לחם קופים עשבי תיבול

לפני כמה חודשים הצבנו במרפסת שלנו שתי אדניות. אחת אדומה והשניה כחולה. באחת שתלנו בזיליקום ובשניה נענע. לאחת קראתי עדה ולשניה קראתי יונית.

מדי יום השקיתי את הבזיליקום והנענע ששתלנו בתוך עדה ויונית, מאושר מכך שסוף סוף יש לי גינת עשבי תיבול משל עצמי ומפנטז על שיחים ענקיים של תבלינים שיכסו את המרפסת ויסתירו את השמש הטבריינית הקופחת.

לשמחתי – הצמחים לא מתו מיד.

במשך מספר שבועות הצלחתי לתבל סלט או שניים בבזיליקום טרי ולהכין לעצמי שתיים או שלוש כוסות תה עם נענע שגידלתי לבד. אבל זו הייתה רק שאלה של זמן עד שאשכח להשקות, או שסתם אתעצל…

אז בסוף הם מתו, וזה היה סופו של הרומן שלי עם עשבי תיבול טריים.

לכן, כשמנטקה הכריזו על עשבי תיבול כחומר הגלם באתגר החודשי, ידעתי שהפעם אלך על יבשים. התחשק לי לשלב אותם עם שמרים, אז הכנתי לחם קופים עם עשבי תיבול. זה מאפה מלוח שעשוי מכדורים-כדורים שאפשר לתלוש ולאכול, וכשמגישים אותו חם, ישר מן התנור, פשוט אי אפשר להפסיק לנשנש אותו.

אה, והוא גם טבעוני. אז אם לא אכפת לכם שסיפרתי לכם עכשיו על צמחים שמתו…

פרודוקטים:

חצי כוס עשבי תיבול (אני השתמשתי בתערובת של רוזמרין, תימין, אורגנו ובזיליקום)
3 כוסות קמח שמרים
2 כפיות סוכר
3 כפות שמן זית (+3 כפות)
3/4 כוס מים פושרים
חצי כוס חלב סויה (אפשר גם חלב רגיל, אבל אז הוא לא טבעוני)
1 כף מלח

אופן ההכנה:

1. מכינים בצק מקמח שמרים, סוכר, שמן זית (רק 3 כפות!), מים, חלב ומלח + מחצית מתערובת עשבי התיבול. לשים היטב את כל האושר הזה עד שנוצר בצק. אם הוא יבש מדי מוסיפים עוד טיפה מים. אם הוא רטוב מדי מוסיפים עוד טיפה קמח. בסופו של דבר אמור להתקבל בצק רך וגמיש ונעים, שאותו מתפיחים במקום חמים כשעה וחצי או שעתיים עד שהוא מכפיל את נפחו.

2. לאחר שהבצק תפח מוציאים אותו מן הקערה אל משטח עבודה ויוצרים ממנו 20-25 כדורי בצק בגודל שווה, פחות או יותר.

3. את המחצית השניה של תערובת עשבי התיבול מערבבים עם 3 הכפות הנותרות של שמן הזית עד שנוצר מעין רוטב סמיך.

4. טובלים כל כדור בצק ברוטב הסמיך של השמן ועשבי התיבול ומניחים בתבנית קוגלהוף (זאת עם החור באמצע). ככה ממשיכים ועורמים את כדורי הבצק זה על גבי זה, כשהם מכוסים כולם בתערובת עשבי תיבול ושמן זית.

5. מניחים להתפחה נוספת במקום חמים, ולאחר שהבצק הכפיל את נפחו אופים 18-20 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות.

6. כשלחם הקופים מזהיב וריח משגע ממלא את הבית, מוציאים את התבנית מהתנור. נותנים לה כמה דקות להצטנן והופכים על גבי צלחת הגשה.

7. מגישים. תולשים. אוכלים. שמחים.

 

 

 

עוגיות איי לאב יו

לפני שלוש שנים בדיוק העליתי ליוטיוב סרטון ששינה את חיי. הודות לו – וליתר דיוק, הודות למיליארדי התגובות הנהדרות שקיבלתי בזכותו – החלטתי ללכת וללמוד את תרגום שפת הסימנים כמקצוע.

הצטרפתי לתכנית ללימודי מתורגמנות שפת הסימנים של אוניברסיטת אריאל, ובמשך מעט יותר משנתיים למדתי המון דברים מרתקים על קהילת החירשים, תרבות חירשים (וגם קצת על אמנות חירשית) ועל שפת הסימנים עצמה; כולל, כמובן, אוצר מילים גדול ושימושי.

