עוגיות איי לאב יו

לפני שלוש שנים בדיוק העליתי ליוטיוב סרטון ששינה את חיי. הודות לו – וליתר דיוק, הודות למיליארדי התגובות הנהדרות שקיבלתי בזכותו – החלטתי ללכת וללמוד את תרגום שפת הסימנים כמקצוע.

הצטרפתי לתכנית ללימודי מתורגמנות שפת הסימנים של אוניברסיטת אריאל, ובמשך מעט יותר משנתיים למדתי המון דברים מרתקים על קהילת החירשים, תרבות חירשים (וגם קצת על אמנות חירשית) ועל שפת הסימנים עצמה; כולל, כמובן, אוצר מילים גדול ושימושי.

היום אני בעיצומו של הסטאז', מה שאומר שאני כבר מתרגם לכל מיני אנשים נחמדים בכל מיני סיטואציות מעניינות. יצא לי לתרגם פגישות של חירשים אצל רופאים, לתרגם הרצאות בכמה מוסדות אקדמיים לכמה סטודנטים וסטודנטיות, לתרגם פעילויות הסברה ועוד. ואני מרגיש טוב. אמנם שפת הסימנים שלי עדיין לא מושלמת (ואולי היא לעולם לא תהיה. אחרי הכל, כל יום לומדים משהו חדש), אבל לפי התגובות החיוביות שקיבלתי עד כה, יש סיכוי שאני לא גרוע כמו שחששתי. בחור חירש אחד אפילו המציא עבורי סימן-שם בהשראת אותו סרטון שהתחיל את הכל, מה שאומר שבכל פעם שאני מציג את עצמי אני נזכר בו…

אבל בכלל רציתי לספר לכם על העוגיות.

מדי פעם נהגתי להביא ללימודים כל מיני דברים טעימים שהכנתי בבית. שוקולדים, בעיקר, אבל גם דברים אחרים, כגון למונצ'לו קוקונאט פופס או קראנצ'י מייפל לוז משהו ואפילו טייגלעך. אבל את הדבר הכי מוצלח, לטעמי, שמרתי לסוף: ביום האחרון של הלימודים הבאתי לכיתה עוגיות טבעוניות בצורת הסימן המפורסם שמשמעותו "איי לאב יו".

למה זה הסימן ל"איי לאב יו"? הסבר כאן: https://en.wikipedia.org/wiki/ILY_sign

את החותכן קניתי באיביי לפני כמה חודשים. הזמנתי שניים: אחד נתתי לקרין גורן כשיהונתן ואני נסענו לבקר אותה, כי לא מנומס להגיע בידיים ריקות אבל מה נותנים לקונדיטורית הנפלאה ביותר ביקום שבטוח יש לה כבר הכל, ואת השני שמרתי אצלי מתוך כוונה להשתמש בו ביום האחרון של הלימודים.

לשמחתי, העוגיות היו להיט, החברים שלי לכיתה וסגל ההוראה התלהבו וטרפו אותן. למרות שבמקרה הזה מה שיותר חשוב היה הצורה שלהן ופחות הטעם, אני חושב שהן יצאו גם טעימות למדי.

אז אני מכנה אותן "עוגיות איי לאב יו", אבל אם אתם לא אני או קרין, יכול להיות שאין לכם בדיוק כזה חותכן. לא נורא, אפשר להשתמש בכל חותכן אחר ואפילו בסתם כוס עגולה. אתם גם יכולים לקרוא לזה איך שבא לכם. אתם גם יכולים להשתמש במתכון אחר. בקיצור, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, אתם ילדים גדולים.

הפרודוקטים:

1.5 כוסות קמח רגיל (אפשר גם להחליף חצי מהכמות בקמח מלא)
כפית שטוחה של אבקת אפייה
רבע כפית קינמון
רבע כפית ג'ינג'ר טחון (אפשר גם בלי)
5 כפות סירופ מייפל (לא חייבים אמיתי, גם הפושטי סבבה)
חצי כוס שמן

אופן ההכנה:

1. מערבבים את היבשים.
2. מוסיפים את הרטובים ומערבבים.
3. נוצר בצק? מעולה. אם הוא קצת יבש מדי, אפשר להוסיף טיפונת שמן. אם הוא רטוב מדי, אפשר להוסיף טיפונת קמח.
4. מרדדים את הבצק בין שני ניירות אפייה עד לעובי של כחצי סנטימטר.
5. מכניסים למקפיא לרבע שעה לפחות. בינתיים אפשר להדליק תנור לטמפרטורה של 180 מעלות ולרפד תבנית בנייר אפייה.
6. מוציאים את הבצק השטוח מהמקפיא, קורצים צורות (נגיד, עם חותכן איי לאב יו) ומניחים אותן בתבנית שריפדנו קודם בנייר אפייה.
7. את שאריות הבצק אפשר לאסוף לכדור, לשטח שוב ולהמשיך לקרוץ צורות. לא חייבים להכניס שוב לפריזר בין לבין, אלא אם אתם רואים שהבצק כבר התעייף והתרכך.
8. אופים בין 10-12 דקות.
9. מוציאים ומצננים לגמרי.
10. מגישים לחברים לכיתה שעוד רגע מסיימים את לימודי המתורגמנות, ומצטלמים עם העוגיות.
11. אוכלים את העוגיות ומשתדלים לא לחשוב על זה שבעוד מספר שבועות יתקיימו שני ה-מבחנים ה-סופיים, ה-גדולים וה-מפחידים, אחד עיוני ואחד מעשי, שרק הם אלה שיקבעו האם נסיים את התכנית בהצלחה ונקבל תעודת מתורגמן מוסמך. תחזיקו לי אצבעות?
נניח, בצורת איי לאב יו?

בתיאבון!

 

קרמבו!

 

היום יהונתן מתחיל לראשונה את שנת הפעילות בתנועת כנפיים של קרמבו, ואני לא יודע מי מתלהב יותר, הוא או אני. יצא לי לפגוש את חניכי וחונכי התנועה במסגרת הפעילות שלי ושל חבריי בפורום הורים לילדים מיוחדים טבריה, צפיתי בפעילויות שלהם יחד וראיתי איך הם באמת מקיימים את סיסמתם כלשונה: "יוצרים יחד מקום ומשמעות לכל אדם". אני באמת מתרגש מאוד מהעובדה שיהונתן מצטרף אליהם ומקווה שיהיה לו כיף גדול.

אז לרגל היום הראשון לפעילות של כנפיים של קרמבו, החלטתי להכין כנפיים קרמבו. הגיוני. חוץ מזה כבר תחילת החורף, וזהו חודש החלבונים של פרוייקט כחומר ביד הבלוגר (ראו מתכונים נוספים של חבריי לפרוייקט כאן), ואם זה לא מספיק אז מדובר ביופי של דרך להיפטר מחלבונים מיותרים, כי כמה חביתות בריאות כבר אפשר לאכול.

במתכון שלהלן השתמשתי בעוגיות סנדוויץ' מוכנות, מה שהוביל לקרמבואים קטנטנים בגודל של ביס או שניים (ויש שאמרו שהם מזכירים כובעי גמדים). אפשר כמובן להשתמש בעוגיות גדולות יותר או להכין לבד ולקרוץ עיגולים בגודל שמתחשק. מעל העוגיה מתנוססת תלולית של מרנג איטלקי ומעליה ציפוי שוקולד, עם או בלי סוכריות צבעוניות. טעים!

ואגב, אם ממש בא לכם קרמבו ואין לכם כוח להרתיח סירופ סוכר ולהקציף ולזלף – לכו לבקר את זוכה בייק אוף ישראל, שי גולן, בקניון עזריאלי בתל אביב. עד סוף נובמבר תוכלו לטעום שם את הקרמבו שלו. מומלץ.

פרודוקטים:

מרנג איטלקי:
עוגיות אוריאו (או כל עוגיה עגולה)
2 חלבונים
קורט מלח
חצי כוס סוכר
כף גלוקוזה (לא קריטי, הצליח גם בלי)
40 מ"ל מים
חומרי טעם, כגון קפה, וניל או תמציות (לא חובה)
מעט צבע מאכל (לא חובה)

לציפוי:
200 גרם שוקולד חלב (או מריר, או לבן)
1 כף שמן קנולה

לקישוט:
סוכריות צבעוניות (לא חובה)

אופן ההכנה:

1. מפרידים את עוגיות האוריאו, ובעזרת סכין מסירים בזהירות את המילוי הלבן (אותו אפשר לנשנש בהנאה תוך כדי, כי לא נשתמש בו). את העוגיות מניחים על מגש, קרש חיתוך או תבנית אפייה ומניחים בצד.
2. בקערת מיקסר שמים את החלבונים עם קורט מלח, אבל עדיין לא מתחילים להקציף.
3. בסיר קטן עד בינוני שמים את הסוכר, הגלוקוזה (רצוי) והמים. מרתיחים את הסירופ עד שהטמפרטורה מגיעה ל-105 מעלות – ועכשיו מתחילים להקציף את החלבונים – ואז, כשהטמפרטורה של הסירופ מגיעה ל-118 מעלות, מסירים מהאש ומזרזפים באיטיות אל קערת החלבונים תוך כדי הקצפה. זהירות, חם!
4. ממשיכים להקציף את החלבונים (אפשר להוסיף בשלב הזה מעט תמצית טעם או צבע מאכל) – עד שמגע קל בקערה יסמן לכם שהטמפרטורה כבר לא אש גיהנום אלא רק חמימה ונעימה.
5. מעבירים את קצף החלבונים לשק זילוף שבקצהו צנתר עגול חלק. למי שאין צנתר עגול חלק, או שכמוני מתעצל לשטוף אותו אחר כך, גם בלי צנתר זה די בסדר.
6. מחזיקים את שק הזילוף ממש מעל עוגיית האוריאו, לא בזווית, ומזלפים את הקצף בתלולית נאה של כמה קומות מעל כל עוגיה.

7. הידד, קיבלנו קרמבו, אבל עדיין חסר ציפוי השוקולד. אז מכניסים את הקרמבואים העירומים למקפיא לכמה דקות, ממיסים את השוקולד ומערבבים היטב עם מעט שמן. מעבירים לכוס או קערה קטנה, אבל עמוקה מספיק כדי שאפשר יהיה לטבול את הקרמבואים.
8. מוציאים את הקרמבואים מהמקפיא וטובלים אותם בשוקולד המומס. אפשר לתחוב את הכל פנימה ולהתלכלך באצבעות (תירוץ ללקק שוקולד!), או לטבול רק עד החצי.
9. מוציאים את הקרמבואים מהשוקולד ומחזיקים אותם הפוכים כמה שניות כדי שיטפטפו קצת עודפי שוקולד.
10. מניחים את הקרמבואים המצופים בחזרה במקומם ומפזרים מעט סוכריות צבעוניות. או סוכריות לא צבעוניות. או מה שמתחשק.

קרמבו וניל על עוגיית אוריאו בציפוי שוקולד חלב וסוכריות צבעוניות

קרמבו מסטיק, עם טיפ-טיפונת תמצית טעם וצבע מאכל ורוד

קרמבו קפה על עוגיית סנדוויץ' (נגמרו האוריאו) בציפוי שוקולד מריר וסוכריות שוקולד

בתיאבון לחובבי הקרמבו, ובהצלחה גדולה וכיף חיים ליהונתן ולכל חניכי כנפיים של קרמבו. 🙂

 

תפוחים3D

קינוחי כוסות הם בעיני דרך מצוינת להיפטר משאריות של מתוקים באופן מפונפן: נשאר קצת קרם אחרי שהכנתי עוגה? שניים וחצי ביסקוויטים ומעט גנאש שוקולד שהכמות שלו, איך אומרים, לא לפה ולא לשם? אין בעיה: לוקחים כוס שקופה, שמים קצת מזה וקצת מזה בשכבות ומגישים. בדרך כלל יוצאת לי משאריות כאלה כוס אחת, לפעמים שלוש, תלוי בכמויות של השאריות. זה טוב אם מגיע אורח אחד או שניים, לפעמים זה סתם קינוח שאני מגיש לאשתי באיזה ערב אחרי שהילדים כבר נרדמו, ואז למי אכפת שמדובר בעצם בשאריות מהכנת קינוחים אחרים.

לא הפעם.

הפעם הכנתי קינוח בכוסות מתוך כוונה להכין קינוח בכוסות, עם מחשבה על שילובי טעמים וקונספט של תפוחים שהוכנו בשלוש צורות. ככה נולדו התפוחים3D: שכבות של מעין-ריבת תפוחים עם קינמון וג'ינג'ר, תפוחים מזוגגים בחמאה ודבש, ותפוח אפוי. ובין כל התפוחים האלה יש גם שכבות פירורי עוגיות קינמון ואגוזי לוז וקרם גנאש שוקולד לבן.

והתוצאה?
טעימה טעימה טעימה.

נשמע מורכב? נכון, זה מורכב. זה בערך שעתיים עבודה והמון כלים מלוכלכים בכיור. אבל היי, אתם לא צריכים לשחזר את התפוחים3D במדויק; כמו שלא הכרחתי אתכם לשלב דווקא שוקולד לבן ופיסטוק, וכמו שלא אילצתי אתכם למלא את כוסיות השוקולד דווקא בקרם רימונים, גם הפעם אני מציע לכם רעיון. תוכלו להכין רק חלק מהשכבות, לוותר על אחד או שניים מאופני הכנת התפוחים או להחליף את עוגיות הקינמון בפתי בר. זה גם תלוי בכוסות שיש לכם בבית (גם צנצנות ריקות של ריבה, למשל, יכולות להיות כלי הגשה נהדר) – אם הן נמוכות או גבוהות יותר, מספר השכבות בקינוח יכול להשתנות.

בקיצור, אני אספר לכם מה עשיתי בתפוחים3D, אתם תעשו מה שאתם רוצים, ואז תוכלו גם להציץ ביתר קינוחי התפוחים המהממים שהכינו בלוגרי "כחומר" לרגל חודש התפוחים:

בעזרת הכמויות המפורטות למטה יצאו לי 6 כוסות, אבל זה תלוי בגודל הכוסות שלכם

"כיפות" תפוח אפוי:

מתוך כל 20 תפוחי העץ שבהם השתמשתי לשכבות התפוחים, חתכתי 10 "כיפות" בערך בגובה של 1 ס"מ מלמעלה. את כל הכיפות סידרתי בתבנית מרופדת בנייר אפייה ואפיתי מספר דקות בטמפרטורה של 170 מעלות. ציננתי, בחרתי את הכי יפות – והשתמשתי בהן כ"גג" לקינוח.

ריבת תפוחים עם קינמון וג'ינג'ר:
כ-10 תפוחי עץ מסוג גרני סמית (הירוקים, החמוצים)
200 גרם סוכר
2 כפיות תמצית וניל
מעט מיץ לימון
1 כפית קינמון טחון
1 כפית ג'ינג'ר טחון

אופן הכנה:
קצצתי 10 תפוחי עץ לקוביות והכנסתי אותן לסיר עם הסוכר, הוניל, מיץ הלימון, הקינמון והג'ינג'ר. הבאתי לרתיחה ובישלתי על אש קטנה תוך כדי ערבוב מדי פעם. לאחר כחצי שעה כיביתי את האש והשארתי את התפוחים להצטנן.

תפוחים מזוגגים בחמאה ודבש:
כ-10 תפוחי עץ מסוג גרני סמית (הירוקים, החמוצים)
200 גרם חמאה
400 גרם סוכר
4 כפות דבש

אופן ההכנה:
קצצתי 10 תפוחי עץ לקוביות (גם כאן אפשר להשתמש בחלקם כדי להכין "כיפות" אפויות).
הכנסתי את קוביות התפוחים לסיר ביחד עם החמאה, הסוכר והדבש. ושוב, הבאתי לרתיחה ובישלתי על אש קטנה תוך כדי ערבוב מדי פעם. לאחר כחצי שעה כיביתי את האש והשארתי את התפוחים להצטנן.

עוגיות קינמון:
120 גרם חמאה רכה
140 גרם סוכר חום כהה
2 ביצים
220 גרם קמח
1 כפית אבקת אפייה
1 כפית קינמון
50 גרם אגוזי לוז טחונים (לא חובה)

אופן ההכנה:
בקערה ערבבתי חמאה וסוכר חום כהה עד שהתקבל מעין קרם. הוספתי ביצים והמשכתי לערבב. בקערה נפרדת ערבבתי קמח, אבקת אפייה וקינמון.
הוספתי את החומרים היבשים אל הרטובים וערבבתי עד שנוצר בצק. עטפתי בניילון נצמד והכנסתי למקרר ל-30 דקות.
לאחר מכן רידדתי את הבצק בין שני ניירות אפייה ואפיתי בטמפרטורה של 170 מעלות כ-10-12 דקות. (אגב, יופי של בצק לקרוץ ממנו צורות עם הילדים)
התקבלה מעין עוגיית ענק, שאחרי שהצטננה שברתי לחתיכות גסות ודחפתי למעבד מזון. הוספתי אגוזי לוז טחונים (אבל כאמור לא חייבים) וריסקתי הכל יחד לקבלת פירורים.

קרם גנאש שוקולד לבן:
400 גרם שוקולד לבן
200 מ"ל שמנת מתוקה

אופן ההכנה:
הבאתי שמנת מתוקה לסף רתיחה ומזגתי מעל שוקולד לבן קצוץ. ערבבתי היטב לתערובת אחידה והכנסתי למקרר לצינון של שעה.
לאחר מכן הקצפתי את הגנאש עד שהתקבל קרם – והכנסתי אותו לתוך שק זילוף.

הגיע הזמן להרכיב:
בתחתית הכוס הנחתי 2 כפות של ריבת תפוחים עם קינמון וג'ינג'ר.
מעליה שמתי 3 כפיות של פירורי עוגיות קינמון עם אגוזי לוז.
מעל זילפתי מעט קרם גנאש.
מעל שמתי 2-3 כפות של תפוחים מזוגגים בחמאה ודבש.
מעל שוב פירורי עוגיות קינמון ואגוזי לוז.
מעל שוב קרם גנאש – בשלב הזה הקרם כבר הגיע אל שפת הכוס.
כיסיתי ב"כיפת" תפוח אפוי.

בתיאבון!

טייגלעך

אם לא שמעתם מעולם על טייגלעך, אתם לא לבד. מדובר בחתיכות בצק שמבושלות בתוך סירופ דבש ולאחר מכן מגולגלות בסוכר וג'ינג'ר, ולפי אמא שלי הם היו פעם – ואולי עדיין – סוג של קינוח חגיגי בארץ הולדתה, ליטא. זה היה בתקופה אחרת, כאשר הכינו אוכל ממרכיבים פשוטים, זולים וזמינים, ולפי אמא הם נחשבו לקינוח יהודי מסורתי שהכינו בשבתות ובחגים (ולכן זרקתי שם ברקע צמד נרות שבת וכיפה, כי בעצם למה לא).

מתכון לטייגלעך עבר אצלנו במשפחה מאם לבת, אבל אמא מספרת שהיא תמיד נרתעה מכמות הפצ'קיריי שמעורבת בהכנתם – דהיינו, יותר מדי בלאגן, יותר מדי לכלוך – ולכן המסורת המשפחתית נעצרה אצל סבתא שלי ועם השנים המתכון אבד.

כשהתייעצתי עם אמא מה להכין לרגל חודש הדבש בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר", היא מיד הציעה שאכין טייגלעך. "מבשלים את זה בסירופ דבש, למרות שבזמנו דבש היה יקר אז סבתא בישלה רק בסוכר", היא אמרה, "אבל אתה תשתמש בדבש והנה, יהיה לך מתכון!"

וכאן נכנסה בעיה קטנה: אני שונא טייגלעך.

כלומר, למיטב זכרוני טעמתי אותם רק פעם אחת בחיי: חברה של אמא שלי, וידה, הגיעה מליטא לביקור כשהייתי ילד והכינה את הטייגלעך האלה במטבח שלנו. מה שאני זוכר הוא כדורי בצק קטנים ודחוסים שהיו קשים ללעיסה, והטעם שלהם היה מר כמו כזה של קרמל שנשרף. זה לא הפריע לי לחסל חצי מהכמות, אבל לא ממש נהניתי.

אז לא, לא התחברתי לטייגלעך, אבל כן התחברתי לרעיון להחיות מסורת משפחתית שאבדה, ואפילו יותר מזה – לעובדה שמדובר בקינוח שמרכיביו יחסית זולים. היי, אני מחוסר עבודה כרגע, זאת סיבה לגיטימית! ועוד מעט ראש השנה, אז לשחזר קינוח חגיגי שפעם סבתא הייתה מגישה לשולחן? יאללה!

התיישבנו יחד מול המחשב, אמא ואני, והתחלנו לחפש באינטרנט איך מכינים טייגלעך. היא חיפשה ברוסית ובליטאית, אני חיפשתי בעברית ובאנגלית. אלה מסקנותינו:

• "טייגלך" או "טייגלעך"? לא היינו בטוחים איך לכתוב את זה בעברית, אבל החלטנו ללכת על הגרסה עם הע', שגורמת למילה הזו להישמע קצת יותר יידישאית, עתיקה, יהודית כזאת.
• נתקלנו בשני סוגים של טייגלעך, שלהלן נקרא להם "יבש" ו"רטוב". את שניהם מכינים באופן דומה, כלומר בצק שמבושל בסירופ דבש, אבל את ה"יבש" מוציאים מהסירופ, מגלגלים בסוכר וג'ינג'ר ושומרים בקופסה או בשקית – כלומר נפטרים מהסירופ או משתמשים בו למשהו אחר ("סבתא שלך הייתה משתמשת בזה לצימעס!"); ואילו את ה"רטוב" מאכסנים בתוך צנצנת ביחד עם הסירופ, כלומר חתיכות הבצק המבושלות בעצם נשמרות בתוכו. אתה תכין את היבש, אמא אמרה, ככה סבתא הייתה מכינה את זה.
• מתכוני הטייגלעך שמצאנו ברשת בדרך כלל מורים לגלגל את הבצק לעיגול, מעין כעך. אבל אמא התפלאה לשמוע את זה: אצלם בבית זה לא היה בצורת עיגול, אלא בצורה אחרת. למרבה הצער היא לא זכרה בדיוק את הצורה או איך סבתא הייתה מכינה את זה, אבל במקרה הזה הסתמכתי על הזיכרון הרעוע שלי: פשוט לקחתי נקניק בצק ועשיתי בו קשר, שאחד מקצותיו מציץ למעלה והשני מתחבא מלמטה. קצת כמו לחמניה זעירה. כשהיא ראתה את התוצאה הסופית, אמא אישרה שזו הייתה פחות או יותר הצורה. הידד!

