ארכיון | ספטמבר, 2017

ארוחת ערב משפחתית

14 ספט

"ברוכים הבאים לארוחת ערב משפחתית", אני אומר.
"ברוכים הנמצאים", הילדים עונים.
"תודה לכולכם שבאתם", אני ממשיך. "מי רוצה לספר על היום שהיה לו היום?"

בכל ערב אנחנו יושבים לאכול יחד. רוב הזמן אנחנו ארבעה*, כי הילדים תמיד נמצאים בבית; אבל אם אבא לא נמצא כי הוא בתרגום או בישיבת עבודה של פורום הורים לילדים מיוחדים, או אמא לא נמצאת כי היא בלימודים או מתעכבת בעבודה, אז עושים את זה בשלושה.

KATIA_32

* בקרוב חמישה

מי שיש לו ילדים בוודאי יודע שבדרך כלל כששואלים אותם איך היה בבית הספר או בגן, התשובה היא "כיף" – אבל בזמן ארוחת הערב המשפחתית אנחנו מרחיבים ומפרטים. כל אחד בתורו מספר על היום שהיה לו היום. בזמן שאחד מדבר מותר לשאול אותו שאלות, אבל משתדלים לא להפריע לו, ואסור לדבר בפה מלא.

אם אף אחד מהילדים לא מתנדב להתחיל, אז אני מתחיל: "היום בבוקר פיזרתי אתכם לגן ולבית הספר. אחר כך חזרתי הביתה וכתבתי כמה מאמרים בשביל לקוחות, ואז יצאתי לתרגם לשפת הסימנים. כשסיימתי, אספתי את יהונתן, חזרנו הביתה, נחנו קצת והלכנו לאסוף את מיכל. ואז שלושתנו נסענו לדואר לאסוף חבילה וחזרנו הביתה. בזמן שאתם ראיתם טלוויזיה אני כתבתי עוד שני מאמרים, ואז הגיע הזמן לארוחת הערב."

ואז הילדים שואלים "ומה היה לך הכי הכי כיף?" – ואני צריך לחשוב על כל הדברים שעשיתי במהלך היום, לבחור מתוכם אחד שהיה לי הכי הכי כיף – רצוי (אבל לא חובה) בתוספת הסבר למה בחרתי דווקא בו.

לאחרונה מיכל אוהבת להיות האחרונה שמספרת על היום שלה, אז אין ויכוחים על סדר הדוברים, אבל הייתה גם תקופה שבה הילדים מאוד רצו להיות ראשונים. אז הנהגנו שיטת הגרלה: כתבתי על פתקים את המספרים 1,2,3,4, קימטתי אותם וזרקתי על השולחן בתפזורת. כל אחד, גם אבא ואמא, בחרו פתק אחד, פתחו אותו וראו מה המספר שלהם בתור. אם מישהו מהילדים לא מרוצה מהמספר שהוא קיבל, מותר להציע פעם אחת למישהו אחר להתחלף במספרים, אבל רק בהסכמה.

ואז יהונתן יכול לספר למשל: "היום, בבית הספר, למדנו חשבון. ציירנו בלונים וכתבנו בפנים מספרים. אחר כך למדנו על ראש השנה ושרנו שירים." ואני שואל: "איזה שירים למשל? תשיר שיר אחד." אז הוא מתחיל לשיר, וכולנו מצטרפים, ואז הוא ממשיך: "בהפסקה שיחקתי כדורגל, ואז היה שיעור שחמט, אז אבא אסף אותי, ואספנו את מיכל, ונסענו לדואר, וזהו." ואחרי רגע של שקט מישהו שואל "ומה היה לך הכי הכי כיף?" והוא עונה "לשיר שירים לראש השנה".

ומיכל, למשל: "היום הייתי בגן, ושיחקתי עם שירה בבובות, ואז שיחקתי עם שירה ונויה בקוביות, ואז הגננת קראה לנו סיפור. וגם עשיתי לכם סוד אבל אני לא יכולה לגלות אותו עד ראש השנה. רק ליהונתן אני מסכימה לגלות!" (רוכנת לעברו ולוחשת לו את הסוד, וממשיכה) "וגם אכלתי בננה ותפוח ושניצל, אבל אפונה לא אכלתי כי אני לא אוהבת. ואז אבא ויהונתן באו לאסוף אותי. והכי הכי כיף היה לי…" – היא לא מחכה שישאלו אותה – "לשחק עם שירה בבובות, כי שירה היא החברה הכי טובה שלי."

ואז אמא מספרת, למשל, שהיא הלכה לעבודה, והיו לה לקוחות, ובהפסקה היא הלכה לחנות וקנתה כל מיני דברים, ואחרי העבודה היא נפגשה עם סבתא לקפה בקניון, ואז חזרה הביתה. גם אמא בוחרת מה היה לה הכי הכי כיף היום, ובמקרה של יום ממש גרוע שבו נדמה שלא היה שום דבר כיפי, תמיד אפשר לומר "הכי הכי כיף היה לי לשבת איתכם לאכול ארוחת ערב."

בשלב הזה בדרך כלל כולם כבר סיימו לאכול – אגב, לא חייבים לאכול אם לא רוצים, אבל כן חייבים לשבת ליד השולחן – ואנחנו מדברים על מה שיקרה מחר. למשל: "מחר יש לנו יום רגיל. מיכל הולכת לגן, יהונתן הולך לבית הספר, אמא הולכת לעבודה. אבא צריך לקחת את האוטו למוסך כדי לעשות לו טיפול, אבל אחר כך הוא חוזר הביתה לכתוב או נוסע לתרגום. ובערב נלך כולנו לבקר את סבתא וסבא."

לבסוף, כדי לסכם, אני שואל: "מישהו רוצה להוסיף משהו? שאלות? בעיות? טענות?" – וזה הזמן להוסיף דברים שלא עלו קודם. אחרי שכל הדברים נאמרו וכל השאלות נשאלו, אני מסיים: "טוב, אז תודה רבה לכולם. יאללה, לצחצח שיניים."

ככה אנחנו עושים בכל ערב.

בימי שישי אנחנו לא קוראים לזה ארוחת ערב משפחתית אלא קבלת שבת: מיכל ואמא מדליקות נרות (אמא מחזיקה את האש ומיכל מזיזה את היד כדי להדליק את הנרות), אני קורא את הטקסט של הקידוש מהמסך של הסמארטפון (בכל זאת, אנחנו לא עד כדי כך שומרים), יהונתן מברך על היין (תירוש) ועל הלחם – ואז מספרים על היום שהיה.

גם במוצאי שבת אנחנו עושים את זה קצת אחרת: במקום שכל אחד יספר על היום שהיה לו היום (הואיל ובדרך כלל אנחנו מבלים יחד כל היום, יתקבלו ככה ארבעה סיפורים זהים) – כל אחד זורק לאוויר דבר אחד שעשינו היום, מדברים קצת על כל אחד מהם, שואלים שאלות ועונים תשובות, ובסוף כל אחד בוחר את מה שהיה לו – ניחשתם נכון – הכי הכי כיף.

זאת אחת מן המסורות המשפחתיות שלנו. הילדים נהנים לספר, אנחנו נהנים לשמוע על היום שלהם, וכל אחד מקבל הזדמנות לחלוק עם האחרים את החוויות שלו. לא מוותרים על ארוחת ערב משפחתית גם כשאנחנו יוצאים מדי פעם לאכול ארוחת ערב בקניון, ולפעמים אפילו כשאנחנו אוכלים אצל סבתא וסבא או כשיש לנו אורחים – ואז גם הם מוזמנים (אבל לא חייבים אם לא רוצים) להשתתף.

אז… איך היה היום שלכם, ומה היה לכם הכי הכי כיף?

שונים ושווים

1 ספט

שבועיים לפני תום החופש הגדול התקשרה אלי המחנכת של יהונתן. היא הציעה לי לשאת דברים בטקס פתיחת שנת הלימודים כנציג ההורים וכאבא לילד עם לקות שמיעה שמשולב בכיתה רגילה, לרגל העובדה שהשנה נפתחת בבית הספר כיתה א' ייעודית לילדים עם לקויות שמיעה, שמצטרפת לכיתה דומה קיימת שהתלמידים בה עולים לכיתה ג'.

בנוסף סיפרה המחנכת שבמהלך הטקס יהיה שיר שהתלמידים עם לקויות השמיעה ישירו בשפת הסימנים והציעה שיהונתן ואני נצטרף אליהם על הבמה ונסמן יחד. כשהצעתי ליהונתן, שבדרך כלל לא מסמן, הוא דווקא הסכים בשמחה – וככה בילינו את השבועיים האחרונים של החופש הגדול בחזרות אינטנסיביות בבית, כשיהונתן למד את הסימנים כמעט בלי שום רקע.

הבוקר, ביום הראשון של שנת הלימודים, אלה הדברים שנשאתי בטקס (פחות או יותר. מרוב התרגשות סביר להניח ששכחתי משפט פה ומשפט שם):

בוקר טוב.
קוראים לי טל, ואני אבא של יהונתן.
היי יהונתן!

יהונתן עולה היום לכיתה ב', מה שאומר שלפני שנה בדיוק הוא עלה לכיתה א', ואנחנו ישבנו כאן כמוכם, ומאוד התרגשנו וגם קצת דאגנו. בטח גם אתם קצת דואגים: מה זה בית ספר? יהיה קל? יהיה קשה? מה זה שיעורי בית? אתם עוד תגלו.
אנחנו דאגנו קצת יותר, כי יהונתן לא שומע כל כך טוב. יש לו שני מכשירים על האוזניים, שעוזרים לו לשמוע, בצבע סגול מהמם שהוא בחר בעצמו. ודאגנו שיהיה לו קשה בבית הספר כי הוא נראה קצת שונה.
אבל… מה זה שונה? ילד זה ילד. 
האם ילד שלא שומע כל כך טוב לא יכול לשחק בהפסקה? בטח שהוא יכול. האם ילדה שלא רואה כל כך טוב לא יכולה ללמוד חשבון ושפה? בטח שהיא יכולה. אני מאמין שכל ילד וכל ילדה יכולים לעשות כל דבר.
בשנה שעברה, כשיהונתן למד בכיתה א', הוא אכן נתקל בקשיים. אבל הוא התמודד איתם – והצליח. בהרבה מקרים הוא הצליח להתמודד איתם לבד, לפעמים הוא קיבל עזרה מהצוות הנפלא שיש כאן. אפילו מילדים אחרים בכיתה שלו ובכיתות אחרות. מה שחשוב זה שהוא הצליח, ואני מאוד גאה בו.
אני חושב ששונה זה טוב. שונה זה מעניין. אני רוצה לחשוב שכמו שיהונתן למד הרבה בבית הספר, אולי גם מי שמסביבו למד משהו מיהונתן. לפחות לגבי, את הדברים הכי חשובים בחיים שלי למדתי ממנו, דווקא בזכות זה שהוא קצת שונה.
אני מאחל לכם, ילדים, שיהיה לכם כיף להגיע בכל בוקר לכיתה, לפגוש את החברים וללמוד דברים חדשים מהמורים והמורות שלכם. אבל שחוץ מללמוד אותיות ומספרים ולקרוא ולכתוב – אני מקווה שתפגשו ילדים שהם שונים מכם, ותלמדו דברים מעניינים גם מהם.
שתהיה לכם שנת לימודים נעימה ומוצלחת.

וזה חלק מן השיר שסימנו יחד עם התלמידים המסמנים (צילום של אחת האמהות בקהל):

 

%d בלוגרים אהבו את זה: