זאת כבר מסורת אייזנמנית ותיקה בת שלוש שנים.
אחרי שהיינו שוטרים וגנבים בפורים 2018, ואחרי שהיינו גיבורי על ונבלי על בפורים 2019, השנה התעופפנו בסערה הישר אל ארץ עוץ. מיכל הייתה דורותי, איתמר היה טוטו שסירב ללבוש חצי מהתחפושת שלו, יהונתן היה האריה, ק' הייתה הדחליל ואני – איך יפה לי טייץ כסוף! – איש הפח.
כרגיל, הרעיון לתחפושת נולד כבר במוצאי פורים הקודם. אז עדיין גרנו בטבריה ורק תכננו מי יתחפש למה. אבל כשעברנו לחריש מצאנו גם את המיקום המושלם: על כיכר בכניסה לעיר, ממש ליד הקניון, המתין לנו שביל אבנים צהובות.
וכך, בסוף השבוע האחרון שלפני פורים, נהגים שנכנסו לחריש או יצאו ממנה הופתעו למצוא את עצמם בתוך סצינה מתוך הקוסם מארץ עוץ. רבים מהם האטו, עשו כמה סיבובים סביב הכיכר, נופפו וצעקו "חג שמח!". זה היה קסום.
בהזדמנות זו אני מבקש להתנצל בפני רוכבי האופניים שחלפו על פנינו, על כך שצעקתי "זהירות, קופים מכונפים!" וניסיתי לשסות בהם אריה. סליחה. הייתי בדמות. אתם לא מכונפים.
בניגוד לשנים קודמות בהן צילמה אותנו הצלמת המשפחתית הקבועה ניקול קוזנצוב, בגלל בעיות לוח זמנים בחרנו הפעם את הצלמת פטריסיה ספאייב. כמו שאפשר לראות, היא הצליחה לשלב יפה את הקסם של ארץ עוץ עם הקסם של משפחת אייזנמן. אנחנו מרוצים. 🙂
אחרי הצילומים נפרדנו מפטריסיה והלכנו למקדונלד'ס בקניון הסמוך. אני אוהב לחשוב על זה ששילבנו ידיים, כל הדמויות של הקוסם מארץ עוץ, והלכנו יחד אל הקוס-M.
קחו רגע לחשוב על זה. קוסם. קוס-M. לא חשוב.
כל אחד מהילדים ביקש ממנו ארוחת ילדים עם משהו אחר. בזמן שאכלנו החלטנו כבר מה תהיה התחפושת של שנה הבאה – ובסוף מיכל נקשה שלוש פעמים בעקבים ואמרה "אין כמו בבית" – והופ, הגענו הביתה. ככה חריש בשבילנו: There's no place like home.
כבכל שנה, גם הפעם כל הפרוייקט המשפחתי הזה לא היה יוצא לפועל אם לא הייתה לי המשפחה המגניבה ביותר בארץ ישראל, בארץ עוץ ובכל הארצות כולן – ובפרט אשתי המהממת, ק', שלא רק ישבה להזמין תחפושות מעלי אקספרס אלא אשכרה יצרה לנו את כל הפלא הזה, כולל תלבושות, אביזרים ואיפור – בין היתר איש פח מחולצה ישנה, צינור של מייבש כביסה והרבה מאוד תרסיס צבע אפור. כמה שאני אוהב אותך.
חג פורים שמח!
רסיסי מילים 
תגובות אחרונות