Tag Archives: מיכל

גרניטה ענבים ויין מוסקט

4 ספט

או: סורבה ענבים ויין מוסקט שלא קפא בזמן

גרניטה ענבים ויין מוסקט

ימי ההולדת של המשפחה הקטנה שלנו נערכים חודש אחרי חודש, כך שלתקופה קצרה בשנה אנחנו חוגגים בכל חודש למישהו אחר: ק' במאי, יהונתן ביוני, אני ביולי ומיכל באוגוסט.

השנה, כבר כשק' חגגה את יום ההולדת שלה במאי, מיכל כבר התחילה לתכנן את יום ההולדת של עצמה. עוד לא בת שלוש, אבל כבר ידעה בדיוק איזו עוגה היא רוצה למסיבת יום ההולדת שלה בגן ואיזו עוגה למסיבת יום ההולדת המשפחתית בבית. היא ממש חיכתה לזה. כל הזמן שאלה מתי כבר, ובכל פעם שהכנתי עוגה שאלה אם זאת כבר עוגת יום ההולדת שלה.

בשבוע האחרון של אוגוסט חגגנו לה שני ימי הולדת, ואת שניהם עשינו בדיוק כפי שביקשה ותכננה: ליום ההולדת בגן היא לבשה שמלת מיני מאוס וקיבלה עוגת שוקולד שמעליה מחייכת מיני מאוס.

עוגת מיני מאוס

מתחת לקצפת מתחבאת עוגת שוקולד שמורכבת משלוש(!) עוגות שוקולד ריבועיות שחוברו להן יחדיו עם קרם וניל. אני אפיתי והרכבתי, ק' זילפה

ומספר ימים אחר כך, שוב לבקשתה של הדעתנית הקטנה בת השלוש, ערכנו לכבודה ארוחה משפחתית חגיגית בקונספט של הנסיכה סופיה: צלחות וכוסות עם דמותה של הנסיכה סופיה, דגלוני "מזל טוב" ובלונים בצבעי סגול ולבן, משחקים ותכשיטי צעצוע… וגולת הכותרת: עוגת הנסיכה סופיה – שתי קומות, התחתונה וניל והעליונה שוקולד, עם קרם וניל באמצע והמון קצפת בצבע סגול ולבן ואלמנטים נסיכותיים כמו כתר ותליון:

עוגת הנסיכה סופיה

הקומה הראשונה היא טורט וניל, העליונה עוגת שוקולד. שתיהן חתוכות לשכבות ובתוכן קרם וניל. האלמנטים מפלסטיק לא אכילים (אני יודע, ניסיתי). אני אפיתי והרכבתי, ק' זילפה

אגב, עוד משהו שהוגש במסיבת יום ההולדת של מיכל:

מקרונז סגולים עם שוקולד לבן מקורמל2

מקרונז סגולים במילוי שוקולד לבן – אבל עשיתי תעלול וקרמלתי אותו

ואם כבר ארוחה משפחתית, חשבתי, אנצל את העובדה שיש אורחים כדי להכין את המתכון החודשי של מנטקה – הפעם כשחומר הגלם המרכזי הוא ענבים – או ככה לפחות תכננתי. רציתי להכין סורבה ענבים ויין מוסקט על פי המתכון הזה בשינוי קל, אבל שכחתי להכין אותו מספיק זמן מראש, אז הוא פשוט לא קפא בזמן. הוא היה טעים, אבל עדיין נוזלי מדי בשביל סורבה… אז פשוט שיניתי לו את השם. כך נולדה גרניטה ענבים ויין מוסקט צוננת ומרעננת.

(אבל מיכל לא טעמה. בפעם הבאה אשתמש בענבים סגולים)

ענבים

למתכוני הענבים של שאר חברי פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" הקליקו כאן.

גרניטה (או סורבה) ענבים ויין מוסקט

הפרודוקטים:

1/2 כוס מים
1/2 כוס סוכר
800 גרם ענבים ירוקים ללא גרעינים
2 כפות מיץ לימון
1 כוס יין מוסקט מתוק

אופן ההכנה:

1. מכינים סירופ סוכר: בסיר קטן ממיסים את הסוכר במים. כשכל הסוכר נמס מורידים מהאש ומצננים במקרר.
2. בזמן שהסירופ מתקרר, מורידים את כל הענבים מהאשכול, ואז מורידים את העוקצים מהענבים. כי עוקצים זה לא טעים. זורקים אותם למעבד מזון וטוחנים להם את הצורה ביחד עם מיץ הלימון. מעבירים את התערובת דרך מסננת כדי להישאר רק עם מיץ ענבים נקי.
3. מוסיפים למיץ הענבים את סירופ הסוכר הקר ואת היין ומערבבים. אם יש מכונת גלידה, מעבירים אליה את התערובת ומקפיאים. אם אין מכונת גלידה (או אם יש והתעצלתם להוריד אותה מהמדף הגבוה במטבח כי תקועים לפניה מיליון כלים אחרים, כמוני), מעבירים לקופסה רגילה ומקפיאים; במקרה כזה צריך להוציא את הקופסה בכל חצי שעה או שעה ולערבב את התערובת – בהתחלה זה נראה כאילו שום דבר לא קורה, אבל כשזה מתחיל לקפוא זה נעשה יותר הגיוני.
4. אחרי כ-8 שעות בפריזר, במהלכן ערבבנו את התערובת מדי פעם, התערובת תהיה ברובה קפואה אבל חלקה עדיין יהיה נוזלי – מעבירים לכוסות, מגישים וקוראים לזה "גרניטה ענבים ויין מוסקט".
5. אחרי יותר זמן בפריזר, נניח 24 שעות, התערובת תהיה קפואה לגמרי – מעבירים לכוסות, מגישים וקוראים לזה "סורבה ענבים ויין מוסקט". אבל אני מודה שכל כך חיבבתי את המרקם הנוזלי, שגם כשהסורבה היה קפוא לגמרי חיכיתי כמה דקות עד שימס קצת.
6. בתיאבון! (או לרוויה?)

DSC07554

גרניטה סגיר

בעיית הדג-מיכל

12 נוב

לפני זמן מה קנינו ליהונתן איזשהו משחק. אני כבר לא זוכר מה שמו ומה מטרתו, משום שרוב חלקיו כבר התפזרו לכל רוח. מה שנותר ממנו הם שלושה דגי פלסטיק שמנמנים וצבעוניים שיהונתן שיחק בהם בזמנו והדביק להם את השמות הבאים:

מימין לשמאל: דג-אבא, דג-אמא, דג-יהונתן

מימין לשמאל: דג-אבא, דג-אמא, דג-יהונתן

הכל היה בסדר ואף אחד לא ראה בזה שום בעיה. אחרי הכל, גם אני נוהג לכנות את הצעצועים שלי בשמות, כגון אמ.ג'יי הלפטופ וקימברלי הקיימיקס (ואני עדיין מחפש שם צונן למכונת הגלידה שקיבלתי במתנה ליום ההולדת האחרון. הצעות תתקבלנה בברכה). עם הזמן יהונתן עבר לשחק בצעצועים אחרים ושכח מהדגים, אבל כשעברנו דירה ועשינו סדר בארגז הצעצועים שלו הוא גילה אותם מחדש וחזר לשחק בהם.

עד שיום אחד יהונתן שם פתאום לב למחדל איום ונורא:
"אבא!!!", הוא צווח ונשמתי כמעט פרחה מבהלה, "אין דג-מיכל!"

מיכל סובבה אליו את הראש, איבדה עניין בתוך שבריר שנייה והמשיכה ללעוס חתיכת לגו.
"איפה דג-מיכל?" יהונתן שאל בתימהון, כאילו תמיד הם היו ארבעה.
"אין", עניתי, "יש רק דג-אבא ודג-אמא ודג-יהונתן. למיכל אין דג."
"למה אין דג-מיכל?" הוא שאל.
"כי כשקנינו לך את הדגים מיכל עוד לא הייתה, היינו רק אבא ואמא ויהונתן."
"אההה…", יהונתן נאנח, אבל בראשו הבריק פתאום הפתרון: "צריך לקנות דג-מיכל!" הוא הכריז, ובכך סימן את תורי להיאנח.
"בסדר", אמרתי, "נחפש דג-מיכל."

קצת קיוויתי שהוא ישכח מהעניין למחרת, אבל מאז שהוא שם לב לחסרונו של דג-מיכל הוא שאל עליו כל הזמן. איפה דג-מיכל, איפה דג-מיכל, צריך לקנות דג-מיכל… בקיצור, לא הייתה ברירה אלא לצאת ולחפש דג-מיכל.

נכנסנו להמון חנויות צעצועים, שאלנו וחיפשנו. מכיוון שלא זכרנו את מקור הדגים התקשינו בחיפוש אחר גרסה זהה של אותו משחק, וממילא לא החלטנו האם באמת נקנה משחק שלם חדש רק בשביל חלק אחד ממנו. כן מצאנו דגים אחרים – כאלה שמשחקים איתם באמבטיה, בובות רכות שאפשר לחבק ולמעוך, אפילו משהו רובוטי על סוללות הצענו לו, אבל יהונתן דחה את כל הדגים שהונחו בפניו. הוא רוצה שדג-מיכל יהיה בדיוק כמו דג-אבא, דג-אמא ודג-יהונתן. אין דבר כזה "דג-מיכל יהיה קצת שונה משאר הדגים".

מיכל בינתיים לא הביעה שום עניין בשום דג, כן?

לפני כמה ימים נכנסנו לעוד חנות צעצועים. השעה הייתה מאוחרת, היינו עייפים וכבר ידענו מראש שלא נמצא פה דג, אבל נכנסנו בכל זאת. כצפוי, יהונתן דחה את כל הדגים שהראינו לו – אבל אז, באותה שניה ממש, גם אני וגם זוגתי חשבנו על רעיון פשוט וגאוני.

מימין לשמאל: ברווז-אבא, ברווז-אמא, ברווז-יהונתן, ברווז-מיכל

מימין לשמאל: ברווז-אבא, ברווז-אמא, ברווז-יהונתן, ברווז-מיכל

כשיצאנו מהחנות, כל אחד עם הברווז החדש שלו, אמרנו ליהונתן שכשהיינו רק שלושתנו, היו לנו שלושה דגים; עכשיו אנחנו ארבעה, אז יש לנו ארבעה ברווזים. ומאז, בכל פעם שהוא מציין שאין דג-מיכל, אנחנו עונים "נכון, אבל יש ברווז-מיכל! וגם ברווז-יהונתן וברווז-אבא וברווז-אמא."

.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר

23 מאי
חותמת?

חותמת?

ניגשתי אתמול ללשכת התעסוקה המקומית, כמו בכל שבוע, כדי שמכונה משוכללת שמזהה אותי על פי טביעת אצבע תאמר לי, כמו בכל שבוע, שאין הצעות עבודה עבורי כרגע. להפתעתי, המכונה בישרה לי הפעם בשמחה שיש לה משהו עבורי והפנתה אותי לבחורה נחמדה ששאלה אותי מה שלומי, מה הניסיון המקצועי שלי ומה לעזאזל חשבתי כשעברתי לגור בטבריה, ולאחר מכן בישרה לי שהצעת העבודה הקרובה ביותר שיש לה להציע לי, על פי המחשב של לשכת התעסוקה, נמצאת במצפה רמון.

אז אני עדיין מובטל.

שזה נחמד, בסך הכל. אמנם יש לעניין הזה כמה חסרונות – אתם יודעים, כמו לסגור את החודש וכאלה (בין השאר, אגב, מכיוון שטרם קיבלתי את כספי הפיצויים המגיעים לי, הודות לדרך חתחתים בירוקרטית שנאלצתי לעבור בה באדיבות תפוז) – אבל בסך הכל אני די נהנה מכל הזמן הפנוי שיש לי עכשיו.

הילדים, למשל. בכל בוקר אני מעיר אותם, לוקח את יהונתן לגן ומבלה עם מיכל כל רגע פנוי עד שאמא שלהם חוזרת מהעבודה. מאוד התקרבתי אליהם. קשה להסביר את זה, כי אני אוהב את שניהם מהיום שהם נולדו, אבל פתאום אני מרגיש שאני אוהב אותם הרבה יותר. נקשרתי אליהם יותר, איכשהו. זה מוזר, גם קודם ביליתי איתם לא מעט זמן, שהרי עבדתי חלק מהזמן מהבית והם הסתובבו לי בין הרגליים, אבל כשהראש שלי טרוד 24/7 בענייני בלוגיה ותקלות וגולשים ותפוז – זה היה אחרת לגמרי. עכשיו אני מוקדש כולי לטיולים עם מיכל בבוקר, משחקים עם יהונתן אחר הצהריים… תענוג.

ואני אופה. זה תחביב ישן שלי, להכין קינוחים לארוחות משפחתיות ואירועים מיוחדים כגון חגים וימי הולדת, אבל עכשיו כשהתפנה לי זמן התחלתי לאפות עוגות ועוגיות גם בלי סיבה מיוחדת, ואז התחלתי לחפש מי יאכל את כל הדברים שאני מכין, ואז התחלתי לשלוח עם אשתי עוגות לעבודה שלה – ויום אחד, להפתעתי, אחד מהחבר'ה שעובד איתה בא והציע הצעה מחמיאה: בעוד כמה ימים הוא יחגוג יום הולדת, והוא רוצה שאכין לו שתי עוגות – לא אחת! שתיים! – והוא ישלם לי עבורן. אה? אה? מגניב, נכון? חלומו של כל חובב אפייה או מה? יותר מזה, חלומו של כל אדם שיש לו תחביב הוא שישלמו לו עבור התחביב, נכון?
אז אפיתי לו שתי עוגות, חישבתי כמה עלו לי המוצרים, עיגלתי קצת למעלה – והוא שילם ואני התלהבתי, אבל אז קרה משהו עוד יותר בלתי צפוי: שני עובדים נוספים אהבו את הרעיון והזמינו אצלי עוגות לחג השבועות. אם ההזמנה הראשונה שקיבלתי הייתה לשתי עוגות שמרים זהות, עכשיו קיבלתי שתי הזמנות שבסה"כ כללו לא פחות משמונה(!!!) עוגות שונות.
וזה קרה. ממש עמדתי במטבח שלי, כשיהונתן בגן ומיכל מתנדנדת בעריסה מאחוריי, וטרפתי וערבלתי וקיפלתי והתפחתי ומרחתי ובסוף אפילו גביתי על זה תשלום, ונהניתי מכל שניה. אמנם רווח לא באמת ראיתי מזה, כי חלק מהעוגות מעולם לא ניסיתי לאפות בעבר, אז החלטתי להכין טיוטא כדי לוודא שהן אכן טעימות, כך שבעצם חלק מהעוגות הכנתי פעמיים, אחת אכלתי ואת השניה מכרתי (אללי, כמה מוזר לכתוב "מכרתי" בהקשר הזה…), אז שמס הכנסה יואילו בטובם לחכות עם הדפיקה על הדלת שלי. מה גם שבינתיים לא היו עוד הזמנות, אבל הפוטנציאל שטמון בעניין הזה מעניין. נראה, אולי ייצא מזה משהו.

להזמנות חייגו.

להזמנות חייגו.

ומה עוד אני עושה בזמן האחרון…? אה, כן, כותב כמובן. יש לי לא מעט רשומות שכבר כתובות וממתינות לפרסום. ואני עושה סידורים, קניות, יושב מדי פעם עם זוגתי לקפה של צהריים, לוקח את הילדים לרופא אם צריך או מקפיץ את סבתא לרכבת בחיפה כדי לחסוך לה אוטובוס. וכל זה בנוסף לקורס שפת סימנים למתקדמים שאני לוקח יחד עם זוגתי וקורס נוסף שהתחלתי לאחרונה ובינתיים לא אגלה במה הוא עוסק, אבל אספר שזה קורס נחמד שאולי יהיה לי שימושי ביום מן הימין, וכרגע הוא סתם מעניין ומשמש לי "משהו לעשות" ו"מקום לפגוש בו אנשים".

בקיצור, מסתבר שאני מאוד עסוק מאז שהפסקתי לעבוד…

אבל עכשיו סילחו לי, אני הולך לישון צהריים.

%d בלוגרים אהבו את זה: