קאפקייקס לוטוס תפוז

לפני כמה חודשים הפסקתי לאכול פחמימות. תראו מה זה סמנטיקה: אני מאוד לא אוהב את המילה "דיאטה", כי רק עצם קיומה עושה לי חשק לצלול לתוך צנצנת חמאת בוטנים עם כפית, אבל "הפסקתי לאכול פחמימות" נשמע לי כמו אתגר משעשע ששמחתי לקחת על עצמי.

אחרי שנפרדתי מפיתות ופיצות והכנסתי הביתה כל מיני דברים שאני בדרך כלל לא אוהב לאכול, כמו ירקות, זוגתי (שלקחה על עצמה את מלאכת הרכבת התפריט החדש) שלחה לי מתכון למשהו שנקרא לחם טחינה. מכירים לחם טחינה? אני נוהג להכין אותו בתבנית שקעים של מאפינס, אז יוצאות לי מעין לחמניות טחינה קטנות ודי כעורות שמהוות עבורי תחליף ללחם "אמיתי", ובחודשים האחרונים אני פחות או יותר חי על זה. לא הכי טעים, אבל התרגלתי.

אם יש ביניכם כאלה שאומרים עכשיו "היי, זה נשמע כמו דיאטת 17 יום!" – אז אנא, אל תאמרו לידי את המילה הזאת, אלא אם יש עליכם חמאת בוטנים. כי אחרי שאיבדתי 15 קילו(!) אני בהחלט ארשה לעצמי לחסל עכשיו צנצנת כזאת, וחבל.

אבל רגע, אתם בכלל באתם לראות מתכון לקאפקייקס לוטוס תפוז, למה אני מבלבל לכם את המוח עם פחמימות וטחינה? או. כי קודם כל זה לא מנומס להגיע ישר לעיקר אלא נהוג לפטפט קצת לפני כן. שנית, כי הקאפקייקס האלה הם למעשה גלגול של לחמניות הטחינה: ברגע שמנטקה הודיעו שחומר הגלם החודשי בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" הוא לוטוס, תהיתי מה יקרה אם אכין את אותן לחמניות רק עם ממרח לוטוס במקום טחינה. אז החלפתי, הוספתי טיפה שמן כדי לחפות על אובדן השומן שבטחינה, השמטתי את הדבש כי לוטוס זה מספיק מתוק גם ככה (אבל הוספתי וניל), ולבסוף זרקתי מלמעלה קצת קצפת עם קליפת תפוז ועוגיות לוטוס מפוררות והופ – קאפקייקס לוטוס תפוז!

עכשיו שום סמנטיקה לא תשכנע אותי שזה קצת פחות מזין מלחמניות טחינה.

הפרודוקטים:

לקאפקייקס –
6 כפות גדושות ממרח לוטוס
ארבע ביצים
4 כפות שמן
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל
1 כפית אבקת אפייה

לקישוט –
250 מ"ל שמנת מתוקה (אפשר גם צמחית לגרסת פרווה)
3-4 כפות אינסטנט פודינג וניל
2 כפות סוכר
קליפה מגוררת מתפוז אחד
פירורי עוגיות לוטוס
טיפ-טיפונת ממרח לוטוס

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור לטמפרטורה של 180 מעלות. מערבבים בקערה את כל הפרודוקטים של הקאפקייקס ומוזגים לתבנית שקעים מרופדת במנז'טים. אופים כ-12 דקות עד שקיסם יוצא יבש ומוציאים כדי לצנן לטמפרטורת החדר.

2. מקציפים את השמנת המתוקה (או הצמחית) עם הפודינג והסוכר. רגע לפני שהיא מוכנה מוסיפים את קליפת התפוז. מזלפים תלולית מפנקת מעל כל קאפקייק ומפזרים פירורי עוגיות לוטוס. מחממים במיקרו טיפ-טיפונת ממרח לוטוס עד שהוא נעשה נוזלי ומשפריצים באופן חופשי על כל קאפקייק.

3. אוכלים בהנאה, מעלים בחזרה בערך קילו מתוך ה-15, אבל ממשיכים לספר לכולם שירדתם 15.

בתיאבון!

רוצים מתכוני לוטוס נוספים? הקליקו כאן.

עוגיות איי לאב יו

לפני שלוש שנים בדיוק העליתי ליוטיוב סרטון ששינה את חיי. הודות לו – וליתר דיוק, הודות למיליארדי התגובות הנהדרות שקיבלתי בזכותו – החלטתי ללכת וללמוד את תרגום שפת הסימנים כמקצוע.

הצטרפתי לתכנית ללימודי מתורגמנות שפת הסימנים של אוניברסיטת אריאל, ובמשך מעט יותר משנתיים למדתי המון דברים מרתקים על קהילת החירשים, תרבות חירשים (וגם קצת על אמנות חירשית) ועל שפת הסימנים עצמה; כולל, כמובן, אוצר מילים גדול ושימושי.

היום אני בעיצומו של הסטאז', מה שאומר שאני כבר מתרגם לכל מיני אנשים נחמדים בכל מיני סיטואציות מעניינות. יצא לי לתרגם פגישות של חירשים אצל רופאים, לתרגם הרצאות בכמה מוסדות אקדמיים לכמה סטודנטים וסטודנטיות, לתרגם פעילויות הסברה ועוד. ואני מרגיש טוב. אמנם שפת הסימנים שלי עדיין לא מושלמת (ואולי היא לעולם לא תהיה. אחרי הכל, כל יום לומדים משהו חדש), אבל לפי התגובות החיוביות שקיבלתי עד כה, יש סיכוי שאני לא גרוע כמו שחששתי. בחור חירש אחד אפילו המציא עבורי סימן-שם בהשראת אותו סרטון שהתחיל את הכל, מה שאומר שבכל פעם שאני מציג את עצמי אני נזכר בו…

אבל בכלל רציתי לספר לכם על העוגיות.

מדי פעם נהגתי להביא ללימודים כל מיני דברים טעימים שהכנתי בבית. שוקולדים, בעיקר, אבל גם דברים אחרים, כגון למונצ'לו קוקונאט פופס או קראנצ'י מייפל לוז משהו ואפילו טייגלעך. אבל את הדבר הכי מוצלח, לטעמי, שמרתי לסוף: ביום האחרון של הלימודים הבאתי לכיתה עוגיות טבעוניות בצורת הסימן המפורסם שמשמעותו "איי לאב יו".

למה זה הסימן ל"איי לאב יו"? הסבר כאן: https://en.wikipedia.org/wiki/ILY_sign

את החותכן קניתי באיביי לפני כמה חודשים. הזמנתי שניים: אחד נתתי לקרין גורן כשיהונתן ואני נסענו לבקר אותה, כי לא מנומס להגיע בידיים ריקות אבל מה נותנים לקונדיטורית הנפלאה ביותר ביקום שבטוח יש לה כבר הכל, ואת השני שמרתי אצלי מתוך כוונה להשתמש בו ביום האחרון של הלימודים.

