לפעמים נדמה לי שאם קרה משהו בחיי ולא כתבתי עליו בבלוג – אז הוא לא באמת קרה.
מכירים את זה? כאילו הכתיבה הופכת את זה לממשי יותר, והפרסום הוא סוג של הכרזה רשמית על כך שהמאורע אכן התרחש. זה נכון גם לטוב וגם לרע – כשכתבתי למשל על לקות השמיעה של יהונתן, זמן קצר אחרי שגילינו על קיומה, זה היה אחד הדברים הקשים שיצא לי לכתוב – בדיוק בגלל שהייתי עדיין בסוג של אבל והכתיבה הפכה את זה לאמיתי וכואב עוד יותר. גם עניינים איזוטריים יותר שאני חווה, סתם אנשים שראיתי באוטובוס או זיכרון ישן שצף פתאום, חשוב לי להעלות על הכתב ולו למען התיעוד. איך אומרים, "תמונה או שזה לא קרה"? אז הבלוג הוא סוג של אלבום תמונות כזה, ויום אחד אקרא רשומות ישנות ואוכל להיזכר בדברים שקרו לי בעבר וכבר הספיקו להיטשטש מהזיכרון.
טופס 101, שוב
הקיצר, התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. זה קרה לפני כמה שבועות, באיזור ראש השנה, אבל לא יצא לי עד עכשיו לכתוב על זה; בין היתר כי המרחבים העצומים של הזמן הפנוי שעמדו לרשותי עד לא מזמן הפכו לפתע לזמן עבודה, והותירו לי רק מטר צוונציק על מטר צוונציק שאני יכול לבחור האם לכתוב בו או, נניח, להדיח כלים. ככה יצא שהנושא הפעוט הזה של חזרתי למעגל העבודה התמסמס לו בין מתכון לקרם רימונים ובין בעל הבית המנוול והדירה החדשה, אז הרשומה הזו היא בעיקר סוג של החזר חוב לעצמי, כדי לסדר את ההיסטוריה כמו שצריך. וכן, עצם העובדה שאני כותב עכשיו אומרת שיש בכיור כמה כוסות שמחכות שאואיל בטובי לשטוף.
אז עבודה חדשה. אחד מהבוסים שלי לשעבר הציע לי לבוא לעבוד בחברה שבה הוא עובד עכשיו, ואני הסכמתי בשמחה. בגדול אפשר לומר שאני עובד כמנהל קריאייטיב בחברה שמשווקת לחו"ל, כך שאני בעצם כותב טקסטים שיווקיים באנגלית שתראו רק אם אתם גרים מחוץ לישראל (אהלן עופר, היי עירית, גוטן מורגן אדולף!). לשמחתי, בגלל שאני והבוס שלי מכירים כבר כמה שנים והוא יודע שאפשר לסמוך עלי ומכיר בערך הטקסטים שאני כותב – אני עובד מהבית ורק מדי פעם מגיע למשרדים שנמצאים בתל אביב. די דומה לפורמט העבודה שלי בתפוז מאז המעבר לטבריה, אלא ששם היה מדובר ביומיים עד חמישה ימים בשבוע ועכשיו מדובר בגיחה נקודתית של יום אחד, הלוך וחזור. בפעם האחרונה אפילו הספקתי לבקר באיקאה בדרך חזרה. קניתי שידה ופלאפל. השידה מהממת, הפלאפל היה טעות. מי קונה פלאפל באיקאה?
רגע, על מה דיברנו? אה, עבודה. כן, אני עובד עכשיו. זה בדיוק מה שעשיתי בשלוש השנים שלפני ניהול הבלוגיה, אז מצד אחד יש תחושה שכאילו חזרתי אחורה בזמן. מצד שני, בדיוק חגגנו את ראש השנה ועברנו לגור בדירה המהממת הנוכחית, אז יחד עם העבודה שבאה אחרי כמה חודשים בהם ישבתי בבית עם הילדים – יש גם תחושה של התחלה באוויר, של משהו חדש ומגניב בדרך.
חג שמח.
רגע, נגמרו החגים, לא?
לעזאזל, ביום ראשון צריך כבר לחזור לעבודה.
רסיסי מילים 
תגובות אחרונות