היום אני בעיצומו של הסטאז', מה שאומר שאני כבר מתרגם לכל מיני אנשים נחמדים בכל מיני סיטואציות מעניינות. יצא לי לתרגם פגישות של חירשים אצל רופאים, לתרגם הרצאות בכמה מוסדות אקדמיים לכמה סטודנטים וסטודנטיות, לתרגם פעילויות הסברה ועוד. ואני מרגיש טוב. אמנם שפת הסימנים שלי עדיין לא מושלמת (ואולי היא לעולם לא תהיה. אחרי הכל, כל יום לומדים משהו חדש), אבל לפי התגובות החיוביות שקיבלתי עד כה, יש סיכוי שאני לא גרוע כמו שחששתי. בחור חירש אחד אפילו המציא עבורי סימן-שם בהשראת אותו סרטון שהתחיל את הכל, מה שאומר שבכל פעם שאני מציג את עצמי אני נזכר בו…

אבל בכלל רציתי לספר לכם על העוגיות.

מדי פעם נהגתי להביא ללימודים כל מיני דברים טעימים שהכנתי בבית. שוקולדים, בעיקר, אבל גם דברים אחרים, כגון למונצ'לו קוקונאט פופס או קראנצ'י מייפל לוז משהו ואפילו טייגלעך. אבל את הדבר הכי מוצלח, לטעמי, שמרתי לסוף: ביום האחרון של הלימודים הבאתי לכיתה עוגיות טבעוניות בצורת הסימן המפורסם שמשמעותו "איי לאב יו".

למה זה הסימן ל"איי לאב יו"? הסבר כאן: https://en.wikipedia.org/wiki/ILY_sign

את החותכן קניתי באיביי לפני כמה חודשים. הזמנתי שניים: אחד נתתי לקרין גורן כשיהונתן ואני נסענו לבקר אותה, כי לא מנומס להגיע בידיים ריקות אבל מה נותנים לקונדיטורית הנפלאה ביותר ביקום שבטוח יש לה כבר הכל, ואת השני שמרתי אצלי מתוך כוונה להשתמש בו ביום האחרון של הלימודים.

לשמחתי, העוגיות היו להיט, החברים שלי לכיתה וסגל ההוראה התלהבו וטרפו אותן. למרות שבמקרה הזה מה שיותר חשוב היה הצורה שלהן ופחות הטעם, אני חושב שהן יצאו גם טעימות למדי.

אז אני מכנה אותן "עוגיות איי לאב יו", אבל אם אתם לא אני או קרין, יכול להיות שאין לכם בדיוק כזה חותכן. לא נורא, אפשר להשתמש בכל חותכן אחר ואפילו בסתם כוס עגולה. אתם גם יכולים לקרוא לזה איך שבא לכם. אתם גם יכולים להשתמש במתכון אחר. בקיצור, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, אתם ילדים גדולים.

הפרודוקטים:

1.5 כוסות קמח רגיל (אפשר גם להחליף חצי מהכמות בקמח מלא)
כפית שטוחה של אבקת אפייה
רבע כפית קינמון
רבע כפית ג'ינג'ר טחון (אפשר גם בלי)
5 כפות סירופ מייפל (לא חייבים אמיתי, גם הפושטי סבבה)
חצי כוס שמן

אופן ההכנה:

1. מערבבים את היבשים.
2. מוסיפים את הרטובים ומערבבים.
3. נוצר בצק? מעולה. אם הוא קצת יבש מדי, אפשר להוסיף טיפונת שמן. אם הוא רטוב מדי, אפשר להוסיף טיפונת קמח.
4. מרדדים את הבצק בין שני ניירות אפייה עד לעובי של כחצי סנטימטר.
5. מכניסים למקפיא לרבע שעה לפחות. בינתיים אפשר להדליק תנור לטמפרטורה של 180 מעלות ולרפד תבנית בנייר אפייה.
6. מוציאים את הבצק השטוח מהמקפיא, קורצים צורות (נגיד, עם חותכן איי לאב יו) ומניחים אותן בתבנית שריפדנו קודם בנייר אפייה.
7. את שאריות הבצק אפשר לאסוף לכדור, לשטח שוב ולהמשיך לקרוץ צורות. לא חייבים להכניס שוב לפריזר בין לבין, אלא אם אתם רואים שהבצק כבר התעייף והתרכך.
8. אופים בין 10-12 דקות.
9. מוציאים ומצננים לגמרי.
10. מגישים לחברים לכיתה שעוד רגע מסיימים את לימודי המתורגמנות, ומצטלמים עם העוגיות.
11. אוכלים את העוגיות ומשתדלים לא לחשוב על זה שבעוד מספר שבועות יתקיימו שני ה-מבחנים ה-סופיים, ה-גדולים וה-מפחידים, אחד עיוני ואחד מעשי, שרק הם אלה שיקבעו האם נסיים את התכנית בהצלחה ונקבל תעודת מתורגמן מוסמך. תחזיקו לי אצבעות?
נניח, בצורת איי לאב יו?

בתיאבון!

 

עוגת שמרים, קשיו ובוטנים טבעונית

ההורים של אשתי חגגו יום נישואין. לרגל האירוע, כמו לרגל רוב שאר האירועים במשפחה, הוחלט לחגוג ב"על האש" ביער שוויץ הסמוך. הוא נמצא במרחק חמש דקות נסיעה מהבית, יש משם נוף נהדר לכנרת ומתקני משחקים לילדים, אז כולם יוצאים מרוצים.

אין לנו טבעונים במשפחה, אבל יש לנו שומרי כשרות, ואלה ק' ואני. בעל-האשים אנחנו בדרך כלל לא מקנחים, אלא אם אני מביא קינוח פרווה. אז כשנתבקשתי הפעם להכין עוגה לרגל האירוע, החלטתי לקחת את זה צעד אחד יותר רחוק וללכת על קינוח טבעוני, אם נניח בצד את העובדה שלפני שזללנו את העוגה הזו חיסלנו גם כמה קילוגרמים טובים של פרגיות וקבבים.

איזו עוגה מכינים לרגל יום נישואין? ובכן, אצלנו יש חשיבות גדולה ליום הזה. כשאני וק' חוגגים את יום הנישואין שלנו, אנחנו מסבירים לילדים שאנחנו בעצם חוגגים יום הולדת למשפחה שלנו, כי ביום הזה למעשה נולדה המשפחה שהם מכירים היום: שני אנשים החליטו להיות ביחד לתמיד, ובכך יצרו משהו שהפך ליותר גדול משניהם.

אז הכנתי בצק שמרים וחילקתי אותו לשניים: חלק אחד מילאתי בממרח קשיו שהכנתי בעצמי, חלק שני מילאתי בחמאת בוטנים (סתם התעצלתי, הרי יכולתי להכין בעצמי גם חמאת בוטנים מהממת), ואז חיברתי בין שני החלקים בפיתול שאי אפשר לנתק, ובכל פרוסת עוגה יש קצת מכל אחד. עוגה יום נישואינית? לגמרי.

הפרודוקטים

לממרח קשיו טבעוני
1 כוס אגוזי קשיו (לא קלויים)
חלב סויה
1 כף מיץ לימון
1 כף טחינה גולמית

לממרח חמאת בוטנים טבעוני
בערך 1 כוס חמאת בוטנים

לבצק שמרים טבעוני (של עוגיו.נט)
3.5 כוסות קמח
1 כף שמרים יבשים
1/3 כוס שמן
1/3 כוס סוכר
120 גרם רסק תפוחים
1/2 כוס מים
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל

אופן ההכנה:

ממרח קשיו טבעוני: לוקחים כוס של אגוזי קשיו, ממלאים בחלב סויה ונותנים לזה לעמוד לילה במקרר. למחרת טוחנים את הכל במעבד מזון, מוסיפים את מיץ הלימון והטחינה -ומקבלים ממרח קשיו שאפשר להכין בלי קשר לעוגה הזאת ולמרוח ככה על לחם. טעים.

ממרח קשיו טבעוני

ממרח חמאת בוטנים טבעוני: לוקחים קופסת חמאת בוטנים, פותחים אותה, מודדים בערך כוס. מוכן!

בצק שמרים טבעוני: מכניסים את כל הפרודוקטים לקערה ולשים כ-10 דקות. מתפיחים כשעה בטמפרטורת החדר עד שהוא מכפיל את נפחו (לאחרונה התחלתי להשתמש בתעלול של להדליק תנור אפיה על 50 מעלות, וכשהוא מגיע לטמפרטורה הזו אני מכבה אותו וזורק פנימה את קערת המיקסר עם הבצק. עד שהתנור מתקרר, הבצק תופח יופי).

הרכבה, התפחה ואפייה:
אחרי שהבצק תפח, מחלקים אותו לשניים. כל חלק מרדדים על משטח עבודה מקומח.
מורחים חלק אחד בממרח הקשיו (אפשר גם לפזר בוטנים קצוצים) ומגלגלים למעין רולדה.
מורחים חלק שני בממרח חמאת הבוטנים (אפשר גם לפזר קשיו קצוץ) ומגלגלים למעין רולדה.

חוצים את שתי הרולדות לאורכן.
לוקחים חצי מהרולדה עם הקשיו וחצי מהרולדה עם הבוטנים ויוצרים מעין "בורג". מניחים בתבנית אינגליש קייק.
לוקחים את החצי השני עם הקשיו והחצי השני עם הבוטנים ויוצרים עוד "בורג". מניחים בתבנית אינגליש קייק.

מניחים את כל השמחה הזאת להתפחה של עוד כחצי שעה.
(בשלב הזה, לפני ההתפחה השניה, אפשר להקפיא אותן ובעת הצורך להפשיר לילה במקרר לפני האפייה)

רגע לפני שמכניסים לתנור, מורחים את הבצק בכף סילאן מדוללת במעט מים, בשביל הצבע.
אופים בטמפרטורה של 180 מעלות בערך 25-30 דקות.

לוקחים ליער הסמוך, אוכלים כקינוח טבעוני לעל האש. בתיאבון!

למתכונים נוספים עם קשיו הקליקו כאן.

"עוגיות בצורת מקלות"

יהונתן הוא ילד לא רגיל מהרבה בחינות. אחת מהן היא שהוא לא אוהב מתוק. לא שוקולד, לא ופלים, לא עוגיות… ולמרות שלפעמים הוא עוזר לי לאפות דברים טעימים, הוא לא הסכים לאכול שום דבר. אולי רק לטעום ביס בהתחלה, אבל זהו. יום אחד עלה בדעתי שאולי הוא פשוט ילד של מלוח ולא מתוק, אז ניסיתי להכין לו עוגיות בסגנון עבאדי לפי מתכון שמצאתי באינטרנט. והוא אהב. הו, ועוד איך! למעשה, זה בערך הדבר היחיד שאני אופה ושהוא מסכים לאכול. אמרתי "מסכים לאכול"? התכוונתי "טוחן אותן בהיסטריה ומכריח אותי להכין עוד בכל יומיים."

עם הזמן התברר שלא נוח לו (ולמיכל, שותפתו לדבר עבירה) לאחוז ולנגוס בעוגיות כשהן בצורת עיגול, אז התחלתי להכין אותן בצורת מקלות. ככה יהונתן קורא להן עכשיו – עוגיות בצורת מקלות. הוא לוקח אותן לגן, לנסיעות באוטו, מנשנש מול הטלוויזיה בין הארוחות… לא העוגיות הכי מלהיבות שהכנתי בחיי, הן בטעם והן במראה, אבל אין דבר שמסב לי נחת יותר מלראות את הבן שלי אוכל משהו שאפיתי לו.

אם לא מספיק שזה קל להכנה והפרודוקטים כמעט תמיד במזווה – זה גם טבעוני. ומכיוון שצריך להכין אותן אחת-אחת (לגלגל לנקניק בצק ולסדר בתבנית), זה משמש עבורי מעין מנוחה בסוף יום עבודה, כשהאצבעות עובדות אוטומטית והמוח מתרוקן מטרדות היום. לפעמים אני אוהב להכין אותן בזמן שאני צופה בטלוויזיה, וכך אני מודד את זמן ההכנה: שני פרקים של משפחה מודרנית – והעוגיות מנוקנקות ונכנסות לתנור. פרק אחד של המפץ הגדול – והעוגיות מוכנות. עוד פרק של המפץ – אפשר לאכול!

המתכון שלהלן מבוסס על המתכון של טולטולים שהתפרסם ב-xnet עם כמה שינויים שלי:

הפרודוקטים (למיליון עוגיות בצורת מקלות שמתחסלות מהר מאוד):
3 כוסות קמח רגיל (או 2 כוסות קמח רגיל + 1 כוס קמח מלא)
1-2 כפיות מלח גס
1 כף גדושה טחינה גולמית
2 כפות מיץ לימון
חצי כוס שמן קנולה
1 כוס מים רותחים
1-2 כפות שומשום (לא חובה)

אופן ההכנה:
שמים את כל הפרודוקטים בקערה. בהתחלה מערבבים עם כף (זהירות, חם!) ואחר כך לשים ביד עד לקבלת גוש בצק אחיד. אם הוא שמנוני מדי, מוסיפים טיפה קמח. אם הוא יבש מדי, מוסיפים קצת מים – עד שמגיעים למרקם של בצק נעים ונוח ל"ניקנוק".

וזהו!

מחממים תנור ל-180 מעלות, לוקחים קצת בצק, מגלגלים לנקניקונים דקיקים ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. לפעמים אני מפזר מעט מלח גס או שומשום מלמעלה, אבל בדרך כלל הולך על נטורל. אגב, אם אתם בכל זאת מעוניינים בצורה של עוגיות עבאדי, פשוט נקנקו אותם קצת יותר עבים וחברו את שני הקצוות ליצירת עיגול.

אפשר לצופף אותן כי הן לא תופחות כלל, ואם מצופפים כמו שצריך אז מספיקות שתי תבניות שאפשר לאפות בבת אחת בטורבו. אופים בערך 20-25 דקות, עד שהן מקבלות צבע נחמד. גם אם הן קצת יותר שזופות בשוליים מאשר במרכזן – זה בסדר. מקסימום תנו להן עוד שתיים או שלוש דקות בתנור.

להגיש בטמפרטורת החדר. לשמור בקופסה אטומה. להחביא מיהונתן. בתיאבון!

פרלינים לעזי החיך

מה דעתכם, הייתם מעזים לטעום פרלין במילוי פלפל קלוי?
פרלין במילוי זעתר?
או, רחמנא ליצלן, פרלין במילוי שום?

ומה לגבי… להכין אותם בעצמכם?

משמאל לימין: פרלינים במילוי פלפל קלוי, פרלינים במילוי זעתר ופרלינים במילוי גבינת שמנת וקונפי שום

היום נלמד להכין כאלה.

כן! באמת!

מה?

מה זאת אומרת "למה"?

כי למה לא?

ובכן, חומר הגלם החודשי בפרוייקט הבלוגרים של מנטקה הינו חטיפי שוקולד, מה שאומר שאני וחבריי אותגרנו או להכין קינוח שחטיפי שוקולד הם אחד המרכיבים העיקריים בו, או להכין גרסאות ביתיות לחטיפי שוקולד.

וואו, תשמעו, הדברים שהחבר'ה עשו הפעם הם באמת יוצאי דופן. "פסק זמן" פטל ושוקולד לבן, כדורי שוקולד וטורטית, טרייפל בראוניז ריסז קאפס, עוגיות שוקולד צ'יפס ומארס, עוגת מאלטיזרס, ביצי הפתעה ועוד!
הקליקו כאן לכל המתכונים השוקולדיים המרהיבים האלה ואחרים.

אבל אני, כרגיל, חייב להיות הנודניק שעושה משהו אחר, אז ניצלתי את ההזדמנות כדי לשחק במטבח ולעשות משהו שכבר מזמן זממתי לנסות. האמת שהפרלינים במילוי פלפל קלוי היו רעיון של יהונתן (שאלתי אותו פעם מה כדאי להכניס לתוך פרלינים, אז הוא – שלא באמת יודע מה זה פרלינים – ענה "פלפלים!") ומכאן המדרון נעשה חלקלק מאוד. ואמנם פרלינים כאלה הם לא גרסה ביתית לשום חטיף שוקולד שתמצאו בסופרמרקט, אבל קברניטי הפרוייקט זרמו עם השטויות שלי, אז… זכיתם!

פרלינים במילוי פלפל קלוי (טבעוני!), פרלינים במילוי זעתר (טבעוני!) ופרלינים במילוי גבינת שמנת וקונפי שום (חלבי)

הסברתי בעבר איך להכין פרלינים עם מילויים משעממים כגון מרשמלו או קרם חמאת בוטנים, אז לתיאורי הטמפרור והשימוש בתבניות פוליקרבונט או סיליקון אתם מוזמנים להציץ בפוסטים הקודמים – ואני אתמקד הפעם בלספר לכם על המילויים המשוגעים שהכנתי, ועל הדרך אזכיר שההכנה על אחריותכם:

הפרודוקטים:
פלפלים אדומים נאים
זעתר
כמה שיני שום
שמן זית
גבינת שמנת

(נכון, לא ציינתי כמויות מדויקות, כי א. הכנתי ממש מעט מכל דבר וב. בינינו, אתם לא באמת הולכים להכין את זה, נכון? אז בואו נאמר שזה פשוט "לפי הטעם")

פלפל, שום ושמן זית… רק השוקולד חסר!

למילוי גבינת השמנת וקונפי השום

מניחים ראשי שום קלופים בסיר קטן וממלאים בשמן זית עד שיכסה אותם. מבשלים כ-25 דקות עד ששיני השום מתרככות (בודקים בעזרת קיסם).
מוציאים את שיני השום מהשמן לנייר סופג ומחכים שיצטננו. הופה, יש לנו קונפי.
את השמן, אגב, לא זרקתי – בחלקו השתמשתי למילוי הזעתר ואת השאר זילפתי על פיסות באגט ישן, שבעזרתם האדיבה של כמה תבלינים הפכו לקרוטונים נהדרים.

לאחר ששיני השום הצטננו מועכים אותם בעזרת מזלג ומערבבים אותם עם גבינת שמנת. מתקבלת גבינת שום נפלאה שמאוד טעימה ככה סתם על לחם. זה רק אני הדביל שבחר לדחוף אותה לתוך שוקולד מריר. ואם אתם הרפתקנים כמוני – זה הזמן להכניס את המילוי לשקית זילוף.

למילוי הזעתר

טוב, זה ממש פשוט. לוקחים זעתר ומערבבים עם קצת שמן זית עד שמתקבלת משחה ירקרקה בסמיכות הרצויה. אני השתמשתי בחלק משמן הזית שנשאר מקונפי השום ועוד הוספתי פנימה קצת שומשום קלוי כדי לעבות את הסיפור.
התוצאה הסופית היא ממרח זעתר לא רע בכלל (מכירים פיתה עם זעתר? אז כזה, רק בלי הפיתה). מכניסים לשקית זילוף.

למילוי הפלפל הקלוי

קולים פלפלים אדומים, מקלפים אותם ומכניסים למעבד מזון כדי ליצור מהם משחה חלקה ככל האפשר – וישר לשקית זילוף! זהו. רק פלפלים קלויים, נטורל. הרי לא נרצה לקלקל את טעם פרלין הפלפל הקלוי עם טעמים אחרים, נכון? מה, יצאנו מדעתנו?

מה שכן – ואם אתם ממש הולכים משום מה להכין את הפרלין הזה אז זה חשוב מאוד – תנו לשקית הזילוף עם מילוי הפלפלים הקלויים לשכב קצת במקרר, משום שהם יכולים עוד להגיר קצת נוזלים וחבל שיתקלקל לכם הפרלין. אז תנו להם להגיר כמה שיגירו, ואז פשוט גזרו את השפיץ של שקית הזילוף ותיפטרו מהנוזלים. הידד!

שקיות זילוף עם מילויי (מימין לשמאל) פלפלים קלויים, זעתר, גבינת שמנת וקונפי שום

עכשיו רק נותר להכין את הפרלינים עצמם: לטמפרר שוקולד, למלא את התבניות ולשפוך אותו בחזרה, לזלף פנימה את המילויים השונים – מומלץ להכניס את התבניות עם המילויים למקפיא ולא למקרר – ואז לסגור אותם עם שכבת שוקולד נוספת.

להגיש עם ערימת מפיות נדיבה והרבה כוסות מים.

בתיאבון!

 רגע, ואיך הטעם?

הפרלין במילוי גבינת שמנת וקונפי שום יצא דוחה. כלומר, לטעמי. אולי אתם תאהבו. כאמור, לדעתי המילוי עצמו נהדר על לחם, אבל לא עם שוקולד מריר.
הפרלין במילוי זעתר והפרלין במילוי פלפלים קלויים – דווקא אכיל. לא מה שהייתם מגישים בארוחת יום הולדת חגיגית, אבל בשביל הקטע – פורים? אחד באפריל? או כפי שטליה הציעה בתגובות, ממתקים לנשים בהריון? – למה לא.

אגרול פקאן

וזה אפילו טבעוני, יא-אללה איתי!

הכל התחיל כשמנטקה הכריזו על פקאן כחומר הגלם החודשי שאמור לככב במאפה או בקינוח.

היות ועוגה או עוגיות נראו לי כמו פתרון פשוט מדי, החלטתי שאכין סיגרים במילוי פקאן. קניתי פקאנים, קניתי עלי סיגר, הכנתי מלית נהדרת וגלגלתי ממש כאילו הייתי ילד קובני שזוף ויחף – ואז קראתי לזוגתי כדי שתטגן את הסיגרים המהממים שלי. זה השלב שבו היא ציינה שכל סיגר יצא לי שמנמן מדי מכדי להיקרא סיגר והציעה שאקרא להם אגרול פקאן.

וכך, בעצתה, המתכון שלי הפך מסיגר לאגרול.

אז הכנתי אגרולים שמנמנים ויפים שיצאו פריכים וטעימים, השארתי אותם על השיש כדי שיצטננו ותכננתי איך אקח אותם לאיזו מסיבת הפתעה שנערכה באותו ערב אצל חברים. אחרי שזוגתי חיסלה כמה אגרולים והבת שלי (שנתיים וחודש) גילתה תושייה וטיפסה על השיש כדי לגנוב עוד כמה, העברתי אותם לקופסה והחבאתי מעל המקרר. כל כך טוב החבאתי אותם, עד שכשיצאנו אל מסיבת ההפתעה ההיא – ובכן, פשוט שכחתי אותם בבית… אבל לא נורא, אמרתי לעצמי, אקח את אגרולי הפקאן שנותרו לעבודה, למען יטעמו עמיתיי, יהמהמו בהנאה ויהללו את כשרונותיי הקולינריים מעתה ועד עולם.
מה שלא עלה בדעתי באותו זמן, מפאת חוסר ניסיוני בהכנת מטוגנים, היה שדברים מטוגנים מאבדים מקריספיותם עם הזמן. וכך, ארבעה ימים אחרי שהכנתי את האגרולים, לקחתי אותם לעבודה רק כדי לגלות שעלי הסיגר הפריכים הנהדרים שלי, שבתוכם התחבאה מלית פקאן מתוקה ונפלאה – הפכו לכמעט בלתי לעיסים לחלוטין. למעשה, כל אגרול כזה הזכיר לי פתאום צעצועי לעיסה שהכלב שלנו, דבש, אוהב לשחק איתם. ללעוס וללעוס, ואז שוב ללעוס וללעוס – ורק אז אפשר לבלוע משהו. צעצוע לעיסה כזה יכול להעסיק את דבש למשך שעות ארוכות. וזה בדיוק מה שאגרולי הפקאן, אחרי ארבעה ימים, הפכו להיות.

וכך, מפאת הנסיבות, המתכון שלי הפך מאגרול לצעצוע לעיסה. Chew Toy. רגע רגע… צ'וטוי! הופה! צ'וטוי פקאן – תודו שזה נשמע משהו אקזוטי מהמזרח הרחוק.

אבל אל דאגה. אתם פשוט תעצרו בשלב האגרול: הכינו מלית, גלגלו לתפארת, טגנו ואכלו מיד.
טוב, מה זה מיד. תנו לזה להתקרר רגע קודם, כוויות וזה. אבל פחות מארבעה ימים, אחרת… צ'וטוי פקאן. הטעם אמנם עדיין נהדר, אבל הלסת, וואי וואי, הלסת. תאמינו לי, אכלתי שישה כאלה ברצף בעבודה…

ורגע לפני המתכון – תראו תראו את הדברים הנפלאים שחבריי וחברותיי לפרוייקט הכינו עם פקאן: שושני בריוש עם טופי פקאן, עוגת פקאן-ריקוטה-בננות, מרציפקאן(!) וכמובן, פאי פקאן על שלל וריאציותיו. הקליקו כאן לכל מתכוני הפקאן.

אגרול פקאן – רגע, כבר ציינתי שזה גם טבעוני?

(או "סיגר פקאן" אם גלגלתם מספיק דק, או "צ'וטוי פקאן" אם בא לכם לפנק את הכלב המשפחתי במעדן שרק נשמע אקזוטי)

הפרודוקטים לכ-20 אגרולים (בטח ייצא יותר בסיגרים):
1 כוס סוכר (1/2 כוס ועוד 1/2 כוס)
1/2 כוס מים
מיץ מחצי לימון
250 גרם פקאן קלוף רגיל
1 כף סילאן
20 עלי סיגר (כמעט חבילה)
שמן לטיגון

אופן ההכנה:

1. שמים בסיר קטן חצי כוס סוכר, את המים ומיץ הלימון. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים עוד כעשר דקות עד שהעסק מצטמצם לסירופ. מניחים בצד להצטנן.

2. מכניסים למעבד מזון את הפקאן, החצי השני של הסוכר, 1 כף סילאן וכף או שתיים מהסירופ. טוחנים הכל יחד עד שהפקאן טחון גס. זו תהיה המלית שלנו.
אגב, מאחר וחתן השמחה הוא פקאן רציתי שהוא יהיה דומיננטי במתכון, אבל אפשר כמובן להחליף או להוסיף סוגי אגוזים נוספים ולתבל בקינמון או בתבלינים אחרים.

3. פורשים עלה סיגר על משטח העבודה. מניחים מעט מן המלית על השליש הקרוב אליכם – אני שמתי בערך כף ויצא לי אגרול, אפשר לשים פחות וייצא סיגר – מקפלים את השליש הקרוב מעל המלית, מהדקים, מקפלים את שני הצדדים של העלה פנימה ומגלגלים עד הסוף. מה, ההסבר לא ברור? הנה וידאו שעזר לי להבין את הטכניקה.

4. רגע לפני שמסיימים את הגלגול, מורחים מעט מהסירופ על קצה עלה הסיגר, כדי "להדביק" את הסיגר כך שלא ייפתח בטיגון. אפשר גם להכין תערובת דביקה של קמח ומים, אבל הסירופ הספיק לי.

5. מחממים שמן לטיגון עמוק, מטגנים עד שמזהיב ומוציאים מהשמן אל נייר סופג. אם אתם פוחדים משמן רותח, כמוני, אפשר גם לקרוא לאשתי.

6. להגשה: ניתן לזרות מעט אבקת סוכר מלמעלה או לזלף מן הסירופ שנותר על גבי האגרולים.

בתיאבון!

עוגיות לימון ופלפל שחור טבעוניות

לפעמים אני מביא לעבודה משהו טעים שהכנתי. למה שאני אוכל הכל לבד? שעוד אנשים יעזרו לי לטפל בכל הקלוריות האלה! אבל לפני כמה חודשים מישהי מהחבר'ה הפכה לטבעונית, מה שיצר עבורי בעיה קטנה: אני לא טבעוני וברוב המתכונים שאני מכין יש ביצים או חמאה. עם זאת, לא נעים להביא לעבודה מטעמים ולראות את כולם זוללים חוץ ממנה. אז לפעמים אני משתדל להכין משהו טבעוני, כדי שכולם יהיו מרוצים.

עוד לפני שהוכרז חומר הגלם החודשי באתגר הבלוגרים של מנטקה כבר החלטתי להציב לעצמי אתגר בתוך האתגר – ואנסה להכין הפעם משהו ללא מוצרים מן החי. כאשר נודע שחומר הגלם הוא לימון, חיפשתי קצת באינטרנט ומצאתי מתכון לעוגיות לימון טבעוניות, אבל בפעם הראשונה שהכנתי אותן הן יצאו מאוד דחוסות ומשעממות. בנסיונות הבאים כבר הכנסתי כמה שינויים בכמויות המקוריות, ואף העזתי והוספתי פלפל שחור שלא היה במתכון המקורי, והתוצאה הסופית יצאה פשוט נהדרת: עוגיות עם ניחוח דק של לימון, מנוקדות בעדינות בפלפל שחור שכמעט ואיננו מורגש בהתחלה, אבל קופץ ונותן "זינג!" קטן בסוף. נחמד.

כמובן שלקחתי את העוגיות האלה לעבודה – ודווקא הטבעונית לא אהבה את הפלפל השחור. עוד כמה הצטרפו אליה וטענו שהפלפל השחור מיותר – אבל היו גם לא מעט שאהבו מאוד את השילוב. עוד לפני כן, בבית, הילדים שלי חיסלו כל אחד חצי תבנית… אז הבה נסכם שכשאתם מגישים את העוגיות האלה לאורחים, תזהירו אותם מראש שאלה עוגיות "עם קטע" (או שפשוט תשתפנו ותוותרו על הפלפל השחור…).

רגע לפני שניגש למתכון שלי, אתם מוזמנים להציץ גם במתכונים הלימוניים של יתר משתתפי הפרוייקט – פאי לימון! באבל תה לימון! פאדג' שוקולד לבן ולימון! קאפקייקס לימון במילוי קרד לימון! – הקליקו כאן.

הפרודוקטים (לכ-60 או 70 עוגיות בקוטר 2-3 ס"מ): 
2 כוסות קמח
1 כוס סוכר
1 כפית סודה לשתייה
1/4 כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור
קליפה מגוררת מלימון אחד
3/4 כוס שמן
3/4 כוס מיץ לימון
2 כפיות תמצית וניל

הבצק מרגיש מאוד נוח בשק זילוף, אבל אפשר גם עם שתי כפיות

אופן ההכנה:
1. בקערה מערבבים את כל החומרים היבשים: הקמח, הסוכר, הסודה לשתייה, המלח, הפלפל וקליפת הלימון
2. יוצרים גומה ומוסיפים אליה את החומרים היבשים: השמן, מיץ הלימון והוניל ומערבבים את כל הטוב הזה עד שמתקבל בצק רך מאוד.
3. בעזרת שקית זילוף או בעזרת שתי כפיות יוצרים תלוליות קטנות על גבי נייר אפייה, בקוטר של בערך 2-3 ס"מ. מקפידים לעשות קצת רווחים כי העוגיות תשתטחנה באפייה.
4. אופים כ-10 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות. אחרי 8 דקות מתחילים לבדוק את העוגיות, ומוציאים כאשר השוליים מתחילים להשחים, גם אם מרכז העוגיה נראה רך ובהיר ועושה רושם שהיא לא מוכנה. היא כבר תתייצב ותתקשה בחוץ.
5. מצננים לגמרי לפני שמחסלים.

בתיאבון!