לשמחתי, העוגיות היו להיט, החברים שלי לכיתה וסגל ההוראה התלהבו וטרפו אותן. למרות שבמקרה הזה מה שיותר חשוב היה הצורה שלהן ופחות הטעם, אני חושב שהן יצאו גם טעימות למדי.

אז אני מכנה אותן "עוגיות איי לאב יו", אבל אם אתם לא אני או קרין, יכול להיות שאין לכם בדיוק כזה חותכן. לא נורא, אפשר להשתמש בכל חותכן אחר ואפילו בסתם כוס עגולה. אתם גם יכולים לקרוא לזה איך שבא לכם. אתם גם יכולים להשתמש במתכון אחר. בקיצור, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, אתם ילדים גדולים.

הפרודוקטים:

1.5 כוסות קמח רגיל (אפשר גם להחליף חצי מהכמות בקמח מלא)
כפית שטוחה של אבקת אפייה
רבע כפית קינמון
רבע כפית ג'ינג'ר טחון (אפשר גם בלי)
5 כפות סירופ מייפל (לא חייבים אמיתי, גם הפושטי סבבה)
חצי כוס שמן

אופן ההכנה:

1. מערבבים את היבשים.
2. מוסיפים את הרטובים ומערבבים.
3. נוצר בצק? מעולה. אם הוא קצת יבש מדי, אפשר להוסיף טיפונת שמן. אם הוא רטוב מדי, אפשר להוסיף טיפונת קמח.
4. מרדדים את הבצק בין שני ניירות אפייה עד לעובי של כחצי סנטימטר.
5. מכניסים למקפיא לרבע שעה לפחות. בינתיים אפשר להדליק תנור לטמפרטורה של 180 מעלות ולרפד תבנית בנייר אפייה.
6. מוציאים את הבצק השטוח מהמקפיא, קורצים צורות (נגיד, עם חותכן איי לאב יו) ומניחים אותן בתבנית שריפדנו קודם בנייר אפייה.
7. את שאריות הבצק אפשר לאסוף לכדור, לשטח שוב ולהמשיך לקרוץ צורות. לא חייבים להכניס שוב לפריזר בין לבין, אלא אם אתם רואים שהבצק כבר התעייף והתרכך.
8. אופים בין 10-12 דקות.
9. מוציאים ומצננים לגמרי.
10. מגישים לחברים לכיתה שעוד רגע מסיימים את לימודי המתורגמנות, ומצטלמים עם העוגיות.
11. אוכלים את העוגיות ומשתדלים לא לחשוב על זה שבעוד מספר שבועות יתקיימו שני ה-מבחנים ה-סופיים, ה-גדולים וה-מפחידים, אחד עיוני ואחד מעשי, שרק הם אלה שיקבעו האם נסיים את התכנית בהצלחה ונקבל תעודת מתורגמן מוסמך. תחזיקו לי אצבעות?
נניח, בצורת איי לאב יו?

בתיאבון!

 

עוגת מוס שוקולד לבן וקפה

העוגה הזו היא הראשונה שהכנתי יחד עם שותפי להרפתקת בייק אוף, עומרי. בנינו יחד את המתכון, הכנו אותה אצלו בבית, וכשסיימנו הכנסנו אותה למקפיא, לחצנו ידיים, חזרתי הביתה – ולא טעמתי ממנה. כלומר, שום דבר לא עצר אותי מללקק תוך כדי הכנה את כל הקערות עם שאריות הקצפות והשוקולד, אבל איכשהו לא יצא לי לחזור אל המטבח ההוא כדי לנגוס בעוגה הסופית, ונאלצתי להסתמך על המילה שלו: "טעימה".

ובכן. לאחרונה מצאתי את המתכון זרוק במחשכי המחשב, ומאחר וזהו חודש השוקולד הלבן של פרוייקט כחומר ביד הבלוגר החלטתי להכין אותה שוב בעצמי – ולא רק שהיא טעימה מאוד ושווה כל שניה של השקעה, הפעם היא כולה שלי! שלי!!! שליייי!!!!!!!11

מה יש לנו שם: מוס שוקולד לבן וקפה שיושב על תחתית בראוניז, באמצעו שכבת ז'פונז אגוזי לוז (אני לא זוכר מאיפה הבאנו את המילה הזאת, ז'פונז, אבל לתקופה קצרה אחר כך זה היה השם שהצמדתי לעומרי ברשימת אנשי הקשר בנייד שלי; בעיקרון זה סוג של חלבון מוקצף עם סוכר, שמערבבים בו דברים טובים ואופים בטמפרטורה גבוהה יותר מזו של מרנג). הקישוט כבר תלוי בכם: אפשר לעטר בשוקולד, גנאש, קצפת או מה שבא. מה שרואים בתמונה הוא גלסאז' לבן שהכנתי מעט מדי ממנו, אז הוא הספיק רק ללמעלה של העוגה, ומעליו שורת תלתלי שוקולד (שאלוהים יסלח לי, אבל לא הכנתי אותם בעצמי אלא גנבתי מהמילקי של הבת שלי).

למתכונים נוספים עם שוקולד לבן הקליקו כאן.

הפרודוקטים (לעוגה בתבנית עגולה בקוטר 18 או 20)
תהליך ההכנה עשוי להיראות מפחיד, אבל הוא לא באמת מסובך. רק צריך לעקוב אחרי ההוראות.

תחתית בראוניז
2 ביצים
קורט מלח
50 גרם סוכר
30 גרם קורנפלור
1 כף קמח
1 כף קקאו
1/2 כפית אבקת אפייה

אופן הכנת התחתית:
מחממים תנור ל170 מעלות.  מרפדים תבנית בנייר אפייה ומשמנים קלות.
מקציפים ביצים ומלח במהירות גבוהה במשך 5-6 דקות, תוך כדי הוספת סוכר, עד שנוצר קצף סמיך ומבריק.
מוסיפים קורנפלור, קמח, קקאו ואבקת אפייה, ומקפלים רק עד שהתערובת אחידה.
מוזגים את התערובת לתבנית המשומנת ואופים 6-7 דקות. מצננים.

ז'פונז אגוזי לוז
100 גרם לבנים של ביצה
100 גרם סוכר
50 גרם אגוזי לוז טחונים
15 גרם קורנפלור
1 כפית נס קפה

אופן הכנת הז'פונז:
מחממים תנור ל 170 מעלות.
מקציפים חלבונים במהירות בינונית ומוסיפים סוכר בהדרגה עד לקבלת קצף יציב ומבריק.
מקפלים פנימה אגוזי לוז, קורנפלור ונס קפה עד לקבלת תערובת אחידה.
מזלפים עיגול בקוטר קצת-יותר-קטן-מהרצוי על תבנית מרופדת בנייר אפייה.
אופים כ 20-25 דקות.
מצננים לחלוטין ורק אז מפרידים מנייר האפייה.

מוס שוקולד לבן וקפה
130 גרם סוכר
55 גרם מים
90 גרם ביצה טרופה
90 גרם צהובים של ביצה
300 מ"ל שמנת מתוקה
6 גרם ג'לטין + 35 מ"ל מים
200 גרם שוקולד לבן
1 מנה אספרסו

אופן הכנת המוס:
בסיר קטן מערבבים יחד סוכר ומים, מביאים לרתיחה ומבשלים עד ל-118 מעלות.
במקביל, מקציפים את הביצים והחלמונים במערבל חשמלי לקציפה תפוחה.
כשהסירופ מגיע ל-118 מעלות יוצקים אותו לתוך קערת הביצים/חלמונים בזרם דקיק תוך כדי הקצפה במהירות בינונית, עד לתערובת בהירה ותפוחה. ממשיכים להקציף עוד קצת (ההקצפה מצננת את התערובת) ומפסיקים. נותנים לה להצטנן לחלוטין.
בינתיים מקציפים 300 מ"ל שמנת מתוקה לקצפת.
בינתיים ממיסים את השוקולד הלבן במיקרוגל או על בן מארי.
ובינתיים משרים 6 גרם ג'לטין ב-35 מ"ל מים ושמים בצד.
שוקלים 190 גרם מהתערובת שהכנו עכשיו, ממיסים את הג'לטין במיקרוגל ומערבבים אותו פנימה.

עכשיו החלק הכיפי:

מערבבים לתוך השוקולד הלבן המומס מעט מהקצפת. מוסיפים את מנת האספרסו ומערבבים. מקפלים פנימה את תערובת הג'לטין, ובסוף מקפלים פנימה את השמנת המתוקה עד לתערובת חלקה. בום! יש מוס!

הרכבה:
מניחים את תחתית הבראוניז בתוך תבנית, רצוי עם שקף. מעליו מוזגים חצי מכמות המוס. מניחים את הז'פונז בעדינות על המוס ומוזגים מעליו את היתרה.
מכניסים להקפאה לפחות ללילה. כשעתיים לפני ההגשה אפשר להעביר למקרר ולשמור אותה שם גם לאחר מכן (הג'לטין אמור למנוע מהמוס לקרוס).

בעיקרון העוגה מוכנה. עכשיו אפשר לקשט (לא חייבים). אני השתמשתי בגלסאז' של עוגיו.נט מכאן (רק בלי צבע המאכל הורוד, ובדיעבד הייתי צריך להכפיל כמויות). גם הוספתי תלתלי שוקולד שגנבתי כאמור מהבת שלי ופיזרתי כמה גרגירי קפה מגורען, כדי לרמז על הטעם.

זהו.

מגישים.

בתיאבון!

עוגת מסיבת כיתה

– אבא, מה אתה עושה?
יהונתן בהה בי בתימהון בזמן שסידרתי במבה במעגל בתוך תבנית של עוגה.
– עוגה.
– איזה עוגה?
– עוגה, אה, מוזרה קצת.
– מה יש בה?
– קרקרים, במבה, חמאת בוטנים, ביסלי, גבינה, שוקולד… רוצה לטעום?
– לא.

טוב, אני מניח שאפשר להבין אותו, אבל יצאה דווקא עוגה לא רעה בכלל. גם מלוחה גם מתוקה, גם נימוחה וגם קריספית. עוגת "מסיבת כיתה" אני קורא לה, כי היא מכילה לא מעט חטיפים שאפשר היה למצוא מפוזרים בצלחות פלסטיק על השולחן בקצה המקלט במסיבות הכיתה שלי ביסודי. רק חסר שהייתי דוחף פנימה כמה רבעי פיתות עם חומוס ושם "לוזינג מיי רליג'ן" ברקע, והופ – חזרה לימי כיתה ו' העליזים.

רגע, אתם יודעים מה? בואו נעשה את זה כמו שצריך:

או. יותר טוב.

הרקע לעוגה המוזרה הזו הוא כמובן האתגר החודשי של מנטקה, במסגרתו נבחר כל חודש חומר גלם אחד שממנו צריך להכין מאפה או קינוח, וכמיטב המסורת בשלוש השנים האחרונות, לרגל האחד באפריל נבחר חומר גלם יוצא דופן – חטיפים מלוחים! – אבל המתכון שלעיל אמיתי מאוד והעוגה יוצאת מהממת (היי, זוכרים שבשנה שעברה הכנתי עוגת גבינה עם אבוקדו ובשנה שלפני כן עוגיות בטטה צ'יפס מעלפות? אהה, זמנים טובים).

ותראו תראו פה איזה מטעמים מתוקים-מלוחים הכינו החברים האחרים, כולל עוגיות מסיבת כיתה של מור, שיש מי שעשוי לרמוז משום מה שהשם שלהן אולי במקרה מזכיר קצת את השם "עוגת מסיבת כיתה" שאני הענקתי לעוגה הזאת, ומור אפילו טוענת שאני גנבתי לה את השם(!) אבל כולנו יודעים את האמת, והיא שבתכלס היא צודקת אז אל תגידו לה שום דבר.

דבר אחרון לגבי עוגת מסיבת הכיתה: אתם צריכים לחסל אותה בפעם אחת, כי הבמבה והביסלי לא מתנהגים יפה במקרר. אז או שתחלקו כמויות ותכינו עוגה קטנה יותר – או, ועדיף – תזמינו מלאאאא אנשים בבת אחת למסיבת כיתה אמיתית!

הפרודוקטים לתבנית בגודל 24:

לתחתית:
200 גרם קרקרים (רגילים או עם שומשום. האמיצים יכולים ללכת על מלוחים, הפחות אמיצים יכולים להחליף בביסקוויטים)
120 גרם חמאה מומסת
2 כפות סוכר חום בהיר

למלית חמאת בוטנים ובמבה:
250 מ"ל שמנת מתוקה
125 גרם (חצי קופסה) גבינת שמנת 30%
140 גרם (חצי כוס) חמאת בוטנים
1 כפית תמצית וניל
50 גרם (רבע כוס) סוכר חום בהיר
כחצי שקית במבה גדולה (לא חובה)

גנאש שוקולד:
100 גרם שוקולד מריר או חלב
100 מ"ל שמנת מתוקה

לקישוט:
ביסלי גריל
במבה

אופן ההכנה:

מכינים את התחתית: במעבד מזון מרסקים את הקרקרים (או את הביסקוויטים. פחדנים!), מוסיפים את החמאה המומסת ואת הסוכר, ואת התערובת שנוצרת משטחים בתבנית. מכניסים לפריזר לכחצי שעה להתייצבות.

מכינים את המלית: בקערה אחת מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה. שמים בצד ולוקחים קערה שניה, שמים בה את הגבינה, חמאת הבוטנים, תמצית הוניל והסוכר. מערבבים היטב.
לוקחים שליש מן הקצפת ומקפלים לתוך תערובת הגבינה וחמאת הבוטנים. מערבבים היטב ומקפלים פנימה את יתר הקצפת.

מוציאים את התחתית מהפריזר. המעוניינים יכולים לפזר עליה במבה (שימו לב, היא תספוג לחות מן המוס ולא תהיה קריספית בעת ההגשה. בעיני זה טעים, אבל מי שלא רוצה יכול לוותר על שכבת הבמבה), ועל זה מוזגים את המלית. מיישרים את פני העוגה ומכניסים למקרר לכמה שעות טובות, רצוי ללילה.

בוקר טוב! זמן להכין גנאש: שוברים שוקולד מריר או חלב לקוביות ומניחים בקערה. מביאים את השמנת המתוקה לסף רתיחה, מוזגים על השוקולד השבור, ממתינים כמה שניות ומערבבים לתערובת חלקה. מצננים כמה דקות ומוזגים על פני העוגה. מנענעים אותה בעדינות כדי שהגנאש יכסה את כל פני העוגה – ומחזירים למקרר.

ככה אפשר להחזיק את העוגה עד שהאורחים מגיעים למסיבת הכיתה. רגע לפני ההגשה לוקחים ביסלי גריל, פותחים טיפה את השקית כדי שיהיה לאוויר לאן לצאת – ודופקים עליה קצת עם מחבת כדי שיהפוך לגרוס גס. את הבמבה לא צריך לרסק. ואז, ממש כשהמים לקפה כבר רתחו (או אם המיצפטל כבר מוכן, אם אתם ממש זורמים איתי בקטע של מסיבת הכיתה) – מפזרים את הביסלי והבמבה בנדיבות מעל העוגה – ומגישים.

בתיאבון!

 

 

אוזני המן צבעוניות במילוי ריבה

אני בכלל לא אוהב אוזני המן.

עוד כשהייתי ילד, הן תמיד שעממו אותי. הבצק לא היה מוצלח, תמיד מעט מדי מילוי, ועם כל הכבוד לחידושים של השנים האחרונות כמו שוקולד וריבת חלב וכאלה, אוזני המן עדיין מתחברות לי בראש עם פרג (שונא) ועם תמרים (שונא). לא, אני לא אוהב אוזני המן. מה, חייבים לאכול אוזני המן בגלל שפורים? לא חייבים.

ואז הבאתי ילדים לעולם.

הם לומדים בגן על אוזני המן, אז נראה שאין ברירה אלא להאכיל אותם באוזני המן. ואם כבר חייבים, אז בטח שלא אקנה להם את המשעממות ההן, עם מעט מדי הפרג או מעט מדי התמרים. הו לא, אני אכין לילדים אוזני המן מוצלחות יותר. והן לא תהיינה משעממות, והן לא תהיינה עם מעט מדי מילוי, והן בטח לא תהיינה עם פרג או תמרים (אבל עם המון צבעי מאכל תעשייתיים זה דווקא סבבה, כי סדר עדיפויות זה דבר חשוב!).

הכנתי בצק. דווקא די סטנדרטי ולא מאוד מלהיב, אבל אז צבעתי אותו בשישה צבעים שונים לפי שיר שהילדים אוהבים מתוך המועדון של מיקי מאוס: "אדום, כתום, צהוב וירוק, אחריהם כחול וסגול, צבעי הקשת יפים מ-כ-ל!" ומילאתי אותו בריבה. כן, בריבה. והרבה ממנה. כי די לפרג ודי לתמרים (וגם כי חומר הגלם החודשי הוא ריבה. תראו תראו איזה עוד מתכונים הכינו החברים בקישור הזה שכרגע הוא שבור אבל יתעדכן מחר!). ואפיתי, והגשתי לילדים, והם לא אכלו. לא יודע למה. לא שאלתי, כי אני חיסלתי את הכל ואין לי שום נקיפות מצפון.

אללי, יש מצב שאתחיל לחבב אוזני המן.

פרודוקטים:
4 ביצים
1 כוס שמן
1 ורבע כוס סוכר
2 כפיות תמצית וניל
3 כפיות אבקת אפייה
בין 5 ל-6 כוסות קמח
צבעי מאכל לפי החשק
למילוי: ריבה! (או דברים אחרים, אבל אנחנו בענייני ריבה היום)

אופן ההכנה:
1. בקערה מערבבים את הביצים, השמן, הסוכר ותמצית הוניל.
2. מוסיפים את אבקת האפייה ו-5 כוסות קמח וממשיכים לערבב עד שנוצר בצק. אם הוא דביק מדי, מוסיפים חצי כוס קמח נוספת, ואם עדיין דביק מדי מוסיפים את גם החצי האחרון. זהו, יש בצק. אם אתם מתעצלים או לא מחבבים צבעי מאכל, אפשר לעבור לסעיף 8.
3. זה הזמן לצבוע: מחלקים את הבצק לקערות לפי מספר צבעי המאכל שיש לכם. אני השתמשתי בשישה צבעים, אז חילקתי לשישה חלקים שווים (השתמשתי במשקל, אבל לא חובה) וצבעתי כל חלק בצבע אחר: אדום, כתום, צהוב וירוק, אחריהם כחול וסגול. את ששת חלקי הבצק הצבועים מניחים במקרר לחצי שעה לפחות.
4. הבצקים המקוררים נחו? מוציאים חלק בצבע כלשהו, מרדדים ומניחים באינגליש קייק.
5. מוציאים צבע נוסף, מרדדים ומניחים על הצבע הקודם.
6. וכך ממשיכים להניח צבע על גבי צבע עד שנגמרים כל הצבעים ובאינגליש קייק ממתינה לנו מעין "עוגת בצק" שכל שכבותיה בצבעים שונים – ומכניסים אותה למקרר ללילה.
7. בוקר טוב! זמן להוציא את האינגליש קייק מהמקרר, לחלץ את הבצק ולפרוס אותו לפרוסות של בערך 2 ס"מ. כל פרוסה כזו משכיבים "על הצד" כך שיראו את כל פסי הצבע – וכך מרדדים לעובי של כחצי ס"מ.
8. קורצים עיגולים בעזרת כוס ומניחים אותם בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה.
את השאריות אפשר לאחד לגוש ולרדד שוב, אבל שימו לב שככל שתאחדו יותר "שאריות" כך יטשטשו הצבעים.
כמו כן, אפשר סתם לזרוק אותן על תבנית אפייה ולאפות עוגיות פריסטייל בצבעים פסיכדליים:

9. מניחים ריבה במרכז כל עיגולים וסוגרים למשולש שהמלית מבצבצת ממרכזו. שימו לב להדק היטב גם את הקצוות, שלא תברח לכם מלית.
10. אופים בטמפרטורה של 180 מעלות כ-15 דקות.

בתיאבון!

(לא אוהבים ריבה? אפשר גם שוקולד. נוטלה. חמאת בוטנים. ריבת חלב. חלבה. רסק עגבניות. משחת שיניים. חצץ. רק לא פרג או תמרים!)

עוגת אגוזי לוז וקרם קפה

לרגל יום הנוטלה הבינלאומי החל היום, 5.2, הוכרזו אגוזי הלוז כחומר הגלם המרכזי בפרוייקט "כחומר ביד הבלוגר". גם הפעם, כמו בחודש התמרים, פניתי לאמא שלי לעזרה, והיא מיד שלפה את מחברת המתכונים העתיקה והמבולגנת שלה ובתוך כמה שניות מצאה את המתכון הזה של רות יולס, שנגזר לפני אי אילו שנים ממי יודע איזה עיתון וחיכה במחברת במשך וואי וואי כמה זמן עד שאני הגעתי:

מעולם לא הכנתי אותו בעצמי לפני כן, אבל אני זוכר שאמא הכינה אותו פעם. זכרתי עוגה קשה, במרקם דחוס, כמעט עוגייתי, וטעמים של קפה ואגוזי לוז שהשתלבו יחד לקינוח שאי אפשר להפסיק לאכול. יאללה, זה המתכון שהחלטתי להכין, בכמה שינויים קלים: במקום המרגרינה השתמשתי בחמאה (בכל זאת, אנחנו ב-2016), ומכיוון שהיו לי רק 144 גרם אגוזי לוז הוספתי גם כף גדושה של נוטלה והפחתתי מעט בכמות הסוכר. את הקרם החלטתי שלא למרוח סתם ככה על העוגה אלא לזלף אותו, לכן הוספתי גם כף של אינסטנט פודינג כדי להוסיף לו יציבות. בינינו, גם בלי קרם מדובר בעוגה מוצלחת מאוד.

בקיצור, אפשר להכין את העוגה הזו על פי המתכון שצילמתי מהמחברת של אמא, אבל אני אכתוב כאן את המתכון המדויק שבו אני השתמשתי. למתכוני לוז ונוטלה נוספים הקליקו כאן.

עוגת אגוזי לוז

הפרודוקטים:
200 גרם חמאה רכה
200 גרם סוכר
200 גרם קמח תופח
2 חלמונים (צהובים)
כף גדושה (מאוד!) של נוטלה
144 גרם אגוזי לוז לא קלויים
250 מ"ל שמנת מתוקה
1 כף אינסטנט פודינג וניל
2 כפיות קפה נמס
2 כפות סוכר

אופן ההכנה:
1. במעבד מזון קוצצים גס את אגוזי הלוז. מוציאים אותם ממעבד המזון ומכניסים את החמאה, הסוכר, הקמח התופח, הצהובים והנוטלה. מעבדים לתערובת אחידה ומשחתית, מוסיפים את האגוזים הקצוצים ומעבדים עוד קצת, כדי שיתערבבו יפה פנימה.
2. משטחים את התערובת בתבנית בינונית, משומנת קלות, (אני השתמשתי בתבנית חד פעמית בגודל 32 על 21) ומכניסים לתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 180 מעלות לאפייה של כ-20 דקות. כשמוציאים את העוגה המוכנה מהתנור נראה שהיא לא אפויה מספיק, היא רכה ולא יציבה, אבל באופן פלאי למדי היא מתייצבת ומתקשה אחרי שהיא מצטננת. אז מצננים. ואל תתנו לעובדה שהיא נראית סתמית ומשעממת להטעות אתכם. היא מהממת, חכו חכו שנוסיף את הקרם.

3. להכנת קרם הקפה מקציפים יחד שמנת מתוקה, פודינג וניל, קפה וסוכר.
4. אני חתכתי את העוגה למלבנים וזילפתי מעליהם את הקרם. אפשר גם לחתוך לצורות אחרות ולמרוח את הקרם סתם ככה. בניגוד למתכון, לא פוררתי חלק מהעוגה מעל הקרם, אבל לא שמעתי טענות.
5. אפשר גם להגיש את העוגה בלי קרם בכלל (הילדים העדיפו את העוגה בלי קרם), ואם רוצים קרם וניל אפשר גם להשמיט את הקפה (אבל מומלץ שלא, כי קפה ואגוזי לוז הולכים יופי ביחד. ע"ע הטופי קופי שהכנתי לפני איזה מיליון שנה).
6. בתיאבון!

 

עוגת שמרים, קשיו ובוטנים טבעונית

ההורים של אשתי חגגו יום נישואין. לרגל האירוע, כמו לרגל רוב שאר האירועים במשפחה, הוחלט לחגוג ב"על האש" ביער שוויץ הסמוך. הוא נמצא במרחק חמש דקות נסיעה מהבית, יש משם נוף נהדר לכנרת ומתקני משחקים לילדים, אז כולם יוצאים מרוצים.

אין לנו טבעונים במשפחה, אבל יש לנו שומרי כשרות, ואלה ק' ואני. בעל-האשים אנחנו בדרך כלל לא מקנחים, אלא אם אני מביא קינוח פרווה. אז כשנתבקשתי הפעם להכין עוגה לרגל האירוע, החלטתי לקחת את זה צעד אחד יותר רחוק וללכת על קינוח טבעוני, אם נניח בצד את העובדה שלפני שזללנו את העוגה הזו חיסלנו גם כמה קילוגרמים טובים של פרגיות וקבבים.

איזו עוגה מכינים לרגל יום נישואין? ובכן, אצלנו יש חשיבות גדולה ליום הזה. כשאני וק' חוגגים את יום הנישואין שלנו, אנחנו מסבירים לילדים שאנחנו בעצם חוגגים יום הולדת למשפחה שלנו, כי ביום הזה למעשה נולדה המשפחה שהם מכירים היום: שני אנשים החליטו להיות ביחד לתמיד, ובכך יצרו משהו שהפך ליותר גדול משניהם.

אז הכנתי בצק שמרים וחילקתי אותו לשניים: חלק אחד מילאתי בממרח קשיו שהכנתי בעצמי, חלק שני מילאתי בחמאת בוטנים (סתם התעצלתי, הרי יכולתי להכין בעצמי גם חמאת בוטנים מהממת), ואז חיברתי בין שני החלקים בפיתול שאי אפשר לנתק, ובכל פרוסת עוגה יש קצת מכל אחד. עוגה יום נישואינית? לגמרי.

הפרודוקטים

לממרח קשיו טבעוני
1 כוס אגוזי קשיו (לא קלויים)
חלב סויה
1 כף מיץ לימון
1 כף טחינה גולמית

לממרח חמאת בוטנים טבעוני
בערך 1 כוס חמאת בוטנים

לבצק שמרים טבעוני (של עוגיו.נט)
3.5 כוסות קמח
1 כף שמרים יבשים
1/3 כוס שמן
1/3 כוס סוכר
120 גרם רסק תפוחים
1/2 כוס מים
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל

אופן ההכנה:

ממרח קשיו טבעוני: לוקחים כוס של אגוזי קשיו, ממלאים בחלב סויה ונותנים לזה לעמוד לילה במקרר. למחרת טוחנים את הכל במעבד מזון, מוסיפים את מיץ הלימון והטחינה -ומקבלים ממרח קשיו שאפשר להכין בלי קשר לעוגה הזאת ולמרוח ככה על לחם. טעים.

ממרח קשיו טבעוני

ממרח חמאת בוטנים טבעוני: לוקחים קופסת חמאת בוטנים, פותחים אותה, מודדים בערך כוס. מוכן!

בצק שמרים טבעוני: מכניסים את כל הפרודוקטים לקערה ולשים כ-10 דקות. מתפיחים כשעה בטמפרטורת החדר עד שהוא מכפיל את נפחו (לאחרונה התחלתי להשתמש בתעלול של להדליק תנור אפיה על 50 מעלות, וכשהוא מגיע לטמפרטורה הזו אני מכבה אותו וזורק פנימה את קערת המיקסר עם הבצק. עד שהתנור מתקרר, הבצק תופח יופי).

הרכבה, התפחה ואפייה:
אחרי שהבצק תפח, מחלקים אותו לשניים. כל חלק מרדדים על משטח עבודה מקומח.
מורחים חלק אחד בממרח הקשיו (אפשר גם לפזר בוטנים קצוצים) ומגלגלים למעין רולדה.
מורחים חלק שני בממרח חמאת הבוטנים (אפשר גם לפזר קשיו קצוץ) ומגלגלים למעין רולדה.

חוצים את שתי הרולדות לאורכן.
לוקחים חצי מהרולדה עם הקשיו וחצי מהרולדה עם הבוטנים ויוצרים מעין "בורג". מניחים בתבנית אינגליש קייק.
לוקחים את החצי השני עם הקשיו והחצי השני עם הבוטנים ויוצרים עוד "בורג". מניחים בתבנית אינגליש קייק.

מניחים את כל השמחה הזאת להתפחה של עוד כחצי שעה.
(בשלב הזה, לפני ההתפחה השניה, אפשר להקפיא אותן ובעת הצורך להפשיר לילה במקרר לפני האפייה)

רגע לפני שמכניסים לתנור, מורחים את הבצק בכף סילאן מדוללת במעט מים, בשביל הצבע.
אופים בטמפרטורה של 180 מעלות בערך 25-30 דקות.

לוקחים ליער הסמוך, אוכלים כקינוח טבעוני לעל האש. בתיאבון!

למתכונים נוספים עם קשיו הקליקו כאן.

עוגת שוקולד, קינמון וקרמל

אני וקינמון דווקא לא חברים כל כך טובים.

פעם, כשהייתי צעיר וחתיך ובעל שיער שופע ועדיין גרתי אצל ההורים, אמא שלי הכינה לי חביתה. אני לא יודע איזה תבלין היא התכוונה לשים, או אולי היה לה משהו אחר על הכיריים באותו זמן, אבל פתאום שמעתי אותה אומרת "אוי ואבוי, בטעות שמתי לך קינמון בחביתה". כמו בן טוב מיהרתי לומר שלא תטרח להכין לי חביתה חדשה, אני כבר אוכל את זה ככה – והיא הגישה לי את החביתה עם הקינמון והסתכלה עלי בעיניים מודאגות. "נו? איך?" – אכלתי את החביתה, הרגשתי היטב את הקינמון, ואמרתי לה "בואי לא נעשה את זה יותר."

סיפור קינמון אחר שסופו היה רע התרחש כמה שנים אחר כך, כשניסיתי להכין עוגה בחושה פשוטה. אני לא זוכר איפה המתכון הזה ולא יכול להוכיח, אבל אני מוכן להישבע שהמתכון ציין בפירוש שצריך למזוג את בלילת העוגה לתבנית אינגליש קייק, לפזר מלמעלה 4 כפות קינמון ולהכניס לתנור שחומם מראש וכו'. אתם יודעים מה זה ארבע כפות קינמון על אינגליש קייק אחת? זה המון, וזה אומר שלא הייתה שכבה דקיקה ועדינה של קינמון מעל העוגה אלא גושים-גושים של קינמון שחלקם שקע פנימה, מה שאומר שכמעט בכל ביס מהעוגה נתקלת בגוש עצום של אבקה. זה לא רק היה דוחה, זו סכנה לבריאות.

אבל קינמון היה חומר הגלם באתגר החודשי של מנטקה. אני, שלא השתתפתי בחודש שעבר (אגסים!), ולמוד ניסיון מר מהרפתקאות קינמון בעברי, ניגשתי אליו בחשש מסוים. זכרתי שלא צריך הרבה קינמון כדי להרגיש את הטעם שלו, אז נותר לי רק לחשוב עם מה לשלב אותו. האסוציאציה הראשונה היא בדרך כלל שמרים, אבל לא בא לי שמרים. בא לי שוקולד. ובא לי להכין בעצמי קרמל – שזו פוביה עתיקה שאנחנו באמת צריכים לדבר עליה בנפרד – וככה נולדה עוגת השוקולד והקינמון עם הקרמל: רכה, שוקולדית, עם ניחוח קינמון בולט אבל לא מדי, שהמתיקות הפסיכית שלה מתאזנת עם שכבת קרמל מלוח(!). והמדד הכי טוב לכמה שהיא מוצלחת – אשתי, שונאת קינמון מוצהרת, אמרה שהיא טעימה וגנבה עוד חתיכה. זהו, עוגה חדשה נכנסה לתפריט הביתי שלנו.

למתכוני קינמון נוספים הקליקו כאן.

פרודוקטים (לתבנית בגודל 18. יש לכם רק 20 ומעלה? הכפילו כמויות בכיף, אחרת יצא לכם שטוח)
200 גרם שוקולד מריר
200 גרם חמאה
160 גרם סוכר חום
4 ביצים
1/2 כף קמח
1/2 כף קורנפלור
2 כפיות קינמון

לקרמל: (לא חובה)
180 גרם סוכר לבן
80 גרם חמאה
100 מ"ל שמנת מתוקה
(לגרסת קרמל מלוח: 2 קורט מלח)

ככה היא נראית ביציאה מהתנור

אופן ההכנה:
1. ממיסים את השוקולד ביחד עם החמאה ומערבבים לתערובת אחידה.
2. מוסיפים את הסוכר החום ומערבבים היטב.
3. מוסיפים את הביצים אחת-אחת ומערבבים היטב בין ביצה לביצה.
4. מוסיפים את הקמח, הקורנפלור והקינמון ומערבבים היטב. אפשר לשחק עם כמויות הקינמון – ממש אוהבים קינמון? שימוש אפילו שלוש כפיות. שונאים קינמון? השמיטו לגמרי. לדעתי שתי כפיות מספיקות כדי להרגיש היטב את הקינמון בתוך כל השוקולד הזה.
5. מוזגים לתבנית בגודל 18 ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כ-25 דקות.

אם אין לכם חשק להכין קרמל (או שאתם פוחדים להכין, כמוני עד ממש לא מזמן) – אפשר לוותר עליו ולקשט את העוגה בדרך אחרת (גנאש, קצפת, אפילו אפשר להגיש כמו שהיא אם לא מפריע לכם שהלמעלה שלה יוצא סדוק במקצת).

עם הקרמל

6. במחבת, על אש בינונית-נמוכה, ממיסים חצי מכמות הסוכר עם טיפונת מים.
7. כשהסוכר נמס, מוסיפים את המחצית השניה של הסוכר. לא מערבבים, רק מנענעים בעדינות את המחבת.
8. כשהכל נמס מוסיפים את החמאה (זהירות מהשפרצות!) ומערבבים.
9. וכשהכל נמס מוסיפים את השמנת המתוקה (זהירות מהשפרצות!) ומערבבים.
10. הלכתם על קרמל מלוח? סבבה, בסוף מוסיפים גם את 2 הקורט מלח ומערבבים.

הרכבה והגשה:
מביאים את העוגה לטמפרטורת החדר. אני הכנתי אותה יום קודם אז אפסנתי אותה במקרר למשך הלילה אבל הוצאתי החוצה שעה לפני ההגשה. את הקרמל עדיף למזוג כשהוא חם, אז אם הכנתם גם אותו יום קודם, תנו לו דקה או דקה וחצי במיקרו קודם.
מניחים את העוגה על צלחת הגשה, מוזגים מעליו את הקרמל החם ומגישים מיד. רוצים כדור גלידה בצד? מי אני שאתווכח.

בתיאבון!

גרניטה ענבים ויין מוסקט

או: סורבה ענבים ויין מוסקט שלא קפא בזמן

ימי ההולדת של המשפחה הקטנה שלנו נערכים חודש אחרי חודש, כך שלתקופה קצרה בשנה אנחנו חוגגים בכל חודש למישהו אחר: ק' במאי, יהונתן ביוני, אני ביולי ומיכל באוגוסט.

השנה, כבר כשק' חגגה את יום ההולדת שלה במאי, מיכל כבר התחילה לתכנן את יום ההולדת של עצמה. עוד לא בת שלוש, אבל כבר ידעה בדיוק איזו עוגה היא רוצה למסיבת יום ההולדת שלה בגן ואיזו עוגה למסיבת יום ההולדת המשפחתית בבית. היא ממש חיכתה לזה. כל הזמן שאלה מתי כבר, ובכל פעם שהכנתי עוגה שאלה אם זאת כבר עוגת יום ההולדת שלה.

בשבוע האחרון של אוגוסט חגגנו לה שני ימי הולדת, ואת שניהם עשינו בדיוק כפי שביקשה ותכננה: ליום ההולדת בגן היא לבשה שמלת מיני מאוס וקיבלה עוגת שוקולד שמעליה מחייכת מיני מאוס.

מתחת לקצפת מתחבאת עוגת שוקולד שמורכבת משלוש(!) עוגות שוקולד ריבועיות שחוברו להן יחדיו עם קרם וניל. אני אפיתי והרכבתי, ק' זילפה

ומספר ימים אחר כך, שוב לבקשתה של הדעתנית הקטנה בת השלוש, ערכנו לכבודה ארוחה משפחתית חגיגית בקונספט של הנסיכה סופיה: צלחות וכוסות עם דמותה של הנסיכה סופיה, דגלוני "מזל טוב" ובלונים בצבעי סגול ולבן, משחקים ותכשיטי צעצוע… וגולת הכותרת: עוגת הנסיכה סופיה – שתי קומות, התחתונה וניל והעליונה שוקולד, עם קרם וניל באמצע והמון קצפת בצבע סגול ולבן ואלמנטים נסיכותיים כמו כתר ותליון:

הקומה הראשונה היא טורט וניל, העליונה עוגת שוקולד. שתיהן חתוכות לשכבות ובתוכן קרם וניל. האלמנטים מפלסטיק לא אכילים (אני יודע, ניסיתי). אני אפיתי והרכבתי, ק' זילפה

אגב, עוד משהו שהוגש במסיבת יום ההולדת של מיכל:

מקרונז סגולים במילוי שוקולד לבן – אבל עשיתי תעלול וקרמלתי אותו

ואם כבר ארוחה משפחתית, חשבתי, אנצל את העובדה שיש אורחים כדי להכין את המתכון החודשי של מנטקה – הפעם כשחומר הגלם המרכזי הוא ענבים – או ככה לפחות תכננתי. רציתי להכין סורבה ענבים ויין מוסקט על פי המתכון הזה בשינוי קל, אבל שכחתי להכין אותו מספיק זמן מראש, אז הוא פשוט לא קפא בזמן. הוא היה טעים, אבל עדיין נוזלי מדי בשביל סורבה… אז פשוט שיניתי לו את השם. כך נולדה גרניטה ענבים ויין מוסקט צוננת ומרעננת.

(אבל מיכל לא טעמה. בפעם הבאה אשתמש בענבים סגולים)

למתכוני הענבים של שאר חברי פרוייקט "כחומר ביד הבלוגר" הקליקו כאן.

גרניטה (או סורבה) ענבים ויין מוסקט

הפרודוקטים:

1/2 כוס מים
1/2 כוס סוכר
800 גרם ענבים ירוקים ללא גרעינים
2 כפות מיץ לימון
1 כוס יין מוסקט מתוק

אופן ההכנה:

1. מכינים סירופ סוכר: בסיר קטן ממיסים את הסוכר במים. כשכל הסוכר נמס מורידים מהאש ומצננים במקרר.
2. בזמן שהסירופ מתקרר, מורידים את כל הענבים מהאשכול, ואז מורידים את העוקצים מהענבים. כי עוקצים זה לא טעים. זורקים אותם למעבד מזון וטוחנים להם את הצורה ביחד עם מיץ הלימון. מעבירים את התערובת דרך מסננת כדי להישאר רק עם מיץ ענבים נקי.
3. מוסיפים למיץ הענבים את סירופ הסוכר הקר ואת היין ומערבבים. אם יש מכונת גלידה, מעבירים אליה את התערובת ומקפיאים. אם אין מכונת גלידה (או אם יש והתעצלתם להוריד אותה מהמדף הגבוה במטבח כי תקועים לפניה מיליון כלים אחרים, כמוני), מעבירים לקופסה רגילה ומקפיאים; במקרה כזה צריך להוציא את הקופסה בכל חצי שעה או שעה ולערבב את התערובת – בהתחלה זה נראה כאילו שום דבר לא קורה, אבל כשזה מתחיל לקפוא זה נעשה יותר הגיוני.
4. אחרי כ-8 שעות בפריזר, במהלכן ערבבנו את התערובת מדי פעם, התערובת תהיה ברובה קפואה אבל חלקה עדיין יהיה נוזלי – מעבירים לכוסות, מגישים וקוראים לזה "גרניטה ענבים ויין מוסקט".
5. אחרי יותר זמן בפריזר, נניח 24 שעות, התערובת תהיה קפואה לגמרי – מעבירים לכוסות, מגישים וקוראים לזה "סורבה ענבים ויין מוסקט". אבל אני מודה שכל כך חיבבתי את המרקם הנוזלי, שגם כשהסורבה היה קפוא לגמרי חיכיתי כמה דקות עד שימס קצת.
6. בתיאבון! (או לרוויה?)

טארט פטיסייר ופסיפלורה

עומס מבורך בימים אלה. המון עבודה, המון לימודים. את הזמן שפעם הקדשתי לכתיבה אני מקדיש היום לקריאת מאמרים וכתיבת עבודות בנושאי שפת סימנים, לשון עברית, תרבות חירשים ועוד. תענוג, שרק ימשיך ככה. דווקא קורים בחיי דברים מעניינים שבא לי לכתוב עליהם, אבל לך תמצא זמן…

האמת שלולא פרוייקט כחומר ביד הבלוגר, יש סיכוי שגם לא הייתי מוצא זמן לאפות. את מה שהכנתי הפעם – עם פסיפלורה כחומר הגלם החודשי שצריך לככב במאפה או בקינוח – דחיתי ודחיתי כמעט עד ליום האחרון להגשת המתכון. בסוף ויתרתי על כמה שעות שינה, והתוצאה: טארט עם קרם פטיסייר ופסיפלורה (שאפשר להחליף בפירות אחרים לפי העונה).

שלוש הערות לפני שניגש למתכון:

1. הפעם השתמשתי בשני פרודוקטים שאני בדרך כלל לא משתמש בהם. האחד הוא ג'לטין, שסוף סוף התגברתי על הפחד הקמאי שלי מפניו, והשני הוא שתי כפות גלוקוזה, שמשום מה קניתי קילו ממנה לפני שנה ומאז היא עומדת עצובה במזווה. לאלה מכם החוששים מג'לטין (היי אמא!) – קודם כל אין מה לחשוש, רק לעקוב אחרי ההוראות ויהיה בסדר. אבל אולי אפשר פשוט לוותר עליו, ואז שכבת הפסיפלורה תהיה קצת נוזלית. מה רע? ולאלה מכם שאין להם גלוקוזה בבית – קראתי איפשהו שאפשר להחליף בסירופ תירס. אה, גם את זה אין לכם? וואלה, לא יודע מה יקרה אם תוותרו. לא נראה לי קריטי, אבל נסו וספרו לי.

2. המתכון משתמש בחמישה צהובים של ביצה. כן, אני מסרב להשתמש ב"חלבונים" ו"חלמונים". מה עושים עם חמישה לבנים של ביצה? או חביתה ממש בריאה, או פבלובה, או את עוגיות המרנג החביבות האלה של אפרת, שאותן אני מכין בכל פעם שיש לי לבנים מיותרים.

3. התעייפתם כבר מההקדמה ואתם רוצים מתכונים אחרים עם פסיפלורה? בטח! הנה כאן!

בצק פריך:
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1.5 כוסות קמח
1 כף גדושה שקדים טחונים (לא חובה)
1 כף סוכר
קורט מלח
1 צהוב של ביצה

מערבבים את כל הפרודוקטים בקערה עד שנוצרים פירורי בצק. מרפדים בבצק תבנית פאי בקוטר 20.
דוקרים את הבצק במזלג, מכניסים את התבנית לפריזר ל-20 דקות, ובינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.
אופים 20-25 דקות עד שהבצק מזהיב ומניחים להצטנן לטמפרטורת החדר.

קרם פטיסייר:
4 צהובים של ביצה
3/4 כוס סוכר
2 כפות קורנפלור
300 מ"ל (כוס ורבע) חלב
1 כפית תמצית וניל

בקערה טורפים את הצהובים עם הסוכר. מוסיפים את הקורנפלור וטורפים עוד קצת.
בסיר מביאים את החלב ותמצית הוניל לסף רתיחה.
מעבירים כף מהחלב הרותח לתוך קערת הצהובים וטורפים היטב. מעבירים עוד כף וטורפים היטב. וכן הלאה, עד שתערובת הצהובים מתחממת כמו שצריך ולא הופכת לחביתה – ואז שופכים לקערה את כל החלב החם וטורפים עוד.
ואז מחזירים את כל השמחה הזאת בחזרה לסיר, שמים על אש קטנה וטורפים בהיסטריה כל הזמן עד שמסמיך. עניין של 4-5 דקות. אבל לא להפסיק לטרוף!
ברגע שמסמיך – מסירים מהאש, מעבירים לקערה נקיה ומניחים להצטנן לטמפרטורת החדר עם ניילון נצמד שפרשתם מעל הקרם והצמדתם אותו לפני השטח. שמעתי שזה אמור למנוע יצירת קרום על קרם הפטיסייר, אבל מעולם לא היה לי האומץ לבדוק מה יקרה. פשוט תצמידו את הניילון לקרם ושימו על השיש.

שכבת הפרי: (במקרה הזה פסיפלורה, אבל אפשר גם עם פירות יער, תותים, יצא לי מוצלח אפילו כשעשיתי את זה עם מיץ תפוזים מקרטון)
4 גרם ג'לטין
1/4 כוס מים
1/2 כוס שמנת מתוקה
2 כפות גלוקוזה
תוכן של 6-7 פסיפלורות (אני סיננתי את רוב הגרעינים החוצה והשארתי גרעינים רק מ-2 פסיפלורות)

ממיסים את הג'לטין בתוך המים ומניחים בצד ל-20 דקות עד שיתגבש.
שמים בסיר קטן את השמנת המתוקה, הגלוקוזה ותוכנן של הפסיפלורות, מביאים לסף רתיחה תוך כדי ערבוב ומסירים מן האש.
מחממים את הג'לטין במיקרו ל4-5 שניות עד שיהפוך שוב לנוזל ומוסיפים אותו לתערובת שבסיר. מערבבים היטב. מצננים.

מרכיבים הכל יחד:
אחרי שהכל הצטנן כהוגן, שופכים את קרם הפטיסייר על הבצק האפוי ומיישרים בעזרת מרית.
ואז מוזגים את תערובת הפסיפלורה מלמעלה ונותנים לגרביטציה לעשות את שלה.
מכניסים למקרר לכמה שעות, עדיף ללילה, כדי שהג'לטין ייצב את שכבת הפרי.

וזהו, סיימנו. בתיאבון!