לפני זמן מה קנינו ליהונתן איזשהו משחק. אני כבר לא זוכר מה שמו ומה מטרתו, משום שרוב חלקיו כבר התפזרו לכל רוח. מה שנותר ממנו הם שלושה דגי פלסטיק שמנמנים וצבעוניים שיהונתן שיחק בהם בזמנו והדביק להם את השמות הבאים:
מימין לשמאל: דג-אבא, דג-אמא, דג-יהונתן
הכל היה בסדר ואף אחד לא ראה בזה שום בעיה. אחרי הכל, גם אני נוהג לכנות את הצעצועים שלי בשמות, כגון אמ.ג'יי הלפטופ וקימברלי הקיימיקס (ואני עדיין מחפש שם צונן למכונת הגלידה שקיבלתי במתנה ליום ההולדת האחרון. הצעות תתקבלנה בברכה). עם הזמן יהונתן עבר לשחק בצעצועים אחרים ושכח מהדגים, אבל כשעברנו דירה ועשינו סדר בארגז הצעצועים שלו הוא גילה אותם מחדש וחזר לשחק בהם.
עד שיום אחד יהונתן שם פתאום לב למחדל איום ונורא:
"אבא!!!", הוא צווח ונשמתי כמעט פרחה מבהלה, "אין דג-מיכל!"
מיכל סובבה אליו את הראש, איבדה עניין בתוך שבריר שנייה והמשיכה ללעוס חתיכת לגו.
"איפה דג-מיכל?" יהונתן שאל בתימהון, כאילו תמיד הם היו ארבעה.
"אין", עניתי, "יש רק דג-אבא ודג-אמא ודג-יהונתן. למיכל אין דג."
"למה אין דג-מיכל?" הוא שאל.
"כי כשקנינו לך את הדגים מיכל עוד לא הייתה, היינו רק אבא ואמא ויהונתן."
"אההה…", יהונתן נאנח, אבל בראשו הבריק פתאום הפתרון: "צריך לקנות דג-מיכל!" הוא הכריז, ובכך סימן את תורי להיאנח.
"בסדר", אמרתי, "נחפש דג-מיכל."
קצת קיוויתי שהוא ישכח מהעניין למחרת, אבל מאז שהוא שם לב לחסרונו של דג-מיכל הוא שאל עליו כל הזמן. איפה דג-מיכל, איפה דג-מיכל, צריך לקנות דג-מיכל… בקיצור, לא הייתה ברירה אלא לצאת ולחפש דג-מיכל.
נכנסנו להמון חנויות צעצועים, שאלנו וחיפשנו. מכיוון שלא זכרנו את מקור הדגים התקשינו בחיפוש אחר גרסה זהה של אותו משחק, וממילא לא החלטנו האם באמת נקנה משחק שלם חדש רק בשביל חלק אחד ממנו. כן מצאנו דגים אחרים – כאלה שמשחקים איתם באמבטיה, בובות רכות שאפשר לחבק ולמעוך, אפילו משהו רובוטי על סוללות הצענו לו, אבל יהונתן דחה את כל הדגים שהונחו בפניו. הוא רוצה שדג-מיכל יהיה בדיוק כמו דג-אבא, דג-אמא ודג-יהונתן. אין דבר כזה "דג-מיכל יהיה קצת שונה משאר הדגים".
מיכל בינתיים לא הביעה שום עניין בשום דג, כן?
לפני כמה ימים נכנסנו לעוד חנות צעצועים. השעה הייתה מאוחרת, היינו עייפים וכבר ידענו מראש שלא נמצא פה דג, אבל נכנסנו בכל זאת. כצפוי, יהונתן דחה את כל הדגים שהראינו לו – אבל אז, באותה שניה ממש, גם אני וגם זוגתי חשבנו על רעיון פשוט וגאוני.
מימין לשמאל: ברווז-אבא, ברווז-אמא, ברווז-יהונתן, ברווז-מיכל
כשיצאנו מהחנות, כל אחד עם הברווז החדש שלו, אמרנו ליהונתן שכשהיינו רק שלושתנו, היו לנו שלושה דגים; עכשיו אנחנו ארבעה, אז יש לנו ארבעה ברווזים. ומאז, בכל פעם שהוא מציין שאין דג-מיכל, אנחנו עונים "נכון, אבל יש ברווז-מיכל! וגם ברווז-יהונתן וברווז-אבא וברווז-אמא."
.
רסיסי מילים 
רעיון מבריק,צבעוני ויפהפה ! אני אוהבת את העובדה שיהונתן מתעקש על היותה של מיכל שווה בין שווים.
…עד שהיא נוגעת לו בצעצועים. 🙂
פתרון מקסים!
ויונתן מתוק מדבש
נכון! תודה. 🙂
פתרון גאוני 🙂
נהניתי מאד מהסיפור, ומהנחישות של יהונתן
מקסים 🙂
תודה. 🙂
יופי של פתרון, ברווז-אבא!
אני בעד בזיזינה למכונת הגלידה.
וואי, איך לא חשבתי על שמות פולניים עד עכשיו? תודה רבה, רעיון מצוין!
אהבתי את זה שהברווזות בצבע ורוד וסגול, והברווזים כחול וירוק 🙂
ואני דווקא חשבתי על קרלה למכונת הגלידה… בסיסי אבל יעיל.
חחחחחחחחחחחחחחחחח משעשע חמוד איזה יופי באהבה משלגיה
תתחדשו על הברווזים! יהונתן מקסים 🙂
לגבי מכונת הגלידה:
גילה,
קרגילה
הבה נגלידה
אלסקה
אינואיטית
קרבטבריה (לא קרב טבריה אלא קר בטבריה)
היונתן הזה…לזלול אותו!
אני מקווה שישר קניתם כמה ברווזים נוספים ושמתם בבוידעם… לך תדע מה ילד יום (או מה תלד ק'..)
ולגבי מתן שמות..אצלי בבית יש שמות פחות או יותר להכל. כך גדלתי…במשפחה של משוגעים קצת. אבל נחמדים. אז מהמקרר (נעים מאד, סם), דרך מכונת הכביסה (נעים להכיר, אלישבע), ועד כל הפיציפקס והצעצועים/קישוטים… לכולם יש שמות…
אם תרצה להכיר את שמותיהם , זה יהיה בפרטי כדי שלא ממש יאשפזוני…
למכונת גלידה: גולדה או גלנדה.
למה בפרטי? נשמע לי כמו יופי של נושא לפוסט שלם!