Tag Archives: על השולחן

כך הופכים גביעי ופל של גלידה לבלינצ'סים מהממים

17 אוק

מתכון וצילום: אני | טיגון וסטיילינג: ק'

לפני זמן מה סיפרתי לכם שמתכונים שלי יופיעו מעת לעת במגזין האינטרנט של "על השולחן". בחלק מהתגובות נשאלתי איך אפשר לקבל עדכונים כשזה קורה, אז התשובה היא שאי אפשר לקבל עדכונים ישירות מ"על השולחן" ספציפית לגבי המתכונים שלי, אלא רק להירשם לקבלת הניוזלטר שלהם (שמלא בעוד מתכונים טובים ושלל כתבות בנושא אוכל. שווה!). אפשר גם להקליק מדי פעם על התמונה שלי כאן משמאל, בה אני מחזיק כוס יין ומבוסם קלות, כדי לבדוק אם יש שם משהו חדש.

אבל לכל מקרה, ואולי גם כדי להשוויץ עוד קצת, איידע אתכם גם כאן בבלוג בכל פעם שעלה מתכון שלי ב"על השולחן". השבוע, למשל, התפרסם שם מתכון שמספר איך להפוך גביעי ופל ריקים של גלידה לבלינצ'סים מהממים! הקליקו כאן למתכון, ואתם מוזמנים גם לדרג, ללייקק ולשתף, אבל הכי חשוב – להכין ולזלול! 🙂

מודעות פרסומת

שתי התחלות

28 אוג

1

לכאורה קצת מאוחר לברך את כל מי שהתחיל או חזר לספסל הלימודים. אבל בינינו, זו שנת הלימודים שהקדימה הפעם, ולכן אני דווקא עומד בזמנים. יהונתן התחיל שנה חדשה באותו גן אליו הלך בשנה שעברה, ועם ההתקדמות העצומה שלו בשנה החולפת, אני כבר לא יכול לחכות ולראות לאן הוא יגיע בסוף השנה הנוכחית. שתהיה לכולנו, ובעיקר לילדים ואפילו לנכדים שלנו שנת לימודים מוצלחת, פוריה, מעניינת ומהנה.

תמונה מתוך עמוד הפייסבוק של עמותת שמע: אני מסמן את "בהצלחה", זוגתי ק' מסמנת את "ללמוד", ואני לא מכיר את הבחורה שמסמנת "כיתה", אבל היא נראית נחמדה

2

לכבוד ולעונג לי להכיר לכם באופן רשמי את הפינה הקטנה שסידרו לי באתר האינטרנט של מגזין האוכל "על השולחן":

אמא, תראי, אני ב"על השולחן"! תקליטי מהר!

שם תתפרסמנה מעת לעת כתבות אורח שאכתוב למגזין. אה? אה? נכון שזה מגניב או מה? אתם לא מאמינים איך אמא שלי השתוללה בטלפון כששלחתי לה קישור. מצחיק שלמרות שעיקר העיסוק שלי במטבח הוא בענייני מתוק וקינוחים, יצא שדווקא האייטם הראשון שלי ב"על השולחן" עוסק בארוחת ערב שהכנתי ליהונתן (ובעזרתו כמובן) – מאפינס יעני-פיצה. ואל דאגה, אמשיך לפרסם רשומות מתכונים גם כאן (וואי וואי, מה שאני מכין לכם פה במוצ"ש!).

למתכון המאפינס יעני-פיצה הקליקו כאן או על התמונה משמאל, תחת הכותרת "טל על השולחן".

אוצר העוגיות

16 אוג

אני לא מכין מספיק עוגיות.

זה מה שאני חושב רגע לפני שאני מכין עוגיות, כשאני נזכר כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה.
וזה מה שאני חושב רגע אחרי שאני מכין עוגיות, כשאני מסתכל על הכמות שיצאה לי מהתנור ושואל את עצמי בעצב למה רק הכפלתי, ולא שילשתי או העליתי בריבוע את הכמויות.

ובעיקר, זה מה שחשבתי לאורך סדנת העוגיות עם מיקי שמו, אליה הוזמנתי השבוע על ידי מגזין "על השולחן" יחד עם קבוצת בלוגרים שעוסקים באוכל, לרגל השקת הספר החדש שלו מבית על השולחן – "אוצר העוגיות של מיקי שמו". וואו, איזה ספר! בסביבות 100 מתכוני עוגיות שונים, צילומים מרהיבים שגורמים לכל עוגיה להיראות מפתה יותר מקודמתה, הוראות בהירות ופשוטות, ופשוט בא לך לקחת את הספר למטבח ולהתחיל לערבב וללוש.

אבל רגע, לא, אני לא יכול להמשיך ככה. אני חייב להתוודות: הרבה לפני הספר וסדנת העוגיות, איך לומר, לא הייתה אהבה ממבט ראשון ביני ובין מיקי שמו. כלומר… לא אהבתי את תכניות הטלוויזיה שלו בהתחלה, בסדר? הנה, אמרתי את זה. לא יודע למה, אולי קינאתי כי הייתי בעיצומה של תקופת קרין גורן, לא יודע. מצד שני, לא יכולתי להעביר לערוץ אחר. גם אם זו הייתה תכנית בשידור חוזר וכבר הכרתי את המתכון, בכל זאת ישבתי וצפיתי בו. והתעצבנתי. לא יודע למה. ככה. והזמן חלף, והוא עשה עוד תכנית ועוד אחת, ועוד עונה, ופתאום הוא גם בערוץ אחר, ואיכשהו התחלתי לחבב אותו יותר ויותר. עד שכשהוזמנתי לסדנת העוגיות כבר ממש – אבל ממש! – התרגשתי.

קירח שאוהב עוגיות מול קירח שאוהב עוגיות

תראו, קירח שאוהב עוגיות מול קירח שאוהב עוגיות!

הסדנה התקיימה בחנות Spices ביהוד, שהיא רשת חנויות גורמה למוצרי בישול ואפייה, או כמו שאני אוהב לקרוא לה "לונה פארק!"… איזה מזל שמיהרתי הביתה, אחרת הייתי שולף כרטיס אשראי ופשוט לוקח הביתה דגימה או שתיים מכל מדף. יש שם קערות ומטרפות ותבלינים ושוקולדים וכל מיני דברים טעימים ומגניבים, ובפינת החנות נמצא מטבח מאובזר היטב, שם התקיימה הסדנה. פגשתי כמה בלוגריות שהכרתי את כתיבתן ולא את פניהן (תמיד נחמד לקשר פרצופים למתכונים), והתמזל מזלי לתפוס מקום בדיוק באמצע, ממש מול מיקי שמו בכבודו ובעצמו. הוא פתח וסיפר על הקונדיטוריה המשפחתית, על הרצון לשמח אנשים, על הפתיחה הקרובה של הסניף השביעי ועל תהליכי העבודה. הוא המשיך ודיבר על הספר, ולאחר מכן הדגים הכנה של שלושה סוגי עוגיות מתוכו. תוך כדי הוא ענה לשאלות, הסביר והרחיב על סוגי סוכר שונים או סוגי מערוכים, והיה חייכן ומקסים ושובה לב. לא ידעתי שהוא במקור מאיזור הצפון. אני כבר מחבב אותו יותר. אפילו למדתי משהו חדש – מתכון שעושה שימוש בחלמון ביצה מבושל (כן, של ביצה קשה!) – אותו תמצאו בסוף הרשומה הזו.

בסופו של הערב הנחמד קיבלנו את הספר החדש, אוצר העוגיות של מיקי שמו, חתום על ידו, שקית עם כמה טעימות מהקונדיטוריה (חלקן חוסלו עוד בטרם הגעתי הביתה. היי, אל תשפטו אותי, זאת נסיעה ארוכה מיהוד לטבריה!), ושקית הפתעות מ-Spices. היו שם דברים ממש שווים. חבל שאין להם סניף בטבריה, רמז רמז קריצה.

אל תתבאסו שלכם אין כזה. מה הייתם עושים עם הקדשה אישית שנושאת את השם שלי?

אז, תודה רבה למיקי שמו, תודה ל-Spices ובעיקר תודה ל"על השולחן" על ההזמנה ועל הזכות להשתתף בסדנה. מה שמזכיר לי, שב-27/8 ייערך שוק החלפת עוגיות בת"א: כל אחד יכול להגיע עם צנצנת מהעוגיות שהוא הכי אוהב לאפות, להכיר חובבי עוגיות נוספים, להחליף עוגיות ומתכונים – ולחזור הביתה עם אותה צנצנת כשהיא מלאה בעוגיות חדשות ומעניינות. רעיון נחמד, לא? כולם מוזמנים וזה לא עולה כלום, רק צריך להירשם מראש ולהביא עוגיות משלכם. הנה, פרטים נוספים אפשר למצוא באיוונט בפייסבוק.

מחבת בראש!

ולסיום, הנה המתכון לעוגיות סבלה וניל כפי שמיקי שמו הכין בסדנה (זה עם חלמון הביצה המבושל. בספר הוא מופיע בעמוד 21):

חומרים:

250 גרם חמאה רכה (לא מומסת)
240 גרם (3/4 1 כוסות) קמח מנופה
100 גרם (3/4 כוס) אבקת סוכר
70 גרם (1/2 כוס) קורנפלור
1 חלמון מידה M
3/4 כפית מלח
2 מקלות וניל (חוצים ומגרדים את הגרגרים)

הכנה:

  • מכינים את הבצק: בקערת מיקסר עם וו גיטרה, קמח מנופה, קורנפלור ואבקת סוכר. מחממים את החלמון במיקרוגל כ- 20 שניות ומסננים אותו דרך מסננת לתערובת המיקסר יחד עם החמאה, המלח ומקלות הווניל המגורדים, ממשיכים בפעולת הערבול עד לקבלת תערובת אחידה. מרדדים בין 2 ניירות אפייה לעובי של כ- 1/2 ס"מ ומכניסים להקפאה לכ- 1/2 שעה לערך.
  • מחממים תנור ל 160 מעלות.
  • מעצבים את העוגיות ואופים: מוציאים וחותכים למלבנים במידות 7 ס"מ אורך על 2 ס"מ ומניחים על תבנית האפייה המרופדת בנייר אפייה במרווחים שווים, ואופים עד להזהבה קלה.
  • מאחסנים בכלי אטום עד כ- 10 ימים.

תמונות מתוך הספר