווול" והוא יחשוש קצת יותר להתנכל לדיירים הבאים. שאפו !

  10. oferdub 16 במאי 2014 בשעה 8:04 #

    טוב שהתעקשת לתבוע. מקווה שהכסף יוחזר בלי עיכובים מוגזמים.
    מזכיר לי כמה חוויות דומות, שנגמרו ממש טוב מבחינתי.

    סופ"ש מהנה, ידידי 🙂

    • טל 25 ביוני 2014 בשעה 10:04 #

      תודה רבה, ידידי. אכן, הכסף הוחזר (כולל הוצאות משפט) בדיוק ביום האחרון לתקופה שננקבה בפסק הדין. 🙂

  11. shlomialper 18 במאי 2014 בשעה 11:21 #

    נחמד לשמוע שהצדק יצא לאור. יש כל כך הרבה מקרים של עיוותי צדק מהסוג הזה שבגלל שמדובר ב"כסף קטן" לאנשים אין כוח להלחם על שלהם וכך אנשים נבזים מרוויחים.
    מקווה שזה ילמד את בעל הבית לקח ויעזור גם לדיירים העתידיים.

  12. eitanel 23 ביוני 2014 בשעה 15:43 #

    נתקלתי במקרה בפוסט ותחושת האזרח הקטן שלא ויתר משכה אותי לקרוא. איזה יופי שדון קישוט מנצח גם הוא מדי פעם. כל הכבוד על התיקון הקטן לעולם!

    • טל 25 ביוני 2014 בשעה 10:05 #

      תודה רבה. 🙂

  13. שחף 24 באוגוסט 2015 בשעה 15:15 #

    כל הכבוד לכם ,קראתי את כל הסיפור שקרה לכם עם בעל הבית הנוכל , אני גאה בכם שהצלחתם להפיל אותו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s