רחש אגלים

8 אוק

(אם התחלתם לעקוב אחר הבלוג בחמש השנים האחרונות ואין לכם מושג מהי ההגיגית של טל, התחילו מכאן. פליטי הבלוגיה של תפוז, אתם יכולים לגלול למטה)

הסכיתו הסכיתו!

אתם נמצאים ב"רסיסי מילים", הבלוג האישי שלי (להבדיל מ"תוכן בעבודת יד", האתר המקצועי שלי); אבל לפני כן כתבתי בכל מיני פלטפורמות אחרות. אחד מהבלוגים שניהלתי, האהוב עלי מבין כולם, היה "ההגיגית של טל" בתפוז. שם מטופש, כן, אבל מדויק להפליא: כמו ההגיגית בספרי הארי פוטר, הבלוג היה לי מקום בו יכולתי לשמור זיכרונות ומחשבות כדי לחזור ולהסתכל בהם אחר כך.

כתבתי שם למעלה מעשור ואז עזבתי את תפוז, אבל תמיד נשאר לי מקום חם בלב עבור ההגיגית. היא הייתה עבורי משענת, פורקן ונחמה, מקום בו פגשתי אנשים נהדרים ומגרש אימונים בו תרגלתי כתיבה עד שהפכה למקצוע.

נשבעתי שלעולם לא אמחק אותה. הייתי משוכנע ששום דבר לעולם לא יקרה לה. שהיא תישאר לנצח אי שם במרחב הווירטואלי, מקום פומבי ששייך לי ומיועד עבורי, ובו אוכל לבקר גם אחרי שנים רבות; אבל זה לא מה שקרה. לפני כמה חודשים גיליתי שבלוגים רבים בתפוז נפרצו ורשומות בהם נמחקו – ואמנם ההגיגית שלי לא הייתה ביניהם אבל אותה פריצה, כך הבנתי, הובילה את מנהלי תפוז להחלטה איומה: במקום לשחזר את הרשומות האבודות, נמחק את גם את אלה ששרדו.

ברגע ששמעתי התחלתי לגבות את התכנים שלי. בהיסטריה, לא פחות. עברתי רשומה-רשומה והעתקתי, פתחתי קובץ וורד והדבקתי. לא ידעתי מתי בדיוק הכל ייעלם, ומבחינתי זה יכול היה לקרות בכל רגע – אז אפילו לא קראתי. פשוט רפרפתי במהירות, כמו להסתכל על עצים דרך חלון רכבת נוסעת: הנה שיחה עם עכבר דמיוני והנה זיכרון מתוק על דבש, כאן רצף מביך למדי של "חייב לבחור", פה ספסל ירוק ושם הצעת הנישואין לק'.

הספקתי.

כמה ימים אחרי הקופי-פייסט האחרון, כל הבלוגים של תפוז נמחקו ונעלמו על תכניהם. ההגיגית האהובה שלי אבדה. וזה עצוב כל כך; אבל כל הרשומות שכתבתי בה, למעלה מ-700(!), ואפילו רשומות מכמה בלוגים אחרים שכתבתי שם, נמצאות במקום בטוח.

ומה עכשיו?

או. שמח ששאלתם.

נעים להכיר: "רחש אגלים", הפודקאסט החדש שלי. אפשר למצוא אותו בספוטיפיי ובכל מיני מקומות אחרים שבהם שומעים פודקאסטים בדרך כלל; ובו תוכלו לשמוע אותי, בקולי הערב, מספר חלק מאותם זיכרונות ומחשבות שהיו כתובים פעם שחור על גבי מסך.

טוב, פודקאסט זו אולי מילה גדולה. איכות הסאונד לא להיט כי אין לי באמת אולפן הקלטות אלא אפליקציה לאייפון בשם Anchor.fm; הפרקים מאוד קצרים, בין דקה וחצי לשש או שבע דקות; אני בדרך כלל מדבר לבד, אם כי באחד הפרקים כבר הייתה הופעת אורח וצפויות עוד בעתיד; ובסופו של דבר הנושא הוא בעצם, ובכן, דברים שקרו לי. לכן יש לי הרגשה שזה יעניין רק אותי ולא אף אחד אחר – אבל זה בדיוק מה שההגיגית הייתה: מקום פומבי ששייך לי ומיועד עבורי.

הנה כמה דוגמאות לפרקים ב"רחש אגלים":

כדור גלידה: בחרתי עבור הפרק הראשון בפודקאסט את הטקסט האהוב עלי ביותר שכתבתי אי פעם: https://open.spotify.com/episode/2ackTtOxr2E3CHr6rPb9IL

איצטרובל: מוזר לספר סיפור על ילד בן שנה ו-5 חודשים כשבפועל הוא כבר בן יותר מ-11, אבל כן, זה פרק בכיכובו של יהונתן: https://open.spotify.com/episode/5ebGbsxkxJC156ONnm93SJ

עובדים על ילד: פרק שבו חוץ ממני אפשר לשמוע גם הופעת אורח של… טוב, לא מגלה: https://open.spotify.com/episode/7M2LPkfugor3NiLBdkvHXx

ויש גם פרקים נוספים שכבר עלו לאוויר, ופרקים חדשים יעלו מדי כמה ימים. איך תדעו מתי? ובכן, יש גם עמוד פייסבוק(!) ובו אעדכן בכל פעם שיעלה פרק חדש בפודקאסט. שם גם אפשר יהיה להגיב או ליצור קשר או להחליף מתכונים:

מוזמנים ומוזמנות להאזין.

(לא רחש הגלים, אמא. זה שם של צימר. רחש אגלים עם א'. כי אגל זה טיפה, וקוראים לי טל, שזה טיפות. ורחש כדי לרמז על קול, אז רחש אג… אוי תעזבי, אני אסביר לך בטלפון)

7 תגובות אל “רחש אגלים”

  1. motior 8 באוקטובר 2020 בשעה 21:08 #

    בהצלחה!
    אני בדרך כלל מעדיף לקרוא ולא להקשיב, אבל אנסה…
    את הרשומות הישנות שלי מתפוז אני מפרסם מפעם לפעם בבלוג החדש.

    • טל אייזנמן 8 באוקטובר 2020 בשעה 21:11 #

      תודה מוטי. גם אני מעדיף בדרך כלל לקרוא, אבל הפעם קוסם לי הרעיון לתת לטקסטים הישנים צורה חדשה. 🙂

  2. volcman 8 באוקטובר 2020 בשעה 21:18 #

    רציני שמחקו את כל הבלוגים?! ככה בלי להודיע?!?! איזו חבורת מ*ומ*מים!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    פעם ראשונה שאני שומע על זה (לא ביקרתי שם כבר הרבה זמן), וגם אם רציתי לגבות, עכשיו זה כבר בלתי אפשרי. איזה טמטום…. נראה לי שרצו לחסל את הבלוגיה

    • טל אייזנמן 8 באוקטובר 2020 בשעה 23:03 #

      קודם הייתה פריצה להמון בלוגים, כולל בלוג הבית של הנהלת הבלוגים, והרבה רשומות נדרסו. הבלוג שלי לא נפגע, אני משער שבגלל שהרבה זמן לא עדכנתי אז הוא שקע לתחתית.
      במקביל, אגב, נדמה לי שחלק מהפורומים גם הפסיקו לתפקד כמו שצריך.
      ואז, אם אני זוכר נכון, הודיעו שאין אפשרות להמשיך לתחזק את המערכת ההיא כי היא ישנה, או משהו, אז מוחקים הכל ומתחילים מחדש. וכך היה. לא נאמר מתי זה יקרה, ובפועל לקח איזה חודשיים או שלושה בין ההודעה לבין המחיקה.
      עכשיו יש שם פורומים שככל הנראה נבנו על ידי מישהו שמעולם לא השתתף בשום דיון בפורום, ויש טאב בלוגים אבל הוא ריק. אולי יתמלא במשהו, אבל קשה לי להאמין שיטרחו לשחזר בלוגים ישנים.
      חבל. 😕

      • מנהל פרפרים 9 באוקטובר 2020 בשעה 8:38 #

        הבלוג שלך מוזמן לקבל במה וקהל חם בקהילת הבלוגוספרה שלנו:
        https://isra-parparim.blogspot.com/

      • דנדוש 50 9 באוקטובר 2020 בשעה 9:46 #

        בתגובה ל-volcman ולך טל,עוררת בי זעם ישן…
        אני שנכנסת לעיתים מאד רחוקות לפורומים בתפוז שהיו בזמנו ממש אבן שואבת,נכנסתי יום אחד והייתי צריכה להכניס שם משתמש וסיסמא.
        כשכתבתי את שם המשתמש והסיסמא נכתב לי שזה משתמש לא ידוע וביקשו את המייל והם רשמו אותי עם שם המייל (חוצפה,כי אז כל אחד יכול לכתוב לי-למרות שזה נכתב בעברית).
        עד אז לא ידעתי שיש שינויים בתפוז וכך נודע לי גם שהבלוגים עומדים להדרס.
        הבלוג שלי היה עדיין פעיל ובועט.
        כתבתי להנהלת הפורומים ושאלתי מה קורה ואז הם הסבירו לי "באדיבות" התפוזית שהם עוברים למערכת חדשה (לא דיברו על האקרים וכאלה) ועם הזמן כל הבלוגים יימחקו.
        הם עוד הוסיפו שאם אני רוצה הם יכולים לשלוח אלי את המלל בלבד כדי שאוכל לשמור עליו.
        כתבתי אליהם מסר נזעם שהבלוג שלי עוסק בעיקר בעבודות יד והוא מלא תמונות שהם קישורים,אבל הם ענו לי "מה לעשות? או שתקבלי מאיתנו מלל בוורד או שתישארי עם 0 גדול ביד".
        ואז נשלח עוד מסר עם קללות עדינות שאנשים בגילי ויותר מבוגרים ממני,השקיעו שעות בכל פוסט ומבחינתנו זה כמו ילדים ונכדים ושהם מוחקים לנו בגסות פראית את הכל כאילו לא היה דבר.
        הם כמובן לא ענו לי ואחרי יומיים הבלוג שלי נבלע בחשיכה!
        למזלי,בשידוג האחרון לפני כ-5 שנים ואולי יותר) שהיה כשלון נוראי,ישבתי והעתקתי פוסט פוסט,רק שהבעיה היתה שהתמונות לא עברו כי הרשת היתה או עמוסה או תקולה.
        בזמנו הם אמרו לי שבוודאי יש לי את התמונות המקוריות במחשב.
        עלאק!!! לשבת ולחפש איזו תמונה לאן,זה כבר היה מעבר לכוחותי.
        היו לי "רק" 125 פוסטים.
        ישבתי לא מעט זמן לילות וימים והעברתי הכל כולל תגובות (שזה שייך מאד מאד) למחשב.
        פתחתי את התאום שלו בבלוגר,אבל עד היום העברתי רק 40 רשומות כי הייתי מותשת.
        היה צורך להחזיר גם קוביות תוכן,אלבום תמונות,רשימת רשומות וכד' ולא עשיתי זאת,כי צריך ללמוד את זה.
        היום הבלוג מיותם.כולם עוברים לפייסבוק שאני ממש לא אוהבת.
        אין את האווירה הנהדרת שהיתה בתפוז,את העזרה ההדדית,את מפגשי הפורום וכדומה.
        יש לי חברות מהתקופה ההיא.
        מבחינתי הים – אין תפוז,יש מצבה קטנה.
        אם אני מחפשת מתכון מסויים,אני נאלצת לחפש במחשב בלי לדעת באיזו שנה ובאיזה מספר פוסט זה מופיע.
        אבל כנראה שנצטרך להתרגל.
        מבחינתי,הם עשו עוול גדול לבלוגרים וחבל מאד שזה הסתיים בצורה צורמת וכואבת כל כך.
        שיהיה חג שמח לכל הקהילה
        הרבה בריאות כמובן בימים טרופי אלו
        ומזל שאני מנויה על הבלוג הזה,כך שיש לי עוד קצת קשר לאנשים מהעבר…
        דניאלה

  3. דּוֹדָשְלָהּ 12 באוקטובר 2020 בשעה 20:46 #

    זוכרת היטב את ההגיגית, משם הכרתי אותך. קצת עצוב לי על תפוז, אם כי מזמן הרמתי ידיים ועברתי לוורדפרס – המצב שם התדרדר באופן הדרגתי ובסופו של דבר נשברתי.

    מאחלת לך בהצלחה עם הפודקאסט!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: