ארכיון | אפריל, 2015

קפה מיוחד

21 אפר

לפני מספר שבועות התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. כמו הקודם גם הוא נמצא בתל אביב, אז אני ממשיך לעבוד בעיקר מהבית ומגיע פעם בשבוע אל העיר ללא הפסקה כדי להפגין נוכחות במשרד, לפגוש אנשים ולספוג קצת אינטראקציה חברתית. אלא שבניגוד למקום העבודה הקודם, שנמצא בקריית עתידים והדבר הכי מלהיב שהייתי רואה עם הגעתי היה סניף מגה שלידו טיב טעם, המקום החדש נמצא בלב תל אביב – וכשאני מגיע אליו מן הפרובינציה הטבריינית אני מרגיש כאילו הגעתי לאירופה.

לא מתלוצץ. בפעם הראשונה בה הגעתי לראיון עבודה, בקושי התאפקתי מלהצטלם סלפי ליד כניסה למועדון ידוע. בפעם אחרת קלטתי בזוית העין סניף של פיצריה מפורסמת והתלהבתי שסוף סוף אני נמצא ליד סניף של רשת שכל הזמן שולחת לי הצעות אטרקטיביות עם תמונות מפתות במייל אבל לא קיימת בשום קרבה הגיונית לטבריה… וכמובן שבכל פעם שאני מגיע לתל אביב אני תוהה איך זה שלא שומעים יותר בחדשות על תאונות של אופניים נגד הולכי רגל. ברצינות, תל אביביים, איך אתם מצליחים לפלס את דרככם ברגל בין כלי המשחית הדו-גלגליים האלה?

בכל אופן, ביומי הראשון בעבודה החדשה הגעתי לתל אביב בשעה מוקדמת מדי. תוך כדי הליכה מתחנת האוטובוס לעבודה שמתי לב לשני דברים:
1. הפה שלי פעור בהשתאות ואנשים מסתכלים עלי. תשתלט על עצמך, בנאדם, זאת תל אביב! גרת פה שנתיים לפני כמה שנים, כן? תירגע ותסגור את הפה, אתה נראה כמו תייר.
2. לא שתיתי קפה הבוקר. אני צריך קפה. איפה אפשר לקנות פה קפה?

וכך התחלתי לחפש איפה אני יכול לקנות קפה בתל אביב. מסתבר שיש המון מקומות כאלה, אבל השפע בלבל אותי. האם אקנה קפה בפיצוציה הזאת או בקיוסק הזה? האם בבית הקפה הזה? אולי כאן? אולי שם? כך הלכתי והלכתי בכיוון כללי של העבודה – בשלב מסוים חלפתי על פניה, אבל היה לי די זמן להסתובב עוד קצת –  והתלבטתי מי בית העסק בר המזל בו אניח את מעותיי כדי לקבל מן המשקה החביב עלי… ופשוט לא הצלחתי להחליט.

עד שראיתי לוגו מוכר. סניף של רשת בתי קפה שכולכם מכירים ושמשום מה יש לה גם שני סניפים בטבריה. "או!", התלהבתי כמו ישראלי שפוגש ישראלי אחר בחו"ל, "זה קפה שאני מכיר! פה אקנה לי קפה ממש כמו בבית!" – ונכנסתי פנימה.

ניגשתי לקופה ובחור מוזר ניגש אלי מן העבר השני. הוא הלך קצת משונה. הפנים שלו היו קצת משונות. כששאל אם ארצה את ההפוך גדול או קטן, חתך הדיבור שלו היה משונה. היה ברור שיש לו מוגבלות כלשהי. כל כך שמחתי לראות אותו. בשנתיים ומשהו שאני גר בטבריה, טרם יצא לי להיתקל בעסקים שמשלבים אנשים עם צרכים מיוחדים.

וואו, תל אביב. וואו. איזו קידמה. ממש אירופה!

הזמנתי, שילמתי, לקחתי את הקפה ויצאתי החוצה. התיישבתי על ספסל סמוך ולגמתי. אהה, קפה של בית. קצת חזק מדי. מצוין.

ומאז, בכל פעם שאני מגיע לעבוד בתל אביב, אני הולך לשם. למרות ההיצע מסביב, למרות שכדי להגיע אליו אני צריך לחלוף על פני העבודה ולחזור בחזרה, למרות שבעצם אני יכול לעלות למשרד ולהכין לעצמי קפה על חשבון החברה – פעם בשבוע אני מתחיל את היום בבית הקפה ההוא. לטעמי, לקפה שלהם יש… ארומה מיוחדת. 🙂

**

מכירים עוד בתי עסק שמשלבים אנשים עם צרכים מיוחדים בתל אביב, בטבריה או בכלל? ספרו לי, אני רוצה ללכת לקנות שם.

עוגת גבינבוקדו

1 אפר
כן, כן. עוגת גבינה עם אבוקדו

כן, כן. עוגת גבינה עם אבוקדו

למה לכל הרוחות תרצו להכין עוגת גבינה עם אבוקדו? שאלה נהדרת. קודם כל כי אבוקדו הוא חומר הגלם החודשי במסגרת פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה, כך שנתבקשתי להכין קינוח שאבוקדו מככב בו, אז הנה. ושנית, כי עוגת גבינה בצבע ירקרק וללא צבעי מאכל זה די קטע, לא?

אה, נשמע לכם מוזר לשלב בין טעמי גבינה ואבוקדו? אז דעו שרוב הטועמים את עוגת הגבינבוקדו (גבינה+אבוקדו) הסכימו שאין לו שום השפעה על הטעם. דווקא אני, שלא נוהג לאכול אבוקדו בדרך כלל, חשתי סוג של נוכחות. כלומר, הרגשתי היה שם עוד משהו, חוץ מהגבינה. משהו אחר. טעים, אבל אחר. לא יודע איך להסביר.

או, רגע –

מכירים את זה שאתם נכנסים לטירה עתיקה ומרגישים שמישהו שצופה בכם כל הזמן, אבל אתם לא יודעים בדיוק מה זה, ואתם מסתובבים בתחושה שיש שם משהו אבל לא יכולים לעמוד על טיבו המדויק עד שמסתבר שזו רוח רפאים של אישה שנרצחה שם לפני מאתיים שנה? אז גבינבוקדו. אבל בקטע טוב. לא כזה של מנורות מתעופפות ושלדים במרתף, אלא יותר של רובד טעם נוסף ומעניין, כזה שאי אפשר בדיוק לדעת מהו אלא אם אומרים לכם שזה אבוקדו.

אבל אולי זה רק אני. האחרים שטעמו את העוגה לא הרגישו שום דבר (…עד שהם מצאו את עצמם במרתף עם השלדים! הא הא הא!!!).

שלד של אבוקדו

שלד של אבוקדו שנרצח לפני מאתיים שנה. סתם, שלשום.

בכל אופן, אבוקדו.

כאמור, זהו חומר הגלם החודשי לרגל האחד באפריל (בשנה שעברה היו אלה ירקות שורש, ואז הכנתי את עוגיות הבטטה צ'יפס המגניבות שכבר יצא לי להכין מאז עוד כמה פעמים). מאחר והייתי קצת עסוק לאחרונה בענייני עבודה ולימודים, לצערי לא היה לי זמן להמצאות וניסויים במטבח – אז בחרתי להשתמש במתכון עוגת גבינה ופירורים של קרין גורן וכמעט לא שיניתי בו שום דבר למעט כמויות הבצק (כי ויתרתי על הפירורים למעלה לטובת רוטב דובדבנים אדום וחמצמץ) וכמובן תוספת האבוקדו.

לעומתי, חבריי לפרוייקט יצרו דברים הרבה יותר מקוריים ומסקרנים עם אבוקדו – פיצה עם אבוקדו, קרקרים מאבוקדו, סמיפרדו אבוקדו ועוד! – ואתם מוזמנים לראות אותם כאן.

עוגת גבינבוקדו

זאת התמונה היחידה שהצליחה ללכוד את הצבע הירוק (באחרות משום מה זה יצא בהיר יותר). כזה ירוק! כזה!

בתמונה זה נראה קצת יותר ירוק מאשר במציאות

הפרודוקטים לתבנית 26 (אני השתמשתי ברינג 18 כדי שהעוגה תצא גבוהה יותר)

לבצק:
1 כוס קמח תופח
1/3 כוס סוכר פחות כף
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
2 חלמונים

למלית:
500 מ"ל שמנת מתוקה
3/4 כוס סוכר
1/2 חבילת אינסטנט פודינג וניל
500 גרם גבינה לבנה 5%
200 גרם גבינת שמנת 30%
2 אבוקדו בשלים, קלופים, מגולענים, מעוכים

לרוטב הדובדבנים (לא חובה):
300 גרם דובדבנים מגולענים (אני השתמשתי בקפואים. אפשר להשתמש גם בפירות יער או בתותים. העיקר שיהיה אדום. סתם, מה אכפת לי, מצידי תעשו רוטב מקולרבי, אתם כבר ילדים גדולים)
1/2 כוס אבקת סוכר
מיץ מלימון אחד

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה. כדאי להקיף את התבנית בשקף או בנייר אפייה כדי להקל על החילוץ אחר כך. אני השתמשתי בנייר אפייה, מה שיצר פסים אנכיים אקראיים על העוגה בסוף, אבל אני חיבבתי את זה.

הידעת? כשאתה דוחף לרינג בגודל 18 פרודקטים שאמורים להספיק לתבנית 26, כדאי להגביה את דפנות הרינג בעזרת נייר האפייה - לא רק כדי להקל על החילוץ אחר כך, אלא כי המלית חורגת מדפנות הרינג

הידעת? כשאתה דוחף לרינג בגודל 18 פרודקטים שאמורים להספיק לתבנית 26, כדאי להגביה את דפנות הרינג בעזרת נייר האפייה – לא רק כדי להקל על החילוץ אחר כך, אלא כי המלית חורגת מדפנות הרינג

2. מכינים את הבצק: מכניסים לקערה קמח, סוכר וקוביות החמאה ומעבדים לפירורים. מוסיפים את החלמונים ומעבדים עוד קצת עד שמתקבל בצק לח. מהדקים אותו לתחתית של התבנית וזורקים לתנור ל-20, 25 דקות. מוציאים כשהבצק הזהיב – ומצננים לחלוטין.

3. המלית: בקערה אחרת מקציפים שמנת מתוקה, סוכר ופודינג עד לקצפת יציבה. מוסיפים את הגבינות ואת האבוקדו ומקפלים. אני השתמשתי בשני אבוקדו בשלים וקטנים יחסית, אז הצבע שהתקבל היה ירקרק חיוור יחסית. אני משער שאם הייתי משתמש ביותר אבוקדו או ב-2 גדולים יותר, הצבע היה עמוק יותר. תודיעו לי אם ניסיתם ואיך יצא. אגב, את האבוקדו מעכתי בעזרת מזלג ודחסתי דרך מסננת כדי למנוע… לא יודע בעצם, יכול להיות שזה היה סתם.

4. מוזגים את המלית על פני התחתית האפויה ומכניסים למקרר או לפריזר. אני חששתי שהמלית לא תחזיק מעמד ותתפרק ברגע שאשלוף את הרינג, אז העדפתי להקפיא את כל העסק. אבל יכול מאוד להיות שאם תשתמשו בתבנית 26 כאמור (ולא ברינג 18 כמו הטמבל שכותב שורות אלה), אז הכל ייצא נמוך יותר ואז לדעתי יכול להחזיק מעמד גם במקרר.

החריצים האנכיים במלית - בגלל נייר האפייה. עם שקף זה לא אמור לקרות (אבל בעיני זה נחמד)

החריצים האנכיים במלית – בגלל נייר האפייה. עם שקף זה לא אמור לקרות (אבל בעיני זה נחמד)

5. חצי שעה לפני ההגשה מעבירים למקרר. בעת ההגשה פורסים בעזרת סכין טבולה במים חמים ומגישים.

6. לרוטב הדובדבנים (כאמור, לא חובה): מעבדים במעבד מזון את הדובדבנים, אבקת הסוכר ומיץ הלימון. אם יוצא סמיך מדי אפשר להוסיף טיפ טיפת מים, אבל לא יותר מדי – עדיף שיהיה סמיך מדי מאשר דליל מדי. את הרוטב אפשר למזוג או על פני העוגה כולה, או להגיש בכלי מרכזי נפרד כדי שכל אחד ישים לעצמו, או לטפטף על כל פרוסת עוגה שאתם מגישים.

בתיאבון!

בתיאבון!

%d בלוגרים אהבו את זה: