Tag Archives: ראש פינה

שירות עצמי

13 יול

נכתב על פתק באייפון ב-30 במרץ 2019, נשכח, והתגלה עכשיו. 

נכנסנו הבוקר לגלריה קטנה של כלי קרמיקה בראש פינה.

בפנים היו שני חדרים ובהם מדפים עם המון כלים יפים, ובין היתר המון ספלי קרמיקה שעליהם נכתבו שמות. את השמות שלי ושל ק' לא מצאנו, אבל כן מצאנו שלושה ספלי קרמיקה עם שמות הילדים. אהבנו, רצינו לקנות –

אבל לא היה שם אף אחד.

אין את מי לשאול, אין למי לשלם. חוץ מאיתנו, הגלריה הייתה ריקה מאדם. יכולנו פשוט לקחת וללכת, אבל החלטנו לעשות סיבוב ולחזור אחר כך.

זה היה יום יפה, והסביבה הייתה פסטורלית וכיפית, אז טיילנו כשעה. בשלב מסוים השארתי את ק' והילדים בגינה קטנה וחזרתי לגלריה בעצמי, אבל היא הייתה סגורה ונעולה. על הדלת נתלה שלט: ״מעוניינים להיכנס? התקשרו ל-052…״

התקשרתי. ענתה בחורה והסבירה לי איפה החביאה את המפתח. מצאתי, פתחתי, נכנסתי. הדלקתי את האור. ראיתי את שלושת הספלים שרציתי לקנות. "אבל רגע", אמרתי לה בטלפון, "אני לא רק מסתכל, אני גם רוצה לקנות". "אין בעיה", ענתה, "יש שם נייר בועות ומספריים וכל מה שצריך כדי לעטוף. תתחיל, תסתדר, ותתקשר אלי שוב".

וכך, כשאני לבד בגלריה, הורדתי מהמדף את הספלים של יהונתן, מיכל ואיתמר, והתחלתי לעטוף בעצמי בניילון בועות ובנייר דבק. אנשים אחרים נכנסו. אמרו לי שלום. אמרתי שלום בחזרה והמשכתי לעטוף. אחרי כמה דקות מישהו ניגש אלי עם איזו צלחת מקרמיקה. "אני רוצה לארוז את זה למתנה", הוא אמר והושיט לי.

קרמיקה שירות עצמיפתאום הבנתי איך זה נראה מהצד שלו. "הו, לא לא לא, אני לא עובד פה", אמרתי. "אני לקוח כמוך, אין פה אף אחד. זה שירות עצמי". הוא חשב שאני מתלוצץ, אבל הפניתי אותו לטלפון שעל הדלת. כנראה שעשיתי רושם של מוכר קרמיקה גרוע למדי כשהוא התקשר למספר שעל הדלת, אבל הבחורה מהצד השני של הקו הסבירה לו את מה שהסבירה לי.

אלא שבניגוד אלי, הוא לא הסכים לעשות הכל בעצמו אלא דרש שהבחורה תגיע בעצמה.

בינתיים חשבתי שיכולתי בעצם לשבת פה ולקחת כסף מאנשים כמוהו.

בתוך כמה דקות הגיעה הבחורה בכבודה ובעצמה. אמרה שלום וסליחה שחיכינו אבל לא הייתה לה בעיה להסביר לנו בטלפון איך לשלם בעצמנו. הבחור ההוא שילם ראשון ויצא, ואז אני ניגשתי לשלם.

"מאיפה האמון הזה באנשים?" שאלתי אותה, "הרי כל אחד יכול להיכנס ולקחת וללכת". והיא חייכה ואמרה שלא שווה לה להחזיק עובד, ואף פעם לא היו לה בעיות, והרי גם כשהיא נמצאת שם עדיין אפשר לגנוב ומה בעצם כבר יקרה אם יגנבו.

"מה אם הייתי רוצה לשלם במזומן?" שאלתי כשאני מושיט לה כרטיס אשראי. "אז הייתי אומרת לך איפה הקופה עם העודף". "באמת היית אומרת לי איפה יש כאן מזומן בלי השגחה?!" – "כן", ענתה, "אפשר לחשוב כמה כבר יש שם…" והושיטה לי קבלה.

אמרתי תודה. לקחתי בעצמי שקית, הכנסתי לתוכה בעצמי את הספלים, ויצאתי בעצמי מהגלריה.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: