2016

חג חנוכה שמח וסנובום גודום!

כולם מדברים על כמה ש-2016 הייתה שנה מחורבנת מכל מיני סיבות. אני מסכים שהיא לא הייתה משהו, אבל קרו בה גם כמה דברים טובים. לי, לפחות. והואיל ואנחנו חוגגים כרגע שני חגים – החג היהודי החביב עלי והחג הרוסי החביב על זוגתי – אז אציין כמה מהבולטים שבהם:

בקרוב בבועה של החדשות?

ממש בדקות שבהן הרשומה הזו התפרסמה (הודות לתזמון פרסום רשומות אוטומטי. היי תפוז!) הייתי באוניברסיטה, בשיעור האחרון של הלימודים. בחיי שלא האמנתי, כשהעליתי את "ילד של אבא בשפת הסימנים" לפני נצח או שניים, שיום אחד אסיים לימודי מתורגמנות שפת הסימנים. נכון, יש עוד כמה מבחנים, ובהנחה שאעבור אותם יקח עוד כמה חודשים עד שאקבל את התעודה באופן רשמי, אבל וואו, איך עפו להם ארבעה סמסטרים אקדמיים!

כמה למדתי, כמה נהניתי, כמה אנשים נהדרים יצא לי לפגוש. ובימים אלה אני בעיצומה של תקופת סטאז', במסגרתה התחלתי כבר בעבודה מעשית בתרגום מעברית לשפת הסימנים ומשפת הסימנים לעברית, וכמה נעימה התחושה שאולי סוף סוף מצאתי את מה שאני אמור לעשות.

(אגב – לא, אני לא מתכנן להופיע בבועה הקטנה של החדשות)

בוגרי מחזור א' של תכנית מתורגמנות שפת הסימנים, אוניברסיטת אריאל

משכיר לעצמאי

באוגוסט השנה נסגרה החברה שבה עבדתי כקופירייטר וכותב תוכן, כל העובדים פוטרו ואני ביניהם. מבאס, נכון, אבל מעז יצא מתוק. למשל, כי באותם ימים הייתי בעיצומו של הסמסטר הלפני-אחרון, כשרוב חבריי לכיתה כבר התחילו את הסטאז' ורק אני הייתי כבול לעבודה – והנה, פתאום השתחררתי מהכבלים האלה.

או כי החלטתי שכבר לא אחפש עבודה חדשה כשכיר אלא אצא לדרך עצמאית. זו הייתה החלטה קשה, כי מפחיד להתחיל משהו חדש בלי רשת בטחון כלכלית, ועוד כשיש לך משפחה להאכיל ולהלביש – אבל התחלתי לכתוב תוכן עבור לקוחות באופן פרטי. אני עדיין לא לגמרי מעכל את זה, אבל יש לי לקוחות קבועים, אני מקבל תשלום על טקסטים שאני כותב, ואמנם מרוויח הרבה פחות משהרווחתי כשכיר, אבל יא-אללה, כמה שאני נהנה מכל מילה שיוצאת לי מהמקלדת.

(אגב – רוצים שאכתוב עבורכם? מכירים מישהו שמחפש כותב תוכן? הנני!)

פורום הורים לילדים מיוחדים

מאז שהפסקתי להיות מחויב למנהלים והתחלתי להיות מחויב ללקוחות, התפנה לי יותר זמן להקדיש לקבוצה המדהימה שאני גאה להיות חלק ממנה: פורום הורים לילדים מיוחדים טבריה. אני חבר בפורום כבר שנתיים וחצי, אבל לאחרונה מרגיש שיש לי יותר פנאי ומרץ לטובת פרוייקטים שונים ומעניינים שקשורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

רק השבוע, למשל, במהלך חופשת החנוכה יזמנו והפקנו הפנינג חנוכה חגיגי בשיתוף עם עמותת כנפיים של קרמבו, שהתקיים במקום נגיש עבור ילדים/ילדות ונערים/נערות עם מגוון מוגבלויות פיזיות וקוגנטיביות. היו שם משחקים, פינות יצירה, פינת ליטוף, סופגניות, מופע קרקס ועוד – וכמעט הכל אורגן בהתנדבות ובשיתוף פעולה עם מתנדבים ועסקים מטבריה. איזו גאווה עצומה להיות חלק מזה.

והיו עוד!

בנוסף להיילייטס שציינתי למעלה, ב-2016 ירדתי כמה קילוגרמים, נולד לי אחיין חדש, ולא ייאמן ששמונה חודשים אחרי שהייתי המודח הראשון בבייק אוף ישראל – עדיין יש מי שמזהים אותי ברחוב. כלומר, מישהו אמרה לי: "היי, אני מכירה אותך מהמאסטר שף!", אבל זה מספיק קרוב.

אז בין אם 2016 הייתה שנה מחורבנת או שהיו בה גם כמה דברים טובים – הלוואי שתהיה לנו 2017 הרבה יותר טובה ממנה.

למונצ'לו קוקונאט פופס

נסיים במתכון, כי החודש האחרון של 2016 הוא חודש הליקרים של פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר".

זה מתכון טבעוני ופשוט להפליא לכדורים קטנים שמכילים קוקוס, שקדים, מייפל ולימונצ'לו (ובמתכון המקורי גם שמן קוקוס, אבל פשוט השמטתי – ותראו מה זה, עדיין טעים!).

למונצ'לו קוקונאט פופס

הפרודוקטים:
1 כוס קוקוס טחון
1 כוס שקדים טחונים
2 כפות לימונצ'לו
2 כפות סירופ מייפל
קורט מלח

אופן ההכנה:
1. שמים הכל בקערה, מערבבים עד שנוצר מעין בצק. אם הוא פירורי מדי, מוסיפים עוד טיפונת סירופ מייפל. אם הוא דביק מדי, מוסיפים עוד טיפונת קוקוס.
2. מכניסים למקרר לרבע שעה. בינתיים מכינים צלחת או קערית עם מעט קוקוס.
3. מכדררים כדורים ומגלגלים בקוקוס.
4. שומרים במקרר או במקפיא.
5. בתיאבון!

קראנצ'י מייפל לוז משהו

יש בזה מייפל ואגוזי לוז, זה קשיח וקרנצ'י ומתוק וקרמלי ומתפצפץ ונדבק לשיניים ואי אפשר להפסיק לנשנש את זה כי וואי וואי כמה שזה טעים – אז לא אתן לעובדה שלא מצאתי לזה שם הולם לעצור אותי מלהכין את זה שוב. ושוב.

טוב, האמת שהקראנצ'י מייפל לוז משהו מבוסס על מתכון שמצאתי באינטרנט, ושם זה נקרא "Maple Hazelnut Brittle". אבל לא נשמע לי טעים; כשתרגמתי את המתכון לעברית, תוך שינוי של כמה מרכיבים (הכפלתי בחצי ושיניתי פה ושם), פשוט שרבטתי לעצמי את הכותרת "מייפל-לוז משהו" – וזה נדבק.

בקיצור, יש פה מייפל. זה מה שמשנה, כי זה היה חודש המייפל בפרוייקט כחומר ביד הבלוגר. ואני לא זה שיגיד לכם ללכת עכשיו לקנות סירופ מייפל אמיתי בבקבוק זכוכית מעוצב שמגיע הישר מיערות המייפל בקנדה, כי זה אולי טעים אבל יקר. אני השתמשתי בסירופ הזול, זה שבטעם מייפל וככל הנראה לא באמת מכיל מייפל, ולא שמעתי תלונות. בפעם הבאה שאכין – ועוד איך אכין, כי הילדים עפו על זה – אשתמש בו שוב. אבל אם אתם רוצים להשקיע במייפל אמיתי, יש מצב שייצא אפילו יותר טעים. על אחריותכם.

עוד דבר שחשוב להדגיש לפני שניגש למתכון: הוא ידרוש מכם שני דברים שלא בטוח שיש בכל בית, והם מד טמפרטורה למטבח (שאני באמת לא יודע איך הסתדרתי בלעדיו עד כה) וגלוקוזה. אני לא יודע אם אפשר להשמיט את הגלוקוזה, אבל היות והשתמשתי בה גם במתכון הקרמבו בחודש שעבר נראה שהיא מסתמנת כחומר גלם שימושי למדי.

למתכוני מייפל נוספים של חבריי לפרוייקט הקליקו כאן.

הפרודוקטים:
2 כוסות סירופ מייפל
כף גדושה גלוקוזה
300 גרם אגוזי לוז (לא קלויים, לא קלופים)
30 גרם חמאה
1 כפית מלח
1/4 כפית תמצית וניל
1 כפית סודה לשתיה

אופן ההכנה:

1. מרפדים תבנית רחבה בנייר אפייה ומניחים בצד. חשוב להכין את התבנית המרופדת כבר עכשיו, כי כאשר הדבר הזה יהיה מוכן, תהיה חשיבות למהירות שבה נמזוג את זה מהסיר הרותח אל התבנית, אז לא יהיה לכם זמן להכין אחר כך. אני ממליץ גם להכין את כל שאר הפרודוקטים מראש, אבל תאמינו לי, תתחילו מהתבנית.

2. בסיר בינוני שמים את המייפל עם הגלוקוזה ומתחילים לחמם תוך כדי מדידת הטמפרטורה. זה יקח כמה דקות, אבל התערובת צריכה להגיע ל-114 מעלות צלזיוס.

3. יש 114 מעלות? מוסיפים את אגוזי הלוז. שימו לב שהם לא צריכים להיות קלויים, כי הם כבר ייקלו בתוך המייפל.

4. ממשיכים לחמם את התערובת תוך כדי ערבוב מדי פעם עד שהיא מגיעה ל-155 מעלות צלזיוס. זהירות, הדבר הזה חם נורא.

5. יש 155? עכשיו אפשר להוריד מהאש, להוסיף את החמאה, המלח ותמצית הוניל ולערבב היטב.

6. עכשיו מגיע החלק שבו צריך לעבוד מהר: מוסיפים את הסודה לשתיה לתוך התערובת ומערבבים היטב. ברגע שהיא התערבבה באופן אחיד, מהר מהר מהר לשפוך את התערובת לתוך התבנית המרופדת בנייר אפייה שהכנתם קודם. אבל מהר!

7. נותנים לתערובת להתפשט לאט על פני התבנית. אפשר לעזור לה על ידי הטיית התבנית לכיוונים שונים, אבל לא מומלץ לגעת בה עם סכין, כף או מרית (ובטח שלא עם היד. חם!).

8. נותנים לזה להצטנן לטמפרטורת החדר. התערובת מתקשה, מתמצקת והופכת לגוש שטוח.

9. אחרי לפחות שעה של צינון שוברים את התערובת – בפטיש, בידיים, איך שמתחשק! – לחתיכות בגודל ביס. זה חשוב, כי קשה לנגוס בגוש גדול מדי.

10. שומרים בקופסה אטומה בטמפרטורת החדר.

11. לוקחים את הקופסה איתכם ללימודים, מוצאים בדרך קליפת עץ, מתלהבים מהרעיון לצלם את הקראנצ'י מייפל לוז משהו על קליפת עץ, כי מייפל זה עץ, אז יוצרים סט צילומים מאולתר מחוץ לבניין האוניברסיטה ומצלמים מהר-מהר לפני שמגיע מישהו מהסטודנטים האחרים.

12. בתיאבון!