לאמא שלי הייתה מחברת מתכונים שהייתה אשכרה מחברת. מה זה הייתה, היא עדיין קיימת. מהסוג ההוא של פעם, עם מתכונים שנגזרו מעיתונים או נכתבו ביד על פיסת נייר אקראית ונשאו שמות כמו "העוגה של עליזה" או "הפשטידה של זיווה". רוב המתכונים הודבקו לעמודי המחברת עם נייר דבק, ואלה שלא התמזל מזלם פשוט קופלו ונתחבו ביניהם.
לפני עשרים-וכמה שנים אבא הביא הביתה את המדפסת הראשונה שלנו: מדפסת סיכות צורמנית ואיטית שמשכה דפים בשרשרת אינסופית מקופסת קרטון שהונחה מתחתיה, עם שוליים מחוררים שהיה צריך לתלוש בסוף. המדפסת הזו ציינה עידן חדש עבור מחברת המתכונים של אמא, כי עכשיו התווספו למתכוני העיתונים ומתכוני כתב היד גם מתכונים מסוג שלישי: אלה שטל הדפיס.
ככה התוודעתי לראשונה למתכון של העוגה הזאת. ״עוגה עם קרם אפוי״, הייתה הכותרת שהיום נראית לי משונה ממש, אבל זה הוא שמה. אני זוכר שישבתי מול המחשב החדיש שלי דאז, אי שם באייטיז או תחילת הניינטיז, והקלדתי באצבע-אצבע את המתכון באיינשטיין או בקיוטקסט מבלי להבין באמת מה זה לגרר, מה ההבדל בין להקציף ללקפל או מה פתאום מרגרינה.
אמא מכינה את העוגה הזאת עד היום, כמובן, והיא אחת החביבות על ק'. תמיד יש לאמא בפריזר כמה חתיכות עוגה שהיא "מחממת כמה דקות וזה כמו חדש", ואז שמה במנז'טים כי ככה זה "נראה מיליון דולר". אני חושב שהעוגה הזאת בסדר, אבל ק' אוהבת אותה ממש. יחד עם זאת, בכל פעם שהיא מבקשת ממני לאפות אותה, אני מסרב. "זאת העוגה של אמא שלי", אני אומר, "אני לא אצליח להכין אותה טוב כמוה". למרות שק' דוחקת בי לנסות, ואמא שלי אומרת ש"מה הבעיה, אלא לא אותן ידיים אבל אותם גנים!" – עד השבוע לא הכנתי אותה.
השבוע ק' חגגה יום הולדת והחליטה שזו צריכה להיות עוגת יום ההולדת שאכין לה. נו, לבקשה כזאת כבר אי אפשר לסרב. ביקשתי מאמא את המתכון, והיא שלחה לי צילום בוואטסאפ מתוך מחברת המתכונים שלה. כשקראתי את מה שהדפסתי אז, התברר שפספסתי שורה במתכון (אותה היא הוסיפה בכתב יד), וממרחק של עשרים-וכמה שנים גם קלטתי שגיאת הקלדה שמדליקה לי עכשיו את כל האובססיב קומפולסיב. אז יאללה יאללה, מהר להקליד מחדש, כמו שצריך, למען הדורות הבאים.
עכשיו "עוגה עם קרם אפוי" גם כאן, עם מרגרינה במקום חמאה ובלי שגיאות הקלדה. ככה זה היום: אחרי שצילום של המתכון נמצא בוואטסאפ, אופן ההכנה בסטורי והתמונה של העוגה בפייסבוק, רק הגיוני שהוא יהיה בבלוג. מי יודע, אולי הילדים שלי יחפשו יום אחד את המתכון הזה לעוגה שאמא שלהם כל כך אוהבת, שאבא הדפיס כשהיה ילד ושהגיע בכלל ממחברת המתכונים של סבתא. אשכרה מחברת.
עוגה עם קרם אפוי
לבצק:
- 3 כוסות קמח תופח
- 200 גרם חמאה
- 1/2 כוס סוכר
- 2 שקיות סוכר וניל
- 4 צהובים של ביצה
לציפוי:
- 1 כוס ריבת משמשים או שזיפים (משהו חמצמץ, לא תות)
- 4 לבנים של ביצה
- 2/3 כוס סוכר
- 1 אינסטנט פודינג וניל
- 20-30 גרם שוקולד מריר מגורר (במקור כתוב 100, אבל בעיני זה מוגזם)
אופן ההכנה
מחממים תנור לחום בינוני 180 מעלות.
להכנת הבצק שמים בקערה את הקמח, החמאה, הסוכר וסוכר הווניל ולשים. מוסיפים את הצהובים תוך כדי לישה וממשיכים ללוש עד שמתקבל בצק חלק.
נוטלים חופן מהבצק ושומרים במקרר.
משמנים את התבנית ומרפדים את תחתיתה ודפנותיה בבצק. על הבצק מורחים ריבה.
להכנת הציפוי, מקציפים את החלבונים במערבל חשמלי במהירות גבוהה, מוסיפים בהדרגה את הסוכר וממשיכים להקציף לקצף יציב. מוסיפים את אבקת הפודינג ומקפלים אל תוך הקצף.
מורחים את הקצף בשכבה אחידה על הריבה ומפזרים עליו מחצית מהשוקולד המגורר.
לבסוף גוררים מעל העוגה את הבצק שנשמר במקרר ומעליו את יתרת השוקולד המגורר.
אופים כ-20 דקות או עד שהבצק יזהיב. מניחים להצטנן.
אפשר לחתוך את העוגה לחתיכות בגודל שמתאים למנז'טים (זה נראה מיליון דולר!) – ולהקפיא. בהקפאה זה מחזיק מעמד לנצח, ורק צריך להפשיר כמה חתיכות כשק' מגיעה לבקר.
יום הולדת שמח, ק'! 3>
* רק אחרי שהעליתי את הפוסט נזכרתי שכבר הזכרתי פעם את מחברת המתכונים של אמא.
רסיסי מילים 
תגובות אחרונות