סוכריות גומי יין

חג פורים, חג פורים! איזה חג כיפי, ולא ניתן לקורונה לחרב אותו. גם השנה, כמו בשנים קודמות, אנחנו מתכננים פרוייקט תחפושת משפחתית שאמור להיות מהמם. עדכונים בקרוב, כנראה קצת אחרי פורים הפורמלי. בכל זאת קורונה.

הפעם התכנסנו כאן כדי לדבר על מתכון. כידוע, בפורים מצווה על אדם להתבסם עד דלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. זו הסיבה שהובילה את צמרת ההנהלה של פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה לבחור יין כחומר הגלם המרכזי החדש שיעמוד במרכזו של מאפה או קינוח – ואולי גם קצת מה שהוביל אותי להחליט שגם ליין מגיע להתחפש. למשל… לסוכריות גומי!

פרודוקטים להכנת סוכריות גומי יין:

• 3/4 כוס יין לבחירתכם. אני ניסיתי עם יין אדום ועם יין תירוש. מתכנן לנסות גם עם יין לבן.
• 1 חבילת ג'לטין, כלומר 28 גרם ג'לטין (2 יחידות, 14 גרם כל אחת).
• 1/4 כוס סוכר.

נצטרך גם סיר וכף. וכיריים, וגז. רצוי להכין מראש גם תבנית סיליקון בצורה כלשהי, אבל אפשר להסתדר גם בלי.

אופן ההכנה:

תשמעו. אין דרך לייפות את זה: סוכריות גומי זה בעיקר ג'לטין. ככה זה עובד. לא רוצים ג'לטין? לא יהיה גומי. יש פה כמות פסיכית של ג'לטין, אני יודע. אבל איך תכינו סוכריות גומי בלי ג'לטין? אם יש לכם רעיון או מתכון, יש למטה המון מקום בתגובות.

אציין שזה לא מתכון מקורי שלי אלא מתורגם מאנגלית מהבלוג Kirbie’s Cravings. שם מדובר באפילו יותר ג'לטין (2.5 כפות, כלומר 32 גרם על חצי כוס יין!) – אז אני הישראלי הפרובינציאלי הכנתי עם חבילת ג'לטין שלמה (28 גרם) על 3/4 כוס יין ויצא סבבה. אני אפילו חושב שאולי אפשר להשתמש באותה כמות ג'לטין על כוס יין שלמה, אבל טרם ניסיתי.

יאללה, מתחילים:

1. מוזגים את היין לסיר קטן על אש בינונית, מפזרים את הג'לטין ומתחילים לערבב כדי שיימס. בהתחלה זה לא נראה טוב: יש גושים של ג'לטין בתוך היין הנוזלי, וצריך לפעמים להיאבק בגושים סרבניים בעזרת גב של כף, אבל לאט לאט הג'לטין יתמוסס והכל יחזור להיות נוזלי וצלול.
2. מוסיפים את הסוכר לתערובת החמה ומערבבים עד שהוא יתמוסס כולו.
3. מכבים את האש. אם נוצר במהלך הערבוב קצף על פני התערובת, זה בסדר.
4. מוזגים את התערובת החמימה לתבנית סיליקון. אם יש לכם תבנית בצורה הקלאסית של סוכריות גומי – דובונים – מה טוב. לי אין, אז השתמשתי בתבניות סיליקון קטנות שהכנתי בהן כמה פעמים פרלינים. בניסיון אחד גם שפכתי קצת תערובת יין עם ג'לטין לסתם קערה שהייתה לידי במטבח, ויצאה סוכריית גומי בצורת דיסקית שהספיקה לכמה נגיסות. במתכון המקורי ממליצים להשתמש בטפטפת כדי למזוג לתבנית (אולי אם השקעים שלכם קטנים, כמו של דובונים ממש. אני פשוט מזגתי ישר לתבנית הלבבות שלי).
5. מכניסים למקרר לפחות לשעה, או כמוני שוכחים את זה שם עד שנזכרים למחרת.
6. מחלצים מהתבנית. סוכריות הגומי אמורות להשתחרר בקלות, עם כל כמות הג'לטין שבתוכן.

הערות:

• בתגובות למתכון המקורי נכתב שכמות הסוכר יכולה להשתנות על פי סוג היין – למשל אם היין מתוק, שימו יותר סוכר – אבל מצוין גם שמעט מדי סוכר עלול לגרום לקושי בחילוץ מהתבנית. אני לא בטוח שלכותבת המתכון ב-Kirbie’s Cravings יש גישה ליין תירוש, אבל הכמויות שציינתי לעיל עבדו לי יופי.
• והטעם? מתוק, אבל לא מורגש טעם חזק של יין. לסוכריות הגומי מיין אדום אמיתי היה טעם חזק יותר מאשר לסוכריות התירוש (למרות שביין האדום השתמשתי ביותר ג'לטין יחסית לנוזל). כך או כך סוכריות הגומי מתוקות מספיק.
• לא ניסיתי לנהוג אחר כך. על אחריותכם. רק אגיד שאף אחד מעולם לא אמר "אם אוכלים סוכריות גומי, לא נוהגים".

בתיאבון!

למתכונים מבוסמים נוספים שכוללים יין בקרו בעמוד הפייסבוק של מנטקה ו/או באינסטגרם של מנטקה.

גלידת נוטלה ביתית עם אגוזי לוז מקורמלים

תקציר הפרקים הקודמים, כי כבר עבר די זמן: "כחומר ביד הבלוגר" הוא פרוייקט נחמד של אתר הקונדיטוריה הישראלי "מנטקה", במסגרתו קבוצת בלוגרים איכותיים וחובבי מתוק מכינה מדי חודש מאפה או קינוח שבמרכזו חומר גלם מתחלף. במסגרת הסיבוב הקודם של הפרוייקט הכנתי למשל עוגת מוס שוקולד לבן וקפה במסגרת חודש השוקולד הלבן, קוביות פאדג' שקדים במסגרת חודש השקדים ועוד. חלק מהמתכונים אני עדיין מכין לפעמים (עוגיות בטטה צ'יפס! כן!), וחלקם – כמו עוגת הגבינבוקדו – נשאר בגדר זיכרון מתוק. ואני בכלל לא בלוגר אוכל!

ועכשיו, כמו הדור הבא של מסע בין כוכבים, הדור הבא של דגראסי והדור הבא של נוטס לנדינג (זרקתי רעיון. שמישהו יפיק את זה!) – גם ל"כחומר ביד הבלוגר" יש נבחרת חדשה ורעננה של בלוגרים, מחוזקת בכמה שחקנים מהקאסט המקורי אבל עם עלילה חדשה. הרעיון אותו רעיון, המתכונים חדשים לגמרי, ומדי פעם אולי יהיו רפרנסים או איסטר אגז למעריצים ותיקים.

שנתחיל?

חומר הגלם החודשי הראשון של "כחומר" החדש: אגוזי לוז. למה? כי אוטוטו 5 בפברואר, יום הנוטלה הבינלאומי, שהוא גם יום הנישואין שלי ושל ק' אבל אף אחד לא מאמין לי כשאני מספר שזו הסיבה שקבענו להתחתן בתאריך הזה.

גלידת נוטלה ביתית (בלי מכונת גלידה) עם אגוזי לוז מקורמלים

הפרודוקטים לגלידה:
500 מ"ל שמנת מתוקה
פחית חלב מרוכז ממותק
3 כפות נוטלה (שעשויה מאגוזי לוז!)

הפרודוקטים לאגוזי לוז מקורמלים:
150 גרם סוכר
טיפ-טיפונת מים
150 גרם אגוזי לוז קלויים (אבל לא מלוחים. הכי טוב לקנות טבעי ולקלות לבד כמה דקות על מחבת יבשה או בתנור)

מכינים את הגלידה:

1. מקציפים את השמנת המתוקה עד שהיא כמעט מוכנה. מה שנקרא, "פסגות רכות". לא להגזים, שלא תהפוך לחמאה בטעות.

2. מוסיפים את החלב המרוכז הממותק וממשיכים להקציף עוד כמה שניות. כדאי להשתמש בלקקן כדי לוודא שהחלב לא שקע למטה אלא התערבב במלואו.

3. מקפלים פנימה את שלוש כפות הנוטלה.

4. מעבירים לכלי מתאים להקפאה. ניתן להשתמש לשם כך בכלי קלקר ריק שנשאר מהפעם האחרונה שהזמנתם משלוח של גולדה, רצוי שטוף ונקי. שימו לב: אם אתם מתכוונים להגיש את הגלידה הזו לאורחים, מומלץ להשתמש דווקא בכלי אחר – אחרת האורחים עלולים לחשוב שגלידת הנוטלה המושלמת שלכם קנויה מגולדה, וזה פשוט מעליב. ואז בפעם הבאה שהתור שלכם להביא קינוח אתם מאיימים לא להכין שום דבר אלא לעצור בדרך ולקנות עבאדי בתחנת דלק, ולא תצאו מזה. תאמינו לי, הייתי שם.

5. רגע לפני שסוגרים את הכלי ומעבירים להקפאה, אפשר לזרזף עוד נוטלה לתוך התערובת ולשייש מעט עם סכין. רק בזהירות עם הליקוק אחר כך. אולי בעצם עדיף לשייש בכפית וזהו.

6. מכניסים למקפיא ללילה. לפחות. נכון שלפעמים אומרים לארבע שעות או ללילה? אז ארבע שעות לא טוב. שימו ללילה, בבקשה.

מכינים אגוזי לוז מקורמלים:

1. מרפדים תבנית בנייר אפייה. אל דאגה, לא אופים שום דבר, אבל אתם תצטרכו אותה אחר כך.

2. שמים במחבת סוכר ומים ומתחילים לחמם. הסוכר יתמוסס ויתחיל לרתוח, אבל אתם נשארים רגועים, מכניסים פנימה מדחום ומחכים שהטמפרטורה תגיע ל-118 מעלות. לא יודע אם חייבים מדחום, בעצם, זה לא נראה לי קריטי, אבל מה אכפת לכם?

3. מכניסים את אגוזי הלוז הקלויים לסוכר הלוהט ומתחילים לערבב במרץ. לערבב לערבב לערבב! כל הזמן! תחשבו על זה כעל קלוריות שאתם שורפים עכשיו כדי שתזללו את האגוזים המקורמלים אחר כך בלי רגשות אשם. יאללה לערבב! אתם תראו שהאגוזים נעשים מצופים בתערובת הסוכר, ובהתחלה התערובת לבנבנה וגבישית. אם תעצרו כאן תקבלו אגוזי לוז מסוכרים, שגם זה סבבה וטעים – אבל עם קצת אמונה ואומץ נמשיך לערבב במרץ ונגיע לארץ המובטחת של הקרמל.

4. בשלב מסוים הסוכר הלבן והגבישי מתמוסס והופך לקרמל נוצץ שעוטף כל אגוז כמו סוכריה. עדיין קל לערבב את הכל כי הסיפור הזה חם לאללה, אבל ברגע שאתם רואים שכבר אין שום כתם לבן של סוכר אלא הכל נמס ונוצץ – העבירו מהר מהר לתבנית עם נייר האפייה ממקודם.

5. עכשיו צריך לעבוד מהר כי הקרמל מתקשה תוך שניות – ולהפריד כמה שיותר אגוזים אלה מאלה בעזרת כף עץ או מזלג. ואם לא מצליחים להפריד לגמרי, אז לפחות שהזוגות או השלשות לא יטבלו בשלולית קרמל (אחרת הוא יתקשה כשהוא עבה מדי ולא נעים ללעיסה).

6. מניחים להצטנן לטמפרטורת החדר, ולאחר מכן שוברים לחתיכות. זה יכול להיות קישוט נחמד לעוגה או לקאפקייקס, אבל לדעתי הקרמל הקשה-מדי לא מתאים לגלידה. אנחנו מעוניינים באגוזים בלבד, אז השתמשו בפטיש שניצלים או בתחתית של ספל ושברו את האגוזים המקורמלים לחתיכות גסות. לא דק מדי. נניח, כל אגוז חוטף זבנג אחד על הראש ומה שיוצא אני מרוצה.

7. אם לא משתמשים בכל האגוזים המקורמלים, יש לשמור אותם בקופסה אטומה היטב אחרת הם תופסים לחות והקרמל נהיה צמיגי (אבל עדיין טעים!).

הכל מוכן? יאללה לטעום!

מניחים בכוס או בקערית גלידה בנדיבות, מפזרים מלמעלה אגוזי לוז מקורמלים – ובתיאבון.

למתכונים נוספים עם אגוזי לוז בקרו בעמוד הפייסבוק של מנטקה ו/או באינסטגרם של מנטקה.

לחם קופים עשבי תיבול

לפני כמה חודשים הצבנו במרפסת שלנו שתי אדניות. אחת אדומה והשניה כחולה. באחת שתלנו בזיליקום ובשניה נענע. לאחת קראתי עדה ולשניה קראתי יונית.

מדי יום השקיתי את הבזיליקום והנענע ששתלנו בתוך עדה ויונית, מאושר מכך שסוף סוף יש לי גינת עשבי תיבול משל עצמי ומפנטז על שיחים ענקיים של תבלינים שיכסו את המרפסת ויסתירו את השמש הטבריינית הקופחת.

לשמחתי – הצמחים לא מתו מיד.

במשך מספר שבועות הצלחתי לתבל סלט או שניים בבזיליקום טרי ולהכין לעצמי שתיים או שלוש כוסות תה עם נענע שגידלתי לבד. אבל זו הייתה רק שאלה של זמן עד שאשכח להשקות, או שסתם אתעצל…

אז בסוף הם מתו, וזה היה סופו של הרומן שלי עם עשבי תיבול טריים.

לכן, כשמנטקה הכריזו על עשבי תיבול כחומר הגלם באתגר החודשי, ידעתי שהפעם אלך על יבשים. התחשק לי לשלב אותם עם שמרים, אז הכנתי לחם קופים עם עשבי תיבול. זה מאפה מלוח שעשוי מכדורים-כדורים שאפשר לתלוש ולאכול, וכשמגישים אותו חם, ישר מן התנור, פשוט אי אפשר להפסיק לנשנש אותו.

אה, והוא גם טבעוני. אז אם לא אכפת לכם שסיפרתי לכם עכשיו על צמחים שמתו…

פרודוקטים:

חצי כוס עשבי תיבול (אני השתמשתי בתערובת של רוזמרין, תימין, אורגנו ובזיליקום)
3 כוסות קמח שמרים
2 כפיות סוכר
3 כפות שמן זית (+3 כפות)
3/4 כוס מים פושרים
חצי כוס חלב סויה (אפשר גם חלב רגיל, אבל אז הוא לא טבעוני)
1 כף מלח

אופן ההכנה:

1. מכינים בצק מקמח שמרים, סוכר, שמן זית (רק 3 כפות!), מים, חלב ומלח + מחצית מתערובת עשבי התיבול. לשים היטב את כל האושר הזה עד שנוצר בצק. אם הוא יבש מדי מוסיפים עוד טיפה מים. אם הוא רטוב מדי מוסיפים עוד טיפה קמח. בסופו של דבר אמור להתקבל בצק רך וגמיש ונעים, שאותו מתפיחים במקום חמים כשעה וחצי או שעתיים עד שהוא מכפיל את נפחו.

2. לאחר שהבצק תפח מוציאים אותו מן הקערה אל משטח עבודה ויוצרים ממנו 20-25 כדורי בצק בגודל שווה, פחות או יותר.

3. את המחצית השניה של תערובת עשבי התיבול מערבבים עם 3 הכפות הנותרות של שמן הזית עד שנוצר מעין רוטב סמיך.

4. טובלים כל כדור בצק ברוטב הסמיך של השמן ועשבי התיבול ומניחים בתבנית קוגלהוף (זאת עם החור באמצע). ככה ממשיכים ועורמים את כדורי הבצק זה על גבי זה, כשהם מכוסים כולם בתערובת עשבי תיבול ושמן זית.

5. מניחים להתפחה נוספת במקום חמים, ולאחר שהבצק הכפיל את נפחו אופים 18-20 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות.

6. כשלחם הקופים מזהיב וריח משגע ממלא את הבית, מוציאים את התבנית מהתנור. נותנים לה כמה דקות להצטנן והופכים על גבי צלחת הגשה.

7. מגישים. תולשים. אוכלים. שמחים.

 

 

 

פוקצ'ה עם פסטו-נענע

…ועם גבינה בולגרית ועם עגבניות מיובשות!

כלומר, התחשק לי להכין משהו לא מתוק. בא לי פיצה. אבל לא בא לי פיצה סתם. בא לי להחליף לה את הצבעים. להפוך אותם. נגיד, לעשות רוטב ירוק במקום אדום. חומר הגלם החודשי של "כחומר" הוא נענע. יש. אעשה פסטו. אבל עם נענע. פסטו-נענע.

צריך גבינה. במקרר יש גבינה בולגרית. מושלם. וגם צנצנת פתוחה של עגבניות מיובשות. עומדת שם כי אף אחד לא יודע מה לעשות איתה. אדומות. יופי, אני יודע מה לעשות איתה.

קמח יש. שמרים יש.

אבל לא פיצה. פוקצ'ה.

כן. בא לי פוקצ'ה. עבה. טרייה. חמימה. עם פסטו-נענע. גבינה בולגרית. עגבניות מיובשות.

אולי בכל זאת להוסיף קצת שוקולד? לא. הפעם מלוח עד הסוף.

לעוד מתכוני נענע הקליקו כאן

פסטו-נענע

אין כמויות. זורקים הכל למעבד מזון לפי הטעם:
צרור נענע, שטוף היטב, רק העלים
חופן אגוזים (צנובר, מלך… לי היו גרעיני חמניה, אז יאללה)
כמה שיני שום (שמתי 4. אפשר פחות, אפשר יותר)
שמן (אני שמתי קנולה, ק' טעמה והוסיפה שמן זית)
מלח, פלפל

מעבדים, טועמים, מתקנים.
עוד קצת מלח, עוד קצת שמן.
עד שטעים.

פוקצ'ה

מתכון של קרין גורן. חצי כמות:
500 גרם קמח
חצי שקית/קוביית שמרית
כוס ושליש מים
1 כף סוכר
1/2 כף מלח
2-3 כפות שמן זית

שמים את כל החומרים במיקסר עם וו לישה (המלח אחרון!). לשים במהירות בינונית למשך 10 דקות עד שמתקבל בצק מהמם. משמנים קצת את פניו כדי שלא יתייבש, מכסים בניילון נצמד או במגבת לחה ומניחים בצד לתפיחה עד להכפלת הנפח.

מרפדים תבנית בנייר אפייה ומורחים אותו בנדיבות בשמן זית. מניחים את הבצק שתפח על נייר האפייה ומותחים אותו בידיים משומנות בשמן זית. אפשר לעשות פוקצ'ה אחת גדולה או לחלק את הבצק לכמה פוקצ'ות קטנות. הבצק לא צריך להיות ישר מדי, מותר (ורצוי!) שיישארו כמה גומות פה ושם. מניחים פעם נוספת בצד, שינוח 20-30 דקות ויתפח עוד קצת.

מורחים את הפסטו-נענע על פני הפוקצ'ה הגדולה (או הפוקצ'ות הקטנות) בשכבה פחות או יותר אחידה. מפזרים קוביות גבינה בולגרית ופרוסות עגבניות מיובשות. או תוספות אחרות, מה שבא. לסיום מטפטפים עוד מעט שמן זית מעל כל השמחה הזאת.

מכניסים לתנור. 180 מעלות, 20-25 דקות. מגישים כשזה חמים, לא חם. אפשר לקשט בכמה עלי נענע טריים (אבל רק אחרי שהפוקצ'ה הצטננה קצת, אחרת החום יגרום לעלים להשחיר).

בתיאבון!

 

 

אוזני המן צבעוניות במילוי ריבה

אני בכלל לא אוהב אוזני המן.

עוד כשהייתי ילד, הן תמיד שעממו אותי. הבצק לא היה מוצלח, תמיד מעט מדי מילוי, ועם כל הכבוד לחידושים של השנים האחרונות כמו שוקולד וריבת חלב וכאלה, אוזני המן עדיין מתחברות לי בראש עם פרג (שונא) ועם תמרים (שונא). לא, אני לא אוהב אוזני המן. מה, חייבים לאכול אוזני המן בגלל שפורים? לא חייבים.

ואז הבאתי ילדים לעולם.

הם לומדים בגן על אוזני המן, אז נראה שאין ברירה אלא להאכיל אותם באוזני המן. ואם כבר חייבים, אז בטח שלא אקנה להם את המשעממות ההן, עם מעט מדי הפרג או מעט מדי התמרים. הו לא, אני אכין לילדים אוזני המן מוצלחות יותר. והן לא תהיינה משעממות, והן לא תהיינה עם מעט מדי מילוי, והן בטח לא תהיינה עם פרג או תמרים (אבל עם המון צבעי מאכל תעשייתיים זה דווקא סבבה, כי סדר עדיפויות זה דבר חשוב!).

הכנתי בצק. דווקא די סטנדרטי ולא מאוד מלהיב, אבל אז צבעתי אותו בשישה צבעים שונים לפי שיר שהילדים אוהבים מתוך המועדון של מיקי מאוס: "אדום, כתום, צהוב וירוק, אחריהם כחול וסגול, צבעי הקשת יפים מ-כ-ל!" ומילאתי אותו בריבה. כן, בריבה. והרבה ממנה. כי די לפרג ודי לתמרים (וגם כי חומר הגלם החודשי הוא ריבה. תראו תראו איזה עוד מתכונים הכינו החברים בקישור הזה שכרגע הוא שבור אבל יתעדכן מחר!). ואפיתי, והגשתי לילדים, והם לא אכלו. לא יודע למה. לא שאלתי, כי אני חיסלתי את הכל ואין לי שום נקיפות מצפון.

אללי, יש מצב שאתחיל לחבב אוזני המן.

פרודוקטים:
4 ביצים
1 כוס שמן
1 ורבע כוס סוכר
2 כפיות תמצית וניל
3 כפיות אבקת אפייה
בין 5 ל-6 כוסות קמח
צבעי מאכל לפי החשק
למילוי: ריבה! (או דברים אחרים, אבל אנחנו בענייני ריבה היום)

אופן ההכנה:
1. בקערה מערבבים את הביצים, השמן, הסוכר ותמצית הוניל.
2. מוסיפים את אבקת האפייה ו-5 כוסות קמח וממשיכים לערבב עד שנוצר בצק. אם הוא דביק מדי, מוסיפים חצי כוס קמח נוספת, ואם עדיין דביק מדי מוסיפים את גם החצי האחרון. זהו, יש בצק. אם אתם מתעצלים או לא מחבבים צבעי מאכל, אפשר לעבור לסעיף 8.
3. זה הזמן לצבוע: מחלקים את הבצק לקערות לפי מספר צבעי המאכל שיש לכם. אני השתמשתי בשישה צבעים, אז חילקתי לשישה חלקים שווים (השתמשתי במשקל, אבל לא חובה) וצבעתי כל חלק בצבע אחר: אדום, כתום, צהוב וירוק, אחריהם כחול וסגול. את ששת חלקי הבצק הצבועים מניחים במקרר לחצי שעה לפחות.
4. הבצקים המקוררים נחו? מוציאים חלק בצבע כלשהו, מרדדים ומניחים באינגליש קייק.
5. מוציאים צבע נוסף, מרדדים ומניחים על הצבע הקודם.
6. וכך ממשיכים להניח צבע על גבי צבע עד שנגמרים כל הצבעים ובאינגליש קייק ממתינה לנו מעין "עוגת בצק" שכל שכבותיה בצבעים שונים – ומכניסים אותה למקרר ללילה.
7. בוקר טוב! זמן להוציא את האינגליש קייק מהמקרר, לחלץ את הבצק ולפרוס אותו לפרוסות של בערך 2 ס"מ. כל פרוסה כזו משכיבים "על הצד" כך שיראו את כל פסי הצבע – וכך מרדדים לעובי של כחצי ס"מ.
8. קורצים עיגולים בעזרת כוס ומניחים אותם בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה.
את השאריות אפשר לאחד לגוש ולרדד שוב, אבל שימו לב שככל שתאחדו יותר "שאריות" כך יטשטשו הצבעים.
כמו כן, אפשר סתם לזרוק אותן על תבנית אפייה ולאפות עוגיות פריסטייל בצבעים פסיכדליים:

9. מניחים ריבה במרכז כל עיגולים וסוגרים למשולש שהמלית מבצבצת ממרכזו. שימו לב להדק היטב גם את הקצוות, שלא תברח לכם מלית.
10. אופים בטמפרטורה של 180 מעלות כ-15 דקות.

בתיאבון!

(לא אוהבים ריבה? אפשר גם שוקולד. נוטלה. חמאת בוטנים. ריבת חלב. חלבה. רסק עגבניות. משחת שיניים. חצץ. רק לא פרג או תמרים!)

עוגת אגוזי לוז וקרם קפה

לרגל יום הנוטלה הבינלאומי החל היום, 5.2, הוכרזו אגוזי הלוז כחומר הגלם המרכזי בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר". גם הפעם, כמו בחודש התמרים, פניתי לאמא שלי לעזרה, והיא מיד שלפה את מחברת המתכונים העתיקה והמבולגנת שלה ובתוך כמה שניות מצאה את המתכון הזה של רות יולס, שנגזר לפני אי אילו שנים ממי יודע איזה עיתון וחיכה במחברת במשך וואי וואי כמה זמן עד שאני הגעתי:

מעולם לא הכנתי אותו בעצמי לפני כן, אבל אני זוכר שאמא הכינה אותו פעם. זכרתי עוגה קשה, במרקם דחוס, כמעט עוגייתי, וטעמים של קפה ואגוזי לוז שהשתלבו יחד לקינוח שאי אפשר להפסיק לאכול. יאללה, זה המתכון שהחלטתי להכין, בכמה שינויים קלים: במקום המרגרינה השתמשתי בחמאה (בכל זאת, אנחנו ב-2016), ומכיוון שהיו לי רק 144 גרם אגוזי לוז הוספתי גם כף גדושה של נוטלה והפחתתי מעט בכמות הסוכר. את הקרם החלטתי שלא למרוח סתם ככה על העוגה אלא לזלף אותו, לכן הוספתי גם כף של אינסטנט פודינג כדי להוסיף לו יציבות. בינינו, גם בלי קרם מדובר בעוגה מוצלחת מאוד.

בקיצור, אפשר להכין את העוגה הזו על פי המתכון שצילמתי מהמחברת של אמא, אבל אני אכתוב כאן את המתכון המדויק שבו אני השתמשתי. למתכוני לוז ונוטלה נוספים הקליקו כאן.

עוגת אגוזי לוז

הפרודוקטים:
200 גרם חמאה רכה
200 גרם סוכר
200 גרם קמח תופח
2 חלמונים (צהובים)
כף גדושה (מאוד!) של נוטלה
144 גרם אגוזי לוז לא קלויים
250 מ"ל שמנת מתוקה
1 כף אינסטנט פודינג וניל
2 כפיות קפה נמס
2 כפות סוכר

אופן ההכנה:
1. במעבד מזון קוצצים גס את אגוזי הלוז. מוציאים אותם ממעבד המזון ומכניסים את החמאה, הסוכר, הקמח התופח, הצהובים והנוטלה. מעבדים לתערובת אחידה ומשחתית, מוסיפים את האגוזים הקצוצים ומעבדים עוד קצת, כדי שיתערבבו יפה פנימה.
2. משטחים את התערובת בתבנית בינונית, משומנת קלות, (אני השתמשתי בתבנית חד פעמית בגודל 32 על 21) ומכניסים לתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 180 מעלות לאפייה של כ-20 דקות. כשמוציאים את העוגה המוכנה מהתנור נראה שהיא לא אפויה מספיק, היא רכה ולא יציבה, אבל באופן פלאי למדי היא מתייצבת ומתקשה אחרי שהיא מצטננת. אז מצננים. ואל תתנו לעובדה שהיא נראית סתמית ומשעממת להטעות אתכם. היא מהממת, חכו חכו שנוסיף את הקרם.

3. להכנת קרם הקפה מקציפים יחד שמנת מתוקה, פודינג וניל, קפה וסוכר.
4. אני חתכתי את העוגה למלבנים וזילפתי מעליהם את הקרם. אפשר גם לחתוך לצורות אחרות ולמרוח את הקרם סתם ככה. בניגוד למתכון, לא פוררתי חלק מהעוגה מעל הקרם, אבל לא שמעתי טענות.
5. אפשר גם להגיש את העוגה בלי קרם בכלל (הילדים העדיפו את העוגה בלי קרם), ואם רוצים קרם וניל אפשר גם להשמיט את הקפה (אבל מומלץ שלא, כי קפה ואגוזי לוז הולכים יופי ביחד. ע"ע הטופי קופי שהכנתי לפני איזה מיליון שנה).
6. בתיאבון!

 

ממתק דיוויניטי (Divini-TEA)

דיוויניטי (Divinity) הוא ממתק ביתי דמוי נוגט או מרשמלו, מתוק-מתוק-מתוק, שמבוסס על סוג של מרנג איטלקי (כזה שבו מקציפים חלבוני ביצים ומוסיפים להם סירופ רותח), ללא אפייה, בדרך כלל בטעם וניל ועם תוספות אגוזיות כלשהן, כגון פקאנים. להבנתי הוא חביב למדי בארה"ב, אבל שמעתי עליו רק ממש לאחרונה.

למרות שמדובר בדרך כלל בממתק בטעם וניל, מכיוון שחומר הגלם החודשי בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" היה תה – אגב, כדאי לראות מה יתר הבלוגרים הכינו בקישור הזה – החלטתי להכין את הדיוויניטי תוך שימוש בתה, וזה משתי סיבות:

1. כי ככה אני יכול לקרוא לזה DiviniTEA וזה מצחיק אותי נורא.

2. כי השימוש בתה מאפשר בעצם להעניק לממתק הזה אינספור טעמים. תשתמשו בתה רגיל? תקבלו דיוויניטי בטעם תה רגיל. תשתמשו בתה פסיפלורה וקינמון? תקבלו דיוויניטי בטעם פסיפלורה וקינמון. תשתמשו בתה לואיזה וקיפוד? תקבלו דיוויניטי בטעם לואיזה וקיפוד! תשתמשו בתה גרביים ונוצות? תקבלו דיוויניטי בטעם גרביים ונוצות! הידד!

אבל לפני שאתם רצים למטבח, אני חושש שיש מלכוד קטן:

לראשונה בחיי פגשתי מתכון שבו יש חשיבות לא רק לפרודוקטים ולאופן ההכנה, אלא גם – ברצינות – לגובה פני הים ולאחוזי הלחות שבאוויר. לא מתלוצץ, זה כתוב בויקיפדיה: אם אתם נמצאים ממש גבוה מעל פני הים*, צריך לבשל את הסירופ עד לטמפרטורה קצת יותר נמוכה; ואם אתם באיזור שבו הלחות גבוהה מ-50% אז עזבו, אל תנסו בכלל. 😦

בקיצור, אם אתם לא גרים בטבריה כמוני, חכו ליום יבש (קיבלתם מכת חשמל סטטי מידית של דלת? זה היום שלכם!) ואז תרדו מההר שעליו אתם נמצאים – ויאללה, להכין!

ממתק DiviniTEA

פרודוקטים:

חצי כוס תה חזק מאוד בכל טעם שבא לכם
2 כוסות סוכר
חצי כוס גלוקוזה או דבש
2 חלבוני ביצה
קורט מלח
(לא חובה: כוס וחצי אגוזי מלך קצוצים, או פקאנים, או קשיו או חמוציות)

אופן ההכנה:

1. מכינים חצי כוס של תה חזק מאוד (ארבעה תיונים לפחות). בלי סוכר.
2. שמים בקלחת את התה, יחד עם הסוכר והגלוקוזה (אין גלוקוזה? שימו דבש. ניסיתי וזה עבד יופי. אין דבש? שמעתי שגם מייפל עשוי לעבוד, אבל לא ניסיתי). מערבבים עד שהסוכר נמס ואז ממשיכים לבשל את הסירופ מבלי לערבב. מודדים את הטמפרטורה של הסירופ מדי פעם מתוך מטרה שהיא תגיע ל-126 מעלות צלזיוס.
3. בינתיים מניחים בקערת המיקסר את החלבונים עם קורט מלח. ברגע שהסירופ מגיע לטמפרטורה של 112-113 מעלות מתחילים להקציף את החלבונים.
4. הרעיון הוא שיתקבלו גבעות רכות של קצף חלבונים בערך באותו זמן שהסירופ מגיע ל-126 מעלות. כשזה קורה, מתחילים לזרזף את הסירופ בזרם דקיק אל קערת המיקסר תוך כדי הקצפה. שימו לב – זהירות, הסירופ לוהט! (אפשר להרגיש איך קערת המיקסר מתחממת מאוד מיד אחרי ההוספה)
5. מה שקורה עכשיו הוא שהחלבונים ממשיכים להיות מוקצפים תוך כדי שהחום של הסירופ מפסטר אותם. אז תירגעי בבקשה, אמא, נפתר עניין הסלמונלה. על הדרך, פעולת ההקצפה גם מצננת את התערובת.
6. אחרי שהוספנו את כל הסירופ אל החלבונים ממשיכים להקציף במהירות גבוהה עוד משהו כמו 5-6, אפילו 10 דקות, עד שכשנוגעים בקערה מבחוץ היא לא לוהטת לגמרי אלא רק חמימה-נעימה.
7. עוצרים את המיקסר ובודקים האם התערובת כבר יציבה מספיק – אם מרימים קצת ומפילים בחזרה, האם היא נוזלת ונעלמת אל תוך עצמה או נשארת לעמוד? שימו לב: אם יש לכם ספק אז אין ספק, כלומר המשיכו להקציף עוד דקה או שתיים. אם תטעו ותמשיכו הלאה מוקדם מדי, כאשר התערובת עדיין לא מספיק יציבה, זה לא יצליח.
8. התערובת כבר יציבה מספיק? זה הזמן להוסיף את התוספות – אני ערכתי כמה נסיונות שונים עם אגוזי מלך, עם קשיו ועם חמוציות (בתמונות) – פשוט מוסיפים אותן לתערובת וממשיכים להקציף עוד כמה שניות עד שהן מתערבבות פנימה.
9. עכשיו צריך לעבוד מהר: מוציאים מעט מהתערובת מהקערה בעזרת כפית ומשתמשים בכפית נוספת כדי להוריד אותה אל נייר אפיה. אפשר להוסיף מלמעלה קצת מן התוספת שבחרתם (במקרה של התמונות שלהלן – חמוציות!).
10. נותנים לזה להתייבש מספר שעות. אחר כך כדאי לנתק את הדיוויניטי מנייר האפייה ולהפוך, כדי לוודא שגם מלמטה יתייבש.
11. מאחסנים בכלי סגור בטמפרטורת החדר.

וזהו! בתיאבון!

הערות:

• רוצים דווקא את הגרסה המקורית, עם הוניל וללא התה? השתמשו במים רגילים במקום התה והוסיפו מעט תמצית וניל לתערובת החלבונים.
• אין לכם מד טמפרטורה? אמורה להיות שיטה שבה לוקחים מעט מהסירופ הרותח ומטפטפים אותו לתוך כוס עם מי קרח. אם הסירופ הופך לכדור רך שאפשר למעוך עם האצבעות – הטמפרטורה עדיין נמוכה מדי. אם הוא הופך לכדור קשה – זה מוכן. אבל לא ניסיתי את השיטה הזו בעצמי, אז אני לא יודע אם היא עובדת.
• שוב, משהו שלא ניסיתי, אבל אם תערובת הדיוויניטי מתקשה מדי בתוך הקערה לפני שסיימתם להוציא אותה בעזרת שתי כפיות אל נייר אפייה, אמור להיות אפשרי לטפטף אליה כמה טיפות מים חמים ולהקציף שוב.
• ואם בכל זאת התערובת לא הייתה מספיק יציבה כשהתחלתם להוציא אותה עם שתי הכפיות אל נייר האפייה, אז היא תשתטח לכם לשלוליות. זה עדיין אמור להיות טעים, אבל לא דיוויניטי, וכדי לקלף את זה מן הנייר תצטרכו לייבש את זה עוד – למשל בתנור אפייה על חום נמוך (כמו מרנג רגיל).
• גרים בגובה של מעל 3500 רגל (1066.8 מטר)? אז במקום לבשל את הסירופ עד 126 מעלות, בשלו אותו עד 121 מעלות צלזיוס. לא יודע למה, אבל אתם תלכו להתווכח עם ויקיפדיה, לא אני.

עוגת שמרים, קשיו ובוטנים טבעונית

ההורים של אשתי חגגו יום נישואין. לרגל האירוע, כמו לרגל רוב שאר האירועים במשפחה, הוחלט לחגוג ב"על האש" ביער שוויץ הסמוך. הוא נמצא במרחק חמש דקות נסיעה מהבית, יש משם נוף נהדר לכנרת ומתקני משחקים לילדים, אז כולם יוצאים מרוצים.

אין לנו טבעונים במשפחה, אבל יש לנו שומרי כשרות, ואלה ק' ואני. בעל-האשים אנחנו בדרך כלל לא מקנחים, אלא אם אני מביא קינוח פרווה. אז כשנתבקשתי הפעם להכין עוגה לרגל האירוע, החלטתי לקחת את זה צעד אחד יותר רחוק וללכת על קינוח טבעוני, אם נניח בצד את העובדה שלפני שזללנו את העוגה הזו חיסלנו גם כמה קילוגרמים טובים של פרגיות וקבבים.

איזו עוגה מכינים לרגל יום נישואין? ובכן, אצלנו יש חשיבות גדולה ליום הזה. כשאני וק' חוגגים את יום הנישואין שלנו, אנחנו מסבירים לילדים שאנחנו בעצם חוגגים יום הולדת למשפחה שלנו, כי ביום הזה למעשה נולדה המשפחה שהם מכירים היום: שני אנשים החליטו להיות ביחד לתמיד, ובכך יצרו משהו שהפך ליותר גדול משניהם.

אז הכנתי בצק שמרים וחילקתי אותו לשניים: חלק אחד מילאתי בממרח קשיו שהכנתי בעצמי, חלק שני מילאתי בחמאת בוטנים (סתם התעצלתי, הרי יכולתי להכין בעצמי גם חמאת בוטנים מהממת), ואז חיברתי בין שני החלקים בפיתול שאי אפשר לנתק, ובכל פרוסת עוגה יש קצת מכל אחד. עוגה יום נישואינית? לגמרי.

הפרודוקטים

לממרח קשיו טבעוני
1 כוס אגוזי קשיו (לא קלויים)
חלב סויה
1 כף מיץ לימון
1 כף טחינה גולמית

לממרח חמאת בוטנים טבעוני
בערך 1 כוס חמאת בוטנים

לבצק שמרים טבעוני (של עוגיו.נט)
3.5 כוסות קמח
1 כף שמרים יבשים
1/3 כוס שמן
1/3 כוס סוכר
120 גרם רסק תפוחים
1/2 כוס מים
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל

אופן ההכנה:

ממרח קשיו טבעוני: לוקחים כוס של אגוזי קשיו, ממלאים בחלב סויה ונותנים לזה לעמוד לילה במקרר. למחרת טוחנים את הכל במעבד מזון, מוסיפים את מיץ הלימון והטחינה -ומקבלים ממרח קשיו שאפשר להכין בלי קשר לעוגה הזאת ולמרוח ככה על לחם. טעים.

ממרח קשיו טבעוני

ממרח חמאת בוטנים טבעוני: לוקחים קופסת חמאת בוטנים, פותחים אותה, מודדים בערך כוס. מוכן!

