ארכיון | ינואר, 2015

שנה לילד

22 ינו

שנה מלאה לסרטון ילד של אבא בשפת הסימנים.

היום לפני שנה לחצתי על Upload ולא היה לי מושג מה עומד לקרות. לו ידעתי, אני נשבע שהייתי מתגלח לפני שהצבתי את המצלמה בתוך ארון הבגדים בחדר של הילדים ונעמדתי מולה…

חשבתי לציין את היום הזה בבלוג, אבל אני בעצם לא כל כך יודע מה לכתוב. הרי את הכל כבר אמרתי בכל כך הרבה הזדמנויות: שאני אסיר תודה על כל צפייה (115,000 נכון לרגע כתיבת שורות אלה, וזה רק בערוץ שלי, לא כולל בערוץ של מוקי ובעמוד הפייסבוק של ישראל היום); שבחלומותיי הפרועים ביותר לא דמיינתי שבעקבותיו אגיע להרצות בבתי ספר על שפת סימנים לילדים ולמורים, שאתראיין לעיתונות ולרדיו ואתרום ולו מעט להעלאת המודעות לשפת סימנים; שבזכותו הצטרפתי אל פורום הורים לילדים מיוחדים בטבריה ואני מסייע לקדם דברים משמעותיים עבור ילדים עם מוגבלויות מכל מיני סוגים; שאני עדיין מקבל תגובות וסרטונים בהם ילדים מסמנים את השיר על פי הסימנים שלי – אחד מהם קיבלתי ממש הערב והתרגשתי כמו בפעם הראשונה – שאני עדיין בהלם שאנשים מזהים אותי ברחוב כאילו הייתי סלב אמיתי; ובקיצור, שסרטון קטן שהכנתי ליהונתן יהפוך את חיי על פיהם, פשוטו כמשמעו (ואת הדבר הכי חשוב שעומד לקרות אני רוצה לספר כאן בבלוג ברשומה נפרדת. בקרוב).

יא אללה, איזו הרפתקה משוגעת.

אז אני רק אגיד, שוב, תודה. ואתם בכלל לא מבינים כמה אני מרגיש שזה לא מספיק.

 

"עוגיות בצורת מקלות"

11 ינו

יהונתן הוא ילד לא רגיל מהרבה בחינות. אחת מהן היא שהוא לא אוהב מתוק. לא שוקולד, לא ופלים, לא עוגיות… ולמרות שלפעמים הוא עוזר לי לאפות דברים טעימים, הוא לא הסכים לאכול שום דבר. אולי רק לטעום ביס בהתחלה, אבל זהו. יום אחד עלה בדעתי שאולי הוא פשוט ילד של מלוח ולא מתוק, אז ניסיתי להכין לו עוגיות בסגנון עבאדי לפי מתכון שמצאתי באינטרנט. והוא אהב. הו, ועוד איך! למעשה, זה בערך הדבר היחיד שאני אופה ושהוא מסכים לאכול. אמרתי "מסכים לאכול"? התכוונתי "טוחן אותן בהיסטריה ומכריח אותי להכין עוד בכל יומיים."

עם הזמן התברר שלא נוח לו (ולמיכל, שותפתו לדבר עבירה) לאחוז ולנגוס בעוגיות כשהן בצורת עיגול, אז התחלתי להכין אותן בצורת מקלות. ככה יהונתן קורא להן עכשיו – עוגיות בצורת מקלות. הוא לוקח אותן לגן, לנסיעות באוטו, מנשנש מול הטלוויזיה בין הארוחות… לא העוגיות הכי מלהיבות שהכנתי בחיי, הן בטעם והן במראה, אבל אין דבר שמסב לי נחת יותר מלראות את הבן שלי אוכל משהו שאפיתי לו.

אם לא מספיק שזה קל להכנה והפרודוקטים כמעט תמיד במזווה – זה גם טבעוני. ומכיוון שצריך להכין אותן אחת-אחת (לגלגל לנקניק בצק ולסדר בתבנית), זה משמש עבורי מעין מנוחה בסוף יום עבודה, כשהאצבעות עובדות אוטומטית והמוח מתרוקן מטרדות היום. לפעמים אני אוהב להכין אותן בזמן שאני צופה בטלוויזיה, וכך אני מודד את זמן ההכנה: שני פרקים של משפחה מודרנית – והעוגיות מנוקנקות ונכנסות לתנור. פרק אחד של המפץ הגדול – והעוגיות מוכנות. עוד פרק של המפץ – אפשר לאכול!

10890678_1533289816922435_1623215112_n

המתכון שלהלן מבוסס על המתכון של טולטולים שהתפרסם ב-xnet עם כמה שינויים שלי:

הפרודוקטים (למיליון עוגיות בצורת מקלות שמתחסלות מהר מאוד):
3 כוסות קמח רגיל (או 2 כוסות קמח רגיל + 1 כוס קמח מלא)
1-2 כפיות מלח גס
1 כף גדושה טחינה גולמית
2 כפות מיץ לימון
חצי כוס שמן קנולה
1 כוס מים רותחים
1-2 כפות שומשום (לא חובה)

אופן ההכנה:
שמים את כל הפרודוקטים בקערה. בהתחלה מערבבים עם כף (זהירות, חם!) ואחר כך לשים ביד עד לקבלת גוש בצק אחיד. אם הוא שמנוני מדי, מוסיפים טיפה קמח. אם הוא יבש מדי, מוסיפים קצת מים – עד שמגיעים למרקם של בצק נעים ונוח ל"ניקנוק".

וזהו!

מחממים תנור ל-180 מעלות, לוקחים קצת בצק, מגלגלים לנקניקונים דקיקים ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. לפעמים אני מפזר מעט מלח גס או שומשום מלמעלה, אבל בדרך כלל הולך על נטורל. אגב, אם אתם בכל זאת מעוניינים בצורה של עוגיות עבאדי, פשוט נקנקו אותם קצת יותר עבים וחברו את שני הקצוות ליצירת עיגול.

אפשר לצופף אותן כי הן לא תופחות כלל, ואם מצופפים כמו שצריך אז מספיקות שתי תבניות שאפשר לאפות בבת אחת בטורבו. אופים בערך 20-25 דקות, עד שהן מקבלות צבע נחמד. גם אם הן קצת יותר שזופות בשוליים מאשר במרכזן – זה בסדר. מקסימום תנו להן עוד שתיים או שלוש דקות בתנור.

להגיש בטמפרטורת החדר. לשמור בקופסה אטומה. להחביא מיהונתן. בתיאבון!

טארט תותים ושוקולד

4 ינו

טארט תותים ושוקולדלפני כמה שבועות זוגתי התעופפה לה לחופשה קצרה ברומא, במסגרת טיול נשים מטעם מקום העבודה שלה. רגע לפני שהמריאה, הספקתי לספר לה שחומר הגלם הבא בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה הוא תותים, אז כשהיא טיילה לה בפיאצות של איטליה היא שלחה לי תמונות של מטעמים מקומיים כדי לעורר בי השראה – ובין היתר גם נכנסה לחנות שהציעה מגוון עצום של דברים שעשויים מתותים. שוקולדים, ליקרים, ריבות… הכל מהאדום-אדום הזה. תראו!

DSC00384הטארט שלהלן מבוסס באופן רופף למדי על תמונה של עוגה שזוגתי אכלה ברומא ומכיל כמה פרודוקטים שהגיעו איתה במזוודה, אבל אפשר להכין אותו גם עם פרודוקטים כחול-לבן. התוצאה הסופית היא טארט רך וטעים שמזכיר קצת ממולדה, שמוגש עם רוטב תותים טריים בצד כדי לעקוץ בחמצמצות, וכשאני עושה בו ביס ועוצם עיניים – אני מדמיין לעצמי רחוב איטלקי עם איזו מזרקת מים וסביבה כמה, אה, פיצות משפחתיות וערימות של ספגטי.

טוב, מאיפה לי לדעת, בחיים לא הייתי באיטליה.

רגע לפני המתכון – אתם מוכרחים לראות אילו מתכונים תותיים נהדרים הכינו החודש יתר משתתפי הפרוייקט. זהירות, המון ורוד בקישור הזה!

טארט תותים ושוקולד

הפרודוקטים (לתבנית פאי עגולה בגודל 24. אני השתמשתי בתבנית מרובעת ונשארו לי עודפים מהבצק ומהמלית, אז הכנתי עוד עוד עוגה קטנטנה בנפרד…):

DSC00393בצק פריך:
100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
1.5 כוסות קמח
1 כף קקאו
1 כף סוכר
קורט מלח
2-3 כפות מים קרים

מלית:
250 גרם גבינת שמנת 30%
1 כפית תמצית וניל
1/2 כוס סוכר
2 ביצים
3/4 כוס ריבת תות

גנאש:
100 גרם שוקולד מריר
100 מ"ל שמנת מתוקה
2-3 כפות ליקר תות (לא חובה)

רוטב תותים:
500 גרם תותים טריים (סלסלה)
1/4 כוס סוכר
1 כף לימונצ'לו (או מיץ לימון)

אופן ההכנה:

1. מתחילים בבצק הפריך: שמים בקערה את כל הפרודוקטים חוץ מהמים הקרים ולשים עד שמתקבלים פירורי בצק. הם לא מתאחדים לגוש, אבל בשביל זה יש לנו את המים – קודם שמים 2 כפות מים קרים ולשים קצת, ואם יש צורך מוסיפים עוד כף מים קרים. אמור להתקבל גוש בצק שהתאחד רק בקושי ואתם אומרים לעצמכם "בוא'נה, זה בחיים לא יתרדד לי!"

2. מרדדים את הבצק בין שני ניירות אפייה עד שהוא מספיק גדול כדי להיכנס לתבנית ואז מרדדים עוד קצת כדי שיספיק לנו לרפד גם את השוליים שלה. מעבירים בזהירות את יריעת הבצק אל תבנית האפייה ומצמידים בעזרת האצבעות את הבצק לתחתיתה ולשולי התבנית. לא נורא אם הבצק נקרע קצת או אם פתאום חסר באיזו פינה – אפשר לסתום את החורים עם עוד קצת בצק. ממילא הכל יתכסה עוד רגע במלית ואף אחד לא ישים לב לשום טלאי.

3. דוקרים את הבצק עם מזלג בתחתיתו ותוחבים את התבנית לפריזר לכמה דקות.

4. מחממים תנור לטמפרטורה של 180 מעלות, ומכניסים אליו את התבנית ישירות מהפריזר.

DSC003865. בינתיים מכינים את המלית: בקערה נפרדת טורפים את גבינת השמנת עם תמצית הוניל והסוכר עד לתערובת חלקה. מוסיפים ביצה אחת וטורפים עד שהיא נבלעת בתערובת, ואז מוסיפים ביצה שניה וטורפים עד שגם היא נבלעת בתערובת. מוסיפים את ריבת התות (שמתי 3/4 כוס כי התקמצנתי על ריבת התותים המעולה שקיבלתי מרומא, אז תרגישו חופשי לשים גם כוס שלמה של ריבת תותים מקומית) – וטורפים עד שמתקבלת תערובת ורדרדה ומאוד נוזלית.

6. אחרי עשר דקות שבהן הבצק נאפה בתנור, מוציאים את התבנית, שופכים את המלית על הבצק (לא עד הסוף! תשאירו קצת מקום לגנאש!) ומחזירים לתנור לעוד כ-20 דקות אפייה.

DSC003907. מוציאים מהתנור, קולטים שהמלית התנפחה באפייה, מתחילים לדאוג שלא יהיה איפה לשים את הגנאש, אבל אז מצננים לטמפרטורת החדר ורואים שהמלית התכווצה בחזרה ועכשיו כבר יש מקום לגנאש.

8. מכינים גנאש לציפוי: שוברים את השוקולד לקוביות. מביאים את השמנת המתוקה לסף רתיחה (עם או בלי ליקר התות), מוזגים על השוקולד, מחכים דקה ומערבבים לתערובת חלקה. נותנים לזה להצטנן קצת – ומוזגים מעל המלית הורדרדה שבינתיים כבר הספיקה לצנוח.

9. וזהו, הטארט מוכן. שומרים בקירור.

10. מכינים רוטב תותים: מסירים את העוקצים של התותים, אולי חותכים אותם לחצאים או רבעים, וזורקים אותם למעבד מזון. מוסיפים את הסוכר והלימונצ'לו (או מיץ הלימון) ומעבדים עד שמתקבל רוטב תותים. מוציאים את קערת המעבד בכוח מידיה של אשתכם שמנסה לשתות את זה ככה ומעבירים לכלי הגשה נאה. שומרים בקירור.

11. הגיע הזמן להגיש לאורחים? בבקשה: חותכים פרוסה הגונה של טארט, מניחים בצלחת אישית ומגישים תוך הצבעה דוממת אל עבר כלי ההגשה הנאה שהעמדתם כבר במקום אסטרטגי על השולחן, כדי שכל אחד ישים לעצמו או לא ישים בכלל (טעים גם בלי, אבל חמצמצות הרוטב משדרגת פלאים את המתוק-מתוק הזה).

12. בתיאבון!

DSC00440

%d בלוגרים אהבו את זה: