דוקו פליימוביל: משפצים מטבח

51 ימים בלי החדר הכי חשוב בבית.
זה היה סיוט, אבל לפחות היו לי מצלמה ושתי בובות הפליימוביל שגנבתי מהילדים…

באין מטבח

הקליקו פליי, קראו כשזה ברקע. הסבר בסוף. 

המטבח הוא החדר הכי חשוב בבית, לדעתי ולדעת זוגתי. כבר כשנכנסנו לגור כאן בשכירות התחלנו לפנטז על שיפוץ המטבח, אז כמובן שכשקנינו אותה העברנו את החלומות לפסים מעשיים יותר. אחרי תחקיר מעמיק בגוגל והשוואת מחירים קפדנית החלטנו ללכת על זה: קנינו מטבח באיקאה, הזמנו שיפוצניקים, קבענו תאריכים והכל נראה ורוד. יום אחד, לפני חודש בדיוק, הגיעו שני חבר'ה שהרסו את המטבח הישן וסילקו אותו מן הבית, אבל רק אז קלטנו ששכחנו לקחת משהו בחשבון.

חגי תשרי.

כן, מכל התאריכים בעולם החלטנו לקבוע את שיפוץ המטבח דווקא לאמצע תקופת החגים, בה רוב הספקים ואנשי המקצוע יצאו לחופשה. הוסיפו לזה בעיות שונות שנתקלנו בהן תוך כדי – למשל, חלק מהשיש שהזמנו לא נחתך על פי המידות ונאלצנו להחזיר אותו ולהמתין עוד מספר ימים, מה שדחה כמובן את כל שאר השיפוץ – והמצב כרגע הוא שאנחנו חיים כבר חודש שלם (והסוף לא נראה באופק) בבית שבו החדר הכי חשוב בבית נראה פחות או יותר כך:

טוב, בשעת פרסום הרשומה הזו כבר יש קצת יותר. אבל בכל זאת, ככה היה רוב הזמן.

לא שזה נורא כל כך. למעשה, פרט לעובדה שאין לנו כיריים כי הגז לא מחובר, כל השאר דווקא קיים: תנור האפייה נמצא בפינת הסלון, המיקרוגל ומתקן המים נדדו אל המרפסת, כלי האוכל ממתינים בסבלנות בחדר הנחיצות* ואנחנו שוטפים אותם בכיור של המקלחת. כלי אוכל נוספים שלא נמצאים בשימוש יומיומי מפוזרים על הרצפה בחדר השינה שלנו (יום אחד זוגתי תקום באמצע הלילה ותדרוך על כוסות היין, אני אומר לכם, ואני פשוט יודע שמרוב בהלה אני אזנק הישר אל תוך קופסת דברי האפייה והתבלינים ששוכנת ליד הצד שלי). רק המקרר נותר במקומו, לסמן שכאן היה פעם מטבח ויום אחד הוא יחזור.

היום כבר די התרגלנו ואני אפילו די מחבב את המצב, אבל בהתחלה זה היה מסורבל למדי.

להכין כוס קפה, למשל.

רוצים קפה? בבקשה: לוקחים ספל מחדר הנחיצות, הולכים למרפסת, שם נמצאים הקפה והסוכרזית. אם רוצים סוכר, צריך ללכת עם הספל לסלון, כי אני-לא-זוכר-למה הסוכר שם, ולחזור למרפסת. מוזגים מים חמים ממתקן המים, הולכים לאין-מטבח, לוקחים חלב מהמקרר, מערבבים ושותים, ואחר כך שמים את הספל במקלחת, כדי לשטוף אותה אחר כך. ספרתם? זה ארבעה חדרים לכוס קפה אחת. זה יוצא אפילו יותר אם בהיסח הדעת השארתי את הספל או את הכפית באחד החדרים האחרים, מה שמחייב אותי לפעמים לרוץ בין הארבעה ולחפש, אבל היי, קצת פעילות גופנית לא הזיקה לאף אחד.

ומה אוכלים? נו, מדי פעם מזמינים את עצמנו לארוחת ערב אצל ההורים, לפעמים Take Away ולפעמים, כשבא לנו לפרוק קצת עול, אנחנו מוציאים את הטוסטר מחדר השינה, מציבים אותו על התנור שבסלון ועורכים פסטיבל טוסטים אל תוך הלילה. אל תדאגי, אמא, אף אחד מאיתנו לא יגווע ברעב.

בקיצור, עם כל הכבוד לחדר הכי חשוב בבית, מסתבר שאפשר להסתדר בלעדיו לחודש (לפחות). לא הכי נוח, לא הכי יעיל, אבל הרפתקה מעניינת – שאני מקווה שנשכח מהר מאוד ברגע שיושלם השיפוץ, ואז אוכל להזמין אתכם לקפה שאפשר להכין בפינה אחת של המטבח ולא בארבעה חדרים שונים.

מתוך פרוייקט דוקו-פליימוביל: משפצים מטבח (שיעלה לכאן כרשומה נפרדת ברגע שיבוא המשיח או שהשיפוץ יסתיים, מה שיבוא קודם)

ומה פשר המוסיקה שמלווה את הרשומה הזאת?

כאשר השיפוצניקים הרסו את המטבח הישן, הם מצאו מאחורי אחד הארונות תקליט ישן, שבור ומאובק. כשאחד מהם הראה לי אותו, אמרתי "נו, אז בוא נשמע מה יש עליו!" – "מה, יש לך פטיפון?" הוא שאל, ואני אמרתי "יותר טוב, יש לי יוטיוב!" – עשיתי חיפוש קצר לפי המילים שעוד הצלחתי לקרוא על התקליט השבור, הגברתי את הווליום – והמוסיקה הזו הפכה לפסקול שאיתו נפרדתי מהמטבח הישן.

.

* חדר נחיצות: כן, יש לנו חדר כזה אצלנו בבית!

משפצים דלתות, דוקו-פליימוביל

השבוע התחלנו לשפץ את הדירה שלנו, עכשיו כשהיא סוף סוף שלנו. הדבר הראשון שעשינו היה להחליף כמה דלתות בתוך הבית.

בזמן שהבחור הנחמד עובד אצלנו בבית, הסתובבתי לו בין הרגליים ותיעדתי את התהליך. אבל מהר מאוד השתעממתי מסתם צילומי נסורת ושברי לבנים, אז לקחתי שתי בובות פליימוביל של יהונתן ופשוט התחלתי לשחק… כך נוצרה מזכרת חביבה מהשיפוץ הראשון שעשינו בבית, ויש לי הרגשה שזו לא הפעם האחרונה: