בשנה שעברה התקיים בבית עמותת "שמע" בתל אביב ערב נחמד שנקרא "בסימן קפה". מה זה "בסימן קפה"? שאלה מצוינת. לא הייתי שם, כי [הכנס כאן תירוץ בקשר למרחק טבריה-ת"א]. אבל חלפה שנה ואירוע "בסימן קפה 2" נקבע ליום אתמול שבו במקרה הייתי בתל אביב. אז הלכתי. ונהניתי. אוי, כמה שנהניתי. כל כך נהניתי, למעשה, שאני מבטיח חגיגית להשתדל להגיע גם לאירועי "בסימן קפה" הבאים, בלי קשר למרחק הגיאוגרפי מהם.
"בסימן קפה" הוא אירוע שמארגנת עמותת "שמע" ומיועד לדוברי שפת סימנים בכל הרמות. מלבד בית קפה מסמן עם קפה ועוגה ניצבו שם כמה דוכנים של אמנים חירשים, אבל העיקר עבורי היה לפגוש אנשים חדשים, לפטפט איתם בשפת הסימנים ולהשתתף במעגלי שיח בשפת הסימנים בהנחיית אנשים חירשים.
בהתחלה הייתי מאוד נבוך. לא הכרתי שם אף אחד ואני לא בדיוק הטיפוס שיגש לאדם זר ויפתח בשיחת חולין, אפילו לא בשפת סימנים. אבל להפתעתי ולמרבה מבוכתי שרק העמיקה – אנשים זרים ניגשו אלי ופתחו בשיחת חולין, שלרוב התחילה ב"אני מזהה אותך מהסרטון ילד של אבא", לעיתים התחילה ב"ראיתי את הסרטון שבו סימנת את האחת שלי" ואפילו אחת שניגשה ואמרה "אהבתי את המתכון שלך לקרמבו חלבה!"… 🙂
אחר כך התחלקנו לקבוצות על פי רמות הידע שלנו בשפת סימנים והתחלנו לפטפט בינינו – מי אתה, מאיפה אתה, איפה למדת שפת סימנים וכן הלאה. הופתעתי ושמחתי לגלות שאני לא חלוד כמו שחששתי, ושאני דווקא מסמן לא רע בכלל.
בחמישה איזורים ברחבי האולם בו התכנסנו הוכנו "תחנות", בכל אחת מהן עמד מדריך חירש והעביר מעין שיעור של 20 דקות. בסיומן מישהו כיבה והדליק את האור באולם, כדי לסמן למדריכים שהזמן תם, ואז כל הקבוצות התחלפו במקומותיהן ועברו ל"תחנה" אחרת.
1. הקבוצה שלי פתחה ב"ערים ומקומות" – תזכורת לשמות של ערים ומקומות בישראל, כולל כמה סימנים חדשים שלא הכרתי (איך חייתי עד היום בלי לדעת איך לסמן את העיר חדרה, אין לי מושג. אני לא מתלוצץ – בכל פעם שאני נוסע מתל אביב לטבריה אני חושב לעצמי כמה חדרה מעצבנת אותי, ולו רק בשל העובדה שאני תמיד בטוח שכבר עברתי אותה – ואז אני מגיע אליה).
2. המשכנו ל"שס"י עשירה" – דוגמאות למילים שיש להן כמה סימנים שונים, מתי משתמשים בסימן הזה ומתי בסימן אחר (למשל, "אני אוהב את אשתי" יסומן אחרת מ"אני אוהב שוקולד"; "אני חבר שלה" יסומן אחרת מ"אני חבר מועדון").
3. לאחר מכן עברנו ל"מהיחיד לקהילה" – שיעור הסטוריה קצר על תרבות החירשים: למדנו אודות משה במברגר, אחד מהאבות המייסדים של תרבות החירשים בארץ, ושמענו קצת על הקשיים שהיו לחירשים לתקשר לפני שהיו שיחות וידאו, סקייפ ומסרונים.
4. ואז עברנו לדבר על ספורט חירשים – הידעתם שקיים ארגון ספורט לחירשים? שבכל ארבע שנים נערכת אולימפיאדה לחירשים? שרק לא מזמן המציאו פטנט שיאפשר לחירשים "לראות" את שריקת השופט באמצעות אורות שנדלקים בארבע פינות המגרש? גם אני לא ידעתי. והיי, אפילו למדתי לסמן "ברצלונה" ו"ריאל מדריד" – אני בטוח שזה יהיה שימושי מתישהו.
5. ואז עברנו לדבר על ההבדלים בין שפת סימנים מסומלת לבין "פה" (FA) – מעין שפת סימנים מקוצרת וזורמת יותר. קצת קשה להסביר את זה, אבל מה שאני מסמן למשל בשירים שאני מעלה ליוטיוב – זה נקרא "שפה מסומלת", משום שאני ממש מסמן כל מילה שנכתבה. אבל אם חירש ירצה לומר את אותם משפטים לחירש אחר כחלק משיחת חולין רגילה, הוא בוודאי ישתמש בנוסח מקוצר יותר, ישמיט חלק מהמילים המיותרות או יחליפן במחוות גוף שונות (הצבעה, הבעות פנים…).
בסוף הערב הצצתי בשעון ולא האמנתי. שלוש שעות חלפו כשנדמה שאלה רק שלוש דקות. יצאתי משם עם המון סימנים חדשים לאוצר המילים שלי, עם מכרים חדשים ועם המחשבה הטורדנית שאני חייב למצוא דרך לתרגל יותר שפת סימנים בצפון הנידח, אולי להמשיך ולהעמיק עוד בלימודים במסגרות כלשהן. אני מקווה שאירוע "בסימן קפה 3" יגיע במהרה, אולי שאפילו יגדילו את התדירויות של המפגשים האלה. היי, ציינתי כבר שמאוד מאוד נהניתי?
רסיסי מילים 
אני בטוחה שאם יש מישהו שיכול להרים את הכפפה ולארגן משהו בצפון זה אתה.. ותהיתי איזה חוויה זו ערב הקראת יצירות ספרותיות בשפת הסימנים.
יפה מאוד 🙂
עכשיו אתה יכול לקלל בשס איזו מעצבנת חדרה בזכות התחנה שלי ;-).
מעולה! איזה כיף שנהנית כל כך!
וכרגיל, העברת את החוויה אלינו באופן ממשי מאד.
ותגיד, איך לכל הרוחות מסמנים חלבה בשפת הסימנים??
יופי שנהנית! 🙂
אמנם לא הייתי במקום אבל מכירה היטב חלק מהנפשות הפועלות שם. ובהחלט מגיע להם כבוד על ארגון מפגשים סדנאות ועוד.
סוף שבוע נפלא.
נשמע מעניין ומרגש.