קאפקייקס לוטוס תפוז

לפני כמה חודשים הפסקתי לאכול פחמימות. תראו מה זה סמנטיקה: אני מאוד לא אוהב את המילה "דיאטה", כי רק עצם קיומה עושה לי חשק לצלול לתוך צנצנת חמאת בוטנים עם כפית, אבל "הפסקתי לאכול פחמימות" נשמע לי כמו אתגר משעשע ששמחתי לקחת על עצמי.

אחרי שנפרדתי מפיתות ופיצות והכנסתי הביתה כל מיני דברים שאני בדרך כלל לא אוהב לאכול, כמו ירקות, זוגתי (שלקחה על עצמה את מלאכת הרכבת התפריט החדש) שלחה לי מתכון למשהו שנקרא לחם טחינה. מכירים לחם טחינה? אני נוהג להכין אותו בתבנית שקעים של מאפינס, אז יוצאות לי מעין לחמניות טחינה קטנות ודי כעורות שמהוות עבורי תחליף ללחם "אמיתי", ובחודשים האחרונים אני פחות או יותר חי על זה. לא הכי טעים, אבל התרגלתי.

אם יש ביניכם כאלה שאומרים עכשיו "היי, זה נשמע כמו דיאטת 17 יום!" – אז אנא, אל תאמרו לידי את המילה הזאת, אלא אם יש עליכם חמאת בוטנים. כי אחרי שאיבדתי 15 קילו(!) אני בהחלט ארשה לעצמי לחסל עכשיו צנצנת כזאת, וחבל.

אבל רגע, אתם בכלל באתם לראות מתכון לקאפקייקס לוטוס תפוז, למה אני מבלבל לכם את המוח עם פחמימות וטחינה? או. כי קודם כל זה לא מנומס להגיע ישר לעיקר אלא נהוג לפטפט קצת לפני כן. שנית, כי הקאפקייקס האלה הם למעשה גלגול של לחמניות הטחינה: ברגע שמנטקה הודיעו שחומר הגלם החודשי בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" הוא לוטוס, תהיתי מה יקרה אם אכין את אותן לחמניות רק עם ממרח לוטוס במקום טחינה. אז החלפתי, הוספתי טיפה שמן כדי לחפות על אובדן השומן שבטחינה, השמטתי את הדבש כי לוטוס זה מספיק מתוק גם ככה (אבל הוספתי וניל), ולבסוף זרקתי מלמעלה קצת קצפת עם קליפת תפוז ועוגיות לוטוס מפוררות והופ – קאפקייקס לוטוס תפוז!

עכשיו שום סמנטיקה לא תשכנע אותי שזה קצת פחות מזין מלחמניות טחינה.

הפרודוקטים:

לקאפקייקס –
6 כפות גדושות ממרח לוטוס
ארבע ביצים
4 כפות שמן
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל
1 כפית אבקת אפייה

לקישוט –
250 מ"ל שמנת מתוקה (אפשר גם צמחית לגרסת פרווה)
3-4 כפות אינסטנט פודינג וניל
2 כפות סוכר
קליפה מגוררת מתפוז אחד
פירורי עוגיות לוטוס
טיפ-טיפונת ממרח לוטוס

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור לטמפרטורה של 180 מעלות. מערבבים בקערה את כל הפרודוקטים של הקאפקייקס ומוזגים לתבנית שקעים מרופדת במנז'טים. אופים כ-12 דקות עד שקיסם יוצא יבש ומוציאים כדי לצנן לטמפרטורת החדר.

2. מקציפים את השמנת המתוקה (או הצמחית) עם הפודינג והסוכר. רגע לפני שהיא מוכנה מוסיפים את קליפת התפוז. מזלפים תלולית מפנקת מעל כל קאפקייק ומפזרים פירורי עוגיות לוטוס. מחממים במיקרו טיפ-טיפונת ממרח לוטוס עד שהוא נעשה נוזלי ומשפריצים באופן חופשי על כל קאפקייק.

3. אוכלים בהנאה, מעלים בחזרה בערך קילו מתוך ה-15, אבל ממשיכים לספר לכולם שירדתם 15.

בתיאבון!

רוצים מתכוני לוטוס נוספים? הקליקו כאן.

טייגלעך

אם לא שמעתם מעולם על טייגלעך, אתם לא לבד. מדובר בחתיכות בצק שמבושלות בתוך סירופ דבש ולאחר מכן מגולגלות בסוכר וג'ינג'ר, ולפי אמא שלי הם היו פעם – ואולי עדיין – סוג של קינוח חגיגי בארץ הולדתה, ליטא. זה היה בתקופה אחרת, כאשר הכינו אוכל ממרכיבים פשוטים, זולים וזמינים, ולפי אמא הם נחשבו לקינוח יהודי מסורתי שהכינו בשבתות ובחגים (ולכן זרקתי שם ברקע צמד נרות שבת וכיפה, כי בעצם למה לא).

מתכון לטייגלעך עבר אצלנו במשפחה מאם לבת, אבל אמא מספרת שהיא תמיד נרתעה מכמות הפצ'קיריי שמעורבת בהכנתם – דהיינו, יותר מדי בלאגן, יותר מדי לכלוך – ולכן המסורת המשפחתית נעצרה אצל סבתא שלי ועם השנים המתכון אבד.

כשהתייעצתי עם אמא מה להכין לרגל חודש הדבש בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר", היא מיד הציעה שאכין טייגלעך. "מבשלים את זה בסירופ דבש, למרות שבזמנו דבש היה יקר אז סבתא בישלה רק בסוכר", היא אמרה, "אבל אתה תשתמש בדבש והנה, יהיה לך מתכון!"

וכאן נכנסה בעיה קטנה: אני שונא טייגלעך.

כלומר, למיטב זכרוני טעמתי אותם רק פעם אחת בחיי: חברה של אמא שלי, וידה, הגיעה מליטא לביקור כשהייתי ילד והכינה את הטייגלעך האלה במטבח שלנו. מה שאני זוכר הוא כדורי בצק קטנים ודחוסים שהיו קשים ללעיסה, והטעם שלהם היה מר כמו כזה של קרמל שנשרף. זה לא הפריע לי לחסל חצי מהכמות, אבל לא ממש נהניתי.

אז לא, לא התחברתי לטייגלעך, אבל כן התחברתי לרעיון להחיות מסורת משפחתית שאבדה, ואפילו יותר מזה – לעובדה שמדובר בקינוח שמרכיביו יחסית זולים. היי, אני מחוסר עבודה כרגע, זאת סיבה לגיטימית! ועוד מעט ראש השנה, אז לשחזר קינוח חגיגי שפעם סבתא הייתה מגישה לשולחן? יאללה!

התיישבנו יחד מול המחשב, אמא ואני, והתחלנו לחפש באינטרנט איך מכינים טייגלעך. היא חיפשה ברוסית ובליטאית, אני חיפשתי בעברית ובאנגלית. אלה מסקנותינו:

• "טייגלך" או "טייגלעך"? לא היינו בטוחים איך לכתוב את זה בעברית, אבל החלטנו ללכת על הגרסה עם הע', שגורמת למילה הזו להישמע קצת יותר יידישאית, עתיקה, יהודית כזאת.
• נתקלנו בשני סוגים של טייגלעך, שלהלן נקרא להם "יבש" ו"רטוב". את שניהם מכינים באופן דומה, כלומר בצק שמבושל בסירופ דבש, אבל את ה"יבש" מוציאים מהסירופ, מגלגלים בסוכר וג'ינג'ר ושומרים בקופסה או בשקית – כלומר נפטרים מהסירופ או משתמשים בו למשהו אחר ("סבתא שלך הייתה משתמשת בזה לצימעס!"); ואילו את ה"רטוב" מאכסנים בתוך צנצנת ביחד עם הסירופ, כלומר חתיכות הבצק המבושלות בעצם נשמרות בתוכו. אתה תכין את היבש, אמא אמרה, ככה סבתא הייתה מכינה את זה.
• מתכוני הטייגלעך שמצאנו ברשת בדרך כלל מורים לגלגל את הבצק לעיגול, מעין כעך. אבל אמא התפלאה לשמוע את זה: אצלם בבית זה לא היה בצורת עיגול, אלא בצורה אחרת. למרבה הצער היא לא זכרה בדיוק את הצורה או איך סבתא הייתה מכינה את זה, אבל במקרה הזה הסתמכתי על הזיכרון הרעוע שלי: פשוט לקחתי נקניק בצק ועשיתי בו קשר, שאחד מקצותיו מציץ למעלה והשני מתחבא מלמטה. קצת כמו לחמניה זעירה. כשהיא ראתה את התוצאה הסופית, אמא אישרה שזו הייתה פחות או יותר הצורה. הידד!

• בכל המתכונים שמצאנו, בלי יוצא מן הכלל, היה מדובר בבצק ללא תוספות. אבל אמא שלי נשבעת שסבתא הייתה דוחפת צימוק לכל טייגלה. כאמור, היא לא זכרה את הטכניקה המדויקת, אבל הייתה בטוחה שבתוך תוכו של כל טייגלה היה צימוק אחד. אז דחפתי צימוק.

מצויד ברשימת התובנות מהחיפוש המשותף עם אמא באינטרנט – שהיה זמן איכות נעים בפני עצמו – ניגשתי למטבח והתחלתי לשחזר את הקינוח המשפחתי ההוא, תוך שאני מקווה שהטייגלעך שלי ייצאו יותר מוצלחים מאלה שטעמתי כשהייתי ילד. הכנתי בצק, בישלתי אותו בסירופ, גלגלתי בסוכר וג'ינג'ר – ושלחתי לאמא תמונה בוואטסאפ (אז עדיין כינינו את זה טייגלך בלי ע'):

וזה באמת יצא טעים, ואפילו לא פצ'קיריי בכלל! עוגייתי, לא דחוס מדי, בטעם מתוק עם עקיצה של חריפות ג'ינג'רית (לא אוהבים ג'ינג'ר? גם גרסת סוכר-בלבד יצאה מצוינת). זה ממש ממש ממש טעים כשזה עדיין חם, אבל עדיין מענג גם כמה ימים אחרי. ואי אפשר לאכול רק אחד, כי אחד עושה חשק לעוד אחד, ועוד אחד, ולפני ששמים לב – נגמר!

אז מה היה לנו שם:

מתכון לקינוח עם דבש, טעים ופשוט להכנה ומחומרים זולים וזמינים? יש.
חידוש של מסורת משפחתית עתיקה? יש.
אמא מתרגשת שגם הזמינה ממני טייגלעך לארוחת ראש השנה? יש.

אז בסך הכל אני די מרוצה מהמתכון שלי הפעם.

למתכונים נוספים לקינוחים או מאפים בהם מככב דבש – הקליקו כאן.

המתכון מבוסס, תוך שינויים קלים, על זה של מיכל יפה מסלונה, וליתר דיוק של סבתא שלה, מלטביה.

הפרודוקטים

(יוצאים בין 20 ל-40 טייגלעך, תלוי בגודל שתכינו)

בצק:
2 כוסות קמח
3 ביצים
3 כפות שמן
צימוקים (לא חובה)

סירופ לבישול:
1 כוס דבש
1 וחצי כוסות סוכר
6 כפות מים

תערובת לציפוי:
סוכר
ג’ינג’ר טחון (לא חובה)

אופן ההכנה

1. שמים בקערה את הקמח, הביצים והשמן, ולשים עד שמתקבל, ובכן, בצק. מי שלא רוצה צימוקים לא צריך, אבל מי שכן רוצה – עדיין לא מוסיפים אותם!

2. מחלקים את הבצק לשניים. כל חצי מגלגלים לנקניק ארוך ועבה, וחותכים אותו לבערך 10 חתיכות. מכל חתיכה כזו אפשר ליצור בערך 2-3 טייגלעך קטנים או 10 גדולים. אני בכוונה לא מפרט משקל או אורך, תכינו לפי הגודל שמתחשק לכם.

3. אפשר ליצור נקניקון בצק וללפף אותו לכעך, אבל לפי השיטה שלי, המבוססת על הזיכרון מפעם, עשיתי מעין קשר שקצהו האחד חבוי מתחת ללולאה והשני מציץ מעליה (כמו, לא נעים לומר, אצבע משולשת). מי שרוצה להוסיף צימוקים – זה הזמן: אני הכנסתי אותם לתוך הלולאה ואז הצמדתי קצת את הבצק אל הצימוק כדי לוודא שהוא לא יחמוק משם. אל תתפתו להוסיף יותר מצימוק אחד, החברותא מקלה עליהם לברוח בזמן הבישול.

4. בסיר בינוני שמים את הדבש, הסוכר והמים של הסירופ ומביאים לרתיחה. שימו לב שחשוב להשתמש בסיר בינוני (למרות שנדמה שיספיק פה קטן), כי ברגע שהסירופ רותח – המפלס שלו עולה. ואז מכניסים פנימה את הבצק, אז הוא יעלה עוד יותר. בקיצור, לכו על סיר בינוני, אפילו גדול.

5. מבשלים את הבצק בסירופ במשך 20-25 דקות על אש קטנה, עד שהוא מקבל צבע כתמתם. כל הבצק ייכנס לכם לסיר, מבטיח, גם אם נדמה שלא.

6. רגע לפני שמוציאים את הטייגלעך מהסירופ, מכינים קערה ובה 5-6 כפות סוכר, ומי שרוצה גם מעט ג'ינג'ר טחון (זה נותן לטייגלעך חריפות משעשעת).

7. מוציאים את הטייגלעך מהסירופ – זהירות, חם! – ומיד זורקים אותם לקערת הסוכר. מגלגלים בעזרת כף או מזלג כך שיצופו מכל הצדדים – ומעבירים לצלחת הגשה או לכלי אחר שבו נשמור אותם אחר כך.

8. אחרי שכל הטייגלעך נחים בצלחת ההגשה או בכלי האחסון, אני מציע לזרות מלמעלה מעט סוכר ולנער אותם קצת.

9. אפשר להגיש חם, אפשר גם בטמפרטורת החדר. מומלץ לצד כוס תה.

בתיאבון!

 

 

עוגת מוס שוקולד לבן וקפה

העוגה הזו היא הראשונה שהכנתי יחד עם שותפי להרפתקת בייק אוף, עומרי. בנינו יחד את המתכון, הכנו אותה אצלו בבית, וכשסיימנו הכנסנו אותה למקפיא, לחצנו ידיים, חזרתי הביתה – ולא טעמתי ממנה. כלומר, שום דבר לא עצר אותי מללקק תוך כדי הכנה את כל הקערות עם שאריות הקצפות והשוקולד, אבל איכשהו לא יצא לי לחזור אל המטבח ההוא כדי לנגוס בעוגה הסופית, ונאלצתי להסתמך על המילה שלו: "טעימה".

ובכן. לאחרונה מצאתי את המתכון זרוק במחשכי המחשב, ומאחר וזהו חודש השוקולד הלבן של פרוייקט כחומר ביד הבלוגר החלטתי להכין אותה שוב בעצמי – ולא רק שהיא טעימה מאוד ושווה כל שניה של השקעה, הפעם היא כולה שלי! שלי!!! שליייי!!!!!!!11

מה יש לנו שם: מוס שוקולד לבן וקפה שיושב על תחתית בראוניז, באמצעו שכבת ז'פונז אגוזי לוז (אני לא זוכר מאיפה הבאנו את המילה הזאת, ז'פונז, אבל לתקופה קצרה אחר כך זה היה השם שהצמדתי לעומרי ברשימת אנשי הקשר בנייד שלי; בעיקרון זה סוג של חלבון מוקצף עם סוכר, שמערבבים בו דברים טובים ואופים בטמפרטורה גבוהה יותר מזו של מרנג). הקישוט כבר תלוי בכם: אפשר לעטר בשוקולד, גנאש, קצפת או מה שבא. מה שרואים בתמונה הוא גלסאז' לבן שהכנתי מעט מדי ממנו, אז הוא הספיק רק ללמעלה של העוגה, ומעליו שורת תלתלי שוקולד (שאלוהים יסלח לי, אבל לא הכנתי אותם בעצמי אלא גנבתי מהמילקי של הבת שלי).

למתכונים נוספים עם שוקולד לבן הקליקו כאן.

הפרודוקטים (לעוגה בתבנית עגולה בקוטר 18 או 20)
תהליך ההכנה עשוי להיראות מפחיד, אבל הוא לא באמת מסובך. רק צריך לעקוב אחרי ההוראות.

תחתית בראוניז
2 ביצים
קורט מלח
50 גרם סוכר
30 גרם קורנפלור
1 כף קמח
1 כף קקאו
1/2 כפית אבקת אפייה

אופן הכנת התחתית:
מחממים תנור ל170 מעלות.  מרפדים תבנית בנייר אפייה ומשמנים קלות.
מקציפים ביצים ומלח במהירות גבוהה במשך 5-6 דקות, תוך כדי הוספת סוכר, עד שנוצר קצף סמיך ומבריק.
מוסיפים קורנפלור, קמח, קקאו ואבקת אפייה, ומקפלים רק עד שהתערובת אחידה.
מוזגים את התערובת לתבנית המשומנת ואופים 6-7 דקות. מצננים.

ז'פונז אגוזי לוז
100 גרם לבנים של ביצה
100 גרם סוכר
50 גרם אגוזי לוז טחונים
15 גרם קורנפלור
1 כפית נס קפה

אופן הכנת הז'פונז:
מחממים תנור ל 170 מעלות.
מקציפים חלבונים במהירות בינונית ומוסיפים סוכר בהדרגה עד לקבלת קצף יציב ומבריק.
מקפלים פנימה אגוזי לוז, קורנפלור ונס קפה עד לקבלת תערובת אחידה.
מזלפים עיגול בקוטר קצת-יותר-קטן-מהרצוי על תבנית מרופדת בנייר אפייה.
אופים כ 20-25 דקות.
מצננים לחלוטין ורק אז מפרידים מנייר האפייה.

מוס שוקולד לבן וקפה
130 גרם סוכר
55 גרם מים
90 גרם ביצה טרופה
90 גרם צהובים של ביצה
300 מ"ל שמנת מתוקה
6 גרם ג'לטין + 35 מ"ל מים
200 גרם שוקולד לבן
1 מנה אספרסו

אופן הכנת המוס:
בסיר קטן מערבבים יחד סוכר ומים, מביאים לרתיחה ומבשלים עד ל-118 מעלות.
במקביל, מקציפים את הביצים והחלמונים במערבל חשמלי לקציפה תפוחה.
כשהסירופ מגיע ל-118 מעלות יוצקים אותו לתוך קערת הביצים/חלמונים בזרם דקיק תוך כדי הקצפה במהירות בינונית, עד לתערובת בהירה ותפוחה. ממשיכים להקציף עוד קצת (ההקצפה מצננת את התערובת) ומפסיקים. נותנים לה להצטנן לחלוטין.
בינתיים מקציפים 300 מ"ל שמנת מתוקה לקצפת.
בינתיים ממיסים את השוקולד הלבן במיקרוגל או על בן מארי.
ובינתיים משרים 6 גרם ג'לטין ב-35 מ"ל מים ושמים בצד.
שוקלים 190 גרם מהתערובת שהכנו עכשיו, ממיסים את הג'לטין במיקרוגל ומערבבים אותו פנימה.

עכשיו החלק הכיפי:

מערבבים לתוך השוקולד הלבן המומס מעט מהקצפת. מוסיפים את מנת האספרסו ומערבבים. מקפלים פנימה את תערובת הג'לטין, ובסוף מקפלים פנימה את השמנת המתוקה עד לתערובת חלקה. בום! יש מוס!

הרכבה:
מניחים את תחתית הבראוניז בתוך תבנית, רצוי עם שקף. מעליו מוזגים חצי מכמות המוס. מניחים את הז'פונז בעדינות על המוס ומוזגים מעליו את היתרה.
מכניסים להקפאה לפחות ללילה. כשעתיים לפני ההגשה אפשר להעביר למקרר ולשמור אותה שם גם לאחר מכן (הג'לטין אמור למנוע מהמוס לקרוס).

בעיקרון העוגה מוכנה. עכשיו אפשר לקשט (לא חייבים). אני השתמשתי בגלסאז' של עוגיו.נט מכאן (רק בלי צבע המאכל הורוד, ובדיעבד הייתי צריך להכפיל כמויות). גם הוספתי תלתלי שוקולד שגנבתי כאמור מהבת שלי ופיזרתי כמה גרגירי קפה מגורען, כדי לרמז על הטעם.

זהו.

מגישים.

בתיאבון!

עוגת שוקולד, קינמון וקרמל

אני וקינמון דווקא לא חברים כל כך טובים.

פעם, כשהייתי צעיר וחתיך ובעל שיער שופע ועדיין גרתי אצל ההורים, אמא שלי הכינה לי חביתה. אני לא יודע איזה תבלין היא התכוונה לשים, או אולי היה לה משהו אחר על הכיריים באותו זמן, אבל פתאום שמעתי אותה אומרת "אוי ואבוי, בטעות שמתי לך קינמון בחביתה". כמו בן טוב מיהרתי לומר שלא תטרח להכין לי חביתה חדשה, אני כבר אוכל את זה ככה – והיא הגישה לי את החביתה עם הקינמון והסתכלה עלי בעיניים מודאגות. "נו? איך?" – אכלתי את החביתה, הרגשתי היטב את הקינמון, ואמרתי לה "בואי לא נעשה את זה יותר."

סיפור קינמון אחר שסופו היה רע התרחש כמה שנים אחר כך, כשניסיתי להכין עוגה בחושה פשוטה. אני לא זוכר איפה המתכון הזה ולא יכול להוכיח, אבל אני מוכן להישבע שהמתכון ציין בפירוש שצריך למזוג את בלילת העוגה לתבנית אינגליש קייק, לפזר מלמעלה 4 כפות קינמון ולהכניס לתנור שחומם מראש וכו'. אתם יודעים מה זה ארבע כפות קינמון על אינגליש קייק אחת? זה המון, וזה אומר שלא הייתה שכבה דקיקה ועדינה של קינמון מעל העוגה אלא גושים-גושים של קינמון שחלקם שקע פנימה, מה שאומר שכמעט בכל ביס מהעוגה נתקלת בגוש עצום של אבקה. זה לא רק היה דוחה, זו סכנה לבריאות.

אבל קינמון היה חומר הגלם באתגר החודשי של מנטקה. אני, שלא השתתפתי בחודש שעבר (אגסים!), ולמוד ניסיון מר מהרפתקאות קינמון בעברי, ניגשתי אליו בחשש מסוים. זכרתי שלא צריך הרבה קינמון כדי להרגיש את הטעם שלו, אז נותר לי רק לחשוב עם מה לשלב אותו. האסוציאציה הראשונה היא בדרך כלל שמרים, אבל לא בא לי שמרים. בא לי שוקולד. ובא לי להכין בעצמי קרמל – שזו פוביה עתיקה שאנחנו באמת צריכים לדבר עליה בנפרד – וככה נולדה עוגת השוקולד והקינמון עם הקרמל: רכה, שוקולדית, עם ניחוח קינמון בולט אבל לא מדי, שהמתיקות הפסיכית שלה מתאזנת עם שכבת קרמל מלוח(!). והמדד הכי טוב לכמה שהיא מוצלחת – אשתי, שונאת קינמון מוצהרת, אמרה שהיא טעימה וגנבה עוד חתיכה. זהו, עוגה חדשה נכנסה לתפריט הביתי שלנו.

למתכוני קינמון נוספים הקליקו כאן.

פרודוקטים (לתבנית בגודל 18. יש לכם רק 20 ומעלה? הכפילו כמויות בכיף, אחרת יצא לכם שטוח)
200 גרם שוקולד מריר
200 גרם חמאה
160 גרם סוכר חום
4 ביצים
1/2 כף קמח
1/2 כף קורנפלור
2 כפיות קינמון

לקרמל: (לא חובה)
180 גרם סוכר לבן
80 גרם חמאה
100 מ"ל שמנת מתוקה
(לגרסת קרמל מלוח: 2 קורט מלח)

ככה היא נראית ביציאה מהתנור

אופן ההכנה:
1. ממיסים את השוקולד ביחד עם החמאה ומערבבים לתערובת אחידה.
2. מוסיפים את הסוכר החום ומערבבים היטב.
3. מוסיפים את הביצים אחת-אחת ומערבבים היטב בין ביצה לביצה.
4. מוסיפים את הקמח, הקורנפלור והקינמון ומערבבים היטב. אפשר לשחק עם כמויות הקינמון – ממש אוהבים קינמון? שימוש אפילו שלוש כפיות. שונאים קינמון? השמיטו לגמרי. לדעתי שתי כפיות מספיקות כדי להרגיש היטב את הקינמון בתוך כל השוקולד הזה.
5. מוזגים לתבנית בגודל 18 ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כ-25 דקות.

אם אין לכם חשק להכין קרמל (או שאתם פוחדים להכין, כמוני עד ממש לא מזמן) – אפשר לוותר עליו ולקשט את העוגה בדרך אחרת (גנאש, קצפת, אפילו אפשר להגיש כמו שהיא אם לא מפריע לכם שהלמעלה שלה יוצא סדוק במקצת).

עם הקרמל

6. במחבת, על אש בינונית-נמוכה, ממיסים חצי מכמות הסוכר עם טיפונת מים.
7. כשהסוכר נמס, מוסיפים את המחצית השניה של הסוכר. לא מערבבים, רק מנענעים בעדינות את המחבת.
8. כשהכל נמס מוסיפים את החמאה (זהירות מהשפרצות!) ומערבבים.
9. וכשהכל נמס מוסיפים את השמנת המתוקה (זהירות מהשפרצות!) ומערבבים.
10. הלכתם על קרמל מלוח? סבבה, בסוף מוסיפים גם את 2 הקורט מלח ומערבבים.

הרכבה והגשה:
מביאים את העוגה לטמפרטורת החדר. אני הכנתי אותה יום קודם אז אפסנתי אותה במקרר למשך הלילה אבל הוצאתי החוצה שעה לפני ההגשה. את הקרמל עדיף למזוג כשהוא חם, אז אם הכנתם גם אותו יום קודם, תנו לו דקה או דקה וחצי במיקרו קודם.
מניחים את העוגה על צלחת הגשה, מוזגים מעליו את הקרמל החם ומגישים מיד. רוצים כדור גלידה בצד? מי אני שאתווכח.

בתיאבון!

גרניטה ענבים ויין מוסקט

או: סורבה ענבים ויין מוסקט שלא קפא בזמן

ימי ההולדת של המשפחה הקטנה שלנו נערכים חודש אחרי חודש, כך שלתקופה קצרה בשנה אנחנו חוגגים בכל חודש למישהו אחר: ק' במאי, יהונתן ביוני, אני ביולי ומיכל באוגוסט.

השנה, כבר כשק' חגגה את יום ההולדת שלה במאי, מיכל כבר התחילה לתכנן את יום ההולדת של עצמה. עוד לא בת שלוש, אבל כבר ידעה בדיוק איזו עוגה היא רוצה למסיבת יום ההולדת שלה בגן ואיזו עוגה למסיבת יום ההולדת המשפחתית בבית. היא ממש חיכתה לזה. כל הזמן שאלה מתי כבר, ובכל פעם שהכנתי עוגה שאלה אם זאת כבר עוגת יום ההולדת שלה.

בשבוע האחרון של אוגוסט חגגנו לה שני ימי הולדת, ואת שניהם עשינו בדיוק כפי שביקשה ותכננה: ליום ההולדת בגן היא לבשה שמלת מיני מאוס וקיבלה עוגת שוקולד שמעליה מחייכת מיני מאוס.

מתחת לקצפת מתחבאת עוגת שוקולד שמורכבת משלוש(!) עוגות שוקולד ריבועיות שחוברו להן יחדיו עם קרם וניל. אני אפיתי והרכבתי, ק' זילפה

ומספר ימים אחר כך, שוב לבקשתה של הדעתנית הקטנה בת השלוש, ערכנו לכבודה ארוחה משפחתית חגיגית בקונספט של הנסיכה סופיה: צלחות וכוסות עם דמותה של הנסיכה סופיה, דגלוני "מזל טוב" ובלונים בצבעי סגול ולבן, משחקים ותכשיטי צעצוע… וגולת הכותרת: עוגת הנסיכה סופיה – שתי קומות, התחתונה וניל והעליונה שוקולד, עם קרם וניל באמצע והמון קצפת בצבע סגול ולבן ואלמנטים נסיכותיים כמו כתר ותליון:

הקומה הראשונה היא טורט וניל, העליונה עוגת שוקולד. שתיהן חתוכות לשכבות ובתוכן קרם וניל. האלמנטים מפלסטיק לא אכילים (אני יודע, ניסיתי). אני אפיתי והרכבתי, ק' זילפה

אגב, עוד משהו שהוגש במסיבת יום ההולדת של מיכל:

מקרונז סגולים במילוי שוקולד לבן – אבל עשיתי תעלול וקרמלתי אותו

ואם כבר ארוחה משפחתית, חשבתי, אנצל את העובדה שיש אורחים כדי להכין את המתכון החודשי של מנטקה – הפעם כשחומר הגלם המרכזי הוא ענבים – או ככה לפחות תכננתי. רציתי להכין סורבה ענבים ויין מוסקט על פי המתכון הזה בשינוי קל, אבל שכחתי להכין אותו מספיק זמן מראש, אז הוא פשוט לא קפא בזמן. הוא היה טעים, אבל עדיין נוזלי מדי בשביל סורבה… אז פשוט שיניתי לו את השם. כך נולדה גרניטה ענבים ויין מוסקט צוננת ומרעננת.

(אבל מיכל לא טעמה. בפעם הבאה אשתמש בענבים סגולים)

למתכוני הענבים של שאר חברי פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" הקליקו כאן.

גרניטה (או סורבה) ענבים ויין מוסקט

הפרודוקטים:

1/2 כוס מים
1/2 כוס סוכר
800 גרם ענבים ירוקים ללא גרעינים
2 כפות מיץ לימון
1 כוס יין מוסקט מתוק

אופן ההכנה:

1. מכינים סירופ סוכר: בסיר קטן ממיסים את הסוכר במים. כשכל הסוכר נמס מורידים מהאש ומצננים במקרר.
2. בזמן שהסירופ מתקרר, מורידים את כל הענבים מהאשכול, ואז מורידים את העוקצים מהענבים. כי עוקצים זה לא טעים. זורקים אותם למעבד מזון וטוחנים להם את הצורה ביחד עם מיץ הלימון. מעבירים את התערובת דרך מסננת כדי להישאר רק עם מיץ ענבים נקי.
3. מוסיפים למיץ הענבים את סירופ הסוכר הקר ואת היין ומערבבים. אם יש מכונת גלידה, מעבירים אליה את התערובת ומקפיאים. אם אין מכונת גלידה (או אם יש והתעצלתם להוריד אותה מהמדף הגבוה במטבח כי תקועים לפניה מיליון כלים אחרים, כמוני), מעבירים לקופסה רגילה ומקפיאים; במקרה כזה צריך להוציא את הקופסה בכל חצי שעה או שעה ולערבב את התערובת – בהתחלה זה נראה כאילו שום דבר לא קורה, אבל כשזה מתחיל לקפוא זה נעשה יותר הגיוני.
4. אחרי כ-8 שעות בפריזר, במהלכן ערבבנו את התערובת מדי פעם, התערובת תהיה ברובה קפואה אבל חלקה עדיין יהיה נוזלי – מעבירים לכוסות, מגישים וקוראים לזה "גרניטה ענבים ויין מוסקט".
5. אחרי יותר זמן בפריזר, נניח 24 שעות, התערובת תהיה קפואה לגמרי – מעבירים לכוסות, מגישים וקוראים לזה "סורבה ענבים ויין מוסקט". אבל אני מודה שכל כך חיבבתי את המרקם הנוזלי, שגם כשהסורבה היה קפוא לגמרי חיכיתי כמה דקות עד שימס קצת.
6. בתיאבון! (או לרוויה?)

טארט פטיסייר ופסיפלורה

עומס מבורך בימים אלה. המון עבודה, המון לימודים. את הזמן שפעם הקדשתי לכתיבה אני מקדיש היום לקריאת מאמרים וכתיבת עבודות בנושאי שפת סימנים, לשון עברית, תרבות חירשים ועוד. תענוג, שרק ימשיך ככה. דווקא קורים בחיי דברים מעניינים שבא לי לכתוב עליהם, אבל לך תמצא זמן…

האמת שלולא פרוייקט כחומר ביד הבלוגר, יש סיכוי שגם לא הייתי מוצא זמן לאפות. את מה שהכנתי הפעם – עם פסיפלורה כחומר הגלם החודשי שצריך לככב במאפה או בקינוח – דחיתי ודחיתי כמעט עד ליום האחרון להגשת המתכון. בסוף ויתרתי על כמה שעות שינה, והתוצאה: טארט עם קרם פטיסייר ופסיפלורה (שאפשר להחליף בפירות אחרים לפי העונה).

שלוש הערות לפני שניגש למתכון:

1. הפעם השתמשתי בשני פרודוקטים שאני בדרך כלל לא משתמש בהם. האחד הוא ג'לטין, שסוף סוף התגברתי על הפחד הקמאי שלי מפניו, והשני הוא שתי כפות גלוקוזה, שמשום מה קניתי קילו ממנה לפני שנה ומאז היא עומדת עצובה במזווה. לאלה מכם החוששים מג'לטין (היי אמא!) – קודם כל אין מה לחשוש, רק לעקוב אחרי ההוראות ויהיה בסדר. אבל אולי אפשר פשוט לוותר עליו, ואז שכבת הפסיפלורה תהיה קצת נוזלית. מה רע? ולאלה מכם שאין להם גלוקוזה בבית – קראתי איפשהו שאפשר להחליף בסירופ תירס. אה, גם את זה אין לכם? וואלה, לא יודע מה יקרה אם תוותרו. לא נראה לי קריטי, אבל נסו וספרו לי.

2. המתכון משתמש בחמישה צהובים של ביצה. כן, אני מסרב להשתמש ב"חלבונים" ו"חלמונים". מה עושים עם חמישה לבנים של ביצה? או חביתה ממש בריאה, או פבלובה, או את עוגיות המרנג החביבות האלה של אפרת, שאותן אני מכין בכל פעם שיש לי לבנים מיותרים.

3. התעייפתם כבר מההקדמה ואתם רוצים מתכונים אחרים עם פסיפלורה? בטח! הנה כאן!

בצק פריך:
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1.5 כוסות קמח
1 כף גדושה שקדים טחונים (לא חובה)
1 כף סוכר
קורט מלח
1 צהוב של ביצה

מערבבים את כל הפרודוקטים בקערה עד שנוצרים פירורי בצק. מרפדים בבצק תבנית פאי בקוטר 20.
דוקרים את הבצק במזלג, מכניסים את התבנית לפריזר ל-20 דקות, ובינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.
אופים 20-25 דקות עד שהבצק מזהיב ומניחים להצטנן לטמפרטורת החדר.

קרם פטיסייר:
4 צהובים של ביצה
3/4 כוס סוכר
2 כפות קורנפלור
300 מ"ל (כוס ורבע) חלב
1 כפית תמצית וניל

בקערה טורפים את הצהובים עם הסוכר. מוסיפים את הקורנפלור וטורפים עוד קצת.
בסיר מביאים את החלב ותמצית הוניל לסף רתיחה.
מעבירים כף מהחלב הרותח לתוך קערת הצהובים וטורפים היטב. מעבירים עוד כף וטורפים היטב. וכן הלאה, עד שתערובת הצהובים מתחממת כמו שצריך ולא הופכת לחביתה – ואז שופכים לקערה את כל החלב החם וטורפים עוד.
ואז מחזירים את כל השמחה הזאת בחזרה לסיר, שמים על אש קטנה וטורפים בהיסטריה כל הזמן עד שמסמיך. עניין של 4-5 דקות. אבל לא להפסיק לטרוף!
ברגע שמסמיך – מסירים מהאש, מעבירים לקערה נקיה ומניחים להצטנן לטמפרטורת החדר עם ניילון נצמד שפרשתם מעל הקרם והצמדתם אותו לפני השטח. שמעתי שזה אמור למנוע יצירת קרום על קרם הפטיסייר, אבל מעולם לא היה לי האומץ לבדוק מה יקרה. פשוט תצמידו את הניילון לקרם ושימו על השיש.

שכבת הפרי: (במקרה הזה פסיפלורה, אבל אפשר גם עם פירות יער, תותים, יצא לי מוצלח אפילו כשעשיתי את זה עם מיץ תפוזים מקרטון)
4 גרם ג'לטין
1/4 כוס מים
1/2 כוס שמנת מתוקה
2 כפות גלוקוזה
תוכן של 6-7 פסיפלורות (אני סיננתי את רוב הגרעינים החוצה והשארתי גרעינים רק מ-2 פסיפלורות)

ממיסים את הג'לטין בתוך המים ומניחים בצד ל-20 דקות עד שיתגבש.
שמים בסיר קטן את השמנת המתוקה, הגלוקוזה ותוכנן של הפסיפלורות, מביאים לסף רתיחה תוך כדי ערבוב ומסירים מן האש.
מחממים את הג'לטין במיקרו ל4-5 שניות עד שיהפוך שוב לנוזל ומוסיפים אותו לתערובת שבסיר. מערבבים היטב. מצננים.

מרכיבים הכל יחד:
אחרי שהכל הצטנן כהוגן, שופכים את קרם הפטיסייר על הבצק האפוי ומיישרים בעזרת מרית.
ואז מוזגים את תערובת הפסיפלורה מלמעלה ונותנים לגרביטציה לעשות את שלה.
מכניסים למקרר לכמה שעות, עדיף ללילה, כדי שהג'לטין ייצב את שכבת הפרי.

וזהו, סיימנו. בתיאבון!

קראמבל דובדבנים

לפני כמה ימים נסענו לקטוף דובדבנים במושב אדום שברמת הגולן.

דובדבנים!

הילדים התלהבו מאוד: כל אחד מהם קיבל סלסלה והתבקש למלא אותה עד הסוף. יהונתן קטף צמד דובדבנים, הניח אותם בסלסלה והכריז שנמאס לו, ומכאן והלאה הסתובב סביבנו משועמם. מיכל לעומתו הפגינה יותר דבקות במטרה, מילאה את הסלסלה שלה כמעט עד הסוף – וכשנופפה בה בגאווה כדי להראות לנו כמה דובדבנים קטפה, הפילה את כולם על החול. רק דרך אחת הייתה לי לעצור את שטף הדמעות שלה, וזה לשפוך לסלסלה שלה את כל הדובדבנים מהסלסלה שלי, רק כדי שהיא שוב תנופף בהם בגאווה ותפיל אותם שוב על החול…

כן, זה היה בילוי משפחתי נהדר. אכלנו המון דובדבנים טריים ישר מן העץ, חלקם קרירים שהתחבאו בצל וחלקם חמימים שהשתזפו בשמש, ובסופו של דבר קנינו שניים וחצי קילו דובדבנים מבלי שיהיה לנו שום מושג מה נעשה איתם.

מזל שחומר הגלם בפרוייקט הבלוגרים החודשי של מנטקה היה… דובדבנים! הידד!

והפעם, בניגוד לכל מיני פעמים בעבר ובעיקר לאור בקשות של מאות קוראים – אוקיי, אולי עשרות קוראים – אוקיי, בסדר, נו, שתי קוראות שאחת מהן זו אשתי – הלכתי על משהו פשוט. אבל הכי פשוט: קראמבל דובדבנים. יש יותר פשוט מקראמבל? אפשר להכין קראמבל מכל מיני פירות, והעיקרון זהה: מניחים שכבת פירות בתחתית של כלי, מפזרים מעל פירורי בצק וזורקים לתנור לכמה דקות. זהו. פשוט.

רגע לפני המתכון, כרגיל, אתם מוזמנים להקליק כאן ולהציץ בעוד מתכונים דובדבניים.

קראמבל דובדבנים

הפרודוקטים:

כ-700 גרם דובדבנים טריים
2 מיני-מקופלת (לא חובה)
150 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
2.5 כוסות קמח
2.5 כפות סוכר חום

אופן ההכנה:

1. מגלענים את הדובדבנים (מישהו עוד לא ראה את התעלול החביב הזה לגלעון קל? אני ראיתי רק אחרי שעמדתי חצי שעה עם סכין מעל הכיור) ומניחים אותם בתבנית שאפשר להכניס לתנור. אני השתמשתי בתבנית בגודל 15×25, בכל פעם שגלענתי דובדבן זרקתי אותו פנימה ובסוף שיטחתי הכל באצבעות. יצא גובה של בערך דובדבן וחצי.

2. אם רוצים, אפשר לפורר מעל הדובדבנים קצת שוקולד. זה מה שעשיתי כי מצאתי במקרר שתי מיני-מקופלות, אבל לא הכרחי.

3. בקערה אחרת מניחים את קוביות החמאה, הקמח והסוכר החום. ממשמשים ולשים ומפוררים ומשחקים עם זה בידיים (לא צריך מיקסר) עד שמתקבלים פירורי בצק.

4. מפזרים את פירורי הבצק באופן שווה מעל הדובדבנים.

5. אופים בחום של 180 מעלות כ-20-25 דקות. פירורי הבצק למעלה אמורים להשחים והדובדבנים שמתחת אמורים לבעבע.

6. להגשה, חותכים את הקראמבל ומוציאים בעזרת כף. מגישים חמים (לא ישר מהתנור!), עם או בלי כדור גלידה בצד.

בתיאבון!

.

ביסלי וניל

כן, ביסלי בטעם וניל.

למה?

כי חומר הגלם החודשי בפרוייקט הבלוגרים של מנטקה היה וניל, כמובן.

וטוב שכך, כי התקופה עמוסה כרגע. הרבה עבודה, הרבה לימודים (היה לי מבחן בשפת סימנים ועברתי, תודה רבה), והבוקר גיליתי שחלף חודש(!) מאז הרשומה האחרונה בבלוג.

אלי שבשמיים, כמה נתרחקתי! מהר מהר, אל המטבח!

אז – לקחתי את החיבה שלי לביסלי גריל, גיגלתי קצת מתכונים לביסלי ביתי, החלפתי את התיבול המלוח בתיבול וניל מתוק, עשיתי כמה ניסיונות כושלים ואפילו גייסתי לעזרתי את זוגתי התומכת ("מה ביסלי וניל, מה? למה אתה לא יכול להכין עוגה כמו בנאדם נורמלי?!") – עד שהגעתי לתוצאה מוצלחת.

זה טעים, זה מתוק, זה טבעוני(!), ואם אין לכם בעיה עם טיגון בשמן עמוק, בניגוד אלי – אז זה אפילו קל להכנה. עכשיו רק תזמינו חבר או שניים לבקר, כדי שלא תתפתו לחסל הכל בעצמכם.

אה, אבל אוי אוי אוי, אנחנו קצת שומרים על הגיזרה ולא כל כך בא לנו מטוגן? אז תשמחו לדעת שניסיתי גם לאפות במקום לטגן ואז זרקתי הכל לפח כי זה לא יצא טעים.
יאללה לטגן, חברים, לטגן!

למתכונים של יתר חברי הפרוייקט הקליקו כאן.

הפרודוקטים:

350 גרם פסטה פוזילי (הצורה של "ביסלי גריל")
מים לבישול
שמן לטיגון עמוק
100 גרם אבקת סוכר
1-2 כפות אינסטנט פודינג וניל

אופן ההכנה:

1. מבשלים את הפסטה כ-10 דקות.

כל המתכונים שמצאתי באינטרנט להכנת ביסלי ביתי מציינים בפירוש לבשל את הפסטה רק חצי מזמן ההכנה (4-5 דקות), אבל אני לא אהבתי את התוצאה. רק בפעם ההיא שאזרתי אומץ ובישלתי את הפסטה כמעט הסוף (אולי היא אפילו הייתה כבר מוכנה לגמרי, מה אני מבין בפסטה) – יצא טעים. אז קדימה, 10 דקות במים. ולא צריך מלח כמו בפסטה רגילה. סתם עשר דקות במים רותחים.

לאחר מכן מוציאים את הפסטה, מסננים היטב ונותנים לה לנוח 15 דקות. שתתייבש, שתירגע. תיכף נכניס אותה לשמן עמוק, אז הבה ניתן לה כמה רגעי חסד אחרונים.

2. בזמן שהפסטה המבושלת נחה, מכינים את תערובת התיבול. הכי פשוט בעולם: 100 גרם אבקת סוכר + כף או שתיים של אינסטנט פודינג וניל. זהו. לא צריך תמצית וניל, לא צריך מקל וניל. הפודינג כבר יתן לביסלי את כל טעם הוניל שהיא צריכה. המהדרין יכולים להוסיף פנימה את התוכן של מקל וניל או שניים, אם בא לכם, כדי להדגיש עוד יותר את טעם הוניל. וואו, השתמשתי בהרבה "וניל" בפיסקה הזאת.

מניחים את תערובת הסוכר והוניל בצד ועוברים לטיגון.

3.. מחממים שמן לטיגון עמוק. מטגנים את הפסטה בכמויות קטנות – משהו כמו חצי כוס או כוס בכל פעם. כשהפסטה משחימה קלות – מוציאים לנייר סופג.

סביר להניח שהפסטה תידבק ויווצרו גושים גדולים של פסטה מטוגנת. נסו להפריד אותה תוך כדי הטיגון, אבל זה לא קריטי כי אחרי שהתערובת מצטננת מעט (לא לגמרי!) אפשר גם להפריד את הגושים האלה בידיים.

4. מעבירים את הפסטה המטוגנת לקערה התיבול ומערבבים כדי שהתערובת תידבק אליה מכל הכיוונים. מוציאים את הפסטה בעזרת כף מחוררת או מזלג (כדי ששאריות מתערובת התיבול יישארו בתוך הקערה) ומעבירים אותה לקופסה.

ממשיכים ככה – מטגנים קצת, מעבירים לנייר סופג, מתבלים, מעבירים לקופסה – עד שכל הפסטה מתובלת ונחה בקופסה.

5. הופה, ביסלי וניל! בתיאבון!

 

פאי שיבולת שועל

כשחיפשתי מה לעשות עם שיבולת שועל – המרכיב החודשי בפרוייקט כחומר ביד הבלוגר – נתקלתי במתכון באנגלית לפאי שיבולת שועל שההקדמה שלו שבתה את ליבי. על פי הכתוב שם, המתכון הזה נולד בצ'רלסטון, דרום קרוליינה, בשנות ה-60 של המאה ה-18(!), כאשר במהלך מלחמת האזרחים שם היה מחסור בפקאנים, ושיבולת שועל היוותה תחליף בעת הכנת פאי פקאן.

איזה סיפור נחמד.

ובכן, אני לא חושב שאני באופן אישי הייתי מתרכז בהכנת פאי כאשר מתחוללת סביבי מלחמת אזרחים, אבל החלטתי לנסות להכין את פאי שיבולת השועל הלז. מאחר ובמתכון נעשה שימוש בתחתית פאי קנויה, פשוט הכנתי את התחתית בעצמי; עשיתי כמה שינויים הכרחיים (באמת סליחה עם תושבי צ'רלסטון, אבל אם אתם יכולים להחליף פקאן בשיבולת שועל, אני יכול להחליף light corn syrup בסילאן, סבבה? סבבה!), והתוצאה היא פאי שיבולת שועל מעולה שאני לא ממש מבין את הקשר שלו לפאי פקאן, אבל מה אכפת לי, העיקר שטעים.

רגע לפני, כרגיל, אתם מוזמנים להציץ במתכוני שיבולת שועל נוספים כאן.

הפרודוקטים

לתחתית:
100 גרם חמאה מומסת
ביצה אחת
2 כוסות קמח
1/2 כוס סוכר חום

למלית:
4 ביצים
1 כוס סוכר
2 כפות קמח
1 כפית קינמון (אפשר גם להפחית או לוותר)
1/4 כפית מלח
1/2 כוס סילאן
50 גרם חמאה רכה
1 כפית תמצית וניל
1 כוס שיבולת שועל

אופן ההכנה

1. מכינים את התחתית: מערבבים את כל החומרים בקערה עד שנוצר בצק פירורי. מרפדים בעזרתו תבנית פאי (גם על הדפנות, כמובן), דוקרים את הבצק במזלג ומכניסים למקפיא לעשרים דקות.

2. מחממים תנור ל-180 מעלות ומכניסים את תחתית הפאי הישר מן הפריזר לרבע שעה של אפייה ראשונה.

3. בזמן שהתחתית נאפית לה שם בפנים, מכינים את המלית: באותה קערה (לא צריך לשטוף! איך אני חולה על מתכוני "לא צריך לשטוף"!) טורפים היטב את הביצים עם הסוכר עד לקבלת תערובת תפוחה ואוורירית. מוסיפים את הקמח, הקינמון והמלח ומערבבים.

4. מוסיפים את הסילאן ומערבבים. מוסיפים את החמאה ומערבבים. מוסיפים את תמצית הוניל ומערבבים. מוסיפים את שיבולת השועל ומערבבים.

5. חלפה רבע שעה? מוציאים את תחתית הפאי מהתנור, מוזגים אליה את המלית ומחזירים לתנור לעוד 45 דקות של אפייה, גם כן 180 מעלות.

6. מוציאים, מצננים לגמרי לפני שאוכלים.

7. לדעתי הכי טעים להגיש בטמפרטורת החדר, אבל אפשר גם מהמקרר.

בתיאבון!

עוגת גבינבוקדו

כן, כן. עוגת גבינה עם אבוקדו

למה לכל הרוחות תרצו להכין עוגת גבינה עם אבוקדו? שאלה נהדרת. קודם כל כי אבוקדו הוא חומר הגלם החודשי במסגרת פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" של מנטקה, כך שנתבקשתי להכין קינוח שאבוקדו מככב בו, אז הנה. ושנית, כי עוגת גבינה בצבע ירקרק וללא צבעי מאכל זה די קטע, לא?

אה, נשמע לכם מוזר לשלב בין טעמי גבינה ואבוקדו? אז דעו שרוב הטועמים את עוגת הגבינבוקדו (גבינה+אבוקדו) הסכימו שאין לו שום השפעה על הטעם. דווקא אני, שלא נוהג לאכול אבוקדו בדרך כלל, חשתי סוג של נוכחות. כלומר, הרגשתי היה שם עוד משהו, חוץ מהגבינה. משהו אחר. טעים, אבל אחר. לא יודע איך להסביר.

או, רגע –

מכירים את זה שאתם נכנסים לטירה עתיקה ומרגישים שמישהו שצופה בכם כל הזמן, אבל אתם לא יודעים בדיוק מה זה, ואתם מסתובבים בתחושה שיש שם משהו אבל לא יכולים לעמוד על טיבו המדויק עד שמסתבר שזו רוח רפאים של אישה שנרצחה שם לפני מאתיים שנה? אז גבינבוקדו. אבל בקטע טוב. לא כזה של מנורות מתעופפות ושלדים במרתף, אלא יותר של רובד טעם נוסף ומעניין, כזה שאי אפשר בדיוק לדעת מהו אלא אם אומרים לכם שזה אבוקדו.

אבל אולי זה רק אני. האחרים שטעמו את העוגה לא הרגישו שום דבר (…עד שהם מצאו את עצמם במרתף עם השלדים! הא הא הא!!!).

שלד של אבוקדו שנרצח לפני מאתיים שנה. סתם, שלשום.

בכל אופן, אבוקדו.

כאמור, זהו חומר הגלם החודשי לרגל האחד באפריל (בשנה שעברה היו אלה ירקות שורש, ואז הכנתי את עוגיות הבטטה צ'יפס המגניבות שכבר יצא לי להכין מאז עוד כמה פעמים). מאחר והייתי קצת עסוק לאחרונה בענייני עבודה ולימודים, לצערי לא היה לי זמן להמצאות וניסויים במטבח – אז בחרתי להשתמש במתכון עוגת גבינה ופירורים של קרין גורן וכמעט לא שיניתי בו שום דבר למעט כמויות הבצק (כי ויתרתי על הפירורים למעלה לטובת רוטב דובדבנים אדום וחמצמץ) וכמובן תוספת האבוקדו.

לעומתי, חבריי לפרוייקט יצרו דברים הרבה יותר מקוריים ומסקרנים עם אבוקדו – פיצה עם אבוקדו, קרקרים מאבוקדו, סמיפרדו אבוקדו ועוד! – ואתם מוזמנים לראות אותם כאן.

בתמונה זה נראה קצת יותר ירוק מאשר במציאות

הפרודוקטים לתבנית 26 (אני השתמשתי ברינג 18 כדי שהעוגה תצא גבוהה יותר)

לבצק:
1 כוס קמח תופח
1/3 כוס סוכר פחות כף
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
2 חלמונים

למלית:
500 מ"ל שמנת מתוקה
3/4 כוס סוכר
1/2 חבילת אינסטנט פודינג וניל
500 גרם גבינה לבנה 5%
200 גרם גבינת שמנת 30%
2 אבוקדו בשלים, קלופים, מגולענים, מעוכים

לרוטב הדובדבנים (לא חובה):
300 גרם דובדבנים מגולענים (אני השתמשתי בקפואים. אפשר להשתמש גם בפירות יער או בתותים. העיקר שיהיה אדום. סתם, מה אכפת לי, מצידי תעשו רוטב מקולרבי, אתם כבר ילדים גדולים)
1/2 כוס אבקת סוכר
מיץ מלימון אחד

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה. כדאי להקיף את התבנית בשקף או בנייר אפייה כדי להקל על החילוץ אחר כך. אני השתמשתי בנייר אפייה, מה שיצר פסים אנכיים אקראיים על העוגה בסוף, אבל אני חיבבתי את זה.

הידעת? כשאתה דוחף לרינג בגודל 18 פרודקטים שאמורים להספיק לתבנית 26, כדאי להגביה את דפנות הרינג בעזרת נייר האפייה – לא רק כדי להקל על החילוץ אחר כך, אלא כי המלית חורגת מדפנות הרינג

2. מכינים את הבצק: מכניסים לקערה קמח, סוכר וקוביות החמאה ומעבדים לפירורים. מוסיפים את החלמונים ומעבדים עוד קצת עד שמתקבל בצק לח. מהדקים אותו לתחתית של התבנית וזורקים לתנור ל-20, 25 דקות. מוציאים כשהבצק הזהיב – ומצננים לחלוטין.

3. המלית: בקערה אחרת מקציפים שמנת מתוקה, סוכר ופודינג עד לקצפת יציבה. מוסיפים את הגבינות ואת האבוקדו ומקפלים. אני השתמשתי בשני אבוקדו בשלים וקטנים יחסית, אז הצבע שהתקבל היה ירקרק חיוור יחסית. אני משער שאם הייתי משתמש ביותר אבוקדו או ב-2 גדולים יותר, הצבע היה עמוק יותר. תודיעו לי אם ניסיתם ואיך יצא. אגב, את האבוקדו מעכתי בעזרת מזלג ודחסתי דרך מסננת כדי למנוע… לא יודע בעצם, יכול להיות שזה היה סתם.

4. מוזגים את המלית על פני התחתית האפויה ומכניסים למקרר או לפריזר. אני חששתי שהמלית לא תחזיק מעמד ותתפרק ברגע שאשלוף את הרינג, אז העדפתי להקפיא את כל העסק. אבל יכול מאוד להיות שאם תשתמשו בתבנית 26 כאמור (ולא ברינג 18 כמו הטמבל שכותב שורות אלה), אז הכל ייצא נמוך יותר ואז לדעתי יכול להחזיק מעמד גם במקרר.

החריצים האנכיים במלית – בגלל נייר האפייה. עם שקף זה לא אמור לקרות (אבל בעיני זה נחמד)

5. חצי שעה לפני ההגשה מעבירים למקרר. בעת ההגשה פורסים בעזרת סכין טבולה במים חמים ומגישים.

6. לרוטב הדובדבנים (כאמור, לא חובה): מעבדים במעבד מזון את הדובדבנים, אבקת הסוכר ומיץ הלימון. אם יוצא סמיך מדי אפשר להוסיף טיפ טיפת מים, אבל לא יותר מדי – עדיף שיהיה סמיך מדי מאשר דליל מדי. את הרוטב אפשר למזוג או על פני העוגה כולה, או להגיש בכלי מרכזי נפרד כדי שכל אחד ישים לעצמו, או לטפטף על כל פרוסת עוגה שאתם מגישים.

בתיאבון!