• בכל המתכונים שמצאנו, בלי יוצא מן הכלל, היה מדובר בבצק ללא תוספות. אבל אמא שלי נשבעת שסבתא הייתה דוחפת צימוק לכל טייגלה. כאמור, היא לא זכרה את הטכניקה המדויקת, אבל הייתה בטוחה שבתוך תוכו של כל טייגלה היה צימוק אחד. אז דחפתי צימוק.

מצויד ברשימת התובנות מהחיפוש המשותף עם אמא באינטרנט – שהיה זמן איכות נעים בפני עצמו – ניגשתי למטבח והתחלתי לשחזר את הקינוח המשפחתי ההוא, תוך שאני מקווה שהטייגלעך שלי ייצאו יותר מוצלחים מאלה שטעמתי כשהייתי ילד. הכנתי בצק, בישלתי אותו בסירופ, גלגלתי בסוכר וג'ינג'ר – ושלחתי לאמא תמונה בוואטסאפ (אז עדיין כינינו את זה טייגלך בלי ע'):

וזה באמת יצא טעים, ואפילו לא פצ'קיריי בכלל! עוגייתי, לא דחוס מדי, בטעם מתוק עם עקיצה של חריפות ג'ינג'רית (לא אוהבים ג'ינג'ר? גם גרסת סוכר-בלבד יצאה מצוינת). זה ממש ממש ממש טעים כשזה עדיין חם, אבל עדיין מענג גם כמה ימים אחרי. ואי אפשר לאכול רק אחד, כי אחד עושה חשק לעוד אחד, ועוד אחד, ולפני ששמים לב – נגמר!

אז מה היה לנו שם:

מתכון לקינוח עם דבש, טעים ופשוט להכנה ומחומרים זולים וזמינים? יש.
חידוש של מסורת משפחתית עתיקה? יש.
אמא מתרגשת שגם הזמינה ממני טייגלעך לארוחת ראש השנה? יש.

אז בסך הכל אני די מרוצה מהמתכון שלי הפעם.

למתכונים נוספים לקינוחים או מאפים בהם מככב דבש – הקליקו כאן.

המתכון מבוסס, תוך שינויים קלים, על זה של מיכל יפה מסלונה, וליתר דיוק של סבתא שלה, מלטביה.

הפרודוקטים

(יוצאים בין 20 ל-40 טייגלעך, תלוי בגודל שתכינו)

בצק:
2 כוסות קמח
3 ביצים
3 כפות שמן
צימוקים (לא חובה)

סירופ לבישול:
1 כוס דבש
1 וחצי כוסות סוכר
6 כפות מים

תערובת לציפוי:
סוכר
ג’ינג’ר טחון (לא חובה)

אופן ההכנה

1. שמים בקערה את הקמח, הביצים והשמן, ולשים עד שמתקבל, ובכן, בצק. מי שלא רוצה צימוקים לא צריך, אבל מי שכן רוצה – עדיין לא מוסיפים אותם!

2. מחלקים את הבצק לשניים. כל חצי מגלגלים לנקניק ארוך ועבה, וחותכים אותו לבערך 10 חתיכות. מכל חתיכה כזו אפשר ליצור בערך 2-3 טייגלעך קטנים או 10 גדולים. אני בכוונה לא מפרט משקל או אורך, תכינו לפי הגודל שמתחשק לכם.

3. אפשר ליצור נקניקון בצק וללפף אותו לכעך, אבל לפי השיטה שלי, המבוססת על הזיכרון מפעם, עשיתי מעין קשר שקצהו האחד חבוי מתחת ללולאה והשני מציץ מעליה (כמו, לא נעים לומר, אצבע משולשת). מי שרוצה להוסיף צימוקים – זה הזמן: אני הכנסתי אותם לתוך הלולאה ואז הצמדתי קצת את הבצק אל הצימוק כדי לוודא שהוא לא יחמוק משם. אל תתפתו להוסיף יותר מצימוק אחד, החברותא מקלה עליהם לברוח בזמן הבישול.

4. בסיר בינוני שמים את הדבש, הסוכר והמים של הסירופ ומביאים לרתיחה. שימו לב שחשוב להשתמש בסיר בינוני (למרות שנדמה שיספיק פה קטן), כי ברגע שהסירופ רותח – המפלס שלו עולה. ואז מכניסים פנימה את הבצק, אז הוא יעלה עוד יותר. בקיצור, לכו על סיר בינוני, אפילו גדול.

5. מבשלים את הבצק בסירופ במשך 20-25 דקות על אש קטנה, עד שהוא מקבל צבע כתמתם. כל הבצק ייכנס לכם לסיר, מבטיח, גם אם נדמה שלא.

6. רגע לפני שמוציאים את הטייגלעך מהסירופ, מכינים קערה ובה 5-6 כפות סוכר, ומי שרוצה גם מעט ג'ינג'ר טחון (זה נותן לטייגלעך חריפות משעשעת).

7. מוציאים את הטייגלעך מהסירופ – זהירות, חם! – ומיד זורקים אותם לקערת הסוכר. מגלגלים בעזרת כף או מזלג כך שיצופו מכל הצדדים – ומעבירים לצלחת הגשה או לכלי אחר שבו נשמור אותם אחר כך.

8. אחרי שכל הטייגלעך נחים בצלחת ההגשה או בכלי האחסון, אני מציע לזרות מלמעלה מעט סוכר ולנער אותם קצת.

9. אפשר להגיש חם, אפשר גם בטמפרטורת החדר. מומלץ לצד כוס תה.

בתיאבון!

 

 

אוזני המן צבעוניות במילוי ריבה

אני בכלל לא אוהב אוזני המן.

עוד כשהייתי ילד, הן תמיד שעממו אותי. הבצק לא היה מוצלח, תמיד מעט מדי מילוי, ועם כל הכבוד לחידושים של השנים האחרונות כמו שוקולד וריבת חלב וכאלה, אוזני המן עדיין מתחברות לי בראש עם פרג (שונא) ועם תמרים (שונא). לא, אני לא אוהב אוזני המן. מה, חייבים לאכול אוזני המן בגלל שפורים? לא חייבים.

ואז הבאתי ילדים לעולם.

הם לומדים בגן על אוזני המן, אז נראה שאין ברירה אלא להאכיל אותם באוזני המן. ואם כבר חייבים, אז בטח שלא אקנה להם את המשעממות ההן, עם מעט מדי הפרג או מעט מדי התמרים. הו לא, אני אכין לילדים אוזני המן מוצלחות יותר. והן לא תהיינה משעממות, והן לא תהיינה עם מעט מדי מילוי, והן בטח לא תהיינה עם פרג או תמרים (אבל עם המון צבעי מאכל תעשייתיים זה דווקא סבבה, כי סדר עדיפויות זה דבר חשוב!).

הכנתי בצק. דווקא די סטנדרטי ולא מאוד מלהיב, אבל אז צבעתי אותו בשישה צבעים שונים לפי שיר שהילדים אוהבים מתוך המועדון של מיקי מאוס: "אדום, כתום, צהוב וירוק, אחריהם כחול וסגול, צבעי הקשת יפים מ-כ-ל!" ומילאתי אותו בריבה. כן, בריבה. והרבה ממנה. כי די לפרג ודי לתמרים (וגם כי חומר הגלם החודשי הוא ריבה. תראו תראו איזה עוד מתכונים הכינו החברים בקישור הזה שכרגע הוא שבור אבל יתעדכן מחר!). ואפיתי, והגשתי לילדים, והם לא אכלו. לא יודע למה. לא שאלתי, כי אני חיסלתי את הכל ואין לי שום נקיפות מצפון.

אללי, יש מצב שאתחיל לחבב אוזני המן.

פרודוקטים:
4 ביצים
1 כוס שמן
1 ורבע כוס סוכר
2 כפיות תמצית וניל
3 כפיות אבקת אפייה
בין 5 ל-6 כוסות קמח
צבעי מאכל לפי החשק
למילוי: ריבה! (או דברים אחרים, אבל אנחנו בענייני ריבה היום)

אופן ההכנה:
1. בקערה מערבבים את הביצים, השמן, הסוכר ותמצית הוניל.
2. מוסיפים את אבקת האפייה ו-5 כוסות קמח וממשיכים לערבב עד שנוצר בצק. אם הוא דביק מדי, מוסיפים חצי כוס קמח נוספת, ואם עדיין דביק מדי מוסיפים את גם החצי האחרון. זהו, יש בצק. אם אתם מתעצלים או לא מחבבים צבעי מאכל, אפשר לעבור לסעיף 8.
3. זה הזמן לצבוע: מחלקים את הבצק לקערות לפי מספר צבעי המאכל שיש לכם. אני השתמשתי בשישה צבעים, אז חילקתי לשישה חלקים שווים (השתמשתי במשקל, אבל לא חובה) וצבעתי כל חלק בצבע אחר: אדום, כתום, צהוב וירוק, אחריהם כחול וסגול. את ששת חלקי הבצק הצבועים מניחים במקרר לחצי שעה לפחות.
4. הבצקים המקוררים נחו? מוציאים חלק בצבע כלשהו, מרדדים ומניחים באינגליש קייק.
5. מוציאים צבע נוסף, מרדדים ומניחים על הצבע הקודם.
6. וכך ממשיכים להניח צבע על גבי צבע עד שנגמרים כל הצבעים ובאינגליש קייק ממתינה לנו מעין "עוגת בצק" שכל שכבותיה בצבעים שונים – ומכניסים אותה למקרר ללילה.
7. בוקר טוב! זמן להוציא את האינגליש קייק מהמקרר, לחלץ את הבצק ולפרוס אותו לפרוסות של בערך 2 ס"מ. כל פרוסה כזו משכיבים "על הצד" כך שיראו את כל פסי הצבע – וכך מרדדים לעובי של כחצי ס"מ.
8. קורצים עיגולים בעזרת כוס ומניחים אותם בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה.
את השאריות אפשר לאחד לגוש ולרדד שוב, אבל שימו לב שככל שתאחדו יותר "שאריות" כך יטשטשו הצבעים.
כמו כן, אפשר סתם לזרוק אותן על תבנית אפייה ולאפות עוגיות פריסטייל בצבעים פסיכדליים:

9. מניחים ריבה במרכז כל עיגולים וסוגרים למשולש שהמלית מבצבצת ממרכזו. שימו לב להדק היטב גם את הקצוות, שלא תברח לכם מלית.
10. אופים בטמפרטורה של 180 מעלות כ-15 דקות.

בתיאבון!

(לא אוהבים ריבה? אפשר גם שוקולד. נוטלה. חמאת בוטנים. ריבת חלב. חלבה. רסק עגבניות. משחת שיניים. חצץ. רק לא פרג או תמרים!)

אויבו של אויבי (וגם: עוגיות לוטוס)

בקיץ שעבר הסתכסכנו עם השכן.

הסיפור, בקיצור נמרץ, הוא שלשכן הזה היה סכסוך עתיק יומין עם הבעלים הקודמים של הדירה שלנו. כאשר קנינו מהם את הדירה הוא החליט לתבוע אותם, אבל מסיבה לא ברורה צירף לתביעה גם את השמות של בעלי הדירה החדשים. כלומר שלנו. למרות שלא היה לנו שום קשר לסכסוך ביניהם. נסיונותינו לברר למה שמותינו מופיעים כנתבעים נענו בתשובות לא נעימות שלא בא לי להקליד. וכך, במקביל לסכסוך של השכן עם בעלי הדירה הקודמים, הוא פתח בסכסוך חדש – איתנו.

כמה חודשים והרבה צעקות מן המרפסת לאחר מכן, התקיים דיון בבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה. שם, השופט הבחין מיד בעובדה שאין לנו קשר לעניין ושכנע את השכן להסיר אותנו מכתב התביעה כאילו מעולם לא הופענו שם – אבל מצידנו המעשה כבר נעשה. אנחנו הפסקנו לדבר עם השכן, הוא הפסיק לדבר איתנו.

אני מודה שזה לא היה נעים. להתעלם במדרגות, לא לומר שלום בבוקר ולהימנע מקשר עין כשיוצאים אל המרפסת. אבל כל כך כעסתי עליו, שמבחינתי יכולתי להמשיך לחיות לצידו באותו בניין לנצח נצחים מבלי להתייחס לקיומו. לפעמים שאלתי את עצמי מה יקרה אם יתנצל והאם אסלח לו – אבל מיהרתי לסלק את המחשבה הזאת מהראש כי ידעתי שאין סיכוי שהוא יתנצל. לעולם.

חלפה יותר משנה.

אם כבר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, מיהרתי להצטייד במגבת. מה שבטוח בטוח (ברקע: טרקטור)

ואז הגיע טרקטור.

בוקר אחד, ממש כמו בפתיחת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, הופיע טרקטור צהוב מחוץ לחלון שלנו. הוא התחיל לחפור באדמה ומדי פעם הופיעה משאית וסילקה את העפר. רק לאחר כמה שעות וטלפונים לעירייה התברר שקבלן בניין חצוף רכש את זכות הבנייה בחלקה הצמודה לבניין והתחיל לעבוד מבלי להודיע לאף אחד. החוק מחייב אותו להודיע, לשלט, לגדר – אבל הוא פשוט שלח טרקטור כדי להתחיל ליישר את השטח.

כל דרי הבניינים מסביב נעמדו בחלונות והביטו בדאגה באתר הבנייה שנוצר לנגד עיניהם. חלק מהם אחזו בטלפונים. מישהו כנראה משך בשלב מסוים באיזה חוט, כי הטרקטור נעלם והותיר אחריו רק בור גדול; אבל היה ברור שלסיפור הזה עומד להיות המשך, ולא סתם – מכל האנשים שלא ממש בא להם אתר בנייה מחוץ לחלון, הדירות שלנו ושל השכן הן הקרובות ביותר אליו.

ההמשך אכן הגיע: מספר שבועות לאחר מכן נודע לנו על דיון בעירייה בו השכנים מוזמנים להגיש התנגדויות לבנייה. הגענו לשם, כמו גם עוד מספר שכנים וביניהם השכן שאנחנו ברוגז איתו. המתנו בשתיקה ומבלי להחליף מבטים, מחכים יחד כדי להילחם באויב משותף, עד שהוא זה שניגש אלינו. ואחרי יותר משנה של ברוגז שקרה באשמתו, המשפט הראשון שאמר לנו היה "קיבלתם את המכתב הזה?"

אני גלגלתי עיניים ונעצתי מבט בצד השני של המסדרון. זוגתי, אישה הרבה יותר טובה ממני, ענתה לו. הם התחילו לדבר. צריך לעשות ככה, צריך להגיד ככה. פתאום השותפה שלי לברוגז על השכן התחילה להנהן ביחד איתו. פתאום הם מסכימים. כמה דקות אחר כך הם גם נעמדו בדיון של הועדה כשני הנציגים של כל דיירי הבניין מול הקבלן החצוף ומקבלי החלטות בעירייה, שלפו התנגדות אחר התנגדות והשלימו אחד את המשפטים של השני. הרמוניה מושלמת, כאילו לפני רגע – טוב, לפני יותר משנה – לא היה סכסוך. ויותר מזה – כאילו אני לא יושב כאן בצד, גאה בטירוף בזוגתי ומנסה להתעלם מהשכן.

הדיון הסתיים בהחלטה לדחות אותו, כי הקבלן לא פעל על פי הכללים הנדרשים. ניפגש שוב בעוד מספר חודשים, קבע מישהו בטון סמכותי, ואנחנו יצאנו משם ונסענו הביתה בשיירה. כשחנינו, ראינו שכל השכנים כבר התפזרו – חוץ ממנו. השכן. הוא עמד שם, חיכה לנו, ניגש אלינו כשיצאנו מהרכב.

"אני רוצה להתנצל", הוא אמר לזוגתי. "טעיתי. לא הייתי צריך לעשות מה שעשיתי." – חלף איזה נצח קטן של שקט – והוא המשיך: "תגידי גם לבעלך", מודע לחלוטין שאני עומד שם אבל גם לעובדה שלא החלפתי איתו מילה כל הערב.

ולא בא לי לסלוח לי. לא בא לי, נו. כבר הייתי מוכן לא לדבר איתו לעולמים.

אבל האויב המשותף בדמות הקבלן החצוף, ותיכף ראש השנה, ואז יום כיפור, ו…

"בסדר", אמרתי לו. ואני זה שהושיט לו את היד ראשון. "הכל בסדר", חזרתי. והוא לחץ לי את היד בחוזקה, חייך אלי ואמר: "ותגיד לי בוקר טוב כשאתה רואה אותי בבוקר!", ואני חזרתי שוב, "בסדר, הכל בסדר".

ועלינו הביתה והרגשתי ממש רע, אבל אולי גם קצת, ממש קצת, טוב.

***

ועכשיו עוגיות.

באותו ערב בו עשינו סולחה עם השכן מיהרתי לעשות משהו שישפר לעצמי את ההרגשה – ואפיתי עוגיות. יכול היה להיות סוף נחמד לסיפור אילו הייתי מכבד בהן את השכן, אבל לא. אולי הוא רק הריח אותן נאפות מבעד לחדר המדרגות.

יצא תזמון מוצלח, כי בדיוק קיבלתי ממרח לוטוס מ"מוצר השנה", אבל בעוגיות הללו אפשר להשתמש גם בריבת תותים, ממרח שוקולד וכו'. אז מתכון:

פרודוקטים:
200 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
100 גרם סוכר
1 שקיק סוכר וניל
קורט מלח
1 ביצה
1 צהוב של ביצה
350 גרם קמח
ממרח לוטוס למילוי (רגיל או קראנץ')
אבקת סוכר לקישוט

מימין למטה, משמאל למעלה

אופן ההכנה:
1. מערבבים בקערה את החמאה, שני סוגי הסוכר והמלח. מוסיפים את הביצה והצהוב של הביצה וממשיכים לערבב. מוסיפים את הקמח ומעבדים עד שמתקבל גוש בצק רך. עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לשעה בערך.
2.  כשהצטנן, מוציאים את הבצק ומחלקים לשני חלקים. חלק אחד מרדדים וקורצים ממנו עיגולים; חלק שני מרדדים וקורצים ממנו עיגולים, שמהם קורצים עיגול נוסף כך שתתקבל בעצם טבעת. את העוגיות אפשר לקרוץ בעזרת חותכני עוגיות ואפשר להשתמש בסתם כוס זכוכית עגולה. את העיגול הקטן יותר אפשר לקרוץ בעזרת צנטר או פקק של בקבוק קולה – ואת העיגולים הקטנים שמתקבלים בעזרתם אפשר לאפות בנפרד ולמכור את זה לילדים בתור עוגיות קטנטנות (או, כמובן, לאחד עם שאריות הבצק ולהמשיך לרדד ולקרוץ וכו').
3. אופים כ-9-12 דקות בטמפרטורה של 170 מעלות (אפשר בטורבו). מצננים לטמפרטורת החדר.
4. רק כשהעוגיות הצטננו לחלוטין, ממלאים את עוגיות העיגולים בממרח לוטוס (שניהם מוצלחים, הקראנץ' טיפה יותר מהרגיל) ומכסים אותן בעוגיות הטבעתיות כך שממרח הלוטוס יבצבץ מהן. לבסוף מפזרים מעליהן מעט אבקת סוכר ומגישים. בתיאבון!

"עוגיות בצורת מקלות"

יהונתן הוא ילד לא רגיל מהרבה בחינות. אחת מהן היא שהוא לא אוהב מתוק. לא שוקולד, לא ופלים, לא עוגיות… ולמרות שלפעמים הוא עוזר לי לאפות דברים טעימים, הוא לא הסכים לאכול שום דבר. אולי רק לטעום ביס בהתחלה, אבל זהו. יום אחד עלה בדעתי שאולי הוא פשוט ילד של מלוח ולא מתוק, אז ניסיתי להכין לו עוגיות בסגנון עבאדי לפי מתכון שמצאתי באינטרנט. והוא אהב. הו, ועוד איך! למעשה, זה בערך הדבר היחיד שאני אופה ושהוא מסכים לאכול. אמרתי "מסכים לאכול"? התכוונתי "טוחן אותן בהיסטריה ומכריח אותי להכין עוד בכל יומיים."

עם הזמן התברר שלא נוח לו (ולמיכל, שותפתו לדבר עבירה) לאחוז ולנגוס בעוגיות כשהן בצורת עיגול, אז התחלתי להכין אותן בצורת מקלות. ככה יהונתן קורא להן עכשיו – עוגיות בצורת מקלות. הוא לוקח אותן לגן, לנסיעות באוטו, מנשנש מול הטלוויזיה בין הארוחות… לא העוגיות הכי מלהיבות שהכנתי בחיי, הן בטעם והן במראה, אבל אין דבר שמסב לי נחת יותר מלראות את הבן שלי אוכל משהו שאפיתי לו.

אם לא מספיק שזה קל להכנה והפרודוקטים כמעט תמיד במזווה – זה גם טבעוני. ומכיוון שצריך להכין אותן אחת-אחת (לגלגל לנקניק בצק ולסדר בתבנית), זה משמש עבורי מעין מנוחה בסוף יום עבודה, כשהאצבעות עובדות אוטומטית והמוח מתרוקן מטרדות היום. לפעמים אני אוהב להכין אותן בזמן שאני צופה בטלוויזיה, וכך אני מודד את זמן ההכנה: שני פרקים של משפחה מודרנית – והעוגיות מנוקנקות ונכנסות לתנור. פרק אחד של המפץ הגדול – והעוגיות מוכנות. עוד פרק של המפץ – אפשר לאכול!

המתכון שלהלן מבוסס על המתכון של טולטולים שהתפרסם ב-xnet עם כמה שינויים שלי:

הפרודוקטים (למיליון עוגיות בצורת מקלות שמתחסלות מהר מאוד):
3 כוסות קמח רגיל (או 2 כוסות קמח רגיל + 1 כוס קמח מלא)
1-2 כפיות מלח גס
1 כף גדושה טחינה גולמית
2 כפות מיץ לימון
חצי כוס שמן קנולה
1 כוס מים רותחים
1-2 כפות שומשום (לא חובה)

אופן ההכנה:
שמים את כל הפרודוקטים בקערה. בהתחלה מערבבים עם כף (זהירות, חם!) ואחר כך לשים ביד עד לקבלת גוש בצק אחיד. אם הוא שמנוני מדי, מוסיפים טיפה קמח. אם הוא יבש מדי, מוסיפים קצת מים – עד שמגיעים למרקם של בצק נעים ונוח ל"ניקנוק".

וזהו!

מחממים תנור ל-180 מעלות, לוקחים קצת בצק, מגלגלים לנקניקונים דקיקים ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. לפעמים אני מפזר מעט מלח גס או שומשום מלמעלה, אבל בדרך כלל הולך על נטורל. אגב, אם אתם בכל זאת מעוניינים בצורה של עוגיות עבאדי, פשוט נקנקו אותם קצת יותר עבים וחברו את שני הקצוות ליצירת עיגול.

אפשר לצופף אותן כי הן לא תופחות כלל, ואם מצופפים כמו שצריך אז מספיקות שתי תבניות שאפשר לאפות בבת אחת בטורבו. אופים בערך 20-25 דקות, עד שהן מקבלות צבע נחמד. גם אם הן קצת יותר שזופות בשוליים מאשר במרכזן – זה בסדר. מקסימום תנו להן עוד שתיים או שלוש דקות בתנור.

להגיש בטמפרטורת החדר. לשמור בקופסה אטומה. להחביא מיהונתן. בתיאבון!

עוגיות לימון ופלפל שחור טבעוניות

לפעמים אני מביא לעבודה משהו טעים שהכנתי. למה שאני אוכל הכל לבד? שעוד אנשים יעזרו לי לטפל בכל הקלוריות האלה! אבל לפני כמה חודשים מישהי מהחבר'ה הפכה לטבעונית, מה שיצר עבורי בעיה קטנה: אני לא טבעוני וברוב המתכונים שאני מכין יש ביצים או חמאה. עם זאת, לא נעים להביא לעבודה מטעמים ולראות את כולם זוללים חוץ ממנה. אז לפעמים אני משתדל להכין משהו טבעוני, כדי שכולם יהיו מרוצים.

עוד לפני שהוכרז חומר הגלם החודשי באתגר הבלוגרים של מנטקה כבר החלטתי להציב לעצמי אתגר בתוך האתגר – ואנסה להכין הפעם משהו ללא מוצרים מן החי. כאשר נודע שחומר הגלם הוא לימון, חיפשתי קצת באינטרנט ומצאתי מתכון לעוגיות לימון טבעוניות, אבל בפעם הראשונה שהכנתי אותן הן יצאו מאוד דחוסות ומשעממות. בנסיונות הבאים כבר הכנסתי כמה שינויים בכמויות המקוריות, ואף העזתי והוספתי פלפל שחור שלא היה במתכון המקורי, והתוצאה הסופית יצאה פשוט נהדרת: עוגיות עם ניחוח דק של לימון, מנוקדות בעדינות בפלפל שחור שכמעט ואיננו מורגש בהתחלה, אבל קופץ ונותן "זינג!" קטן בסוף. נחמד.

כמובן שלקחתי את העוגיות האלה לעבודה – ודווקא הטבעונית לא אהבה את הפלפל השחור. עוד כמה הצטרפו אליה וטענו שהפלפל השחור מיותר – אבל היו גם לא מעט שאהבו מאוד את השילוב. עוד לפני כן, בבית, הילדים שלי חיסלו כל אחד חצי תבנית… אז הבה נסכם שכשאתם מגישים את העוגיות האלה לאורחים, תזהירו אותם מראש שאלה עוגיות "עם קטע" (או שפשוט תשתפנו ותוותרו על הפלפל השחור…).

רגע לפני שניגש למתכון שלי, אתם מוזמנים להציץ גם במתכונים הלימוניים של יתר משתתפי הפרוייקט – פאי לימון! באבל תה לימון! פאדג' שוקולד לבן ולימון! קאפקייקס לימון במילוי קרד לימון! – הקליקו כאן.

הפרודוקטים (לכ-60 או 70 עוגיות בקוטר 2-3 ס"מ): 
2 כוסות קמח
1 כוס סוכר
1 כפית סודה לשתייה
1/4 כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור
קליפה מגוררת מלימון אחד
3/4 כוס שמן
3/4 כוס מיץ לימון
2 כפיות תמצית וניל

הבצק מרגיש מאוד נוח בשק זילוף, אבל אפשר גם עם שתי כפיות

אופן ההכנה:
1. בקערה מערבבים את כל החומרים היבשים: הקמח, הסוכר, הסודה לשתייה, המלח, הפלפל וקליפת הלימון
2. יוצרים גומה ומוסיפים אליה את החומרים היבשים: השמן, מיץ הלימון והוניל ומערבבים את כל הטוב הזה עד שמתקבל בצק רך מאוד.
3. בעזרת שקית זילוף או בעזרת שתי כפיות יוצרים תלוליות קטנות על גבי נייר אפייה, בקוטר של בערך 2-3 ס"מ. מקפידים לעשות קצת רווחים כי העוגיות תשתטחנה באפייה.
4. אופים כ-10 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות. אחרי 8 דקות מתחילים לבדוק את העוגיות, ומוציאים כאשר השוליים מתחילים להשחים, גם אם מרכז העוגיה נראה רך ובהיר ועושה רושם שהיא לא מוכנה. היא כבר תתייצב ותתקשה בחוץ.
5. מצננים לגמרי לפני שמחסלים.

בתיאבון!

עוגיות בטטה צ'יפס

שזה כמו עוגיות שוקולד צ'יפס, אבל עם בטטה במקום שוקולד צ'יפס. וכן, הפוסט הזה מתפרסם באחד באפריל, אבל זהו לא בלוף ולא כזב אלא מתכון אמיתי ומוצלח מאוד.

עוגיות בטטה צ'יפס

יש כמה חילוקי דעות אצלנו בבית בשאלה מי העלה את הרעיון להכין עוגיות שוקולד צ'יפס עם בטטה במקום שוקולד צ'יפס. זוגתי טוענת שהיא זו שאמרה "היי, אולי תכין עוגיות שוקולד צ'יפס, אבל עם בטטה במקום שוקולד צ'יפס?" – ואני טוען שהרעיון צץ במוחי מיד לאחר שהיא אמרה "היי, אולי תכין עוגיות שוקולד צ'יפס, אבל עם בטטה במקום שוקולד צ'יפס?"…

טוב, כנראה שלעולם לא נדע של מי היה הרעיון.

מה שבטוח, זה שקצת לפני הרעיון להכין עוגיות בטטה צ'יפס, מנטקה הכריזו על ירקות שורש כחומר הגלם החודשי באתגר "כחומר ביד הבלוגר". קולרבי, גזר, תפוח אדמה – הכל מותר, העיקר שישמש חומר גלם מרכזי בקינוח או מאפה. אני בחרתי כאמור בבטטה, ואתם חייבים לראות מה עשו חבריי לפרוייקט: מאפינס בטטה סגולה עם שטרויזל פקאן, רביולי במילוי חמאת גזר, סברינה סלק ועוד…
הקליקו כאן לרשימת המתכונים המלאה, וקדימה למתכון שלי (מבוסס על מתכון של אמא שלי לעוגיות שוקולד צ'יפס, אבל – רגע, אולי ציינתי את זה כבר? – עם בטטה במקום שוקולד צ'יפס):

הפרודוקטים לכ-30 עוגיות:
1 בטטה בינונית
3 כפות סוכר לבן
150 גרם חמאה רכה (100+50)
כוס סוכר חום דמררה
1 ביצה
2 כפיות תמצית וניל (1+1)
כוס ושלושת-רבעי קמח
חצי כפית אבקת אפייה
חצי כפית סודה לשתייה
חצי כפית מלח (לנועזים – מלח גס!)

אופן ההכנה:
מקלפים את הבטטה וחותכים לקוביות של בין חצי סנטימטר לסנטימטר.
לוקחים 50 גרם מן החמאה וממיסים במחבת, מוסיפים 3 כפות סוכר לבן, כפית אחת של תמצית וניל ואז את קוביות הבטטה. מטגנים על אש נמוכה כמה דקות תוך כדי ערבוב בכף עד שהבטטה מתרככת. איך יודעים? או שטועמים קוביה או שמנסים לחתוך אותה עם הכף. חלק מן הקוביות ייחרך וזה בסדר. ברגע שקוביות הבטטה התרככו – מכבים את האש ונותנים להן להצטנן קצת.
בזמן שהבטטה מצטננת מקציפים יחד במיקסר חמאה וסוכר עד לקבלת מרקם אוורירי.
מוסיפים ביצה וכפית תמצית וניל וממשיכים להקציף עוד כמה שניות.
בקערה נפרדת מערבבים קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה ומלח. מוסיפים בהדרגה למיקסר במהירות נמוכה.
לבסוף מוסיפים את תוכן המחבת (קוביות הבטטה והנוזלים שנותרו בה, אם נותרו כאלה) אל המיקסר ומערבבים מעט.
בעזרת שתי כפיות יוצרים תלוליות על תבנית מרופדת בנייר אפייה ומשטחים מעט. שימו לב להשאיר רווח גדול מאוד בין עוגיה לעוגיה כי הן תשתטחנה באפייה.
אופים בתנור שחומם מראש ל-150 מעלות בערך 20 דקות. אם אתם אוהבים את העוגיות קצת יותר קריספיות, השאירו אותן שם לעוד 2-3 דקות.

בתיאבון!

אוצר העוגיות

אני לא מכין מספיק עוגיות.

זה מה שאני חושב רגע לפני שאני מכין עוגיות, כשאני נזכר כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה.
וזה מה שאני חושב רגע אחרי שאני מכין עוגיות, כשאני מסתכל על הכמות שיצאה לי מהתנור ושואל את עצמי בעצב למה רק הכפלתי, ולא שילשתי או העליתי בריבוע את הכמויות.

ובעיקר, זה מה שחשבתי לאורך סדנת העוגיות עם מיקי שמו, אליה הוזמנתי השבוע על ידי מגזין "על השולחן" יחד עם קבוצת בלוגרים שעוסקים באוכל, לרגל השקת הספר החדש שלו מבית על השולחן – "אוצר העוגיות של מיקי שמו". וואו, איזה ספר! בסביבות 100 מתכוני עוגיות שונים, צילומים מרהיבים שגורמים לכל עוגיה להיראות מפתה יותר מקודמתה, הוראות בהירות ופשוטות, ופשוט בא לך לקחת את הספר למטבח ולהתחיל לערבב וללוש.

אבל רגע, לא, אני לא יכול להמשיך ככה. אני חייב להתוודות: הרבה לפני הספר וסדנת העוגיות, איך לומר, לא הייתה אהבה ממבט ראשון ביני ובין מיקי שמו. כלומר… לא אהבתי את תכניות הטלוויזיה שלו בהתחלה, בסדר? הנה, אמרתי את זה. לא יודע למה, אולי קינאתי כי הייתי בעיצומה של תקופת קרין גורן, לא יודע. מצד שני, לא יכולתי להעביר לערוץ אחר. גם אם זו הייתה תכנית בשידור חוזר וכבר הכרתי את המתכון, בכל זאת ישבתי וצפיתי בו. והתעצבנתי. לא יודע למה. ככה. והזמן חלף, והוא עשה עוד תכנית ועוד אחת, ועוד עונה, ופתאום הוא גם בערוץ אחר, ואיכשהו התחלתי לחבב אותו יותר ויותר. עד שכשהוזמנתי לסדנת העוגיות כבר ממש – אבל ממש! – התרגשתי.

תראו, קירח שאוהב עוגיות מול קירח שאוהב עוגיות!

הסדנה התקיימה בחנות Spices ביהוד, שהיא רשת חנויות גורמה למוצרי בישול ואפייה, או כמו שאני אוהב לקרוא לה "לונה פארק!"… איזה מזל שמיהרתי הביתה, אחרת הייתי שולף כרטיס אשראי ופשוט לוקח הביתה דגימה או שתיים מכל מדף. יש שם קערות ומטרפות ותבלינים ושוקולדים וכל מיני דברים טעימים ומגניבים, ובפינת החנות נמצא מטבח מאובזר היטב, שם התקיימה הסדנה. פגשתי כמה בלוגריות שהכרתי את כתיבתן ולא את פניהן (תמיד נחמד לקשר פרצופים למתכונים), והתמזל מזלי לתפוס מקום בדיוק באמצע, ממש מול מיקי שמו בכבודו ובעצמו. הוא פתח וסיפר על הקונדיטוריה המשפחתית, על הרצון לשמח אנשים, על הפתיחה הקרובה של הסניף השביעי ועל תהליכי העבודה. הוא המשיך ודיבר על הספר, ולאחר מכן הדגים הכנה של שלושה סוגי עוגיות מתוכו. תוך כדי הוא ענה לשאלות, הסביר והרחיב על סוגי סוכר שונים או סוגי מערוכים, והיה חייכן ומקסים ושובה לב. לא ידעתי שהוא במקור מאיזור הצפון. אני כבר מחבב אותו יותר. אפילו למדתי משהו חדש – מתכון שעושה שימוש בחלמון ביצה מבושל (כן, של ביצה קשה!) – אותו תמצאו בסוף הרשומה הזו.

בסופו של הערב הנחמד קיבלנו את הספר החדש, אוצר העוגיות של מיקי שמו, חתום על ידו, שקית עם כמה טעימות מהקונדיטוריה (חלקן חוסלו עוד בטרם הגעתי הביתה. היי, אל תשפטו אותי, זאת נסיעה ארוכה מיהוד לטבריה!), ושקית הפתעות מ-Spices. היו שם דברים ממש שווים. חבל שאין להם סניף בטבריה, רמז רמז קריצה.

אל תתבאסו שלכם אין כזה. מה הייתם עושים עם הקדשה אישית שנושאת את השם שלי?

אז, תודה רבה למיקי שמו, תודה ל-Spices ובעיקר תודה ל"על השולחן" על ההזמנה ועל הזכות להשתתף בסדנה. מה שמזכיר לי, שב-27/8 ייערך שוק החלפת עוגיות בת"א: כל אחד יכול להגיע עם צנצנת מהעוגיות שהוא הכי אוהב לאפות, להכיר חובבי עוגיות נוספים, להחליף עוגיות ומתכונים – ולחזור הביתה עם אותה צנצנת כשהיא מלאה בעוגיות חדשות ומעניינות. רעיון נחמד, לא? כולם מוזמנים וזה לא עולה כלום, רק צריך להירשם מראש ולהביא עוגיות משלכם. הנה, פרטים נוספים אפשר למצוא באיוונט בפייסבוק.

מחבת בראש!

ולסיום, הנה המתכון לעוגיות סבלה וניל כפי שמיקי שמו הכין בסדנה (זה עם חלמון הביצה המבושל. בספר הוא מופיע בעמוד 21):

חומרים:

250 גרם חמאה רכה (לא מומסת)
240 גרם (3/4 1 כוסות) קמח מנופה
100 גרם (3/4 כוס) אבקת סוכר
70 גרם (1/2 כוס) קורנפלור
1 חלמון מידה M
3/4 כפית מלח
2 מקלות וניל (חוצים ומגרדים את הגרגרים)

הכנה:

• מכינים את הבצק: בקערת מיקסר עם וו גיטרה, קמח מנופה, קורנפלור ואבקת סוכר. מחממים את החלמון במיקרוגל כ- 20 שניות ומסננים אותו דרך מסננת לתערובת המיקסר יחד עם החמאה, המלח ומקלות הווניל המגורדים, ממשיכים בפעולת הערבול עד לקבלת תערובת אחידה. מרדדים בין 2 ניירות אפייה לעובי של כ- 1/2 ס"מ ומכניסים להקפאה לכ- 1/2 שעה לערך.
• מחממים תנור ל 160 מעלות.
• מעצבים את העוגיות ואופים: מוציאים וחותכים למלבנים במידות 7 ס"מ אורך על 2 ס"מ ומניחים על תבנית האפייה המרופדת בנייר אפייה במרווחים שווים, ואופים עד להזהבה קלה.
• מאחסנים בכלי אטום עד כ- 10 ימים.

תמונות מתוך הספר