עשרים ושניים אורחים, שבעה אפיקומנים ומארח שהחליף בגדים שלוש פעמים במהלך הארוחה (אני!) – זה היה ליל הסדר הראשון שלנו.
…
בשנים האחרונות חגגנו את ליל הסדר בארוחת ערב משפחתית אצל קרובי משפחה מהצד שלי. מדי פעם עוד נהגנו לקרוא חלקים נבחרים מההגדה או לשיר איזה שיר, אבל בעיקרון הגענו מהר מאוד לשלב של האוכל. כל כך מהר, למעשה, שהיינו מספיקים לסיים את הארוחה, לנסוע הביתה ולהספיק להגיע בדיוק בזמן שבו השכנים הגיעו ל"אחד מי יודע".
השנה, בפעם הראשונה, זוגתי ואני החלטנו שניקח את ליל הסדר על עצמנו. הזמנו אלינו הרבה אנשים, כולל את אותם קרובי משפחה שבדרך כלל מארחים אותנו, אבל לצערי דווקא הם לא הגיעו. מי כן הגיע? ההורים שלי ועוד הרבה אנשים שמעולם לא חגגו שום ליל סדר – כולל כמה ילדים להורים שבכלל לא שומרים פסח ואפילו אורחת מחו"ל שכל קשר בינה לבין מצות הוא מקרי בהחלט. בסך הכל התיישבו סביב השולחן בסלון שלנו 22 מסובין, שזה הכי הרבה אנשים שהבית הזה אי פעם ראה בבת אחת.
רצינו לייסד מסורת משפחתית של ליל סדר כהלכתו מצד אחד, יחד עם חוסר הסבלנות והרעבתנות שלנו מצד שני. רצינו שהילדים יידעו על אילו ארבעה בנים מדברת ההגדה, מה זה אפיקומן ואיך שרים חד גדיא. רצינו לתת לאורחת מחו"ל טעימה מהמסורת שלנו. רצינו להשוויץ בבית היפה שלנו, להרשים בכישורי הבישול של זוגתי ובקינוחים שלי.
והצלחנו.
הבית היה מצוחצח. שולחן ליל הסדר היה מרהיב, בעיצובה המושקע של זוגתי, וכלל אפילו קערת פסח כמו שצריך. קנינו הגדות מצוירות ומקוצרות, כאלה שמיועדות לילדים, אבל חילקנו אותם גם למבוגרים. האורחת מחו"ל קיבלה גרסה ברוסית ותרגום סימולטני שוטף.
שולחן ליל הסדר – סחט מחמאות אבל אף אחד לא טרח לצלם תמונה יותר טובה מזו
פתחתי את הסדר בנקישת מזלג על כוס יין, הודיתי לכל מי שהצפין עד טבריה, פרגנתי לזוגתי שעמלה רבות על הערב הזה והכרזתי שזו הפעם הראשונה מיני רבות בה הסדר ייערך אצלנו – עם כמה הנחות: קודם כל, מותר לאכול בזמן שאני קורא את ההגדה (אבל עדיין צריך להקשיב). ושנית – החבאנו ברחבי הבית לא פחות משבעה אפיקומנים, כמספר הילדים. המטרה היא שכל אחד מהילדים ימצא אפיקומן, ואם מישהו כבר מצא – הוא מוזמן לעזור לילדים אחרים בחיפושים. קאט לשורה התחתונה של עניין האפיקומן: יהונתן מצא אחד. לא היה מאושר ממני באותו רגע. אחר כך הוא מיהר לזלול את האפיקומן, חיסל עוד שלוש או ארבע מצות, ובזאת הסתיימה הארוחה עבורו. לא חשוב, העיקר שהוא נהנה.
חילקנו בינינו את קריאת ההגדה וכל מי שרצה קרא קטע. בכל פעם שהגענו לשיר – עודדתי את כולם לשיר בקולי קולות, למחוא כפיים או להכות בשולחן, זכר לא רק ליציאת מצרים אלא גם (ובעיקר) זכר לשירת השכנים שנהגנו לשמוע בכל פעם שחזרנו הביתה מארוחת חג. כן, הפעם אנחנו היינו השכנים ששרים בקול רם.
הגדה מקוצרת ומצוירת. אולי בשנה הבאה נלך על הנוסח המלא. לא, זה שקר
כמו כל מגישת אירוויזיון שמחליפה שלוש שמלות בערב אחד, גם בעל הבית שניהל ביד רמה את הסדר – דהיינו, אני – החלפתי חולצות שלוש פעמים. לא מתוך ראוותנות חלילה, אלא בגלל שהצלחתי לשפוך רוטב על החולצה הראשונה ואחר כך ניסיתי להכין סורבה תות שרובו מצא את עצמו על החולצה השניה (ובסופו של דבר לא הוגש לשולחן), אבל זה נתן לחלק מהאורחים משהו לצחוק עליו, אז מילא.
ואחרי ארבע כוסיות יין (או אולי יותר?) – נפרדנו מהאורחים ב"נתראה בשנה הבאה". כן, זה היה ליל סדר מוצלח וחג שמח מאוד.
הידד, אפילו המקרונים שלי יצאו מהממים!
תגיות: ליל הסדר, פסח
רסיסי מילים 
תגובות אחרונות