בצק שמרים טבעוני: מכניסים את כל הפרודוקטים לקערה ולשים כ-10 דקות. מתפיחים כשעה בטמפרטורת החדר עד שהוא מכפיל את נפחו (לאחרונה התחלתי להשתמש בתעלול של להדליק תנור אפיה על 50 מעלות, וכשהוא מגיע לטמפרטורה הזו אני מכבה אותו וזורק פנימה את קערת המיקסר עם הבצק. עד שהתנור מתקרר, הבצק תופח יופי).

הרכבה, התפחה ואפייה:
אחרי שהבצק תפח, מחלקים אותו לשניים. כל חלק מרדדים על משטח עבודה מקומח.
מורחים חלק אחד בממרח הקשיו (אפשר גם לפזר בוטנים קצוצים) ומגלגלים למעין רולדה.
מורחים חלק שני בממרח חמאת הבוטנים (אפשר גם לפזר קשיו קצוץ) ומגלגלים למעין רולדה.

חוצים את שתי הרולדות לאורכן.
לוקחים חצי מהרולדה עם הקשיו וחצי מהרולדה עם הבוטנים ויוצרים מעין "בורג". מניחים בתבנית אינגליש קייק.
לוקחים את החצי השני עם הקשיו והחצי השני עם הבוטנים ויוצרים עוד "בורג". מניחים בתבנית אינגליש קייק.

מניחים את כל השמחה הזאת להתפחה של עוד כחצי שעה.
(בשלב הזה, לפני ההתפחה השניה, אפשר להקפיא אותן ובעת הצורך להפשיר לילה במקרר לפני האפייה)

רגע לפני שמכניסים לתנור, מורחים את הבצק בכף סילאן מדוללת במעט מים, בשביל הצבע.
אופים בטמפרטורה של 180 מעלות בערך 25-30 דקות.

לוקחים ליער הסמוך, אוכלים כקינוח טבעוני לעל האש. בתיאבון!

למתכונים נוספים עם קשיו הקליקו כאן.

עוגת שוקולד, קינמון וקרמל

אני וקינמון דווקא לא חברים כל כך טובים.

פעם, כשהייתי צעיר וחתיך ובעל שיער שופע ועדיין גרתי אצל ההורים, אמא שלי הכינה לי חביתה. אני לא יודע איזה תבלין היא התכוונה לשים, או אולי היה לה משהו אחר על הכיריים באותו זמן, אבל פתאום שמעתי אותה אומרת "אוי ואבוי, בטעות שמתי לך קינמון בחביתה". כמו בן טוב מיהרתי לומר שלא תטרח להכין לי חביתה חדשה, אני כבר אוכל את זה ככה – והיא הגישה לי את החביתה עם הקינמון והסתכלה עלי בעיניים מודאגות. "נו? איך?" – אכלתי את החביתה, הרגשתי היטב את הקינמון, ואמרתי לה "בואי לא נעשה את זה יותר."

סיפור קינמון אחר שסופו היה רע התרחש כמה שנים אחר כך, כשניסיתי להכין עוגה בחושה פשוטה. אני לא זוכר איפה המתכון הזה ולא יכול להוכיח, אבל אני מוכן להישבע שהמתכון ציין בפירוש שצריך למזוג את בלילת העוגה לתבנית אינגליש קייק, לפזר מלמעלה 4 כפות קינמון ולהכניס לתנור שחומם מראש וכו'. אתם יודעים מה זה ארבע כפות קינמון על אינגליש קייק אחת? זה המון, וזה אומר שלא הייתה שכבה דקיקה ועדינה של קינמון מעל העוגה אלא גושים-גושים של קינמון שחלקם שקע פנימה, מה שאומר שכמעט בכל ביס מהעוגה נתקלת בגוש עצום של אבקה. זה לא רק היה דוחה, זו סכנה לבריאות.

אבל קינמון היה חומר הגלם באתגר החודשי של מנטקה. אני, שלא השתתפתי בחודש שעבר (אגסים!), ולמוד ניסיון מר מהרפתקאות קינמון בעברי, ניגשתי אליו בחשש מסוים. זכרתי שלא צריך הרבה קינמון כדי להרגיש את הטעם שלו, אז נותר לי רק לחשוב עם מה לשלב אותו. האסוציאציה הראשונה היא בדרך כלל שמרים, אבל לא בא לי שמרים. בא לי שוקולד. ובא לי להכין בעצמי קרמל – שזו פוביה עתיקה שאנחנו באמת צריכים לדבר עליה בנפרד – וככה נולדה עוגת השוקולד והקינמון עם הקרמל: רכה, שוקולדית, עם ניחוח קינמון בולט אבל לא מדי, שהמתיקות הפסיכית שלה מתאזנת עם שכבת קרמל מלוח(!). והמדד הכי טוב לכמה שהיא מוצלחת – אשתי, שונאת קינמון מוצהרת, אמרה שהיא טעימה וגנבה עוד חתיכה. זהו, עוגה חדשה נכנסה לתפריט הביתי שלנו.

למתכוני קינמון נוספים הקליקו כאן.

פרודוקטים (לתבנית בגודל 18. יש לכם רק 20 ומעלה? הכפילו כמויות בכיף, אחרת יצא לכם שטוח)
200 גרם שוקולד מריר
200 גרם חמאה
160 גרם סוכר חום
4 ביצים
1/2 כף קמח
1/2 כף קורנפלור
2 כפיות קינמון

לקרמל: (לא חובה)
180 גרם סוכר לבן
80 גרם חמאה
100 מ"ל שמנת מתוקה
(לגרסת קרמל מלוח: 2 קורט מלח)

ככה היא נראית ביציאה מהתנור

אופן ההכנה:
1. ממיסים את השוקולד ביחד עם החמאה ומערבבים לתערובת אחידה.
2. מוסיפים את הסוכר החום ומערבבים היטב.
3. מוסיפים את הביצים אחת-אחת ומערבבים היטב בין ביצה לביצה.
4. מוסיפים את הקמח, הקורנפלור והקינמון ומערבבים היטב. אפשר לשחק עם כמויות הקינמון – ממש אוהבים קינמון? שימוש אפילו שלוש כפיות. שונאים קינמון? השמיטו לגמרי. לדעתי שתי כפיות מספיקות כדי להרגיש היטב את הקינמון בתוך כל השוקולד הזה.
5. מוזגים לתבנית בגודל 18 ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כ-25 דקות.

אם אין לכם חשק להכין קרמל (או שאתם פוחדים להכין, כמוני עד ממש לא מזמן) – אפשר לוותר עליו ולקשט את העוגה בדרך אחרת (גנאש, קצפת, אפילו אפשר להגיש כמו שהיא אם לא מפריע לכם שהלמעלה שלה יוצא סדוק במקצת).

עם הקרמל

6. במחבת, על אש בינונית-נמוכה, ממיסים חצי מכמות הסוכר עם טיפונת מים.
7. כשהסוכר נמס, מוסיפים את המחצית השניה של הסוכר. לא מערבבים, רק מנענעים בעדינות את המחבת.
8. כשהכל נמס מוסיפים את החמאה (זהירות מהשפרצות!) ומערבבים.
9. וכשהכל נמס מוסיפים את השמנת המתוקה (זהירות מהשפרצות!) ומערבבים.
10. הלכתם על קרמל מלוח? סבבה, בסוף מוסיפים גם את 2 הקורט מלח ומערבבים.

הרכבה והגשה:
מביאים את העוגה לטמפרטורת החדר. אני הכנתי אותה יום קודם אז אפסנתי אותה במקרר למשך הלילה אבל הוצאתי החוצה שעה לפני ההגשה. את הקרמל עדיף למזוג כשהוא חם, אז אם הכנתם גם אותו יום קודם, תנו לו דקה או דקה וחצי במיקרו קודם.
מניחים את העוגה על צלחת הגשה, מוזגים מעליו את הקרמל החם ומגישים מיד. רוצים כדור גלידה בצד? מי אני שאתווכח.

בתיאבון!

גרניטה ענבים ויין מוסקט

או: סורבה ענבים ויין מוסקט שלא קפא בזמן

ימי ההולדת של המשפחה הקטנה שלנו נערכים חודש אחרי חודש, כך שלתקופה קצרה בשנה אנחנו חוגגים בכל חודש למישהו אחר: ק' במאי, יהונתן ביוני, אני ביולי ומיכל באוגוסט.

השנה, כבר כשק' חגגה את יום ההולדת שלה במאי, מיכל כבר התחילה לתכנן את יום ההולדת של עצמה. עוד לא בת שלוש, אבל כבר ידעה בדיוק איזו עוגה היא רוצה למסיבת יום ההולדת שלה בגן ואיזו עוגה למסיבת יום ההולדת המשפחתית בבית. היא ממש חיכתה לזה. כל הזמן שאלה מתי כבר, ובכל פעם שהכנתי עוגה שאלה אם זאת כבר עוגת יום ההולדת שלה.

בשבוע האחרון של אוגוסט חגגנו לה שני ימי הולדת, ואת שניהם עשינו בדיוק כפי שביקשה ותכננה: ליום ההולדת בגן היא לבשה שמלת מיני מאוס וקיבלה עוגת שוקולד שמעליה מחייכת מיני מאוס.

מתחת לקצפת מתחבאת עוגת שוקולד שמורכבת משלוש(!) עוגות שוקולד ריבועיות שחוברו להן יחדיו עם קרם וניל. אני אפיתי והרכבתי, ק' זילפה

ומספר ימים אחר כך, שוב לבקשתה של הדעתנית הקטנה בת השלוש, ערכנו לכבודה ארוחה משפחתית חגיגית בקונספט של הנסיכה סופיה: צלחות וכוסות עם דמותה של הנסיכה סופיה, דגלוני "מזל טוב" ובלונים בצבעי סגול ולבן, משחקים ותכשיטי צעצוע… וגולת הכותרת: עוגת הנסיכה סופיה – שתי קומות, התחתונה וניל והעליונה שוקולד, עם קרם וניל באמצע והמון קצפת בצבע סגול ולבן ואלמנטים נסיכותיים כמו כתר ותליון:

הקומה הראשונה היא טורט וניל, העליונה עוגת שוקולד. שתיהן חתוכות לשכבות ובתוכן קרם וניל. האלמנטים מפלסטיק לא אכילים (אני יודע, ניסיתי). אני אפיתי והרכבתי, ק' זילפה

אגב, עוד משהו שהוגש במסיבת יום ההולדת של מיכל:

מקרונז סגולים במילוי שוקולד לבן – אבל עשיתי תעלול וקרמלתי אותו

ואם כבר ארוחה משפחתית, חשבתי, אנצל את העובדה שיש אורחים כדי להכין את המתכון החודשי של מנטקה – הפעם כשחומר הגלם המרכזי הוא ענבים – או ככה לפחות תכננתי. רציתי להכין סורבה ענבים ויין מוסקט על פי המתכון הזה בשינוי קל, אבל שכחתי להכין אותו מספיק זמן מראש, אז הוא פשוט לא קפא בזמן. הוא היה טעים, אבל עדיין נוזלי מדי בשביל סורבה… אז פשוט שיניתי לו את השם. כך נולדה גרניטה ענבים ויין מוסקט צוננת ומרעננת.

(אבל מיכל לא טעמה. בפעם הבאה אשתמש בענבים סגולים)

למתכוני הענבים של שאר חברי פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" הקליקו כאן.

גרניטה (או סורבה) ענבים ויין מוסקט

הפרודוקטים:

1/2 כוס מים
1/2 כוס סוכר
800 גרם ענבים ירוקים ללא גרעינים
2 כפות מיץ לימון
1 כוס יין מוסקט מתוק

אופן ההכנה:

1. מכינים סירופ סוכר: בסיר קטן ממיסים את הסוכר במים. כשכל הסוכר נמס מורידים מהאש ומצננים במקרר.
2. בזמן שהסירופ מתקרר, מורידים את כל הענבים מהאשכול, ואז מורידים את העוקצים מהענבים. כי עוקצים זה לא טעים. זורקים אותם למעבד מזון וטוחנים להם את הצורה ביחד עם מיץ הלימון. מעבירים את התערובת דרך מסננת כדי להישאר רק עם מיץ ענבים נקי.
3. מוסיפים למיץ הענבים את סירופ הסוכר הקר ואת היין ומערבבים. אם יש מכונת גלידה, מעבירים אליה את התערובת ומקפיאים. אם אין מכונת גלידה (או אם יש והתעצלתם להוריד אותה מהמדף הגבוה במטבח כי תקועים לפניה מיליון כלים אחרים, כמוני), מעבירים לקופסה רגילה ומקפיאים; במקרה כזה צריך להוציא את הקופסה בכל חצי שעה או שעה ולערבב את התערובת – בהתחלה זה נראה כאילו שום דבר לא קורה, אבל כשזה מתחיל לקפוא זה נעשה יותר הגיוני.
4. אחרי כ-8 שעות בפריזר, במהלכן ערבבנו את התערובת מדי פעם, התערובת תהיה ברובה קפואה אבל חלקה עדיין יהיה נוזלי – מעבירים לכוסות, מגישים וקוראים לזה "גרניטה ענבים ויין מוסקט".
5. אחרי יותר זמן בפריזר, נניח 24 שעות, התערובת תהיה קפואה לגמרי – מעבירים לכוסות, מגישים וקוראים לזה "סורבה ענבים ויין מוסקט". אבל אני מודה שכל כך חיבבתי את המרקם הנוזלי, שגם כשהסורבה היה קפוא לגמרי חיכיתי כמה דקות עד שימס קצת.
6. בתיאבון! (או לרוויה?)