בלוג אקשן דיי 2014 – אי שיוויון

16 אוק

בלוג אקשן דיי 2014בלוג אקשן דיי (Blog Action Day) הוא יום אחד בשנה בו בלוגרים מכל העולם מוזמנים להשתתף בדיון עולמי בנושא מרכזי אחד, מאיכות סביבה והתחממות גלובלית עד מים וזכויות אדם. כך, כאשר בלוגרים ממדינות שונות, בשפות שונות, בעלי תחומי עניין מגוונים, כותבים בבלוגים שלהם על הנושא, מגיבים, משתפים דעות ורעיונות עם חברים ומכרים, נוצר דיון גלובלי עצום ומרתק שיכול להביא להעלאת מודעות לבעיות, רעיונות ופתרונות יצירתיים, גיוס תרומות למטרות חשובות ועידוד לפעילות אקטיבית חיובית להשגת מטרות אלה.

בלוג אקשן דיי 2014 מתקיים היום, ב-16 באוקטובר, והנושא המרכזי השנה הוא אי שיוויון. ומה, חסרים רעיונות לכתיבה על אי שיוויון בחברה הישראלית?

אז מכיוון שממש היום מאות בלוגרים ברחבי העולם מפרסמים בבלוגיהם רשומות העוסקות באי שיוויון מנקודות מבט שונות (ובשפות שונות), ולמרות שבישראל פחות מכירים את בלוג אקשן דיי (ובתפוז בכלל שכחו ממנו, כצפוי) – החלטתי להשתתף גם אני.

ישבתי וחשבתי. האם לספר על ההתמודדות של ילד בעל לקות שמיעה בעולם שאמנם מונגש היום יותר מבעבר, אבל עדיין לא לגמרי שם. הפסטיגל למשל – אם נשים רגע בצד את הסערה סביב התכנים שלו – עדיין לא מתאים לילדים בעלי לקויות שמיעה. ולא רק הפסטיגל אלא גם מופעים אחרים, ולא רק ללקויי שמיעה אלא לבעלי מוגבלויות נוספות.

ואולי אספר על כך שבביקור האחרון שלנו ברוסיה, בקיץ האחרון, ביקרנו בשתי ערים גדולות: באחת, ניז'ני טאגיל, היה קשה להתעלם מקיומן של מדרגות מפוארות בכניסה לכמעט כל חנות. כל גרם מדרגות כזה מושקע ומסודר ונקי, אבל גם מונע כניסה של בעלי כסאות גלגלים. לעומת זאת בעיר האחרת בה ביקרנו, טיומן, כמעט בכל חנות הייתה רמפה.

ואם כבר הזכרתי כסאות גלגלים, אז אני יכול גם לספר שכחלק מפעילות פורום הורים לילדים מיוחדים טבריה, שאני נמנה על חבריו, אחת המטרות החשובות השנה הייתה הנגשת גן "אורן" – גן לילדים עם צרכים מיוחדים שלא היה מונגש עד כה. אחד הילדים שבו לא מסוגל ללכת בכוחות עצמו ומתנייד בכיסא גלגלים, אבל בכניסה לגן יש 20 מדרגות… אז זה אמנם לקח המון זמן וההישג עדיין לא הושלם לחלוטין, אבל היום יש משטח משופע בכניסה לגן.

ועוד נושאים עלו בראשי כשחשבתי על מה לכתוב, אבל לא ידעתי במה להתמקד. ואז, במקרה, ידידה הדביקה לי קישור על קיר הפייסבוק. קראתי אותו והתעצבנתי. יכול להיות שגם אתם נתקלתם בו. זהו סטטוס שמדבר על אי שיוויון הזדמנויות בעבודה, על גבר לקוי שמיעה שמחפש עבודה ולא מצליח לעבור את שלב הראיון הטלפוני. אני תוהה האם בעוד כמה שנים, כשיהונתן יגדל ויחפש עבודה, גם הוא ייתקל בחומות דומות. או אולי עד אז כבר נהיה פתוחים יותר? סובלניים יותר? חכמים יותר?

הלוואי.

(למקרה שכותבת הסטטוס תרצה למחוק אותו בעתיד או לשנות את הגדרות הפרטיות, מחקתי פרטים מזהים. אם מישהו יכול/רוצה לעזור, אנא הקליקו על הקישור לסטטוס המקורי)

אנא חברים , תשומת ליבכם בבקשה .
זה לא פוסט על דעאש או על ברלין ..
אבל בהחלט לא רחוק מזה .. תיכף תבינו .
אתמול .. היה עוד יום כמו שאר הימים ..עבודה .. ישיבות … ילדים (יש הרבה .. )
בעודי יושבת בישיבת עבודה ..פונה אליי אחד הנוכחים (השמות והפרטים במערכת לבקשתו . לצורך העניין נקרא לו א' ).
"את מכירה אותי מיכל הרבה שנים .. אני ללא עבודה כבר ארבעה חודשים .. היו קיצוצים בחברה . שלחו אותי ועוד כמה עשרות הביתה"
עד כאן .. נשמע נורמטיבי למדיי ..
אז כמה מילים על א' לפניי שנמשיך ..
תושב הצפון ,בן 42 .אבא לשני ילדים .
מהנדס מחשבים
שירת בחיל אויר ביחידת מחשבים .
פיתח מודמים סלולרים
פיתח מערכות מל"ח.
פיתח מערכות טיסה
מנתח מערכות מידע
אה … ו פיתח שלשה פטנטים .
(מוכשר משהו … ).. רק דבר אחד קטן ..
א' הוא כבד שמיעה (היינו לא שומע !!! )
טוב , נחזור לענייננו ..

אני שואלת את א';
" תגיד,זומנת לראיון עבודה כלשהו ???? … "
א' : בהחלט ! ראיון טלפוני . (מוכר לכם ?)
אבל לא הצלחתי לעבור את השלב הראשון.
למה ???? שאלתי .
כי אני לא יכול לדבר בטלפון !!!..
אז אישתי הסבירה למראיינת שאשמח להפגש באופן אישי .
ומה הבעיה לתאם פגישה אישית ?שאלתי ,
לא עזרו התחנונים .. אישתי הסבירה להם בעלי לא שומע אבל הוא מוכשר . אינטליגנט , בעל רקורד מרשים.
הלו ????
לא רלוונטי . שלום !.
אבל .. אל תנתקו בבקשה .. רק תנו לו הזדמנות …. (ניתוק ).ושוב ושוב…
מה אני אגיד לכם ..באותו הרגע הרגשתי דקירה בלב .. איך הגענו למקום הזה ??
אנחנו כחברה . מהפכות חברתיות ? מע"מ 0 ? כן יורדים לברלין .. לא יורדים לברלין .. תעשו טובה אנשים . .. בדברים האלו אנחנו נמדדים כחברה . כעם . כמדינה .
אז מה אני מבקשת מכם הבוקר :
ככה .. שתפו את הפוסט הזה . אוליי יגיע לאזניים אנושיות . אם יש לכם חברים בהייטק ..(רצוי בצפון) אז בבקשה !.
את הנייד של אישתו של א' אני (כותבת הסטטוס) אעביר לכל פנייה רלוונטית .. הוא לא רצה להיחשף בשביל שלא ירחמו עליו !!!!!
אפשר גם לשלוח לי סמס … ב (מספר הטלפון של כותבת הסטטוס).
רק אל תטרקו את הטלפון בפנים .
תבורכו .

 

מודעות פרסומת

6 תגובות to “בלוג אקשן דיי 2014 – אי שיוויון”

  1. yara113 16 באוקטובר 2014 בשעה 8:10 #

    המדינה ממש לא נותנת הזדמנויות, רוצה רק "בריאים", עשירים צעירים וטייקונים, כל השאר……….
    ואחר כך יש לה השגות מדוע עוזבים את המדינה.
    הכל כאן שקר אחד גדול,
    וכך זה ימשך עד שלא יוחלף הדיסקט. כל אחד עשוי להיפגע.
    ולצעירים זה ממש לא חשוב. "לי זה לא יקרה"
    חינוך מתחיל מגיל אפס אבל אין כאן חינוך. או אין רצון לחנך. יש רצון לעשיית כסף קל, לגנוב, לעשוק את האזרחים כדי שיושבי הכורסאות יטבעו בכסף.
    זה השיוויון כאן.
    יום עצוב למי שהקימו את המדיה וקיוו שיהיה כאן טוב יותר.

  2. תזזאטית 16 באוקטובר 2014 בשעה 10:29 #

    רשומה חשובה , תודה !

  3. ע נ נ ת 16 באוקטובר 2014 בשעה 18:59 #

    רשימה חשובה ומעניינת.
    בנוגע להנגשה – אני חייבת לומר שבכפר סבא לאחרונה דווקא ראיתי שיפור: הנגישו את סניף הביטוח הלאומי לפני 3 שנים בערך, את העיריה ועוד כמה דברים חשובים; וגם שמו כמה "רמזורים" שנועדו לעיוורים (שיתקתקו במקצב שונה לפי צבע האור)
    יחד עם זאת, המודעות לנושא בארץ – ויותר מזה, האכפתיות – הן ממש נמוכות.
    קראתי את סיפורו של מחפש העבודה החרש, וזה באמת עצוב. אבל במקצוע שלנו (כן, גם אני במחשבים) אנשים בני 40+ נחשבים "זקנים", וקשה להם למצוא עבודה גם אם אין להם מוגבלות כלשהי.

    • טל 1 בנובמבר 2014 בשעה 23:43 #

      …ועוד כאלה שגרים בצפון, שבו יש ביקוש נמוך מאוד לעובדים בתחום הזה (מניסיון).
      כן, הסיפור הזה עצוב ומתסכל מהרבה בחינות. חבל.

  4. בצלאל 16 באוקטובר 2014 בשעה 23:11 #

    כל הכבוד שאתה זוכר ומניף את הדגל מעל ימי הקהילה החברתיים האלה.
    אני גאה בך.

    בישראל יש התקדמות בשנים האחרונות מצד החקיקה בתחום ההנגשה והשיוויון לאנשים עם מוגבלויות, אבל היישום שלהם בשטח חלקי והאכיפה חלקית עוד יותר.

    מעניין אותי מה אתה חושב על החוק החדש שמחייב כל חברה שיש לה מעל 100 עובדים להעסיק לפחות 2% מהם בעלי מוגבלות.

    • טל 1 בנובמבר 2014 בשעה 23:46 #

      בהתחלה שמחתי, אחר כך קצת נעלבתי, אחר כך שוב שמחתי, ואני לא כל כך יודע מה אני עכשיו. אני חושב שהבעיה היא פחות בבורות של המעסיקים, שלא יודעים שעובדים בעלי מוגבלות יכולים להיות מוצלחים לא פחות מעובדים אחרים – ויותר בחוסר מודעות ובחינוך. אני מקווה שעם הזמן יהיה שיפור ביישום ובאכיפה של החוקים האלה, עד למצב שבו כבר בכלל לא נצטרך אותם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: