מחילה

9 אוק
חלק מהפרטים בסיפור שלהלן שונו, אבל הוא אמיתי מאוד.
פורסם לראשונה לפני שש שנים בבלוג הישן שלי בתפוז.

השעה הייתה מאוחרת, אמצע הלילה, אחרי שחזרנו מארוחת ראש השנה אצל קרובי משפחה. יהונתן נרדם עוד בדרך הביתה (ומיכל עוד לא הייתה בתכנון בכלל), אז כשהגענו השכבנו אותו במיטה ולא התחשק לנו ללכת לישון. לקחנו בקבוק יין ושתי כוסות, פתחנו את החלון בחדר שלו וירדנו למטה. שם ישבנו, אני וקטיה, על הספסל הירוק שמחוץ לבניין, מאזינים לשקט מהחלון של יהונתן ומוכנים לרוץ אליו אם יתעורר, והרמנו לחיים לכבוד השנה החדשה.

אמצע הלילה, הרחוב דומם ורק אנחנו יושבים שם – ופתאום הבחנו בבחורה צעירה שהחזיקה כלבה לבנה כשלג ורצה בכביש. היא התקרבה אלינו ושאלה אם אנחנו מדברים אנגלית. הנהנו. "אפשר להשתמש בטלפון שלכם?" היא דיברה במהירות, ידיה רעדו ופניה היו שטופי דמעות. הסיטואציה המוזרה הרתיעה אותנו בהתחלה, אבל שאלנו מה קרה. והיא, בפשטות מבהילה ובאנגלית אמריקאית רהוטה אמרה שדבר כזה אף פעם לא קרה לה, אבל היא לא רצתה והחבר שלה כן, והוא ניסה להכריח אותה והצמיד אותה אל המיטה, אז היא דחפה אותו בכוח וברחה מהבית כשהיא לוקחת את הכלבה איתה, והיא כבר התקשרה למספר החירום של הטלפון הסלולרי שלה והזעיקה משטרה, אבל אין לה שיחות יוצאות והיא חייבת להתקשר לאנשהו.

קטיה עלתה הביתה והביאה טלפון. אני בינתיים שוחחתי קצת עם הבחורה. שמה ג'ניפר, היא מאמריקה, ולכלבה קוראים סנואו. זה לא סתם חבר, הם מאורסים ועברו לגור יחד במורד הרחוב לפני שבועיים. קטיה חזרה והביאה לה טלפון ומים. היא חייגה, וכשנענתה מהצד השני הקול שלה נשבר והיא פרצה בבכי. מתברר שהחברה שאליה צלצלה מתגוררת בעיר אחרת, שעתיים או שלוש נסיעה מכאן. הן סיכמו שג'ניפר תיקח מונית והחברה תשלם עליה.

אילוסטרציה

אילוסטרציה

הבהובים כחולים על קירות הבניינים סביבנו סימנו שהמשטרה הגיעה. שתי שוטרות יצאו מניידת, ניגשו אל ג'ניפר, ביקשו מאיתנו להתרחק והתחילו לתשאל אותה, בזמן שאנחנו משחקים עם סנואו כדי שלא תפריע להן לדבר. ושוב היא סיפרה את הסיפור – איך הם ישבו לארוחת חג נחמדה, היא שתתה קצת יין אבל הוא שתה הרבה ואחר כך ניסה לשלוח ידיים למרות שסירבה. כשהן סיימו לדבר, אחת השוטרות הזעיקה ניידת נוספת והסבירה מה יקרה עכשיו: המשטרה תיכנס לדירה של הזוג ותיקח את החבר לתחנה לחקירה בניידת אחת. כשהדירה תהיה ריקה ג'ניפר תיכנס לשם, תיקח כמה חפצים ותיסע לתחנה להגיש תלונה בניידת השניה – ומשם במונית לעיר האחרת, אל בית החברה שלה.

כמה דקות אחר כך בחור רזה וגבוה יצא מהבניין ונכנס לניידת אחת, ואז ג'ניפר, בליווי אחת מהשוטרות, נכנסה פנימה. כשהיא יצאה משם עם מזוודה, רגע לפני שנכנסה לניידת, קטיה ניגשה אליה ואמרה לה שתתקשר אם היא צריכה משהו: אם היא רוצה שנבוא לתחנה כדי שיהיה לצידה מישהו ידידותי, אם היא צריכה מקום לישון בו, כל דבר, בכל שעה. אני לא שמעתי את השיחה, אבל ראיתי שג'ניפר חייכה סוף סוף, חיבקה אותה ונכנסה עם סנואו אל הניידת. ובזמן שזו התרחקה, מטילה עוד צללים כחולים על הרחוב, קטיה ואני תהינו האם נראה אותה שוב.

הערב, רגע לפני יום הכיפורים, חשבונות הנפש ובקשות הסליחה המסורתיות, יצאתי לטייל עם הכלב שלנו, דבש. כשהתקרבנו לעבר הבית הוא עצר לרחרח את הספסל הירוק שעליו ישבנו בדיוק לפני שבוע. ואז, מרחוק, שמעתי קול של גבר: "סנואו! סנואו! קאם היר!".

בצד השני של הרחוב, בחור רזה וגבוה טייל עם כלבה לבנה כשלג.

.

Advertisements

3 תגובות to “מחילה”

  1. motior 9 באוקטובר 2016 בשעה 14:21 #

    סיפור עצוב מהחיים…
    זכור לי במעומעם מתפוז

    • טל 10 באוקטובר 2016 בשעה 9:45 #

      זה כי היית בסביבה גם לפני שש שנים, אז תודה שנשארת. 🙂
      מאז הצטרפו עוד עוקבים ומגיבים, אז זה עבורם.

  2. צוף 10 באוקטובר 2016 בשעה 12:29 #

    אני לא הייתי פה לפני שש שנים…ואכן סיפור עגום. מהחיים האמיתיים (שהם כידוע ,עולים על כל תסריט).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: