Tag Archives: דירה

דוקו פליימוביל: משפצים מטבח

27 נוב

51 ימים בלי החדר הכי חשוב בבית.
זה היה סיוט, אבל לפחות היו לי מצלמה ושתי בובות הפליימוביל שגנבתי מהילדים…

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28

משפצים דלתות, דוקו-פליימוביל

25 יונ

השבוע התחלנו לשפץ את הדירה שלנו, עכשיו כשהיא סוף סוף שלנו. הדבר הראשון שעשינו היה להחליף כמה דלתות בתוך הבית.

בזמן שהבחור הנחמד עובד אצלנו בבית, הסתובבתי לו בין הרגליים ותיעדתי את התהליך. אבל מהר מאוד השתעממתי מסתם צילומי נסורת ושברי לבנים, אז לקחתי שתי בובות פליימוביל של יהונתן ופשוט התחלתי לשחק… כך נוצרה מזכרת חביבה מהשיפוץ הראשון שעשינו בבית, ויש לי הרגשה שזו לא הפעם האחרונה:

IMG_6955 IMG_6958 IMG_6960 IMG_6962 IMG_6963 IMG_6972 IMG_6973 IMG_6976 IMG_6977 IMG_6980 IMG_6981 IMG_6989 IMG_7003 IMG_7010

הבית החדש

27 מאי

בפעם האחרונה בה עברנו דירה זה היה בתוך טבריה – עברנו מהדירה של בעל הבית הקודם (הידוע גם כ"בעל הבית המנוול") אל הדירה הנוכחית (של המכונים "בעלי הדירה הנחמדים"). עבור יהונתן זה יצר בלבול מסוים; מעברי דירה קודמים קרו בן רגע, ביום אחד, ובהם עברנו מעיר לעיר כך שכל הסביבה שלו השתנתה – דווקא אז לא הייתה לו בעיה להבין שקודם גרנו שם ועכשיו אנחנו גרים פה. אבל במעבר הדירה האחרון רק חלק מהסביבה שלו השתנה: הגן הוא אותו גן, הדרך כמעט אותה דרך, אפילו לסבתא וסבא מגיעים כמעט באותו אופן. מה גם שהייתה תקופת חפיפה קצרצרה בה החזקנו למעשה בשתי הדירות במקביל, לקחנו אותו פעם לדירה הזו ופעם לדירה ההיא, אז המושג "הביתה" קצת התערער אצלו.

מה נעשה? ישבנו וחשבנו ומצאנו פתרון פשוט: הגדרנו את הדירה החדשה כ"הבית החדש". כך, כדי שיהונתן יבין לאן אנחנו הולכים, אמרנו לו או שאנחנו הולכים "הביתה" או שאנחנו הולכים "לבית החדש".

נכון פשוט? כאלה אנחנו, אנשים של פתרונות פשוטים.

העניין הוא שהמושג "הבית החדש" נדבק חזק מדי. עד היום, הרבה אחרי שעזבנו את הדירה הקודמת והסברנו ליהונתן ש"הולכים הביתה" זה אותו דבר כמו "הולכים לבית החדש", יהונתן ממשיך לקרוא לדירה הזו "הבית החדש". כשאני אוסף אותו מהגן או מסבתא ולוקח אותו הביתה, הוא מיד מתקן: אבא, התבלבלת, אנחנו הולכים לבית החדש. למרות שאנחנו חוזרים שוב ושוב על כך שהמקום הקודם שבו גרנו הוא כבר לא הבית שלנו, ויש לנו רק בית אחד אז אין טעם לקרוא לו "חדש" – הוא בשלו. רק "הבית החדש".

ואין לנו עם זה בעיה. לא אכפת לנו לקרוא לדירה "הבית החדש" ככל שיהונתן ימצא לנכון. לפעמים שואלים אותי בגן "מה, שוב עברתם דירה?" ואני מושך בכתפיי ועונה "כן, באוקטובר!"

אבל… מה יקרה כשנעבור שוב? אם הדירה הנוכחית היא "הבית החדש", איך נסביר ליהונתן את הדירה הבאה? "הבית החדש-חדש"? לא, זה לא רעיון טוב.

אז מה נעשה? ישבנו וחשבנו ומצאנו פתרון פשוט: נקנה את הדירה הזו.

די לשכירות. אין יותר מעברים. אנחנו נהיה בעלי הבית, ושיהונתן ימשיך לקרוא לו "הבית החדש" כמה שרק ירצה. בכנות, אני לא מעלה בדעתי סיבה מוצלחת יותר לקנות דירה…

נכון פשוט? כאלה אנחנו, אנשים של פתרונות פשוטים.

.

כל הטפסים הוגשו, עורכי דין ושמאים ובנקים עשו את עבודתם והבוקר הגיעה ההודעה הרשמית: הדירה הזו, הבית החדש, שלנו.
עכשיו אפשר להגיד "בשעה טובה". 🙂

עוברים דירה

17 ספט

יש הרבה סיבות שבגללן מעבר הדירה הזה משמח את ק' ואותי. חלקן אולי יישמע טיפשי, ועל כן מן הראוי שאכתוב עליהן רשומה.

1. בראש ובראשונה הברור מאליו – העובדה שאנחנו עוברים לדירה גדולה ומרווחת יותר (ובאותו שכר דירה, מה שרק מוכיח כמה פראיירים היינו כששכרנו את הדירה הקודמת, אבל אז היינו ממש לחוצים למצוא דירה במהירות, מה ששיחק לטובתו של בעל הבית המנוול). יש לנו עכשיו חנייה משלנו, מחסן פרטי, חדר נוסף שמוגדר "חדר נחיצות" ומשמש לי כמשרד(!), ועכשיו גם תהיה לנו מרפסת גדולה ואמיתית, כזאת שאפשר לפתוח בה שולחן ולעשות על האש כשבאים אורחים או סתם לשבת יחד בערב סתווי נעים ולקשקש. כמה מקום יהיה לילדים להתרוצץ פה!

נראה שדבש דווקא קצת פחות מתלהב

2. גם העובדה שאנחנו עושים את זה יחד משמחת אותנו, ואני מתכוון לכך שבשני מעברי הדירה הקודמים בחרנו להתפצל: אני ליוויתי את החבר'ה של ההובלה בזמן ההעמסה בדירה הישנה, שלחתי אותם לדרכם וזוגתי קיבלה אותם והשגיחה על הפריקה בדירה החדשה. אני לא ממש יודע למה בחרנו להתפצל בזמנו, אולי כי המעברים היו מעיר לעיר, אבל זה לא משנה – הפעם נעשה את זה יחד גם כאשר נתבונן בהתרגשות בסבלים שלוקחים את כל הרכוש שצברנו יחד ומשליכים אותו לתוך משאית חבוטה וגם כאשר נחסיר פעימה בזמן שהם פורקים כל רהיט וצלחת.

והנה זה מתחיל להיות משונה:

3. הדירה שבה הכי נהנינו לגור בה הייתה בכפר סבא, ברחוב שאול המלך. גרנו שם שלוש או ארבע שנים, עם בעלת בית מטורללת באופן חינני ונהדר. אחר כך עברנו לגור בשתי דירות שנמצאו ברחובות שהמשיכו את הקו של "שמות של אנשים", פעם אחת ברחוב על שם סופר רוסי כלשהו ופעם שניה ברחוב על שם אחד ממייסדי טבריה. שתי הדירות הללו נחשבות אצלנו כפלופים נוראים שהיינו רוצים למחוק מהזיכרון. מאידך, הדירה שאליה אנחנו עוברים היום חוזרת במובן מסוים להמשיך את הקו של שאול המלך אבל לכיוון אחר, של "מתוך התנ"ך". עכשיו, כשאנחנו גרים ברחוב הקרוי על שם אחד מספרי התנ"ך, אנחנו קצת מרגישים כאילו יש לנו הזדמנות להמשיך את הקו החיובי שהתחלנו בכפר סבא, של דירות שממש נהנינו לגור בהן.

4. אני אוהב מתימטיקה ומספרים, וגם מאוד אוהב דברים מצחיקים. משעשע אותי שהבניין שאליו אנחנו עוברים הוא מספר 19, אבל אם תרצו להגיע לבקר תצטרכו לחפש אותו בין בניינים 21 ו-23. כן, ככה זה בטבריה, אני מניח. גם לא מזיק שבפתח הבניין ככל הנראה נשברה בעבר מדרגה ומישהו תיקן אותה בעזרת יציקת בטון, שעליה מישהו חרט לדראון עולם "בלוק מנייק".

1098390_10151641770889506_2073576650_n

נו, זה בניין שמבטיח סיפורים נפלאים או מה?

5. אני לא מת על טבריה, בלשון המעטה, אבל יש בה דבר אחד שאני מאוד מאוד אוהב: הכנרת. אני לא יודע להסביר את זה, אבל המראה שלה פשוט עושה לי טוב. אם אני עצבני, עצוב או עייף, אני רק צריך להעיף מבט במים הכחולים שלה – ומיד מצב הרוח משתפר. מזל שמהרבה מקומות בעיר אפשר לראות אותה (אבל לא מהדירה שאותה אנחנו עוזבים), ולכן כשהתחלנו לחפש דירה אמרתי לק': "לא אכפת לי באיזו שכונה, לא אכפת לי באיזו קומה או כמה חדרים יהיו בדירה הבאה. רק דבר אחד אני רוצה: לראות את הכנרת. לא אכפת לי גם אם אצטרך להוציא את הראש מהחלון, להפנות אותו הצידה ולהתמתח כדי לראות רצועה קטנה של כנרת בין עצים וגגות, העיקר שתהיה לי קצת כנרת".

ביקשתי – וקיבלתי.

נוף לכנרת

זה הנוף מהסלון. האמת שגזרתי החוצה כמה דודי שמש וחבלי כביסה, אבל העיקר שיש לי קצת כנרת

6. קוראיי הותיקים יזכרו אולי שכתבתי פעם בבלוג הישן שלי רשומה בשם הספסל הירוק. אחת הרשומות החביבות עלי. כאשר עברנו משם דירה והתברר שגם ליד החדשה-דאז יש ספסל ירוק, חשבתי שיהיה משעשע אם תמיד אעבור לגור ליד ספסלים ירוקים. ובכן, במעבר לטבריה זה לא קרה, ואין ספסל ירוק ליד הדירה שאנחנו עוזבים בימים אלה. אבל יש, ועוד איך יש, ספסל ירוק ליד הדירה החדשה. נו? יותר סימן מזה?!

ואפילו צופה אל הכנרת בצילו של עץ נחמד!

ואפילו צופה אל הכנרת בצילו של עץ נחמד!

בקיצור, לא חסרות לנו סיבות להתלהב מהמעבר. 🙂

ואני מקווה שהוא יהיה האחרון. לפני הרבה שנים הבטחתי לק' שבדירה הזו נישאר לפחות שלושים שנה. מאז הפרתי את ההבטחה שלוש פעמים. הלוואי שלא אפר אותה יותר. אנחנו רוצים לגור בה מהשניה הראשונה שראינו אותה ויש לנו תחושה מאוד טובה לגביה. הלוואי שנישאר פה המון זמן, ושיהיה לנו טוב, ושנוכל באמת לקרוא לדירה הזאת "בית", ושאם כבר נצטרך לעבור מכאן, שזה יהיה לבית משלנו.

חג סוכות שמח, חברים.

.