Tag Archives: אורשקי

אורשקי ערמונים

2 פבר

אורשקי ערמונים. מומלץ להגיש בליווי כוס תה וגעגועים לאמא רוסיה

לא מזמן נתנו למיכל בפעם הראשונה פלח של תפוז. היא בת כמעט-שנה-וחצי ומעולם לא טעמה תפוז בעבר, אז היא לקחה ביס קטן מהקצה והעוותה פרצוף. היה לה חמוץ, אבל לזכותה ייאמר שהיא לא ויתרה אלא המשיכה לנגוס בו עוד כמה פעמים לפני שניגשה אל דבש וניסתה לשכנע אותו לטעום… ואני בינתיים חשבתי לעצמי כמה נחמד זה לטעום משהו בפעם הראשונה, להכיר טעם ומרקם שלא הכרת. אולי זה טעים, אולי זה לא, אבל זו הרפתקה. ובעצם, זו הרפתקה שאני בעצמי כבר מזמן לא חוויתי ולך תדע מתי ייצא לי לחוות.

ואז מנטקה הכריזו על ערמונים כחומר הגלם הבא בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" וסגרו לי את הפינה הזאת. כי ערמונים, הפתעה-הפתעה, מעולם לא יצא לי לטעום. ולא רק שלא ידעתי מה הטעם, גם לא ידעתי מה המרקם ואפילו לא איך אוכלים אותם. קולים? מפצחים? מקלפים? אפילו כשראיתי בסופרמרקט שקיות ערמונים מוכנים לאכילה, לא קניתי כי לא חשבתי ש"בוא נטעם ונראה מה זה" היא סיבה מספיק טובה. אבל להכין קינוח מחומר גלם שאני לא מכיר? נו, אני לא יכול לחשוב על סיבה טובה יותר מזו!

וכך, סוף סוף העזתי וטעמתי ערמונים, קליתי ובישלתי וקילפתי וטחנתי וסתם נשנשתי תוך כדי שאני תוהה איזה קינוח אכין מהם. ואז חמותי חגגה יום הולדת, ובארוחה המשפחתית החגיגית הגישה לקינוח אורשקי שקנתה בחנות רוסית כלשהי. אורשקי = עוגיות רוסיות בצורת אגוז קטן (ומכאן שמן) שממולאות בדרך כלל בריבת חלב. אופים אותן על הכיריים במחבת מיוחדת, אבל גם מוכרים במשקל בחנויות רוסיות (טיב טעם ודומיהן). ובזמן שאכלתי את האורשקי ההן בסיום ארוחת יום ההולדת של חמותי שמתי פתאום לב לשני דברים:

  1. אני צריך להכין קינוח מערמונים, שזה סוג של אגוז.
  2. אני אוכל כרגע אורשקי, שזה עוגיה בצורת אגוז.

אגוז פה, אגוז שם – והופ, יש רעיון – אורשקי במילוי קרם ערמונים. נותר רק העניין הפעוט הזה של המחבת המיוחדת שלא הייתה לי, ואני כבר הנחתי שלעולם לא אמצא אחת כזו באיזור טבריה (אגב, לא מצאתי כאן ערמונים. שאלתי בכמה סופרמרקטים אבל הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח. בסוף קניתי כשקפצתי למרכז. דבר דומה קרה כשחיפשתי פעם מסקרפונה. לא שמעו בעיר הזאת על דברים "אקזוטיים" כאלה) – אבל אז התברר שקיימת מחבת כזאת, אחת ויחידה ואחרונה, בחנות בקניון טבריה. או! כן! כן! כן!!!

על המחבת כתוב "מפעל הטרקטורים של וולגוגראד". זה באמת שוקל בערך כמו טרקטור

על המחבת כתוב ברוסית "מפעל הטרקטורים של וולגוגראד"

זה באמת שוקל בערך כמו טרקטור!

אני לא יודע למה, זה שוקל רק כמו חצי טרקטור

וכך נחתם העניין. קצת גוגל, הרבה נסיונות כושלים וטעימות תפלות – זוגתי האומללה לא תוכל לשאת טעמו של ערמון בשנים הקרובות – וכמובן שמי שירצה להכין את המתכון יצטרך להשיג את המחבת המיוחדת (שמעתי שראו אותה בשוק בנצרת ובחנויות בתל אביב. קדימה, העשירו את כלי המטבח שלכם!). מתקבלים המון המון אגוזים קטנים, שבנגיסה נשברים וממלאים את הפה בקרם בעל טעם מודגש מאוד של ערמונים. חשבתי להוסיף לקרם משהו אחר – אולי שוקולד, אולי קפה – אבל מאוד חיבבתי את טעם הערמונים אז השארתי את זה ככה. אם ניסיתם לערבב עם משהו אחר, ספרו לי.

ורגע לפני שניגש למתכון – אם לא בא לכם להשקיע במחבת מיוחדת לאורשקי, הקליקו כאן לעוד מתכונים מהממים עם ערמונים: קרם ברולה ערמונים, טראפלס ערמונים, קיש, מילפיי ועוד.

אורשקי ערמונים

מתכון לאלוהים יודע כמה, 40-50, אולי יותר.

לקרם הערמונים:

קרם ערמונים (צילום מגרסה מוקדמת עם קצת פחות שמנת מתוקה)

קרם ערמונים (צילום מגרסה מוקדמת עם קצת פחות שמנת מתוקה)

כ-200 גרם ערמונים קלופים ומוכנים לאכילה (אפשר לקנות את האגוזים עצמם, לקלות ולקלף לבד, או אפשר להשתמש באלה המוכנים)
כוס מים
2 כפות סוכר
כפית תמצית וניל
כחצי כוס שמנת מתוקה

בסיר קטן שמתי את הערמונים, המים, הסוכר ותמצית הוניל. בישלתי כ-15-20 דקות על אש קטנה. לקראת הסוף הוספתי את השמנת המתוקה. נתתי לזה להצטנן רגע וטחנתי את הכל יחד בעזרת בלנדר מוט. אם לא יוצא לכם מספיק חלק וקרמי, אפשר להוסיף עוד טיפה שמנת מתוקה. שמים במקרר וניגשים להכנת האורשקי.

לאורשקי:

השתמשתי במתכון שמצאתי בוואיינט, שהוביל לאורשקי שונים לחלוטין מאלה שהכרתי מהחנויות הרוסיות. בעוד הבצק של האורשקי הקנויות הוא עבה וקשיח יחסית, לי יצאו אורשקי דקיקות ופריכות. כל כך פריכות, למעשה, שבהתחלה הן פשוט התפוררו לי בידיים. אבל פתגם רוסי ידוע אומר "הבלינצ'יק הראשון תמיד מתפקשש", אז ממשיכים קדימה – ותופסים את העניין די מהר:

מחבת האורשקי בפעולה

מחבת האורשקי בפעולה

חצי כוס סוכר
2 ביצים מופרדות ללבנים וצהובים
250 גרם חמאה
3 כוסות קמח תופח

1 כפית תמצית וניל

בקערה אחת מערבבים את הצהובים של הביצה עם הסוכר. בקערה שניה טורפים את הלבנים. מאחדים את שתי הקערה ומוסיפים את החמאה, הקמח ותמצית הוניל. מתקבל בצק רך מאוד.
משמנים את המחבת בתרסיס שמן או בחמאה (אני שימנתי רק פעם אחת בהתחלה ופעם נוספת איפשהו באמצע, לא היה צורך ביותר מזה). שמים בכל שקע של המחבת כדור בצק קטנטן (לפי המתכון מדובר על גודל של גולת זכוכית. יותר גדול מזה – והבצק יגלוש החוצה מהמחבת, יטפטף על הכיריים ויעלה בלהבות. כן, מניסיון. לא, טרם ניקיתי). סוגרים את המחבת ומבשלים/אופים בערך שתי דקות מכל צד. אפשר לפתוח את המחבת מדי פעם לראות איך זה מתקדם.
כשזה זהוב – זה מוכן. פותחים את המחבת מעל צלחת ומחליקים את קליפות האגוז החוצה. שמים שוב כדורי בצק קטנטנים בשקעים ומחזירים את המחבת אל האש וכן הלאה. יוצאים המון המון המון חצאי קליפות אגוז. הראשונים בטח לא יצליחו לכם, ותוך כדי העבודה חלק בטח יתפרקו פה ושם. אבל זה טעים גם בתור פירורים. מיכל אהבה מאוד.

נותנים לקליפות האגוז זמן להצטנן, ואז אפשר לחבר את כל השמחה הזאת יחד:
לוקחים חצי קליפת אגוז, ממלאים בזהירות בקרם ערמונים. חסכו לעצמכם שקית זילוף, סתם כפית מספיקה כאן. כדאי למרוח מעט קרם על ההיקף, כדי שיידבקו זה לזה. מחברים כל שני חצאים לאורשק אחד שלם ומניחים בצלחת או כלי אחר. אני ממליץ להניח אותם כאשר החצאים ממוקמים זה מעל זה ולא זה לצד זה, להקטין את האפשרות שאחד החצאים "יברח" ממקומו.
לשמור בקירור, אבל לא יותר מדי זמן אחרת האורשקי מתרככים. אם נשארות קליפות אגוז ריקות, אפשר למלא גם בריבת חלב (המילוי הסטנדרטי, הכי טעים וכי משעמם), או אפילו בממרח לוטוס (לא ניסיתי, אבל וואי וואי, הפוטנציאל!).

אורשקי ערמונים. מומלץ להגיש בליווי כוס תה וגעגועים לאמא רוסיה

אורשקי ערמונים. מומלץ להגיש בליווי כוס תה וגעגועים לאמא רוסיה

בתיאבון!

%d בלוגרים אהבו את זה: