עוגה עם קרם אפוי

לאמא שלי הייתה מחברת מתכונים שהייתה אשכרה מחברת. מה זה הייתה, היא עדיין קיימת. מהסוג ההוא של פעם, עם מתכונים שנגזרו מעיתונים או נכתבו ביד על פיסת נייר אקראית ונשאו שמות כמו "העוגה של עליזה" או "הפשטידה של זיווה". רוב המתכונים הודבקו לעמודי המחברת עם נייר דבק, ואלה שלא התמזל מזלם פשוט קופלו ונתחבו ביניהם.

לפני עשרים-וכמה שנים אבא הביא הביתה את המדפסת הראשונה שלנו: מדפסת סיכות צורמנית ואיטית שמשכה דפים בשרשרת אינסופית מקופסת קרטון שהונחה מתחתיה, עם שוליים מחוררים שהיה צריך לתלוש בסוף. המדפסת הזו ציינה עידן חדש עבור מחברת המתכונים של אמא, כי עכשיו התווספו למתכוני העיתונים ומתכוני כתב היד גם מתכונים מסוג שלישי: אלה שטל הדפיס.

ככה התוודעתי לראשונה למתכון של העוגה הזאת. ״עוגה עם קרם אפוי״, הייתה הכותרת שהיום נראית לי משונה ממש, אבל זה הוא שמה. אני זוכר שישבתי מול המחשב החדיש שלי דאז, אי שם באייטיז או תחילת הניינטיז, והקלדתי באצבע-אצבע את המתכון באיינשטיין או בקיוטקסט מבלי להבין באמת מה זה לגרר, מה ההבדל בין להקציף ללקפל או מה פתאום מרגרינה.

אמא מכינה את העוגה הזאת עד היום, כמובן, והיא אחת החביבות על ק'. תמיד יש לאמא בפריזר כמה חתיכות עוגה שהיא "מחממת כמה דקות וזה כמו חדש", ואז שמה במנז'טים כי ככה זה "נראה מיליון דולר". אני חושב שהעוגה הזאת בסדר, אבל ק' אוהבת אותה ממש. יחד עם זאת, בכל פעם שהיא מבקשת ממני לאפות אותה, אני מסרב. "זאת העוגה של אמא שלי", אני אומר, "אני לא אצליח להכין אותה טוב כמוה". למרות שק' דוחקת בי לנסות, ואמא שלי אומרת ש"מה הבעיה, אלא לא אותן ידיים אבל אותם גנים!" – עד השבוע לא הכנתי אותה.

השבוע ק' חגגה יום הולדת והחליטה שזו צריכה להיות עוגת יום ההולדת שאכין לה. נו, לבקשה כזאת כבר אי אפשר לסרב. ביקשתי מאמא את המתכון, והיא שלחה לי צילום בוואטסאפ מתוך מחברת המתכונים שלה. כשקראתי את מה שהדפסתי אז, התברר שפספסתי שורה במתכון (אותה היא הוסיפה בכתב יד), וממרחק של עשרים-וכמה שנים גם קלטתי שגיאת הקלדה שמדליקה לי עכשיו את כל האובססיב קומפולסיב. אז יאללה יאללה, מהר להקליד מחדש, כמו שצריך, למען הדורות הבאים. 

עכשיו "עוגה עם קרם אפוי" גם כאן, עם מרגרינה במקום חמאה ובלי שגיאות הקלדה. ככה זה היום: אחרי שצילום של המתכון נמצא בוואטסאפ, אופן ההכנה בסטורי והתמונה של העוגה בפייסבוק, רק הגיוני שהוא יהיה בבלוג. מי יודע, אולי הילדים שלי יחפשו יום אחד את המתכון הזה לעוגה שאמא שלהם כל כך אוהבת, שאבא הדפיס כשהיה ילד ושהגיע בכלל ממחברת המתכונים של סבתא. אשכרה מחברת.

לבצק:

• 3 כוסות קמח תופח
• 200 גרם חמאה
• 1/2 כוס סוכר
• 2 שקיות סוכר וניל
• 4 צהובים של ביצה

לציפוי:

• 1 כוס ריבת משמשים או שזיפים (משהו חמצמץ, לא תות)
• 4 לבנים של ביצה
• 2/3 כוס סוכר
• 1 אינסטנט פודינג וניל
• 20-30 גרם שוקולד מריר מגורר (במקור כתוב 100, אבל בעיני זה מוגזם)

אופן ההכנה

מחממים תנור לחום בינוני 180 מעלות.

להכנת הבצק שמים בקערה את הקמח, החמאה, הסוכר וסוכר הווניל ולשים. מוסיפים את הצהובים תוך כדי לישה וממשיכים ללוש עד שמתקבל בצק חלק.

נוטלים חופן מהבצק ושומרים במקרר.

משמנים את התבנית ומרפדים את תחתיתה ודפנותיה בבצק. על הבצק מורחים ריבה.

להכנת הציפוי, מקציפים את החלבונים במערבל חשמלי במהירות גבוהה, מוסיפים בהדרגה את הסוכר וממשיכים להקציף לקצף יציב. מוסיפים את אבקת הפודינג ומקפלים אל תוך הקצף.

מורחים את הקצף בשכבה אחידה על הריבה ומפזרים עליו מחצית מהשוקולד המגורר.

לבסוף גוררים מעל העוגה את הבצק שנשמר במקרר ומעליו את יתרת השוקולד המגורר.

אופים כ-20 דקות או עד שהבצק יזהיב. מניחים להצטנן.

אפשר לחתוך את העוגה לחתיכות בגודל שמתאים למנז'טים (זה נראה מיליון דולר!) – ולהקפיא. בהקפאה זה מחזיק מעמד לנצח, ורק צריך להפשיר כמה חתיכות כשק' מגיעה לבקר.

יום הולדת שמח, ק'! 3>

* רק אחרי שהעליתי את הפוסט נזכרתי שכבר הזכרתי פעם את מחברת המתכונים של אמא.

עוגת מסיבת כיתה

– אבא, מה אתה עושה?
יהונתן בהה בי בתימהון בזמן שסידרתי במבה במעגל בתוך תבנית של עוגה.
– עוגה.
– איזה עוגה?
– עוגה, אה, מוזרה קצת.
– מה יש בה?
– קרקרים, במבה, חמאת בוטנים, ביסלי, גבינה, שוקולד… רוצה לטעום?
– לא.

טוב, אני מניח שאפשר להבין אותו, אבל יצאה דווקא עוגה לא רעה בכלל. גם מלוחה גם מתוקה, גם נימוחה וגם קריספית. עוגת "מסיבת כיתה" אני קורא לה, כי היא מכילה לא מעט חטיפים שאפשר היה למצוא מפוזרים בצלחות פלסטיק על השולחן בקצה המקלט במסיבות הכיתה שלי ביסודי. רק חסר שהייתי דוחף פנימה כמה רבעי פיתות עם חומוס ושם "לוזינג מיי רליג'ן" ברקע, והופ – חזרה לימי כיתה ו' העליזים.

רגע, אתם יודעים מה? בואו נעשה את זה כמו שצריך:

או. יותר טוב.

הרקע לעוגה המוזרה הזו הוא כמובן האתגר החודשי של מנטקה, במסגרתו נבחר כל חודש חומר גלם אחד שממנו צריך להכין מאפה או קינוח, וכמיטב המסורת בשלוש השנים האחרונות, לרגל האחד באפריל נבחר חומר גלם יוצא דופן – חטיפים מלוחים! – אבל המתכון שלעיל אמיתי מאוד והעוגה יוצאת מהממת (היי, זוכרים שבשנה שעברה הכנתי עוגת גבינה עם אבוקדו ובשנה שלפני כן עוגיות בטטה צ'יפס מעלפות? אהה, זמנים טובים).

ותראו תראו פה איזה מטעמים מתוקים-מלוחים הכינו החברים האחרים, כולל עוגיות מסיבת כיתה של מור, שיש מי שעשוי לרמוז משום מה שהשם שלהן אולי במקרה מזכיר קצת את השם "עוגת מסיבת כיתה" שאני הענקתי לעוגה הזאת, ומור אפילו טוענת שאני גנבתי לה את השם(!) אבל כולנו יודעים את האמת, והיא שבתכלס היא צודקת אז אל תגידו לה שום דבר.

דבר אחרון לגבי עוגת מסיבת הכיתה: אתם צריכים לחסל אותה בפעם אחת, כי הבמבה והביסלי לא מתנהגים יפה במקרר. אז או שתחלקו כמויות ותכינו עוגה קטנה יותר – או, ועדיף – תזמינו מלאאאא אנשים בבת אחת למסיבת כיתה אמיתית!

הפרודוקטים לתבנית בגודל 24:

לתחתית:
200 גרם קרקרים (רגילים או עם שומשום. האמיצים יכולים ללכת על מלוחים, הפחות אמיצים יכולים להחליף בביסקוויטים)
120 גרם חמאה מומסת
2 כפות סוכר חום בהיר

למלית חמאת בוטנים ובמבה:
250 מ"ל שמנת מתוקה
125 גרם (חצי קופסה) גבינת שמנת 30%
140 גרם (חצי כוס) חמאת בוטנים
1 כפית תמצית וניל
50 גרם (רבע כוס) סוכר חום בהיר
כחצי שקית במבה גדולה (לא חובה)

גנאש שוקולד:
100 גרם שוקולד מריר או חלב
100 מ"ל שמנת מתוקה

לקישוט:
ביסלי גריל
במבה

אופן ההכנה:

מכינים את התחתית: במעבד מזון מרסקים את הקרקרים (או את הביסקוויטים. פחדנים!), מוסיפים את החמאה המומסת ואת הסוכר, ואת התערובת שנוצרת משטחים בתבנית. מכניסים לפריזר לכחצי שעה להתייצבות.

מכינים את המלית: בקערה אחת מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה. שמים בצד ולוקחים קערה שניה, שמים בה את הגבינה, חמאת הבוטנים, תמצית הוניל והסוכר. מערבבים היטב.
לוקחים שליש מן הקצפת ומקפלים לתוך תערובת הגבינה וחמאת הבוטנים. מערבבים היטב ומקפלים פנימה את יתר הקצפת.

מוציאים את התחתית מהפריזר. המעוניינים יכולים לפזר עליה במבה (שימו לב, היא תספוג לחות מן המוס ולא תהיה קריספית בעת ההגשה. בעיני זה טעים, אבל מי שלא רוצה יכול לוותר על שכבת הבמבה), ועל זה מוזגים את המלית. מיישרים את פני העוגה ומכניסים למקרר לכמה שעות טובות, רצוי ללילה.

בוקר טוב! זמן להכין גנאש: שוברים שוקולד מריר או חלב לקוביות ומניחים בקערה. מביאים את השמנת המתוקה לסף רתיחה, מוזגים על השוקולד השבור, ממתינים כמה שניות ומערבבים לתערובת חלקה. מצננים כמה דקות ומוזגים על פני העוגה. מנענעים אותה בעדינות כדי שהגנאש יכסה את כל פני העוגה – ומחזירים למקרר.

ככה אפשר להחזיק את העוגה עד שהאורחים מגיעים למסיבת הכיתה. רגע לפני ההגשה לוקחים ביסלי גריל, פותחים טיפה את השקית כדי שיהיה לאוויר לאן לצאת – ודופקים עליה קצת עם מחבת כדי שיהפוך לגרוס גס. את הבמבה לא צריך לרסק. ואז, ממש כשהמים לקפה כבר רתחו (או אם המיצפטל כבר מוכן, אם אתם ממש זורמים איתי בקטע של מסיבת הכיתה) – מפזרים את הביסלי והבמבה בנדיבות מעל העוגה – ומגישים.

בתיאבון!