Tag Archives: איתמר

איתמר

30 ינו

יום אחד ק' הודיעה לי שהיא בהריון.

למעשה, המילים המדויקות שלה היו "אני מרגישה כמו בימים הראשונים שהייתי בהריון עם יהונתן. אני חושבת שאני שוב בהריון." אני גיחכתי, כי חשבתי שהיא מתלוצצת,  אבל היא התעקשה לנסוע באותו רגע לקנות ערכה ביתית לבדיקת הריון – אז אמרתי לה שמצידי תיסע אבל אני הולך לישון.

היא כבר העירה אותי עם המקל ביד.

ימי הולדת

כל עוד מנינו ארבע נפשות, ימי ההולדת שלנו הסתדרו בשורה נאה של ארבעה חודשים רצופים: ק' במאי, יהונתן ביוני, אני ביולי, מיכל באוגוסט. לכן, באופן טבעי, אחת מן השאלות הראשונות שהטרידו אותנו כשהתברר שאנחנו עומדים להפוך לחמישה הייתה "האם יתקלקל לנו רצף החודשים?"

חישוב מהיר הביא את ק' להעריך שהיא תלד לקראת חג סוכות, ואז רופא קבע שהתאריך המשוער המדויק הוא 4 באוקטובר. שזה משמח, כמובן, כי תינוק והכל, אבל… מאי-יוני-יולי-אוגוסט-אוקטובר? לא, לא, לא, הרי זה אומר שנצטרך לעשות אחר כך עוד ילד כדי לחגוג יום הולדת למישהו בספטמבר! ואני עדיין מנסה לעכל את ה"אבא לשלושה" כך שאני לא מסוגל להתמודד כרגע אפילו עם התיאוריה של "אבא לארבעה".

מצד שני, אנחנו מדברים פה על 4 באוקטובר. אם הוא ירגיש שהוא מוכן לצאת לאוויר העולם קצת לפני התאריך המשוער שלו, רק כמה ימים…

הו, בבקשה ילד, בבקשה תגיע קצת קודם. אנחנו נאהב אותך בכל מקרה, אבל בחייאת, בוא קצת קודם.

ככל שאוקטובר התקרב, כך גדלה ההתרגשות.

ככל שסוף ספטמבר התקרב, כך גדל המתח.

ה-29 בספטמבר היה ערב יום הכיפורים. ק' ואני שלחנו את הילדים לסבתא וסבא ונשארנו לבד בבית. הכנתי עוגיות שיהיו לצאת הצום, אכלנו ארוחה מפסקת ויצאנו לסיבוב בעיר.

ילדים שיחקו סביבנו, נסעו באופניים, צחקו. עשינו טיול ארוך, הקפנו את כל השכונה. ראינו כמה רכבים נוסעים בכביש וכעסנו על האנשים חסרי ההתחשבות שנוסעים ברכב ביום כיפור, כי למרות שלא קיים חוק האוסר על נסיעה ביום הזה, עדיין מדובר במסורת שצריך להתחשב בה.

חזרנו הביתה. אפילו לא רמז לציר. הלכנו לישון.

ב-30 בספטמבר, היום האחרון של החודש, בוקר יום הכיפורים, התעוררתי מוקדם מדי ומצאתי את ק' מנשנשת את העוגיות שהכנתי לצאת הצום. מה קרה, שאלתי, והיא אמרה לי באגביות שבלילה ירדו לה המים, אז מבחינתה הצום נגמר.

באחת עשרה וחצי בבוקר נכנסנו לרכב. התנעתי כשאני חושב על האנשים חסרי ההתחשבות שעליהם כעסנו אתמול כי נסעו ברכב ביום כיפור. כשק' לצידי מתפתלת מצירים נהגתי לאט כדי לא לדרוס אף ילד על אופניים. ילדים עשו לנו תנועות מגונות וקיללו אותנו בדרך לבית החולים.

ואז הכל קרה נורא מהר. הגענו למחלקת יולדות. פגשנו את הדולה שתיאמנו מראש והזעקנו באמצע הצום. כמה בדיקות זריזות ועברנו לחדר לידה. ארבע שעות אחר כך, בלי אפידורל, נולד הילד השלישי שלנו, איתמר.

באמצע יום הכיפורים, י' בתשרי התשע"ח, אבל לא פחות חשוב – ב-30 בספטמבר 2017.

עכשיו משפחת אייזנמן יכולה לחגוג ימי הולדת בחודשים מאי-יוני-יולי-אוגוסט-ספטמבר. הרצף שלנו נשמר. איזה ילד טוב אתה, איתמר.

 

למה איתמר

יהונתן ומיכל התלהבו עד השמיים מהאח החדש הצפוי להם ומאוד רצו להשתתף בבחירה של השם שלו, אז במהלך כל ההיריון שיחקנו משחק: הם יכולים לבוא אלינו בכל רגע ולהציע שמות, ואנחנו נשתדל לבחור מתוכם את השם של התינוק.

מיכל אמנם הציעה שמות מדי פעם, אבל בשלב מסוים נמאס לה.

לעומתה, יהונתן ירה עלינו צרורות. בכל יום הציע חמישה או שישה שמות, בסופי שבוע יותר. שמות שהוא שמע בטלוויזיה, שמות של ילדים מהכיתה, שמות שהוא שמע ברחוב – הוא היה נחוש בדעתו להיות זה שיציע את השם הזוכה של הרך הנולד.

ואנחנו הקשבנו לכל הצעה, אמרנו ליהונתן שנחשוב על זה ואפילו הרכבנו רשימה קצרה של שמות מוצלחים שהוא הציע.

אבל האמת היא שהיו לנו תכניות אחרות.

יש כל מיני דרכים לבחור שמות לילדים, אבל אנחנו רצינו שלשמות של הילדים שלנו יהיה קונספט. רצינו מכנה משותף שיחבר לא רק את האנשים שהם יהיו כבני אותה משפחה, אלא משהו שיחבר גם את השמות שלהם, במעין רמה גבוהה יותר של קשר ביניהם.

אז יהונתן נולד יהונתן כי אלוהים נתן, וכשאחותו נולדה הענקנו לה את השם של אחותו של יהונתן התנ"כי, מיכל. גם תמיד שעשע אותנו שיש זן תפוח בשם יונתן וזן קלמנטינה בשם מיכל, כך ששמות הילדים שלנו חלקו שני קונספטים: מצד אחד אלה אח ואחות מקראיים, מצד שני שניהם סוגי פירות.

ועכשיו הגיע הזמן לבחור שם לילד השלישי.

המשמעות הייתה לזנוח אחד מהקונספטים: או לבחור שם מקראי שאיכשהו קשור ליהונתן ומיכל, או לבחור בזן של פרי. כי מה הסיכוי שנמצא עוד שם שהוא גם וגם.

אז התחלנו לחשוב.

התחלנו לחשוב על שם עוד לפני שידענו אם יש לנו ילד או ילדה.

למעשה, התחלנו לחשוב כשמשום מה היינו בטוחים שעומדת להיות לנו עוד ילדה.

וחשבנו שאם זו באמת תהיה בת, אז יש לנו את השם המושלם: תמר. מצד אחד זו הבת של דוד המלך (מושא אהבתה של מיכל וחברו הטוב של יהונתן); מצד שני – טוב, תמר זה בהחלט סוג של פרי.

יופי, פתרנו את זה! הולכת להיות לנו בת ואנחנו נקרא לה תמר!

ואז התברר שזה בן.

אז לא תמר.

לא-תמר.

אי-תמר.

איתמר.

אוקיי, זה לא בדיוק סוג של פרי, ולא קשור ליהונתן ומיכל המקראיים (אם כי כן קיים איתמר במקרא, בנו של אהרון הכהן), וסיפור השם נשמע קצת מפותל ועקום כי יום אחד נספר לו שאנחנו מאוד אוהבים את השם שלו למרות שתכלס קראנו לו ככה כי הוא לא-בת – אבל מבחינתנו זה עדיין הקונספט המקורי, הכפול, שפשוט הורחב קצת כדי להתאים לנסיבות.

וכך, כמו עם אחיו ואחותו, היה לנו שם מוכן בשבילו עוד לפני שהוא נולד.

הייתה רק בעיה קטנה אחת: יהונתן לא הציע עדיין את השם "איתמר" אפילו פעם אחת במהלך כל ההיריון. אמנם הסברנו לו שאנחנו שומרים לעצמנו את הזכות לבחור שם מחוץ לרשימה שלו, אבל העדפנו שהוא איכשהו יעלה על האפשרות הזו ויציע את השם בעצמו.

יומיים לפני הלידה ק' לקחה את יהונתן לחוג שחייה. הם הקדימו, אז נאלצו לחכות עד שהילד הקודם יסיים את השיעור שלו. כשסיים, המדריכה נפנפה לו לשלום וצעקה "ביי, איתמר!" – ויהונתן שמע את זה והסתובב אל ק' בעיניים נוצצות.

"אמא, יש לי עוד הצעה לשם. מה דעתך על איתמר?"

לא ברור איך ק' הצליחה לשמור על פני פוקר. היא אמרה ליהונתן שזה שם יפה מאוד ונכניס אותו לרשימה המקוצרת של המוצלחים באמת. היא סימסה לי בהתרגשות שזה סוף סוף קרה. ובעצם, בגלל שלמחרת כבר התחילו יום הכיפורים והלידה והכל – יצא שזה השם האחרון שיהונתן הספיק להוסיף לרשימת ההצעות שלו.

חוץ מזה, איתמר זה שם נפלא. אף שם אחר לא מתאים לו כמו איתמר.

איתמר.

לקח לי ארבעה חודשים לכתוב את הכל, והיום, ממש היום, איתמר כבר בן שליש!

אז מה, נשחק "למי הוא דומה"? כי אמרו לי שהוא דומה ליהונתן ואמרו לי שהוא דומה למיכל ואמרו לי שהוא דומה לי ואמרו לי שהוא דומה לק', אבל אני לא רואה שום דבר חוץ מילד חמוד, השלישי שלנו. איתמר.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: